אם אתם מכורים לממרח נוטלה, אתם לא לבד. על כוכב הלכת שלנו נמכרת צנצנת נוטלה כל שתיים וחצי שניות. מאז 2007 חוגגים שוחרי ממרח אגוזי הלוז והקקאו הזה כל שנה את "יום נוטלה העולמי" ב־5 בפברואר. את מהומות נוטלה בינואר 2018 בצרפת קשה לשכוח: ברשת מרכולים שהציעה 70% הנחה על הממרח, פרצו קטטות המוניות והמשטרה נאלצה להתערב בין הקונים שמשכו בשערות, חטפו פנס בעין, זרקו קרטוני סחורה זה על ראשו של זה והרסו את החנויות.
ב־2013 הכניסה אוניברסיטת קולומביה את הממרח למסעדות הקמפוס, אך הפסיקה לאחר שגילתה כי נגרם לה הפסד של 5,000 דולר בשבוע: הסטודנטים "פילחו" את הממרח האהוב מבלי לשלם. הקשר בין הממרח לבין צרכניו כה מטורף, עד שהביא את קרל שובלוך (Schobloch) הברלינאי להמציא ולמכור מנעול מיוחד לנעילת צנצנת הנוטלה, כדי שלא "ישתו" לבעליה את הממרח בלי שירגישו. ''זה התחיל כבדיחה", הסביר שובלוך, ''חבר שלי התעצבן כי הילדים שלו סחבו לו כל הזמן את הנוטלה. אבל גיליתי שיש ביקוש, ועכשיו אני מוכר את המנעול באי־ביי''. ההערצה ההמונית לממרח האגוזים והקקאו מתחרה רק בכמות הסוכר שהוא מכיל, המקבילה ל־72 קוביות סוכר לצנצנת של 400 גרם.
אבל בחודשים האחרונים מתלווה לממרח המתוק טעם מריר משהו. במפעל לייצור נוטלה בעיירה וילר־אקאל שבצפון מערב צרפת השביתו ממש לאחרונה 160 מתוך 400 העובדים את המפעל במשך תשעה ימים, במסגרת מאבק על שכר. מדובר במפעל הגדול ביותר בעולם לייצור הממרח, המייצר גם את החטיף קינדר בואנו ואת השוקולד פררו רושה - גם הם להיטים מבית היוצר של חברת פררו.
דרישותיהם באו על רקע העובדה שבאוגוסט 2018, בתום שנת הכספים האחרונה, הצהירה החברה על תוצאות מפליגות: מחזור עסקים של 10.7 מיליארד יורו (עלייה של 1.5% לעומת שנה קודמת), השקעה של 673 מיליון יורו ברכישת חברות, השקעה של 744 מיליון יורו בפיתוח ותשתיות ועלייה יציבה של 2.6% במכירות. העובדים גם טענו שפררו פוגעת בזכותם לשבות והזהירו ממחסור בממרח בעקבות השביתה, אך פררו שיחררה הצהרה מרגיעה והבטחה שלא יהיה מחסור. בתום תשעה ימים הגיעה החברה להסכמה עם העובדים והסכסוך הסתיים.
השביתה, האשמות העובדים והאיום במחסור אפשרי של הממרח מצטרפים לצרות נוספות, כלכליות ותדמיתיות, שחווה המותג בשנים האחרונות. להתקפות על הערך התזונתי הנמוך של הממרח (אחוז גבוה של סוכר, שימוש בשמן דקלים שנחשב לא בריא, כמות קטנה יחסית של אגוזים ושל חלב), הצטרף באפריל האחרון תחקיר מזעזע של "הניו יורק טיימס", על ניצול פליטים סורים וקטינים בטורקיה, באיסוף אגוזי הלוז המשמשים לייצור הנוטלה. אם זה לא מספיק, יש טענות על כך שגידול הדקלים לייצור שמן הדקלים נעשה על חשבון היערות הטבעיים בעולם השלישי, ולכל אלה מצטרפת התייקרות של חומרי הגלם שמהם מיוצר הממרח.
50% אחוז סוכר
בעלת המותג נוטלה, משפחת פררו, היא יצרנית השוקולד השלישית בגודלה בעולם, והונה מוערך בכ־24 וחצי מיליארד דולר. היא מעסיקה 30,000 עובדים ב־22 מרכזים בעולם.
את המפעל המשפחתי ייסד ב־1946 פייטרו פררו במאפיית העוגות של אשתו בעיר דוליאני שבצפון מערב איטליה. ההחלטה לשלב אגוזי לוז בשוקולד הייתה כלכלית: באותה תקופה האגוזים היו זולים בהרבה מהקקאו. הממרח הראשון, שהיה מוצק בהרבה מזה של היום, נקרא "ג'יאנדוג'ו" (Giandujot). בעלי החנויות נהגו לבצוע את הגושים ולמלא בהם את פרוסות הלחם שעימן הגיעו הילדים מהשכונה.
בנו של פייטרו, מיקלה, הפך את המפעל למעצמה והביא לעולם את חטיף קינדר בואנו, ביצי ההפתעה קינדר, שוקולד מון שרי וסוכריות tac־tic. ב־1964 הפך הממרח לנוזלי יותר והחל להיות משווק תחת השם "נוטלה", והמשפחה מצאה את עצמה בראש רשימת עשירי איטליה.
ב־2015 נפטר מיקלה בגיל 89, והמושכות עברו לידי בנו ג'ובאני, היום בן 53. הוא התמקד בשיווק בינלאומי ובהתרחבות, ומאז שקיבל את ניהול החברה הספיק לקנות את מפעל השוקולד הבריטי המסורתי תורנטונס, את מפעל הביסקוויטים הבלגי דלאקר, את יצרן השוקולד האמריקאי פאני מיי, את יצרן הממתקים האיטלקי פרארה ואת חטיבת הממתקים של ענקית המזון נסטלה. באפריל השנה אף רכשה פררו את עסקי העוגיות וחטיפי הפירות של חברת קלוגס האמריקאית, כולל 6 מפעלים, תמורת הסכום הצנוע של 1.3 מיליארד דולר. לפני שנתיים מינה ג'ובאני לתאגיד מנהל מחוץ למשפחה, והוא עצמו הפך לנשיא החברה. כעת הוא מסמן כמטרה הכפלה של הרווח בעשור הקרוב. אלא שכאמור, בדרך עליו להתמודד עם כמה מכשלות.
הנוטלה עשוי מ־7 מרכיבים, וכמעט כל אחד מהם אחראי לכאב ראש בפני עצמו עבור החברה. אם אתם רוצים להמשיך ליהנות מהנוטלה שלכם, אנא דלגו לפסקה הבאה. אם נשארתם, הנה ההרכב התזונתי של הממרח האהוב: 50% סוכר (!), 20% שמן דקלים, 13% אגוזי לוז, 8.7% אבקת חלב, 7.4% קקאו, 0.48% ונילין כימי ו־0.02% לציטין. שיעור אבקת החלב היה בעבר נמוך יותר, והועלה ב־2017 על ידי החברה כדי לתת מענה לטענות נגד הערך התזונתי הנמוך של הממרח.
אגוזי הלוז שבמתכון הם האתגר הגדול ביותר שגורם לחברה נזק תדמיתי לא מבוטל. 70% מאגוזי הלוז בעולם גדלים בטורקיה. פררו צורכת 25% (!) מהתוצרת העולמית. ב־2014 חיסל הכפור ששרר במדרונות ההרים באזור הים השחור את רוב היבול, ומחיר האגוזים קפץ באותה שנה ב־60% (!). בתגובה קנתה פררו את מפעל עיבוד אגוזי הלוז הגדול ביותר בטורקיה, אולטאן, ששמו הפך לפררו פינדיק, ואת מקבילו האיטלקי סטאליפרי. ב־2016 היא גם העלתה את מחיר הממרח. צנצנות קילו עלו בבריטניה מ־5.20 ל־5.50 ואפילו 5.70 פאונד. צנצנות ה־400 גרם עלו מ־2 ל־2.50 פאונד. החברה מנסה עכשיו להשקיע בגידולים במדינות נוספות, אך בינתיים היא עדיין תלויה, כמו שאר העולם, בתוצרת הטורקית.
באפריל פירסם "הניו יורק טיימס" תחקיר שלפיו 200 אלף פליטים סורים בטורקיה, שמעמדם אינו מאפשר להם לקבל עבודה חוקית, נאלצים להסתפק במשכורת של 10 דולרים ביום עבור ליקוט אגוזי הלוז, ואף להסתייע בילדיהם הקטינים במלאכה הקשה, הנעשית בשמש הקופחת ובמדרונות בוציים, 12 שעות ביום, 7 ימים בשבוע. העבודה כוללת מילוי שקים במשקל 50 ק''ג כל אחד והובלתם במדרונות, שאף מכונה אינה יכולה להשתנע בהם. ''אם תיפול, אף אחד לא ימצא אותך כאן'', סיפר לעיתונאי אחד הפליטים שחשש לחיי ילדיו ועזב את המקום אחרי עונה אחת. את העבודה הם מקבלים דרך מתווכים, שלוקחים לפחות 10% מרווחי הפועלים, ומשלמים להם רק בתום העונה. חלק מהמתווכים נעלמים, או שומרים לעצמם חלק ניכר מהשכר, או סתם לא משלמים לפועלים, שאינם יכולים להתלונן כי הם שוהים בלתי חוקיים.
למרות שפררו התקשרה עם עמותה גרמנית בשם GIZ, שייעצה לה איך ליישם שיטת פיקוח על שכר מינימום ולצמצם העסקה בלתי חוקית ועבודת קטינים בטורקיה, החברה סירבה לספק מידע לעיתון על הנעשה בפועל בשטחי הייצור של האגוזים. להגנתה היא טענה שבטורקיה יש ''חוקים לאומיים המגבילים מסירת מידע''. החברה הפנתה את העיתון לאתר האינטרנט שלה, שבו מצוין כי היא "מחויבת לספק לאנשיה תנאי עבודה בטוחים והגונים, ואנו מבקשים מהחוואים העצמאיים שעובדים עבורנו שגם הם יתנהגו באותה צורה".
שמן דקלים ועוד צרות
המרכיב הבעייתי השני בנוטלה הוא שמן הדקלים, זה שגורם לממרח להיות שמנוני ובוהק. ב־2015 עוררה שרת האקולוגיה הצרפתית, סגולן רויאל, סערה, כשיצאה בתוכנית טלוויזיה פופולרית נגד השימוש של פררו בשמן הדקלים. "העקירה המסיבית של עצים תרמה להתחממות הגלובלית", אמרה. "צריך למשל להפסיק לאכול נוטלה בגלל שמן הדקלים. המטעים החליפו את העצים. צריך לעבור להשתמש בחומרים אחרים".
האיטלקים התעצבנו מאוד. אשתו של ראש ממשלת איטליה דאז יצאה עם בתה ליריד העולמי השנתי (International World Fair) במילאנו, שאחד מנותני החסות שלו הייתה פררו. היא הזמינה קרפ עם קצפת ונוטלה וצייצה: ''הנה לכם נוטלה. על מה בדיוק הצרפתים מתעצבנים?'' השר לאיכות הסביבה האיטלקי צייץ אף הוא: ''שסגולן רויאל תעזוב את המוצרים שלנו בשקט. לארוחת ערב: לחם ונוטלה". רויאל נאלצה להתנצל יומיים לאחר מכן.
הצרפתים הם מגדולי צרכני הנוטלה והספיקו ללקק מיליארד צנצנות מאז שהממרח הומצא והגיע לצרפת. המפעל הגדול ביותר של נוטלה, זה שבו מתנהלת כעת השביתה, ממוקם כאמור בצרפת, ומייצר בין 600 אלף ל־155 מיליון יחידות בשנה. ב־2012 ניסו המחוקקים הצרפתים להעלות את המס על מוצרים המכילים שמן דקלים ב־300%, ונכשלו. היוזמה כונתה "חוק נוטלה".
פררו טוענת כי היא משקיעה רבות בייצור שמן דקלים בר־קיימא (גידול בתנאי העסקה הוגנים וללא פגיעה בסביבה) במלזיה ובאינדונזיה, והמגדלים מקפידים שלא לעקור עצים לצורך כך. היא גם טוענת שהיא משתפת פעולה עם ארגוני סביבה כמו גרינפיס ו־WWF כדי ליצור שקיפות בתהליך הייצור מהפרי ועד המפעל, ומפקחת על אזורי הגידול בעזרת תמונות לוויין. כדי למנוע ביקורות נוספות, התחייבה פררו שעד 2020 תעבור לשימוש בלעדי ביבולים בני קיימא של דקלים, קקאו וסוכר. גידולי סוכר באפריקה ובדרום אמריקה מלווים גם הם בדרך כלל בנטיעה פרועה של עצים על חשבון יערות ובתנאי עבודה קשים, והם גם כרוכים בדישון כימי רב. החברה משתפת פעולה עם ארגון "סייב דה צ'ילדרן", כדי למנוע העסקת ילדים במטעי הקקאו בחוף השנהב. לדברי אתר החברה, היא גם זכתה ב"פרס המנהיגות" מטעם ארגון Bonsucro, המקדם ייצור סוכר ללא פגיעה בסביבה.
את העובדה שהסוכר מהווה מחצית מתכולת הממרח, וכי 100 גרם שווים 539 קלוריות - בחברה לא שינו. התשובה של פררו לכך היא "קרן קינדר פלוס", המעודדת ספורט בקרב ילדים, ונותנת חסות לקייטנות ספורט ברחבי העולם.
וזה לא סוף ההתמודדויות של נוטלה. ב־2011 תבעה משפחה אמריקאית את החברה על פרסום שווא, כיוון שעל צנצנות הנוטלה נכתב ''טוב לבריאות''. התובעים טענו שבממרח יש 31% שומן ו־56.4% סוכר, מה שלא יכול להיחשב בריא. אל התובעים הצטרפו עוד מתלוננים, ופררו הגיעה להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט ושילמה לתובעים 3 מיליון דולר. היא גם שינתה את מסע הפרסום ואת הכתובות על הממרחים. החברה טוענת כי היא משתמשת לייצור השמן בפירות טריים בכבישה קרה, כדי למנוע מהשומן להפוך לשומן טראנס.
גם על לציטין הסויה, שמשתתף בעיסת הנוטלה, היו טענות כי הצמחים מהונדסים גנטית כדי להיות עמידים יותר בפני קוטלי החרקים הכימיים, ולכן אוגרים רעלים. פררו הצהירה שהחומר אינו מכיל צמחים מהונדסים גנטית.
צרות יש לפררו גם בגלל מחירי חומרי הגלם. לא רק האגוזים, גם הקקאו והווניל התייקרו. ב־2015 שיתק וירוס האבולה את מערב אפריקה, מה שיצר מחסור בקקאו שהקפיץ את המחיר. הווניל, מצידו, מיוצר ברובו (80% מהייצור העולמי) במדגסקר, וגם מחירו עלה ב־2017 ל־400 דולר לק"ג לעומת 50 דולר ב־2003, בשל ההוריקן אנאו שפקד את האזור באותה שנה, והבצורת שהיכתה באי מיד אחריו. היום משתמשת פררו בתחליפים כימיים לווניל. כרגע לא צפויות עליות מחירים נוספות במוצר, אבל אם שוב יקרה אסון בגידול אגוזי הלוז, החוליה החלשה בשרשרת, המחירים יעלו.
