רביעי 21 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פישמן
    המוסף לשבת • 13.06.2019
    תוכנית כוכבי להכרעת האויב
    הרמטכ"ל אביב כוכבי הציג השבוע לפורום הפיקוד הבכיר את המהפכה שהוא מתכוון לחולל בצה"ל | המסר המרכזי בתוכנית הרב–שנתית "תנופה": כדי לנצח במערכה צריך להשמיד לפחות 50 אחוז מכוחו של האויב, והיחידות הלוחמות ייבחנו לפי מספר ההרוגים והפצועים בצד השני | לצורך מימוש החזון צפוי הצבא להצטייד באמצעים עתידניים, מרובוטים אוטונומיים ועד לייזר התקפי | "תפסיקו לחשוב בקטן", נזף כוכבי בקצינים, אבל בין השורות מסתתר גם מסר לדרג המדיני
    אלכס פישמן

    כאשר מונה לרמטכ"ל מכרו אותו לציבור כאמן, פסנתרן, צייר, פילוסוף ואפילו צמחוני. בעידן הנוכחי, הכומתה האדומה הפכה להיות נספח בלתי רלוונטי לכישורים האמנותיים, ולא להיפך. מאז שנכנס לתפקידו בינואר השנה והפך לאחד האנשים המשפיעים ביותר במדינת ישראל, נותר אביב כוכבי דמות אניגמטית. עד עכשיו. תוכנית העבודה הרב־שנתית "תנופה", שפרטיה נחשפים כאן לראשונה, חושפת גם את דמותו של כוכבי כמפקד הצבא. הרמטכ"ל הצמחוני הראשון, כך מתברר, רחוק מלהיות צמחוני בכל הנוגע לתפיסתו האסטרטגית. מדובר בקצין קשוח החתום על תוכנית שעוסקת בהשמדה שיטתית של האויב. יחידות לוחמות ייבחנו אצלו על פי מספר ההרוגים והפצועים שיפילו בצד השני, לצד היקף אמצעי הלחימה שישמידו. לא עוד מבצעים צבאיים ממושכים, עם פזילה לממד המדיני, שנועדו לגרום לאויב לדמם כדי להרוויח זמן ולהרתיע אותו עד שיתאושש, יעמוד על רגליו ויחליט אם הוא רוצה להמשיך להילחם.

     

    כוכבי מדבר על נוקאאוט בסיבוב הראשון שפירושו חיסול פיזי, אגרסיבי, תוך זמן קצר, בקצב של מאות הרוגים לאויב בכל יום, כך שהתוצאה תהיה ברורה לכל הצדדים. יחידה צבאית שתבקיע אל תוך מערכי האויב תצטרך להציג, כהישג נדרש, השמדה של יותר מ־50 אחוז מכוחו של האויב. זה נכון בלבנון וזה נכון בעזה.

     

    זהו השינוי המרכזי בתפיסת ההפעלה שמוביל כוכבי בתוך הצבא. הוא עצמו, כרמטכ"ל, ביטל או שינה תוכניות מבצעיות מול חיזבאללה שגיבש בהיותו מפקד פיקוד הצפון. עקב אכילס של התוכנית הוא הממשק מול הדרג המדיני, שיצטרך לא רק לשלם בהגדלת תקציבים, אלא גם לעכל תפיסת עולם מבצעית־מדינית אחרת מזו שהיה רגיל אליה. אלא שמאז תחילת השנה (וכנראה עד סופה) אין ממש עם מי לדבר. הדרג המדיני הרלוונטי היחידי מבחינתו של הרמטכ"ל הוא ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו. עכשיו הכל תלוי בנפשות שירכיבו את בממשלה הבאה: מי יהיו הקברניטים המדיניים־ביטחוניים שיאשרו את תוכנית העבודה הרב־שנתית שמציג כוכבי, כולל התקציבים ורכש אמצעי הלחימה.

     

    בתוכנית שגיבש כוכבי אומר בעצם לדרג המדיני: שיקולים מדיניים כמו האם לשמר את שלטון חמאס או לא, צריכים להיבחן עד לרגע שבו ניתנת הפקודה לצה"ל לצאת לדרך. מעורבות של הדרג המדיני תוך לחימה, שתגרום להפסקת רצף ההשמדה, תגרום לתוכנית הצבאית לאבד מהאפקטיביות שלה. השלמת המשימה מותנית בהפעלת עוצמה קבועה לאורך זמן. אחרת ההישג הנדרש – השמדה פיזית של עיקר כוחו של האויב – לא יושג. במצב כזה צה"ל גם יספוג אבידות וגם לא יציג ניצחון מובהק. במילים אחרות: מרגע שנתתם את פקודת האש – תנו לנו לעבוד. בשוך הקרבות, כשחמאס יבין שהוא צריך לאסוף את הכוח הצבאי שלו מחדש, יהיה קל יותר להחליט האם לישראל יש אינטרס שהוא יישאר בשלטון.

     

    כוחות צה"ל ערוכים בגבול הרצועה. לתפיסתו של כוכבי, אין תחליף למהלך הקרקעי
    כוחות צה"ל ערוכים בגבול הרצועה. לתפיסתו של כוכבי, אין תחליף למהלך הקרקעי

     

     

    מבחינתו של כוכבי, נדרש פחות שימוש במנופים כלכליים ומדיניים כדי להגיע להכרעה. הוא מציע משוואה שונה בין השימוש בירי מנגד (מטוסים וטילים) לבין התמרון הרב־זרועי, שבמרכזו המהלומה היבשתית. לא מיותר לציין שלדרג המדיני תהיה בעיה לתת לצבא התחייבות כזו.

     

    ללמוד ממוטה גור

     

    ביום שני השבוע כינס הרמטכ"ל את סגל הפיקוד הבכיר – מדרגת אלוף־משנה ומעלה – והציג באופן רשמי את תוכנית "תנופה", שאמורה להיכנס לתוקף ב־1 בינואר 2020 ולהסתיים ב־2024. "תנופה" מחליפה את תוכנית "גדעון" שהוביל הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, ושבמרכזה עמדו חיזוק צבא היבשה, חיזוק כושר ההרתעה של צה"ל ופעילות מבצעית במסגרת המב"ם (המערכה שבין המלחמות) שנועדה לשחוק את יכולות האויב. הפרק הזה הסתיים ונפתח הפרק של כוכבי, שיעצב את דמותו של צה"ל בעשור הקרוב.

     

    ערב כניסתו לתפקיד השקיע כוכבי לא מעט מזמנו בקריאת ביוגרפיות של רמטכ"לי עבר. בעיקר הוא התרשם מהשנים הכאוטיות שליוו את הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל, שנכנס לתפקידו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כאשר חזית הצפון המשיכה לבעור תחת טרור יומיומי מתמשך. הוא הקדיש זמן לקריאת לקחי המלחמות והקרבות המרכזיים שניהל צה"ל כמעט מיום הקמתו, וניסה להבין איך, מתי ומדוע השתנו והתערפלו מושגי יסוד כמו ניצחון והכרעה.

     

    בישיבת המטכ"ל הראשונה שניהל, ב־16 בינואר, הציג כוכבי לאלופים גרפים שהכין, המצביעים על תהליך מסוכן שעוברים חיזבאללה והחמאס, המכונים בפיו "צבאות הטרור". על פי הגרפים, הפער האיכותי ביכולות של שני הצדדים הולך ומצטמצם, משום שהאויב ממשיך לפתח ולנצל את היתרונות היחסיים שלו בתחום ההיעלמות בתוך האוכלוסייה האזרחית ומתחת לקרקע, בונה כוח התקפי, משפר את הכמות ואת הדיוק של הרקטות ומכניס לשימוש אמצעי לחימה חדשים יחסית כמו רחפנים, כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) ועוד. כוכבי הודיע לנוכחים שאת הגרף הזה צריך לשנות ומהר, אחרת ישראל תיקלע לעוד ועוד סיבובי לחימה שסופם חמיצות בלי תוצאה מובהקת.

     

    דוגמה אופיינית לסגירת הפער הזה הציג חמאס בתחילת מאי השנה, כאשר בתוך יומיים שיגר יותר מ־800 רקטות – כ־500 מהן ביום הראשון. לשם השוואה, במבצע צוק איתן, ביום שבו הגיע הירי מעזה לשיאו, שיגר חמאס 180 רקטות. היכולת שלו לייצר קצב אש גבוה יותר, תוך שימוש ברקטות מדויקות יותר שחלקן מצליחות לחדור את מערכות ההגנה האקטיבית, משמעותה הרבה יותר הרס ונפגעים בעורף הישראלי. ואכן, בסבב של מאי השנה נהרגו ארבעה אזרחים ישראלים ביממה אחת. לתפיסתו של כוכבי, עוד סיבוב ועוד סיבוב מהסוג הזה ירוקנו מתוכן את המושגים הכרעה והרתעה.

     

    גם הסטרטאפים מתגייסים

     

    מבנה הכוח, כפי שהוא מוצג בתוכנית החדשה, אמור לשרת יכולת ההשמדה של אלפי מטרות ביום, תוך שמירה על עוצמת אש קבועה. המלחמה, לפי תפיסת עולמו, צריכה להיות מוכרעת מהר ככל האפשר, שכן האויב ישגר רקטות לעבר ישראל עד הרגע האחרון ויגרום נזקים לא מבוטלים. הכרעה מהירה תושג אך ורק בלחימה סימולטנית של כל הזרועות, בכל הממדים, כולל סייבר וכולל מכות יבשתיות רבות עוצמה, הכרוכות גם בתמרון קרקעי. בנקודה זו ממשיך כוכבי את הקו שקבע איזנקוט, אבל הוא מבקש להפוך את הכוח היבשתי לגוף ביצועי הרבה יותר קטלני מכפי שהיה עד כה. איזנקוט דיבר על צוותי קרב חטיבתיים שישמשו כ"אגרופי מהלומות ביבשה". כוכבי מדבר על צוות קרב חטיבתי בריבוע. כלומר, כזה שיהיה מצויד ביכולות טכנולוגיות ומודיעיניות שאין היום בנמצא, כמו יכולות רובוטיות לוחמות. מדובר במוצרים שהתעשייה הביטחונית הישראלית כבר עוסקת בהם ויודעת לייצר אותם. בעולם משתעשעים ברעיונות האלה אבל בזהירות רבה, לנוכח ההיבטים המוסריים של השימוש בהם. במערב קיים למשל אב טיפוס לנגמ"שים רובוטיים אוטונומיים הנושא סנסורים ואמצעי לחימה, החל בטילי נ"ט ועד רחפנים. הכלים האלה פועלים במקביל, משוחחים זה עם זה ועוסקים באיתור ובהשמדת האויב עד לפריצת הכוח היבשתי האנושי. זה לא מדע בדיוני. ומבחינת צה"ל, ההתלבטות המוסרית של מדינות המערב האחרות לא אמורה להיות מכשול להכנסתן של המערכות הללו, אם וכאשר תתקבל ההחלטה לפתח ולייצר אותן.

     

    כשהרמטכ"ל מדבר על השמדת מטרות מהירה, הוא מתכוון לפרק זמן של שלוש־ארבע שניות מרגע שהמטרה אותרה וסומנה ועד להשמדה. כשמדובר במטרות נעות זה יכול לקחת גם דקות, אבל רק בקצבים כאלה אפשר להגיע להשמדת אלפי מטרות ביום. הטכנולוגיה הדרושה לצורך כך קיימת, ובחלקה הגדול דווקא בסטארטאפים בשוק האזרחי.

     

    בין בינת–ג'בייל לבית חנון

     

    ההחלטה המבצעית השנייה שקיבל כוכבי באותה ישיבת מטכ"ל, ב־16 בינואר, הייתה להקים "מינהלת מטרות", שתפקידה להפוך במהירות את המידע המודיעיני לתוכנית מבצעית. היא מתחברת לגוף ותיק יותר שהקים איזנקוט, "זירת מטרות", שהא גוף מודיעיני־איסופי המשותף לאמ"ן, לחיל האוויר ולגורמים רלוונטיים נוספים. "זירת מטרות" מביאה את המטרה, ומינהלת המטרות מייצרת את המבצע להשמדתה. החיבור הזה, שהוא למעשה מפעל להשמדת מטרות, יעבוד בזירות הלחימה השונות עד לרמת השטח. כוכבי גם חותר להשלים את אותו "אינטרנט מבצעי", שדרכו יוכל המ"פ לדבר עם טייס הקרב שמעליו, ובישיבת המטכ"ל הראשונה שלו הוקצו לצורך כך עשרות מיליוני שקלים.

     

    ההחלטה המבצעית הראשונה שקיבל כוכבי, באותו דיון, הייתה שיפור המוכנות הצבאית מול רצועת עזה. לצורך כך הוא הורה להסיט 600 מיליון שקל מתקציב צה"ל כדי לרכוש אמצעי פריצה, אמצעי נ"ט, כוונות מתקדמות, מערכות ראיית לילה ואמצעים נוספים לחטיבות החי"ר. כל אלה נועדו להגדיל את יכולת ההשמדה של יחידות הקצה. כשבאים אליו קצינים בפורום מטכ"ל ומציגים לו את המשמעויות הכספיות והטכנולוגיות, כוכבי מאבד סבלנות. "תפסיקו לחשוב בקטן", הוא נוזף בהם.

     

    במארס השנה, חודש וחצי אחרי כניסתו לתפקיד, קיים כוכבי סדנה שעסקה בתפיסת ההפעלה להשגת הניצחון. בתקשורת כינו אותה בלגלוג "סדנת הניצחון". במשך כמה ימים למדו כ־80 אלופים ותתי־אלופים את לקחי הפעילויות שביצע צה"ל בעשורים האחרונים על פי נושאים: הפעלת חיל האוויר, האש הקרקעית, התמרון הקרקעי וכדומה. "בואו נסתכל במראה ונראה מה עשינו טוב במעלה הדרך ואיפה סטינו", אמר כוכבי למשתתפים. מה שעשה עם עצמו, ערב כניסתו לתפקיד, עשה עם הקצונה הבכירה, כדי לרתום את האנשים לרעיונות שלו.

     

    קחו למשל את מלחמה לבנון השנייה. אחת המסקנות שעלו בסדנה היא שהמטרה לא צריכה להיות כיבוש יעד מסוים, כמו העיירה בינת־ג'בייל, אלא השמדת האויב בתוך אותה מטרה. הכיבוש הוא אקט תודעתי – אבל הוא לא ניצחון ולא הכרעה. כוכבי עצמו דיבר בסדנה על העיירה בית חנון בצפון רצועת עזה, שממנה נורו במהלך מבצע עופרת יצוקה רקטות לעבר ישראל. עד שלא נכנסו לשם פיזית, עם כוח יבשתי, אמר, ועד שלא כבשו את השכונות סביבה – האש לא פסקה. מבחינתו, אין תחליף למהלך הקרקעי – ובלבד שהוא תכליתי.

     

    בתום הסדנה נקבעה סדרה של עקרונות יסוד לתפיסת ההפעלה בעתיד והוקמו 40 צוותים שדנו בכל אחד מן הנושאים המרכיבים את תפיסת ההפעלה. למשל, צוות שעוסק בהגנה, צוות שעוסק בהתקפה ובתמרון הרב־זרועי והרב־ממדי, צוות שעוסק ברציפות מהלומות האש וכן הלאה. כל צוות כזה, שבראשו עומד אלוף או תת־אלוף, מרכז סביבו קבוצה גדולה מאוד של קצינים בכירים בדרגת אלוף־משנה ומעלה. כך שמאז חודש מארס, כל סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל עובד, לומד ומכין תוכניות, הפורטות לפרטים את עקרונות תוכנית העבודה הרב־שנתית שהכין כוכבי. העבודות שמגישים הצוותים הללו נדונות על ידי ועדת היגוי בראשות סגן הרמטכ"ל איל זמיר, שבה חברים גם ראש אגף המבצעים, אלוף אהרון חליוה, ראש אגף התכנון (אג"ת), אלוף אמיר אבולעפיה, וראש חטיבת התכנון באג"ת, תא"ל הדי זילברמן, שאתמול הודיעו על מינויו לדובר צה"ל. לעיתים מוצגות העבודות גם לרמטכ"ל עצמו.

     

    הוועדות האלה ימשיכו לעבוד עד אוגוסט, אז תיערך סדנת סיכום ויחל שלב האינטגרציה של כל הרעיונות. אבל לעבודת הצוותים כבר יש תפוקות. באותו כנס של סגל הפיקוד הבכיר, ביום שני השבוע, הוצגה סדרה של פתרונות שהביאה הוועדה העוסקת בנשק תלול מסלול. מדובר במגוון אמצעי לחימה חדשים וטכנולוגיות חדשות למלחמה ברקטות קצרות הטווח וארוכות טווח.

     

    לכוכבי יש טכניקות לרתימת הקצונה הבכירה לעגלה שלו. ביומו הראשון בתפקיד הוא ביקש מהקצינים הבכירים לתאר לו בכמה דפים את תמונת הצבא כפי שהם רואים אותה: מה נכון, מה לא נכון, מה צריך לשפר. כ־500 קצינים נענו לאתגר. על בסיס הדברים שכתבו עיבדה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) את תמונת המצב על הלכי הרוח של הקצונה הבכירה ואופן ראייתה את הארגון. בחלק מהמקרים ביקש הרמטכ"ל לקרוא בעצמו את הדפים כדי לקבל התרשמות מכלי ראשון.

     

    ברוח זו הוא גם מקיים ארוחות צהריים לסקטורים שונים בצבא – למשל נגדים, או קצינים בתחום טכני מסוים, כ־20 אנשי קבע בכל מפגש – כדי לשמוע בעיות מקצועיות בתחומים שונים ולספוג הלכי רוח. בנוסף הוא קיים עד כה שלושה מפגשים לכל הקצינים בדרגת סגן־אלוף, שבהם הציג את עיקרי תפיסת ההפעלה שלו. הכנס הרביעי, האחרון, היה לאנשי מילואים בדרגת סגן־אלוף ומעלה.

     

    צבאות הטרור

     

    במקביל להיערכות של צה"ל לחמש השנים הבאות קיים הרמטכ"ל סדנה נפרדת שעסקה בהערכת המצב העכשווית: מה יודע הצבא לעשות אם פורצת מלחמה מחר בבוקר והיכן ניתן לבצע שינויים מיידיים לשיפור המוכנות. זה הוביל לסדרת אימונים ותרגילים של צוותי הקרב החטיבתיים שאמורים להיכנס לרצועה אם תינתן פקודה. אחד היעדים של התוכנית הרב־שנתית החדשה היא להתאים את האימונים למציאות ככל האפשר. למשל, להתאמן בשולי הערים הגדולות כדי לחוש את הלחימה בשטח בנוי צפוף אוכלוסין.

     

    תפיסת ההפעלה שמכתיבה את תוכנית העבודה החדשה של כוכבי דומה מאוד למסמך שחיברו בראשית 2019 הח"כים עמר בר־לב ועפר שלח, חברי ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, תחת הכותרת "הכוח היבשתי בצה"ל בעשור הקרוב". המסמך הזה, שהגיע בסופו של דבר גם למטכ"ל, הוכן כמענה לתפיסת הביטחון שהציג נתניהו בפני הקבינט לפני כשנה תחת הכותרת "תפיסת הביטחון 2030". תפיסת הביטחון הלאומי כוללת היבטים מדיניים, צבאיים, כלכליים וחברתיים, אבל בפרק העוסק בכוח הצבאי הוא מדבר בעיקר על נשק התקפי המיועד לפגיעה מרחוק, כמו מטוסים וטילים, וכן על סייבר, הגנת העורף, חיזוק המכשול על הגבול, הגנה מפני טילים ושימוש ברובוטיקה בלוחמת היבשה. זוהי תפיסת עולם המבטאת חרדה פוליטית של הדרג המדיני מפני מהלך יבשתי, קורבנות והרס, שגם לא מצטלמים טוב בעולם.

     

    הן המסמך של שלח ובר־לב והן תוכנית העבודה של כוכבי הולכות לכיוון אחר: כן להכרעה יבשתית, כן למהלך קרקעי גדול שתכליתו לקצר את המערכה ולשרת את ההכרעה. כמובן שזוהי מערכה סימולטנית, שהיבשה היא רק ממד אחד שלה. בכל תא שטח יפעל צה"ל בכל הממדים שהוא יודע לעבוד בהם – החל ביכולות מן החלל וכלה בסייבר, כשבעתיד הרחוק יוכנסו אולי גם יכולות של לייזר התקפי.

     

    שאלת הנפגעים, הן בקרב כוחותינו והן בקרב אוכלוסייה לא מעורבת, על רקע תפיסת ההפעלה שמציג כוכבי, חוזרת שוב ושוב בדיונים ובכנסים שהוא מקיים. הרמטכ"ל אומר שם בגלוי: אנחנו לא מתמודדים מול ארגוני טרור אלא מול צבאות טרור שכל אחד מהם הוא בהיקף של 30 עד 40 אלף איש. הצבאות הללו מצוידים בכ־120 אלף רקטות בצפון ו־20 אלף רקטות בדרום. וזה רק חלק ממה שהאויב מחזיק ביד. כשיורים על העורף הישראלי, הוא שב ואומר, זה ערכי ומוסרי לקטוע את הירי הזה גם במחיר פגיעה בבלתי מעורבים.

     

    לבנון, למשל, מוגדרת כמדינת אויב, וחלק גדול מהתשתיות של ממשלת לבנון משרתות ישירות את כושר הלחימה של חיזבאללה. לכן, תחנת כוח המספקת חשמל לבונקר של נסראללה – תושמד, ואם נמל התעופה ביירות ישרת את ההצטיידות של חיזבאללה, הוא ייהרס. כנ"ל לגבי עזה. כמובן שייעשה מאמץ אמיתי לפנות אוכלוסייה אזרחית בצד השני ולהזהירה לפני תקיפה, אבל מרגע שהחלה התקיפה, כל בית שמתוכו ייצאו מחבלים ייהרס. אגב, אחד הצוותים שהקים כוכבי לבחינת תוכנית העבודה כולל משפטנים שבחנו את ההיבטים של פגיעה בבלתי מעורבים.

     

    כדי לפנות משאבים לצורך מימוש תפיסת ההפעלה החדשה, מגזרים רבים בצה"ל ייסגרו או ייפגעו. או כפי שהגדיר זאת כוכבי בכנס של סגל הפיקוד הבכיר: "ישן מפני חדש תוציאו". מערכים מתיישנים בתחום ההגנה האווירית, למשל, ייסגרו בחלקם. זרוע הים, כך נראה, לא תהיה הזרוע המועדפת בארבע השנים הקרובות. כוכבי הודיע למטכ"ל: הכל פתוח, כולל קיצור משך השירות הסדיר, בתנאי שתוצג עבודת מטה מסודרת ומנומקת וכל עוד הדבר אינו פוגע בעוצמתו של הצבא. ואכן, צה"ל נכנס לסדרת דיונים על קצב הההצטיידות בטנקים ובכלי טיס ושיט. הכיוון הוא פחות פלטפורמות ויותר חימוש חדשני.

     

    לפני כמה חודשים דיבר נתניהו על תוספת של 40 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בעשור הקרוב. לדעת אנשי מקצוע, זוהי הערכת חסר. אם רוצים שהצבא יבצע את השינוי במהירות – יידרש יותר.

     

    פרידה מהגברת הזקנה

     

    מוקש אחר העומד בדרכו של כוכבי הוא העובדה שבשנה האחרונה כל תוכנית ההצטיידות לעתיד של צה"ל תקועה, בעיקר בתחום הכוח האווירי. בספטמבר אשתקד החליט חיל האוויר להוציא לארה"ב משלחת של קצינים מקצועיים וטייסים, לצד אנשי משרד הביטחון, כדי לבחון את כלי הטיס שהחיל מבקש לרכוש לעשור הקרוב. על מסוקי היסעור הכבדים נאמר שסיימו את תפקידם כבר בסוף 2009 והנושא אף עלה בדוחות של מבקר המדינה, אבל הם לא הוחלפו. מחכים כנראה לאסון. על טייסת מטוסי התדלוק בואינג 707 ("ראם") אמר אחד ממפקדי המערך, בעל בלורית בעברו: "על ראשה של הזקנה הזו לא נותרה אפילו שערה אחת שאפשר לסרק". וזה קורה בעידן שבו סוגיית הגרעין האיראני חוזרת לתמונה.

     

    הצורך ביכולת השמדה של אלפי מטרות מביאה שוב את חיל האוויר לדילמה לגבי מטוס הקרב הבא: האם להמשיך עם ה־35־F, או לרכוש את ה־15X־F החדש של חיל האוויר האמריקאי הנושא 13 טונות של חימוש. במקביל, הכוחות המיוחדים רוצים את המטוס־מסוק V22.

     

    אלא שלמציאות דינמיקה משלה: שר הביטחון ליברמן עזב, הוכרזו בחירות, נכנס רמטכ"ל חדש, המשלחת לא יצאה לארה"ב והיא תנסה לצאת שוב כנראה רק בסוף 2019. שנה שלמה הלכה לאיבוד. ייצור כלי טיס אורך 36 חודשים בממוצע מרגע חתימת החוזה, ושרשרת האישורים טרם חתימת החוזה נמשכת כשנה, ועוד לא דיברנו על ההתדיינות בין ישראל לארה"ב לגבי השינויים שתבקש ישראל להכניס בכלי הטיס. כך שגם אם הכל ילך למישרין, המסוק הכבד הבא ייכנס לשירות בחיל האוויר רק באמצע העשור הבא.

     

    גם הרמטכ"ל וגם ראש הממשלה מבינים שישראל לא יכולה לנצל לצורך כך את כל 38 מיליארד הדולר של הסיוע הביטחוני האמריקאי לעשור הקרוב. ישראל כבר מחויבת למחצית מהסכום הזה במסגרת הלוואות הגישור לרכש שתי הטייסות הראשונות של ה־35־F, וצריך לקנות גם חימוש, חלקי חילוף ומנועים למטוסים ולטנקים בסכומי עתק. מכיוון שסכומים גדולים כבר משועבדים, מה שנותר לעשור הקרוב הם מיליארד וחצי דולר לשנה, שאיתם חיל האוויר יצטרך להסתדר. כמו כן, כוכבי לא משאיר בלעדית בידי מפקד חיל האוויר את ההחלטה על מסוק התובלה הכבד העתידי ודורש את מעורבות הקליינטים של המסוק – זרוע היבשה והכוחות המיוחדים. ספק אם יו"ר הוועדה המטכ"לית העוסקת ב"מהלומות האש" הרציפות על האויב, שהוא במקרה גם מפקד חיל האוויר, מקבל בשמחה את ההתערבות הזו בעניניו.

     

    תוכנית "תנופה" לא תגיע בהכרח למיצוי. האמצעים והטכנולוגיות יוקצו רק לחלק מן היחידות. טילי הקרקע־קרקע ארוכי הטווח שרוכש צה"ל לא יגיעו לכמות האופטימלית שתשרת את התוכניות להנחתת מהלומות אש על האויב. אבל "תנופה" חורשת תלם ומסמנת תפנית לא רק בצבא, אלא גם בתפיסת החברה את המלחמה. אין מלחמות דה־לוקס רק מן האוויר.

     

    במהלך הדיונים הזכירו את מלחמת ששת הימים. במלחמה נהרגו 779 חיילים – 130 הרוגים ביום – ובכל זאת היא הסתיימה בניצחון צבאי אדיר. שכחנו כנראה שלניצחון יש מחיר, ומי שצריך לשלם אותו הם הלוחמים, לא האזרחים. והחלופה להתחככות של לוחמים באויב היא פגיעה באזרחים ובמרקם החיים בעורף.

     


    פרסום ראשון: 13.06.19 , 17:48