חלב ודבש, חביבי

ניתאי גבירץ (הבן של ראובן גבירץ מלהקת "חלב ודבש") נזקק לעזרת הפייסבוק כדי להתגבר על הביישנות שלו ולהתחיל עם טליה דור, הבת של שלומית אהרון ויובל דור מ"הכל עובר חביבי". "הוא כתב לי שהרבה זמן הוא רואה אותי ברחוב והוא רוצה להגיד לי שלום והוא מתבייש, אז עכשיו הוא עושה את זה בפייסבוק כמו דביל, וזה מאוד כבש את ליבי", היא מספרת. "האמת שלא ידעתי מיהו. הכרתי רק את אחותו נטעלי, ולא ידעתי בכלל שיש לה אח. כשהוא כתב לי שההורים שלנו היו בלהקות יריבות, לא ידעתי על מה הוא מדבר. כל הסיפור של 'הללויה', שהיה צריך להיות השיר של 'הכל עובר חביבי', לא היה ברדאר שלי. התחלנו להתכתב ובהמשך גם החלפנו כל מיני וידיואים של חלב ודבש והכל עובר חביבי, ורבנו לאיזה להקה יש יותר להיטים".

ומי ניצח?

טליה: "אל תיעלב, אבל לחביבי יש כמובן יותר להיטים".

ניתאי: "אני לא נעלב, אבל אני חושב שלחלב ודבש יש שירים יותר טובים".

עשר שנים אחרי הם הורים ליולי בת החמש ומשתפים פעולה בסרט "אל תשכחי אותי", שגבירץ כתב את התסריט שלו יחד עם מון שביט והבמאי רם נהרי, ויוצא בסופ"ש לבתי הקולנוע. הוא בתפקיד הראשי, היא בתפקיד קטן יותר. הסרט, קומדיה שחורה־מתוקה, מגולל מפגש מקרי בין שני צעירים מעורערים. הוא מוזיקאי פגוע נפש, היא (מון שביט) סובלת מהפרעות אכילה — וביחד הם מחליטים לברוח.

הסרט נולד במסגרת סדנה לשחקנים שהעביר נהרי, ובה השתתפו גבירץ ושביט. עם סיום הסדנה החליטו שלושתם להמשיך לעבוד יחד, ובעזרת אימפרוביזציות, חומרי מציאות ודמיון כתבו את התסריט. לצידם משחקים בסרט גם יובל דור, אביה של טליה, ולא מעט שחקנים לא מקצועיים, ביניהם פגועי נפש שנהרי הכיר בסדנאות קולנוע ותיאטרון שערך ונשים שסבלו וסובלות מהפרעות אכילה. בינתיים הספיק הסרט לזכות בשבחי המבקרים ובפרסים בפסטיבלים ברחבי העולם.

ניתאי, 35, בנה של יעל גבירץ, עיתונאית לשעבר וכיום מייסדת ומנכ”לית עמותת אליפלט למען ילדי פליטים, ובן דודה של השחקנית חני פירסטנברג, כבר כיכב בהצלחה בסרט "כנפיים שבורות". דור, 38, אמנם למדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, אבל החליטה בהמשך לוותר על קריירת המשחק ולהפוך למאמנת מוסמכת. כיום היא עובדת מטעם בית הספר למאמנים אישיים CTI ומנהלת את הקורסים שמתקיימים בו.

"הרגשתי שאני חלק מהפרויקט של ניתאי, ולא כאילו אני באה לשחק בסרט", אומרת טליה. "אמרתי לניתאי, 'כל דבר שתעשה ותרצה שאני אשחק בו, אני אבוא', אבל עולמות אחרים הרבה יותר מתאימים לי. זה היה סט נורא כיפי, כולם היו מגויסים לעניין".

טליה, למה החלטת לוותר על קריירת המשחק?

"משחק לא כל כך היה החלום שלי. זה פשוט היה משהו שעשיתי המון־המון שנים, מגיל נורא קטן. אתה לא תמיד עוצר כדי לבדוק אם אתה באמת רוצה את זה. תמיד הייתי אמביוולנטית לעניין. קצת סבלתי וקצת נהניתי. מה שאני עושה עכשיו, הרבה יותר מתאים לי. ניתאי הוא שחקן מדהים, זה ברור. יש אנשים, כמו אמא שלי, שפשוט נועדו לעשות את הדבר הזה, ואני לא. תמיד ידעתי שאני צריכה עוד משהו שקשור בעולמות הטיפול, אבל לקח לי הרבה שנים להעז לעשות את זה".

ניתאי, גם לך לקח זמן למצוא את עצמך?

"אחרי 'כנפיים שבורות' התחלתי להבין שהמקצוע הזה מכניס אותי לסטרס מאוד גדול, ומונע ממני לשחרר את המוח שלי ולעשות דברים שקשורים לנגינה וקשורים לכתיבה. כלכלית אולי יכולתי לעבוד יותר ולהרוויח יותר, אבל מבחינת תפקידים לא הרגשתי שפיספסתי המון. יש לי בכלל בעיה עם הגדרה של מסגרות. גם מהתיכון פרשתי בכיתה י'. נפשית פרשתי עוד קודם. היה לי קשה, ועדיין, למצוא מסלול אחד".

ומה עשית מכיתה י'?

"נכנסתי לעולם של מוזיקה אלטרנטיבית. היה בזה הרבה זעם. מצאתי זהות עם דמויות מהרוק ודמויות אלטרנטיביות, אפילו דמויות קצת התאבדותיות, קודרות. הייתי רוצה להצליח לקחת דברים בפרופורציות, לעשות דברים בכיף, ולהסכים גם לחטוף. ג'ין סימונס מלהקת קיס אמר פעם, שרוקנרול זה לשים את הסנטר שלך קדימה ולקרוא לבנאדם לתת לך אגרוף. קשה לי לדעת אם הסנטר שלי יחזיק מעמד באגרוף, אבל עכשיו לפחות אני שם את הסנטר קדימה ואני נמצא בתוך הזירה. כתבתי את התסריט, שיחקתי בסרט והפקתי אותו. אני בטוח שאעשה עוד סרט. השאלה כמה זמן זה ייקח. השנה האחרונה פתחה לי את הצ'אקרה לרעיונות ולשבת ולכתוב עוד דברים".

טליה: "בצילומים הוא היה מאושר כמו בלידה של יולי. אלו שתי התקופות המאושרות בחייו".