חמישי 20 ביוני 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ללא קרדיט
    24 שעות • 11.06.2019
    מוחקים את הקריקטורה
    הקריקטורה של ה"ניו־יורק טיימס" שהציגה את נתניהו ככלב נחייה עם קולר מגן דוד שמוביל את הנשיא טראמפ, גרמה לסערה עולמית ולטענות כי מדובר באנטישמיות גלויה. אתמול, בצעד חסר תקדים, החליטו עורכי העיתון החשוב בעולם לבטל סופית את הקריקטורות הפוליטיות ועוררו גל חריף של ביקורות והאשמות לצנזורה. ביום שאחרי דיברנו עם כמה מהקריקטוריסטים המובילים בארץ ובעולם ושמענו מהם למה מדובר בטעות היסטורית
    יואב בירנברג ותמר שבק

    כבר ארבעה חודשים שג'יימס בנט, עורך מדור הדעות של ה"ניו יורק טיימס", שובר את הראש מה לעשות עם מדור הקריקטורה הפוליטית שמתפרסם בעיתון הנחשב לטוב בעולם. מאז פורסמה הקריקטורה המשפילה של נתניהו ככלב נחייה המוביל את הנשיא טראמפ, העיתון נאלץ להתמודד עם סערה ציבורית עזה. ארגונים וגופי תקשורת האשימו אותו, בין היתר, באנטישמיות גלויה. כאילו שלא הספיקה העובדה שנתניהו אויר ככלב, גופו עוטר גם במגן דוד. מנויים ותיקים קראו להטיל חרם על העיתון. אתמול, בצעד חסר תקדים, מערכת העיתון הגיעה להבנה שחייבים לשים לזה סוף.

     

    החל מהחודש הבא ה"ניו יורק טיימס" יפסיק לפרסם קריקטורות פוליטיות, בעקבות פיטורי שני המאיירים הראשיים שלו. בנט הודיע כי העיתון "גאה מאוד ומוקיר תודה על עבודתם של המאיירים פטריק שאפט והנג קים סונג למען המהדורה הבינלאומית במשך שנים". עם זאת, הוסיף, "החלטנו לשים סוף לקריקטורה הפוליטית היומית והחלטנו לעשות זאת כבר בתחילת יולי".

     

    בתגובה, כתב שאפט הפגוע באתר שלו, כי אחרי יותר מעשרים שנה בהן אייר קריקטורות פעמיים בשבוע לעיתון, "אני מניח את העט בכאב. הרבה שנים של עבודה נמחקו בגלל קריקטורה אחת — אפילו לא שלי — שמעולם לא הייתה צריכה להתפרסם בעיתון".

     

    הקריקטורה שעוררה סערה פורסמה לצד מאמר ביקורת חריף על מדיניות ההגירה של טראמפ על ידי הפרשן הפוליטי הבכיר תומס פרידמן. בקריקטורה נראה טראמפ כאדם עיוור, חובש כיפה, מובל על ידי כלב נחייה בעל אף ארוך בדמותו של נתניהו, עם קולר של מגן דוד לצווארו. המאייר, אנטוניו מוריירה אנטונש מפורטוגל, אמר לרשת סי־אן־אן כי לא התכוון שהקריקטורה תצטייר כאנטישמית, אבל ההתנצלות שלו הייתה מאוחרת מדי. הקונסול הכללי של ישראל בניו־יורק, דני דיין, פנה לבכירי העיתון והביע את מורת רוחו בנוגע לפרסום. דיין הבהיר כי מדובר ב"קריקטורה אנטישמית, שהימצאותה בין דפי עיתון חשוב כזה מהווה עליית מדרגה בביטויים האנטישמיים ההולכים ומתעצמים ברחבי ארצות־הברית".

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

     

    נכנעים לצנזורה

     

    פלאנטו, אחד הקריקטוריסטים הראשיים של העיתון הצרפתי "לה מונד" ואחד המאיירים המובילים בעולם, דווקא לא מסכים עם ההחלטה של "ניו יורק טיימס" לסגור את המדור. "אני בטוח שהם יתעשתו ויחזרו בהם מההחלטה", אמר אתמול פלאנטו. "זה נכון, העיתון טעה בגדול. אבל אי־אפשר לדמיין עיתון ללא קריקטורה פוליטית".

     

    גם ז'ראר ביאר, העורך הראשי של "שארלי הבדו", מאוכזב מההחלטה. "זה פשוט מביש ומאוד מסוכן לדמוקרטיה", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "הקריקטורה של טראמפ ונתניהו היא קריקטורה פוליטית. אין בה שם תווי פנים מוגזמים. שיהיה ברור, אני חושב שהאנטישמיות היא מגפה איומה. הגיוני שנתניהו יגיב ויטען שזו קריקטורה אנטישמית, אבל אני מזכיר לכולם שתפקידה של הקריקטורה לא לגרום נחת למאויר. הקריקטורה היא פרשנות פוליטית. האם 'ניו יורק טיימס' יצנזר עכשיו גם מאמרי פרשנות? חברי העיתון הכריזו על עצמם כעל 'האויב מספר אחת של דונלד טראמפ'. העובדה שהם מתקפלים ואינם מגינים אפילו במילה אחת על הקריקטורה הזו, היא טעות גדולה".

     

    לדברי ביאר מדור הסאטירה הוא חלק בלתי נפרד מרוחה של התקשורת מיום היוולדה. "כבר בתקופת המהפכה הצרפתית פירסמו קריקטורות של המלך. מה יעשו עם המאיירים? ייתנו להם לצייר קישוטים או קומיקס שלא מפריעים לאף אחד? אם ה'ניו יורק טיימס' בוחר להיות עיתון בלי שיניים, זה רגע מאוד עצוב בתולדות העיתונות. אני לא אוהב את המונח 'פוליטיקלי קורקט'. אני חושש מהצנזורה העצמית שרווחת בשנים האחרונות. אם נשאל את עצמנו כל הזמן את מי אנחנו עלולים לזעזע, הרי נפסיק לעסוק בעיתונות".

     

    ביאר יודע על מה הוא מדבר. השבועון הסאטירי שבו הוא עובד עלה לכותרות בינואר 2015 לאחר טבח בחברי המערכת "שארלי הבדו". 12 איש, בהם עיתונאים, אנשי תחזוקה ושוטרים נהרגו במתקפה הרצחנית, רק בשל ביקורת שהשמיעו על האיסלאם. המאייר ריס, שנפצע קשה בהתקפת הטרור והפך לעורך העיתון בהמשך — כתב במאמר המערכת כי העיתון ימשיך להגן על החילוניות מפני "הפנאטים של האיסלאם ושאר החנפנים של כל הדתות". חברי "שארלי הבדו" לא נכנעו, והמשיכו ליצור סאטירה נשכנית במיוחד. ההחלטה לסגור את המדור ב"ניו יורק טיימס", היא לא פחות מירי בכנף מבחינתם.

     

    "זאת החלטה עצובה מאוד", אומר גם מישל קישקה, יו"ר איגוד הקריקטוריסטים בישראל וחברו הטוב של שאפט, הקריקטוריסט שפוטר מהעיתון האמריקאי. "קריקטורה היא דרך להביע דעה בשפה מצוירת שעכשיו נעלמת מהעיתון החשוב בעולם. זאת פגיעה גדולה בחופש הביטוי, והיא מכעיסה אותי".

     

    כקריקטוריסט, עמדת פעם בפני סיטואציה דומה?

     

    "מעולם לא יצאה לי שום קריקטורה אנטישמית תחת ידיי. אבל היו לי סקיצות שהבנתי כי הן הולכות רחוק מדי, והחלטתי לעדן אותן, או ויתרתי עליהן. לפוליטקלי קורקט יש חלק גדול בהידרדרות של התקשורת בעולם. הן הפרצוף המכוער של הדמוקרטיה. כל אחד הוא עכשיו עיתונאי או מבקר. בגרמניה הייתה קריקטורה עם ביבי בתקופת הזכייה של נטע באירוויזיון. הוא צייר את ביבי בדמותה של נטע כשהוא מחזיק פצצה על הבמה של האירוויזיון, והמאייר פוטר. אני לא אתפלא אם הופעלו במקרה הזה לחצים כבדים של משרד החוץ שלנו על העיתונים עצמם. קל מאוד לנופף בדגל האנטישמיות כדי להפעיל לחצים במקרים האלה".

     

    "החלטה מצערת"

     

    בעוד שבעולם אנחנו רגילים לראות קריקטורות שחורגות מן הנורמה, בארץ הכללים והמשמעת הפנימית הרבה יותר קשוחים. גיא מורד, שהקריקטורות שלו מתפרסמות ב"ידיעות אחרונות", משתומם נוכח ההחלטה של מערכת ה"ניו יורק טיימס". "זה הזוי", אומר מורד. "כל עיתון חדשות שמכבד את עצמו נותן פינה לקריקטורה ליד עמודי הדעה שלו, אלא אם כן מדובר בפנזינים שנמכרים במדרחוב, ואז אתה מרשה לעצמך להתפרע בלי לדפוק חשבון".

     

    מה בכל זאת הגבול של חופש הביטוי?

     

    "בעיתון אתה נתון גם לאיזו צנזורה פנימית. אתה לא יכול לצייר דברים שפוגעים באנשים, כמו איברי מין. בארץ יש גם רגישות גבוהה מאוד לנושא השכול, לאנטישמיות ולדתיים. לצייר חרדים כמו שהם מתוארים בפרוטוקולים של זקני ציון עשוי להתפרש באופן רע".

     

    גם אתה שותף לדעה שהקריקטורה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" היא אנטישמית?

     

    "אני לא בטוח. אבל אני לא מצייר פוליטיקאים ככלבים, ומשתדל כמה שיותר לא לצייר אותם כחיות, אלא אם כן זה משרת את המטרה. אם אצייר פוליטיקאי כחזיר זה יעשה רעש. לפני כשנה פירסם הקריקטוריסט אבי כץ קריקטורה בג'רוזלם פוסט, בעקבות תמונת הסלפי של חברי הממשלה אחרי חוק הלאום. בקריקטורה נראו חברי הממשלה כחזירים. זה עורר רעש רציני, וכץ פוטר. העורך אישר את זה לפרסום, אבל מי ששילם את המחיר היה הקריקטוריסט. אנשים — גם מהצד הימני וגם מהצד השמאלי — אוהבים קריקטורות, ואין שום סיבה להפסיק אותן לגמרי. בעיניי זה סתם לירות כדור ברגל".

     

    עמוס בידרמן, המאייר הקבוע של עיתון "הארץ", מאוכזב מהחלטת ה"ניו יורק טיימס". "עצוב שבעיתון חשוב כמו 'הניו יורק טיימס' אין עורך שיראה מה עתיד להתפרסם ויעצור את הפרסום בזמן. זה נראה כאילו העורך נרדם בשמירה. שמעתי מחבר אמריקאי שהקריקטורה גרמה לאי־נוחות והם פשוט סגרו את הבסטה".

     

    זה יכול לקרות גם אצלנו?

     

    "לא. מתפרסמות כאן הרבה קריקטורות שמעוררות התנגדות אצל החרדים או אצל אחינו בימין. אבל הקריקטורה שפירסם 'הניו יורק טיימס' נראית אנטישמית. היא אומרת שהיהודים מנהלים את העולם. זה לא מתחבר לך לפרוטוקולים של זקני ציון?! גם המגן דוד שתלו על בנימין נתניהו מעצבן את העין. היהודים לא מנהלים את אמריקה ואת העולם. את טראמפ אף אחד לא יכול לנהל. טראמפ הוא טראמפ. אם מישהו מתנגד לו, הוא מעיף אותו תוך חמש דקות".

     

    אתה נתקלת בניסיונות צנזורה?

     

    "ממש לא. בעיתון 'הארץ' לא צינזרו לי אפילו קריקטורה אחת למרות שהיו לי קריקטורות שעוררו גלים של זעם, בעיקר אצל החרדים ובימין. על כל קריקטורה שאני עושה על ביבי, קוראים לי נאצי והיטלר וגבלס. כשעשיתי קריקטורה על הרבי מגור, חילקו את הטלפונים שלי לכולם, והם הציפו אותי בכתבי אהבה".

     

    הקריקטוריסט שי צ'רקה לא רואה את מפת התקשורת ללא קריקטורות פוליטיות. "קריקטורות קיימות מאז שהעיתונות נוצרה", הוא אומר. "הפוליטיקלי קורקט רובץ על כולנו, והוא סוג של אויב החופש. כשאתה נמצא בעולם כזה וצריך לקחת את כל הפרמטרים האלה, זה בכלל לא פשוט. קריקטוריסט הוא איש רציני שמבטא דעות וחושף את פרצופו של העולם כפי שהוא מבין אותו. ביקורת חופשית היא ערובה לדמוקרטיה. מאוד קל לנפנף בדגל האנטישמיות כדי להפעיל לחצים במקרים האלה", מדגיש צ'רקה. "אני מצר על כך מכיוון שמדובר בקריקטוריסט הבית של ה'ניו יורק טיימס'. העובדה שהמוסד הזה שנחשב ללוחם של העיתונות החופשית בכל העולם נכנע, מעציבה אותי".•

     


    פרסום ראשון: 11.06.19 , 20:17