תינוקת שזה עתה נולדה מביטה במסך הטלוויזיה. השנה היא 2001, שלושה ימים אחרי פיגועי 11 בספטמבר. היא בוכה בזמן שמולה נראים מגדלי התאומים קורסים, שוב ושוב ושוב, בלופים בלתי נגמרים. קאט להווה. התינוקת הזו כבר כמעט בת 18, והיא מנסה לשקם את חייה בעקבות התמכרות לסמים. בתיכון שלה יש נערה טרנסג'נדרית עם סיפור חיים מסובך, ספורטאי עם בעיות זעם, ונערה מלאה שעברה שיימינג כשסרטון אינטימי שלה הופץ ברשת.
'אופוריה', סדרה חדשה ומדוברת מבית HBO, מציגה את הנעורים במאה ה־21 בצבעים אפלים וקודרים, ואם אתם לא קונים את זה, זה רק בגלל שלא שמתם לב. זה הסיפור של דור ה־Z, שנולד בתחילת שנות האלפיים לעולם שנתפס מסוכן יותר, חשדני יותר ופולשני יותר. זה שגדל מול מסכים, משתעמם מהר, נע בין חוויה ניהיליסטית אחת לאחרת, וסובל מחרדה ומדיכאון יותר מכל דור לפניו. זה שהחוויות המיניות הראשוניות שלו מוכתבות על ידי פורנו, ושהדמויות ההוריות בו איבדו כל סמכות. זה, שכמו הסלוגן של הסדרה שהופיע בפרסומות ועל שלטי חוצות בכל רחבי הוליווד, "רק רוצה להרגיש משהו".
אם העלילה נשמעת מעט מוכרת, זה מכיוון ש'אופוריה' היא גרסה אמריקאית מעודכנת לסדרה ישראלית באותו שם, שיצרו רון לשם ודפנה לוין וששודרה ב־HOT ב־2012, בכיכובם של רוני דלומי ומאור שווייצר. אחרי שנים של המתנה ומאמצים לגיבוש צוות מתאים, היא הגיעה להישג מרשים כשנמכרה ל־HBO, שתולה בה תקוות רבות. על כך תעיד משבצת השידור היוקרתית שניתנה לה - זו של ראשון בערב, שהייתה שמורה עד היום ל'משחקי הכס'. "מהפגישות שלי ברשת הבנתי שאחרי 'משחקי הכס' הם לא רצו להצטייר כגוף שפונה רק לקהל מבוגר או מתעסק רק בעל־טבעי, והחליטו שהם רוצים לפנות לקהל יותר צעיר ולדון בנושאים אקטואליים", מסבירה מירית טובי, מנהלת הדרמה של HOT שפיתחה את הסדרה הישראלית ורשומה כמפיקה־שותפה של הגרסה האמריקאית. גם לשם חתום כמפיק-שותף, לצד הדס מוזס־ליכטנשטיין, אחראית התוכן הבינ"ל בסוכנות ADD, שהובילה את מכירת הסדרה.
"יש לי המון כבוד לסדרה המקורית", אמר סם לוינסון, הבמאי והתסריטאי, בראיון שנערך איתו ועם קאסט הסדרה בהוליווד. "היא הייתה השראה שמתוכה התחלנו לכתוב את הסדרה שקיבלה בסוף חיים משלה". בשנים שעברו מאז ששודרה בישראל, נראה כי העולם רק הפך אותה לרלוונטית יותר ובהתאם היא עברה שינויים - והקצנה - כדי להתאים עוד יותר לתקופה הנוכחית. "עכשיו יש לגיטימציה לספר את הסיפור הזה בלי להמתיק אותו", הוסיפה טובי. "הנוער של היום פי אלף יותר מתוחכם, ואנחנו משלים את עצמנו".
× × ×
הניסיון לדבר בשפה של הנוער בלי תיווך ובלי התייפייפות, מתבטא בכל היבט של הסדרה. מהעלילה - שעושה "וי" על כל סוגיה שמציפה את השיח בימינו, כמו מגדר ומיניות מורכבת, שיימינג ברשתות, ומגיפת האופיואידים - דרך הצוות שהוביל אותה (הראפר דרייק הוא אחד המפיקים הראשיים), ועד הליהוק. תשכחו משחקנים בני 30 שמגלמים ילדים בכיתה ט'. ב'אופוריה' הקאסט מורכב משחקנים צעירים ומבטיחים, שחלקם כבר מוכרים היטב לבני נוער גם אם מי שעבר את גיל 25 לא שמע עליהם, וכולם מדגמנים היטב את המודל העכשווי של הדור הצעיר גם בחייהם האמיתיים: מעודכנים בנעשה בעולם, מעורבים חברתית, בודי־פוזיטיב, פוליטיקלי קורקט.
בינתיים, אגב, נראה כי 'אופוריה' עומדת במשימה שהציבה לעצמה: הביקורות הראשונות על הסדרה, שתעלה רשמית בארה"ב ב־16.6 (ותשודר בישראל בצמוד, החל מ־17.6, ב־HOT, yes וסלקום טי־וי), מזכירות כולן את האותנטיות, התעוזה והישירות שלה. לעיתים, נכתב, זה אפילו יותר מדי ישיר. היא "עשויה להיות קשה לצפייה להרבה מבוגרים, אבל בני נוער יסכימו שהיא אולי אחד הייצוגים הוויזואליים המדויקים היחידים של החיים שלהם", נכתב ב'הוליווד ריפורטר'. "'אופוריה' לא שמעה על סיפור עצוב שהיא לא יכולה לעשות עצוב יותר", נכתב ב'אינדיווייר', "יש סצנות שתצטערו שראיתם, ובטח תצטערו שחשבתם עליהן אחר כך. לחלק מהצופים, 'אופוריה' תהיה חוויה לא נעימה בעליל. לאחרים, היא תביא לקתרזיס".
את גיבורת הסדרה רו, אותה תינוקת שגדלה להיות נערה מכורה, מגלמת זנדאיה ('האמן הגדול מכולם', 'ספיידרמן: השיבה הביתה'), אחת השחקניות העולות בנוף ההוליוודי. כמו רבים לפניה, גם היא החלה את דרכה בערוץ דיסני, שם גילמה ילדות חייכניות ועליזות ('קייסי אנדרקאבר', למשל), ועושה כעת את המעבר לתפקידים בוגרים ובשלים יותר. "אנחנו צריכים לגלות חמלה כלפי צעירים ולא לשפוט אותם מהר כל כך", היא מסבירה את הנחת המוצא של 'אופוריה'. "אומרים לנו הרבה שהכל כל כך זמין לנו וקל יותר, שהכל במרחק של קליק אחד, אבל זה גם מה שהופך את הכל במובן מסוים לקשה יותר".
כדוגמה היא מזכירה את הרשתות החברתיות, ששום מתבגר וצעיר אינו שלם בלעדיהן. לזנדאיה, למשל, יש 57 מיליון עוקבים באינסטגרם, מה שלדבריה הוסיף חרדה לחייה שלא הייתה קודם. "כשאני חושבת על העוקבים שלי, אלו די הרבה אנשים שבוחנים כל הזמן את החיים שלך. לאחרונה גם אני מצאתי את עצמי בחרדה סביב מה שאני מעלה וכמה לייקים אני מקבלת, ואני רק יכולה לשער איך מרגישים אנשים שלא נמצאים בסיטואציה שאני נמצאת בה. אנחנו צריכים להקשיב יותר, לשאול את עצמנו רגע מה קורה לדור הזה, ולנסות לדבר ולשאול למה צעירים מתנהגים כמו שהם מתנהגים במקום פשוט להחליט שכל המילניאלז הורסים הכל עם הנרקיסיזם שלהם".
"הם לא אלו שיצרו את העולם שהם נולדו אליו, הוא נבנה עבורם על ידי הדורות הקודמים", אומר סם לוינסון, במאי ותסריטאי הסדרה. "דמיינו לעצמכם כמה לחץ נמצא על כתפיהם של הצעירים של היום, שחיים בזרם בלתי פוסק של לייקים ברשתות, ושמנסים לגבש את העצמי שלהם ביחס לאישיות שהם מציגים ברשת. יש סיבה לכך שרמות החרדה, הדיכאון, והפגיעה העצמית בקרב הדור הזה גבוהות יותר מאי פעם. אני חושב שיש קשר לכך שאנחנו שופטים זה את זה הרבה יותר, ושיש חוסר חמלה כלפי הצעירים, אנחנו צריכים לגלות יותר אמפתיה כלפי העולם שאנחנו חיים בו ושהם מתבגרים בו".
הסדרה מתחילה כשרו - זנדאיה - שבה לביתה בתום חופשת הקיץ, שאותה העבירה במכון גמילה, מה שלא מונע ממנה לחזור להרגליה הישנים. סמים הם אולי לא הנושא הכי חדשני בעולם כשזה מגיע לסדרות על נוער, אבל למשוואה יש להוסיף את ההקשר האקטואלי. מגיפת משככי הכאבים היא בין הסוגיות הבוערות ביותר כיום בארה"ב: לפי ההערכות, 130 בני אדם מתים שם מדי יום ממנת יתר, ומצב חירום לאומי הוכרז בנושא. כך גם מתייחסת אליה הסדרה: כמו רבים בארה"ב, גם רו מתחילה להשתמש בסמים לאחר שהיא נוטלת תרופת מרשם שניתנה לאביה - כדור אחד של אוקסיקונטין.
כאן נכנס לתמונה גם סיפור חייו של לוינסון - בנו של הבמאי זוכה האוסקר בארי לוינסון ('איש הגשם') - שהתבטא לא מעט על עברו כמכור לסמים. "הייתה לי בעיית סמים קשה במשך שנים רבות והצלחתי להיגמל", סיפר. "ב־HBO סיפרו לי על הפורמט והלכתי וראיתי את כל הסדרה הישראלית. מאוד אהבתי אותה. היו בה חספוס ואותנטיות. אחרי זה ישבתי והתחלתי לכתוב את החוויות שלי, וזה התגלגל משם. נפגשתי עם ראש מחלקת הדרמה וישבנו לשיחה ארוכה על החיים, על התמכרות ועל החוויות שלנו, ובסיומה היא אמרה לי פשוט ללכת ולכתוב, ולהכניס פנימה יותר ויותר מעצמי ומהחוויות שלי".
"אני לא חוויתי משהו שדומה לחוויות של רו, אבל הייתי בת מזל מספיק כדי שסם יסמוך עליי עם הסיפור שלו וירשה לי להיות בתוך הראש שלו", מוסיפה זנדאיה. "בלי הפתיחות שלו הסדרה לא הייתה, אי־אפשר היה לכתוב אותה".
עד מהרה מתחברת רו עם הדיירת החדשה בשכונה, ג'ולס - נערה טרנסג'נדרית שעברה לפרבר הגנרי שבו מתרחשת הסדרה מהעיר הגדולה. סמנו עוד "וי". את ג'ולס משחקת האנטר שפר, דוגמנית ואקטיביסטית טרנסג'נדרית גם במציאות. זהו התפקיד הגדול הראשון של שפר, שעלתה לתודעה ב־2016 כתלמידת תיכון, כשתבעה את מדינת צפון־קרוליינה עקב "חוק השירותים" שבין היתר חייב טרנסג'נדרים להשתמש בשירותים ציבוריים רק בהתאם למין הביולוגי שבתעודת הלידה ולא על פי המגדר שבחרו.
"הדבר הראשון שעשינו אני וסם אחרי שקיבלתי את התפקיד הוא לשבת לפגישה של ארבע שעות, שבה אני סיפרתי את סיפור החיים שלי והוא את שלו, ויצרנו שילוב של הדברים", סיפרה שפר על התהליך. "אחד הדברים האהובים עליי בסדרה הוא שהיא מייצגת דמויות מרקעים שונים ומזהויות שונות בלי להשטיח אותן. הזהות והרקע שלהן עשויים להשפיע על ההחלטות שהן מקבלות, אבל לא רק זה מניע אותן. אני חושבת שזה משהו שהרבה קהילות שסובלות מתת־ייצוג מייחלות לו, לתחושה של נורמליות, ולראות סוגים של סיפורים שהם יותר מורכבים".
× × ×
ויש ב'אופוריה' גם סקס. הרבה סקס. בהתאם לעידן מי־טו, ובעיקר בהתחשב בקאסט הצעיר, העבודה על הסצנות הללו נעשתה בסיוע "מתאמת אינטימיות", מלווה שהקפידה על התנהגות זהירה, אווירה נינוחה ובטוחה, וצילום ובימוי מכבד - עוד תוצר של התקופה. אבל על המסך היחס למיניות הוא מן הסתם לא בדיוק בריא, רומנטי ובתולי, עם אור נרות ומצלמה שמוסטת לווילונות בביישנות.
את הסוגיות של דימוי גוף וניכור בעידן האינטרנט מביאה למסך קאט, נערה מלאה שסרטון שמתעד אותה מקיימת יחסי מין בפעם הראשונה מופץ בבית הספר ומניע אותה לפרוץ גבולות מיניים ברשת. מגלמת אותה ברבי פריירה, דוגמנית למידות גדולות ואקטיביסטית - כן, עוד אקטיביסטית - שנבחרה ב־2016 לאחת מ־30 בני הנוער המשפיעים בעולם על פי מגזין 'טיים'.
את תרבות הפורנו והשפעתה על תפיסת המיניות, מציגים בין היתר כריס וקאסי (אלגי סמית וסידני סוויני, עדן מ'סיפורה של שפחה'). בסצנה קשה וגרפית, בזמן שהשניים מקיימים יחסי מין בפעם הראשונה, מנסה כריס לשלב בהתנהלותו דימויים שברור שמגיעים מסרטונים אלימים שראה ברשת. "יש רעיונות כוזבים לגבי איך סקס אמור להיראות", אומר סמית, "אני שמח שאנחנו מאירים את הסוגיה הזאת כי זה נושא שחשוב לדבר עליו". "איבדנו את היכולת לתקשר", מוסיפה סוויני, "אנחנו לא יודעים לבטא את הרגשות שלנו שלא באמצעות אימוג'י או תמונות, ולנסות לתקשר עם מישהו באמת זה משהו שאני מתקשה איתו בעצמי. כמתבגר שלא יודע לנווט את המיניות שלך, קל יותר ללכת לפורנו. הרי לא תשאל את ההורים שלך, והרעיונות הופכים ללא־מציאותיים".
ובאמת מי שמחפש את המבוגר האחראי בעולם של 'אופוריה', צפוי כמובן להתאכזב. בעוד שבסדרת המקור הישראלית הוחלט שלא להכניס דמויות הוריות כלל, בגרסה האמריקאית ההורים נוכחים - אבל לא בדיוק מתפקדים. גם הם כמו ילדיהם, סובלים מדיכאונות ומהתמכרויות, מסתירים סודות אפלים, לא מקבלים את הזהות של ילדיהם, או מתקשים לתקשר איתם. "כשאני גדלתי ההורים שלי עשו מה שהם חשבו לנכון", מסביר סמית. "אני לא חושב שאנחנו מאשימים אותם, אבל אני מקווה שהורים שיסתכלו על הסדרה יוכלו לחשוב על דרך אחרת לדבר ולתקשר עם הילדים שלהם".
אז מה היה לנו? חיים שחורים, קשים ומלאי תלאות ומכאובים. סמים, פורנו, ניכור. אמירות קשות על ההווה ועל העתיד של הנוער. שיקוף של מציאות שגורם ל'מראה שחורה' להיראות כמו חגיגת שבועות בקיבוץ. ומה עם קצת רגע לנשום? "הסדרה בוחנת את הצד האפל, אבל יש רמזים לרגעים של אור", הבטיחה זנדאיה בפאנל מיוחד שנערך לקראת עליית הסדרה בטקסס. "ואז זה נעלם, ואז מוצאים את זה שוב. אבל ככה החיים עובדים".
