מראה שחורה ורטובה

לקטטות המוניות בישראל יש נטייה ברורה להתרחש סמוך למקורות מים, רצוי בימות החגים או החופשים, ובעיקר בקרב גברים שטרם חצו את גיל 30. מדגם אקראי אך מייצג של אירועי תגרה שאירעו בשנים האחרונות ועונים על הקריטריונים הנ"ל ניתן למצוא בקלות תוך חיפוש שטחי באינטרנט. אתם רק צריכים להקליד "סחנה", "חוף בכינרת", "בריכה באילת", "פארק המים שפיים", "אשקלונה", "ימית 2000", "חוף בים המלח", להצמיד את מילות הקסם "תגרה/קטטה המונית" ולהרגיש איך הזיכרונות מציפים אתכם כמו מי כלור בבריכת גלים עכורה.

אורגיית האלימות המוטרפת, שהסלימה לכדי הטחת כיסאות פלסטיק בראשיהם ובגופם של המעורבים בה, התארחה הפעם בחולון. כמות המאבטחים שנהרה לעבר מקום האירוע לימדה על כך שהנהלת המקום מתורגלת היטב לסיטואציה, ואף ניסתה להפיק לקחים מהעבר הלא־רחוק ביולי 2017 כאשר עשרות מבלים תקפו מצילים ואנשי אבטחה במקום. בסרטון מאז שכותרתו: "צפו: קטטה המונית בימית 2000" תוכלו לראות במו עיניכם את הכיעור והאלימות, אבל גם את הבעתה והבהלה של מאות ילדים שנחשפו אליהם. תוכלו לפגוש שם את שובל התגובות הצפוי של התדהמה והזעזוע, הצדקנות וההדחקה, הגזענות והאשמה, ההתנערות וההשלמה של הגולשים, להבין שאין חדש תחת השמש הקופחת בעוצמה יתרה החל מחודש יוני, ומה שהיה הוא שיהיה: הישראלי שמחפש לנשום מעט אוויר ולשלם מעט כסף בתמורה לבילוי עם המשפחה, עלול לשלם ביוקר על החיכוך עם אנשים כמוהו.

לטוב ולרע, אין כאן גזירת גורל או כוח טבע אימתני. יש כאן התעלמות מוחלטת מההסבר הפשוט לדליקות האלימות שניצתות על פלגי מים בכל פעם מחדש, וביתר שאת מאז שניתן לתעד אותן מכל זווית אפשרית ומכל מכשיר טלפון נייד. אם אתם לא מאמינים, חכו לדקירה שתופיע באמצע אוגוסט מתחת לבית משותף אחרי שמישהו העז לבקש שקט. חכו להרוג הבא בתאונת הדרכים שתיגרם בעקבות עקיפה אסורה. חכו לתגרה הבאה בתור למתקן בלונה פארק. כל אלו אינם אירועי קצה הכרחיים סטטיסטית בכל חברה נורמלית, הם רק תוצאה מתבקשת בחברה שרגילה לכופף את החוקים, להתייחס בסלחנות כלפי מי שחצה קווים אדומים, לחבק את מי שרימה וגנב ולתקוף את מי שאמון על אכיפת החוק.

ילדים ובני נוער שקורעים במכות מישהו שעיצבן אותם הם בסך הכל מראה שחורה של החינוך שקיבלו. התגרה האלימה בימית 2000 היא רק דוגמה לדפוס שחוזר על עצמו בכבישים, בשוק העבודה, בפוליטיקה, במגרשי כדורגל, בחצר בית־הספר, ברחבת מועדון ובתור לסנדוויץ' בפונדק של כביש 6.

הישראלי הולך ומתבלבל, מועד ונופל. מפחד להיות פראייר, מסרב להידפק, לא סומך על אף אחד. הוא מעדיף לקחת את החוק לידיים ולא אכפת לו שהילדים רואים ומפנימים. מצד אחד הוא צריך לשרוד, ומצד שני הוא חייב ליהנות. מחד הוא רוצה לנוח ומאידך הוא מפחד שיתפסו לו את המקום. הוא מציין את שבועות כאחד משלושת הרגלים וכחג מתן תורה, מתאחד עם ההיסטוריה היהודית שממשילה את התורה למים, ומסרב להבין איך קרה שבמקום שבו היו אמורים המים לזכך ולטהר, לשכך ולהרגיע, לנקות ולחדש – הם שוב הופכים למי מריבה. √