כשסיסי טלפר נעמדה על קו הזינוק לגמר ריצת 400 מטר משוכות, בדרג השני של אליפות המכללות בארצות־הברית, הקהל לא יכול היה להתעלם מהגובה יוצא הדופן ומהמבנה החסון ביחס לשאר המתחרות. מעט לאחר מכן, היא חרכה את המסלול וניצחה בזמן מעולה, 57.53 שניות, כשהבאה אחריה חוצה את קו הסיום בהפרש גדול בתוצאה 59.21 שניות. אז מדוע בנו של נשיא ארה"ב כינה את הניצחון הזה "אי־צדק חמור"?

הסיבה היא שטלפר בת ה־22, סטודנטית באוניברסיטת פרנקלין פירס בניו־המפשייר, נולדה כגבר. למעשה, עד השנה שעברה היא עדיין ייצגה את האוניברסיטה כקרייג טלפר, בתחרויות הגברים. מאז, עברה ניתוח לשינוי מין וגם עברה טיפול הורמונלי במשך שנה שלמה להפחתת הטסטוסטרון, ההורמון הגברי, בגופה. לאחר שנת טיפולים עמדה בדרישות של ליגת המכללות על מנת להתחרות כאישה — ופתחה פרק חדש בקריירה שלה, וגם בחייה.

אבל הניצחון, כאמור, לא עבר בשקט. דונלד טראמפ ג'וניור צייץ: "תזדהו איך שבא לכם, אבל זה כבר מוגזם ולא הוגן. גבר ביולוגי הוא כוכב מסלול באתלטיקה הנשית". אחרים ציינו ברשתות החברתיות את העובדה שכגבר, טלפר מוקמה לאחרונה במקום ה־390 בדירוג המכללות, וכאישה היא זינקה למקום הראשון. תומכיה ציינו כי לא ניצחה בכל התחרויות שבהן השתתפה כאישה, ומאמנה זאק אמרסון הבהיר: "היא לא עומדת לתת לאף אחד להשפיע עליה. מעולם לא פגשתי מישהי כל כך חזקה מנטלית כמוה. מאז שעברה את ההליך, יש הבדל ענק במה שהיא מוכנה להשקיע כאתלטית וברמת המחויבות שלה".

סיסי טלפר בימים שעדיין הייתה קרייג טלפר

רצות לבית המשפט

אבל גם מחוץ לשדה הקרב במלחמה בין שמרנות וליברליות בארה"ב, מדובר בבעיה אמיתית. עולם הספורט מתמודד כבר שנים ארוכות עם הסוגיה ובעשור האחרון, עם הזינוק במספרן של הנשים שמתחרות אחרי שינוי מגדרי, ראשי הענפים השונים מוצאים את עצמם נטולי תשובות. ולא מדובר רק בטרנסג'נדרים, אלא גם ספורטאית אחת בולטת שלא עברה שום הליך ובכל זאת גרמה לראשי איגוד האתלטיקה העולמי להתמודד עם שאלה שטורדת את החוגים האוניברסיטאיים למגדר ולפילוסופיה כבר שנים רבות: מי היא אישה.

קסטר סמניה הדרום־אפריקאית היא אחת הכוכבות הבולטות באתלטיקה הנשים בעשור האחרון. היא זכתה במדליית הזהב בריצת 800 מטר בשתי האולימפיאדות האחרונות, ובנוסף הוכתרה שלוש פעמים כאלופת העולם. היא לא הפסידה במקצה כבר ארבע שנים. אך למרות שסמניה נולדה ומזדהה כאישה, היא נכללת למעשה בקטגוריה של אינטרסקס — כלומר, אדם שנולד עם מאפיינים מיניים מעורבים שלא עונים על ההגדרה הרווחת לגוף נשי או גברי. אצל סמניה הדבר מתבטא, בין היתר, ברמות טסטוסטרון גבוהות, שעל פי המבקרים נותנות לה יתרון לא הוגן על פי שאר המתחרות.

מאז שפרצה לתודעה לפני עשר שנים, סמניה נלחמת כדי להמשיך להתחרות כאישה. במהלך הקריירה היא הושעתה מפעילות בשלושה מקרים בגלל שרמות הטסטוסטרון בגופה חרגו מהמותר על פי תקנון האיגוד העולמי במקצה הנשים וההשעיה השלישית, שהתרחשה לאחרונה, עדיין מסעירה את עולם הספורט ומדגישה את הבעייתיות בהגדרות הקיימות כיום.

לפני מספר חודשים האיגוד שינה שוב את חוקיו, וקבע כי אתלטיות בעלות רמת טסטוסטרון גבוהה לא יוכלו להשתתף בריצות במרחקים שבין 400 ל־1,500 מטר בתחרויות בינלאומיות, אלא אם ייטלו תרופות להפחתת רמת ההורמון, או יתחרו מול גברים. סמניה סירבה בתוקף להנחיה הזו, וטענה כי היא רוצה להמשיך "לרוץ בטבעיות", בדיוק כפי שנולדה וללא נטילת תרופות שישנו את גופה. היא עתרה לבית המשפט לערעורים בספורט (CAS) היושב בשווייץ, אך אחרי דיונים ממושכים נקבע שטובת רוב האתלטיות היא הקובעת וערעורה של סמניה נדחה. סמניה פרצה בבכי אחרי ההפסד בערעור, ומסרה: "האיגוד העולמי תמיד חיפש לפגוע בי, ומנסה להאט אותי במשך עשור, אבל זה רק מחזק אותי. אני אתעלה מחדש כדי לתת השראה לנשים צעירות ולאתלטיות".

אבל זה לא היה סוף פסוק. מתוך הכעס שלה סמניה החליטה להמשיך להילחם, ופירסמה הודעה לתקשורת שבה אמרה: "אני אישה ואתלטית מהשורה הראשונה בעולם. איגוד האתלטיקה העולמי לא יסמם אותי ולא ימנע ממני להיות מי שאני". לאחר מכן היא עירערה לערכאה נוספת, הפעם מחוץ לעולם הספורט: בית המשפט העליון בשווייץ. הפעם היא יצאה מנצחת. בהחלטה שהתקבלה לפני כשבוע, בית המשפט השווייצרי הטיל השהיה זמנית על החוקים החדשים, וביקש מהאיגוד העולמי להציג את טיעוניו עד 25 ביוני. בית המשפט טען כי מדובר בחוקים שמפלים לרעה ספורטאים מסוימים, כשלצד סמניה, אפשר לציין שתי אתלטיות בולטות נוספות שנחשפו והודו כי ייפגעו מהשינוי בתקנון: פרנסין ניונסאבה מבורונדי, הסגנית של סמניה באולימפיאדה ובאליפות העולם, ומרגרט וואמבוי הקנייתית, שסיימה שלישית בריצה האולימפית ל־800 מטר בריו לפני שלוש שנים.

"מעולם לא פגשתי מישהי כל כך חזקה מנטלית כמוה". סיסי טלפר מניפה את הגביע

איפה עובר הגבול

השאלה העולה מהדיון הזה, ומהמחאה כלפי הניצחון של סיסי טלפר, מורכבת במיוחד. האם טובת רוב האתלטיות מצדיקה פגיעה בזכויות של המיעוט? האם הפתיחות כלפי נשים בעלות ספקטרום רחב של מאפיינים פיזיולוגיים אינה הוגנת, מאחר שהיא נותנת להן יתרון על המסלול?

ההגינות נמצאת בלב הדיון בכל ענפי ספורט, וכאן מתנגשות שתי חירויות והופכות לתפוח אדמה לוהט אחד שאיש לא יודע איך לטפל בו: החופש של אדם להגדרה עצמית וזכותו לקבל יחס שווה, והזכות של הספורטאיות לתחרות שווה. למשל לינזי שארפ. שארפ, רצה בריטית מוכשרת, סיימה שישית בגמר ה־800 בריו שבו ניצחה סמניה. בסיום היא פרצה בבכי ואמרה: "התנהלו פה שני מרוצים נפרדים".

היא ודאי הייתה מקבלת תמיכה מרוברט ג'ונסון מאתר הריצה "Letsrun", שיצא לאחרונה במתקפה נגד הפעילות של סיסי טלפר בתחרויות הנשים: "העובדה שטלפר שינתה את מינה והפכה מיד לאלופה מוכיחה מעל לכל ספק שספורט הנשים זקוק להגנה", אמר. אגב, המקרים שבהם נשים הפכו לספורטאים גברים נדירים יותר, ולא נשמעות טענות נגדם מאחר שמקובל לחשוב שאותו ספורטאי לא מגיע עם תכונות פיזיות שמקנות לו יתרון על שאר המתחרים.

אצל טלפר וסמניה ניתן לראות בבירור שוני פיזי מהמתחרות האחרות, אבל האם באמת קיים קשר למילת המפתח שחוזרת לאורך הטקסט, טסטוסטרון? שתי חוקרות מאוניברסיטאות באת' ומונטריאול פירסמו לאחרונה מאמר ובו טענו: "הרפואה אינה קובעת מין ביולוגי או תפקוד פיזי על פי רמות הטסטוסטרון לבדן. החוקים החדשים של איגוד האתלטיקה מהווים תקדים מסוכן ולא מדעי למקרים אחרים של יתרון גנטי". הן אינן היחידות, ובכל העולם התפרסמו מחקרים המטילים ספק בשימוש בהורמון הגברי כמדד היחיד להכרעה בנושא המגדרי בספורט.

תומכי סמניה יאמרו שהטיעון נגדה אינו רלוונטי לפי אמת המידה הזו, אך מתנגדיה יטענו שיש צורך בבדיקות פיזיות מקיפות עוד יותר, מאחר שבעיניהם השוויון הספורטיבי מופר. החוקרות, ד"ר שרי בקר ופרופ' קארה טננסבאום, הוסיפו: "טסטוסטרון הוא רק היבט אחד בביצוע ספורטיבי, וישנם מרכיבים רבים נוספים. אם יש צורך בעוד מחקר מדעי, ניתן לפנות לקהילת המחקר".

יש כאן מין חרב פיפיות, שמסבכת עוד יותר את השאלה. אם הטסטוסטרון יאבד את מעמדו כאבן בוחן יחידה, הדלת תיפתח לכך שכל אתלט שנוי במחלוקת ייאלץ לעבור בדיקות גנטיות מקיפות לפני שיקבל אישור להתחרות, וזה עוד לפני שדיברנו על אמות המידה שייקבעו בנוגע ל"גבר" ו"אישה", ולמאבק שיתחולל בנוגע לשאלה למי יש את הזכות לקבוע את אמות המידה האלו.

"האתלטיות שנשארות מאחור בגלל נחיתות פיזית הן אלו שנפגעות, ועליהן יו"ר האיגוד העולמי סבסטיאן קו רוצה להגן", אומרת גדולת האתלטיות של ישראל, אסתר רוט־שחמורוב. "הוא אדם אמיץ מאוד שרוצה לעשות סדר באתלטיקה, ונכנס לסיפור קשה ופוליטי. מעניין אותי לראות אם עכשיו אותן רצות יסכימו להתחרות מול סמניה, טלפר ודומותיהן או שיחרימו את התחרויות".

"בסופו של דבר", אומרת רוט־שחמורוב, "יש סיבה שנשים לא מתחרות מול גברים. בעיניי, הדרך לפתור את הבעיה אינה מדידת רמות הורמונים אלא הגדרה ספורטיבית משפטית ברורה של מי יכול להתחרות כגבר ומי כאישה. גם לאוסקר פיסטוריוס (רץ קטוע רגליים מדרום אפריקה, י"ק) היה יתרון לא הוגן על אתלטים פראלימפיים אחרים כאשר רץ עם אותן פרוטזות מיוחדות".

וכך, הנושא נזרק מבית משפט לבית משפט, התקנונים משתנים ואף אחד לא יודע איך לפתור באמת את הסוגיה. נשארנו עם מדליית זהב היסטורית לאוניברסיטת פרנקלין פירס שנהנית מההצלחה ומתשומת הלב, ומזרמים מגדריים חדשים שהופכים את הספורט על פניו ומחייבים חשיבה חדשה.