yed300250
הכי מטוקבקות
    נחושים ומלוכדים. מחאה בלי מנהיגים. מאות אלפים ברחובות | צילומים: רויטרס, אי־פי
    חדשות • 13.06.2019
    "הממשלה שמה עלינו פס, נהיה אלימים אם צריך"
    מפגן עוצמה מרגש ומלא יצרים ברחובות הונג־קונג: מאות אלפי מפגינים יצאו למחות נגד חוק שיפגע בחירותם • "אני יכול לכתוב משהו בפייסבוק ולהישלח לכלא כמו שעושים עכשיו בסין", אומר מורה שהצטרף להמונים, "אנחנו כאן היום כדי שלא נתחרט בעתיד"
    דניאל אדלסון

    עובדי חנות "אפל" הענקית בלב ליבה של הונג־קונג כבר רגילים לתורים המשתרכים מחוץ לדלתות חנות הדגל עם כל השקת מוצר. אלא שאת גדוד המצטופפים הלבוש בשחור שהגיע אמש לתפוס מחסה תחת לוגו אפל הגדול בעולם - לא מעניין אף אייפון.

     

    "אנחנו כאן כי זה המקום הכי בטוח בהונג־קונג כרגע", אמרה סוהי לם (26), עובדת סוציאלית ואחת ממאות אלפים שיצאו אמש לרחובות על מנת להפגין שוב נגד חוק שיאפשר להסגיר לסין חשודים בפלילים. "לממשלה שלנו אין בעיה לירות כדורי גומי על אזרחים, אבל היא לא תעז לפגוע באייפדים".

     

    לם המתנשפת מצטרפת לחמשת חבריה שחבושים בקסדות וניילון נצמד שיגן מפני הגז המדמיע. הם מתיישבים על רצפת הכניסה הממורקת של החנות, מנצלים את ההפוגה הזמנית כדי לצבור קצת דקות מזגן חיוניות לפני ששוב יצאו לשטח האש. ביד אחת הם מנשנשים מק־רויאל וצ'יפס ובעזרת השנייה מתקתקים במרץ הודעות בסמארטפונים. לם מסבירה שהם חייבים להישאר מחוברים ומעודכנים, כדי לראות מתי זמן טוב לצאת שוב החוצה ולהתעמת עם השוטרים.

     

    להבדיל ממחאת המטריות ששטפה את העיר לפני חמש שנים, למחאה הנוכחית אין שדרת פיקוד מרכזי, אין מנהיג. "הפעם אין לנו דמות כמו ג'ושוע וונג שתיתן הוראות", אומר בריאן לאי, בנקאי בן 30 שהפסיד יום עבודה כדי להצטרף להפגנה. "זה יכול להיות חיסרון לפעמים, כי אנחנו פוחדים, לא יודעים מה לעשות. אבל מצד שני, הפעם אנחנו יכולים להגיד מה שבא לנו, אין סתימת פיות".

     

     
    תמרות עשן. אלפים מתושבי הונג קונג אינם נרתעים מהאמצעים לפיזור הפגנות
    תמרות עשן. אלפים מתושבי הונג קונג אינם נרתעים מהאמצעים לפיזור הפגנות

     

     

    למחאה הנוכחית באו לדבריהם מוכנים - פיקחים, גדולים ומאוחדים הרבה יותר מאשר לפני חמש שנים. "זה לא כמו אז, כשלא הבנו עם מי יש לנו עסק. אנחנו כבר לא באים לשחק", אומר לאי תוך שהוא מציג בפני כל סרטונים ביוטיוב שמדריכים כיצד להכין בקבוקי תבערה. "אנחנו לומדים ממדינות אחרות בעולם איך למחות. הפעם זאת לא מחאה שקטה. נהיה אלימים אם צריך. ברור לנו, שהממשלה שמה עלינו פס. היא לא משרתת אותנו, היא רק מצייתת למה שאומרים בבייג'ינג".

     

    חברו, קייסן יונג, מורה בבית ספר יסודי, ממשיך את הדברים בלהט: "המחאה לפני חמש שנים הייתה הרבה יותר נקודתית. היא באה אז לטפל כירורגית בעניין ההצבעה. לא באמת ציפינו שהיא תשנה משהו כי הרי במציאות אזרחי הונג־קונג אף פעם לא הצביעו. אבל הפעם אנחנו מדברים על זכויות אדם. זה מפחיד. אני יכול לכתוב משהו בפייסבוק ולהישלח לכלא כמו שעושים עכשיו בסין. אין פה עניין של לבחור או לא לבחור, הפעם אם החוק הזה יעבור כבר למחרת כולם ישתקו, כולם יפחדו. איך אני כמורה אלמד תלמידים על מחשבה חופשית? זה לא נתפס. גם אם לא ננצח בקרב הזה, אנחנו כאן היום כדי שלא נתחרט בעתיד. חשבנו שמיליון אנשים יספיקו לשנות, אבל קארי לם (ראש הרשות המבצעת של הונג־קונג - ד.א.) קרת לב בדיוק כמו שהיא נראית".

     

    בזמן הראיון מתגודדים סביבנו ועל הגשר הסמוך שמשקיף מעל ההפגנה מאות מקומיים סקרנים. משפחות שלמות, ילדים וטף עם סמארטפונים שלופים, מחכים לרגע בו משהו גדול יקרה. ההצגה הכי טובה בעיר.

     

    "מבחינתי זה תורם", אומר לאי. "זאת הדרך שלהם לתמוך בנו, הם עוזרים ומשגיחים. הטכנולוגיה חזקה מהמשטרה. הפעם התגובה בציבור הרבה יותר אוהדת. אפילו ההורים שלי כבר מבינים. העולם איתנו, אני מאמין שהסיכויים להביא שינוי גדולים. זאת קריאה לעולם, תעזרו לנו! אתם צריכים שיהיה לכם אכפת. היום זה אנחנו, מחר זה טייוואן ומחרתיים זה אתם. תיזהרו!".

     

    כשהטונים נרגעים מעט, לאי שם את התיק על הגב ומתחיל ללכת לכיוון תחנת האוטובוס הסמוכה. "לאן?", אני שואל ומצביע לעבר רחבת הפרלמנט בכיוון השני. "לישון. יש לי מחר עבודה בשבע בבוקר", עונה לאי. "עד כמה שהייתי רוצה להישאר, אני לא יכול להפסיק לחיות. יש לי חשבונות, משכנתה וכרטיס אשראי. צריך לאזן. מחר יבואו אחרים".

     

     

    yed660100