"בלי קובי לא היה ספר"
אמילי אפללו, אשתו של קובי אפללו, הייתה רקדנית מצליחה, אבל ההיריון אילץ אותה לחפש תחומי עיסוק נוספים. התוצאה היא ספר ילדים, שנולד בעקבות בתה הבכורה. "אני מקובעת אבל בקובי יש משהו פורץ גבולות, הוא העלה את הרעיון שאכתוב ספר"
אמילי אפללו (35) תמיד אהבה לרקוד. בשנים האחרונות היא חרכה את הבמות ב"סיפור הפרברים" ו"שיער" בקאמרי וגם הייתה רקדנית ראשית בצוות של יובל המבולבל. אבל ההיריון שלה ושל בעלה, קובי אפללו, אילץ אותה לשנות תוכניות ולשים את האהבה הזאת בצד.
"התעקשתי לרקוד עד סוף חודש שישי, ואף אחד לא ראה שמשהו משתנה בי", מספרת אפללו. "איך שירדתי מהבמה הבטן שלי התחילה לצאת, ואז התחיל פרק חדש בחיים שלי. מאישה מאוד פעילה שעומדת כל היום על הרגליים ומופיעה ערב ערב, שישי שבת, ארבע הופעות ביום, פתאום הייתי בבית".
דווקא שם, מתוך תחושת הריקנות, נולדה האהבה החדשה של אפללו — הכתיבה. "הייתי חייבת להתחיל בתהליך חדש שימלא אותי. מעבר לילד שהתחיל לחיות בתוך הגוף, גם אני החדשה נולדה, ואז התחלתי לכתוב", היא מתארת. התוצאה היא ספר ילדים חמוד בשם "האהבה תמיד נשארת" (הוצאת "קוראים"), שאפללו השיקה לרגל שבוע הספר.
אמילי וקובי אפללו נישאו לפני כמעט שלוש שנים ברומא שבאיטליה. קובי, שהיה אז כמעט בן 40, הגיע לנישואים אחרי שנים ארוכות של רווקות מתוקשרת. הרומן בין השניים התלקח בקצב אש. הם עברו לגור יחד במהירות, התארסו תוך זמן קצר ולחתונה הגיעו כשהם בעיצומו של היריון. זמן קצר לאחר מכן נולדה אריאל, היום בת שנתיים וחצי.
"הרבה פעמים אומרים שכשאתה נהיה הורה, אתה מתחיל לפגוש את הילד שהיית. אצלי זה באמת קרה", מספרת אמילי. "עד אותה תקופה הייתי עסוקה בלעבוד, עשיתי המון דברים. פתאום עצרתי הכל והתחלתי להקשיב לעצמי. ראיתי שהספרים שאני מקריאה לאריאל הם נחמדים וכיפיים, אבל הרגשתי שאין באמת ספרים שהם לימודיים וחינוכיים, שאני יכולה ללמוד מהם יחד עם הילדה שלי. אז התחלתי לכתוב".
הספר עוסק בילד שחווה חרדת נטישה בכל פעם שאמו נפרדת ממנו במהלך היום. "כתבתי מנקודת מבט של הילדה שאני הייתי", מגלה אפללו. "זה בדיוק מה שחשבתי כל פעם כשאמא שלי הייתה הולכת או מישהו שהייתי אוהבת היה פתאום עוזב. לא הבנתי את הקונספט של פרידה. עד היום קשה לי עם פרדות, גם בדברים הכי קטנים. הרגשתי שהספר הוא ריפוי בשבילי כי הבאתי את הקול של הילדה שהייתי".
איך קובי הגיב על העיסוק החדש שלך?
"בלי קובי לא היה ספר. לא העליתי על דעתי לפתוח עוד נישה בחיי, יש בי משהו מאוד מקובע. הייתי רגילה להיות רקדנית, לעשות מה שאומרים לי, להיות בורג בתוך מערכת. בקובי יש משהו פורץ גבולות. הוא אף לא האמין במסגרות, המרות לא הקפיאה אותו ואותי כן, עולם המבוגרים סירס את היצירתיות שבי. הוא ראה את החומרים שלי ופתאום שאל אותי: למה שלא תכתבי ספר?"
מי הראשון שקרא את הספר?
"כמובן שאריאל. קובי ואני הקראנו לה ביחד והיא מאוד אהבה".
עבדת הרבה עם יובל המבולבל. מה את חושבת על ההסתבכות שלו?
"בזמן שכל הפרשה התפוצצה כבר לא הייתי בהפקה שלו. אבל מאוד הצטערתי לשמוע. מאוד אהבתי אותו. הוא תמיד הגיע להצגות מתוקתק והתייחס אלינו בכבוד ואהבה".

