שני 16 בספטמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    זמנים מודרנים  • 17.06.2019
    ישן חדש
    שוק בגדי היד השנייה והווינטג' בישראל נהנה לאחרונה מפריחה מחודשת. לא עוד פלח נישתי היפסטרי לעילאיים ומתנשאים, אלא אופציה אופנתית הגיונית המגיעה היישר אל לב המיינסטרים ומתחברת לערכים חדשים של איכות סביבה, קיימות ושפיות צרכנית. כך הפסקנו ללבוש ולזרוק וגילינו את ההפך מאופנה מהירה
    סהר שלו

    "וינטג' הוא בעצם ירושה קולוקטיבית", אומרת נועה שרון, מקימת קבוצת הפייסבוק "הפורום לאופנה בת־קיימא", המנסה לתאר את התחייה המחודשת של שוק בגדי יד שנייה וינטג', שעבר מפלח נישתי, היפסטרי עד לפני עשור, היישר אל לב המיינסטרים. "הרי בגד שקנית בחנות וינטג', גם אם הוא לא בהכרח מהסבתא שלך, יש מאחוריו סיפור. כשאתה הולך לזארה אין שום מסתורין בטי־שירט ב־20 שקל, זה מאוד פשוט, וכאן טמון הקסם העדכני של הווינטג': פריט שיש לך אליו חיבור, אתה אוהב אותו ואוהב את הסיפור שלו. זה הכי אנטי־אופנה מהירה שיש".

     

    הדברים שמספרת שרון מתחברים לתנועה גדלה והולכת של אנשים שמאסו ברשתות האופנה המהירות והזולות ופנו לחנויות היד שנייה והוויטנג' מסיבות שונות ומשונות. "הקונה בגדים מיד שנייה כבר אינו נישה - הוא כולם עכשיו", הכריז המגזין הכלכלי "Fast Company" וחזה שהשוק הזה עתיד להכפיל את עצמו ולגלגל כ־51 מיליארד דולר עד 2024.

     

    "לאופנה יש עקומה משלה ‑ כל כמה זמן יש תחייה לווינטג' מכיוון חדש", מסבירה שרון. "פעם אלה היו היפסטרים שרצו סגנון של סבתא, ואילו היום זה יותר אידיאולוגי". היא מעידה על עצמה כ"סאקרית של וינטג'" עוד מילדותה בחיפה וזוכרת את השיטוטים בחנויות העיר בשנות ה־90. "הייתי קונה בויצו כי זה היה זול והיה מבחר", היא מתארת את צעדיה הראשונים. "יכולתי לבלוט בעזרת הבגדים שלי במחירים ממש זולים. אבל היתרון המהותי של וינטג' בעיניי הוא לא רק המחיר, אלא בגלל שמדובר בגזרות שמתחשבות בגוף והן קלאסיות, הן על־זמניות, ובכלל הבד, החומר והתפירה היו הרבה יותר איכותיים".

     

    את הפורום לאופנה בת־קיימא, המונה כ־3,000 חברים, פתחה לפני מספר שנים עם אילנה לייזין, עמוס שטיבלמן ועתניאל גדז', אחרי שזיהתה את הצורך במקום שבו ניתן יהיה לדבר על הנושא בישראל. "היינו הראשונים שמרכזים את כל הנושא של קיימות - מחדשנות באופנה דרך אופנה מעגלית, טכנולוגיה ואידיאולוגיה - במקום אחד. אני חושבת שאופנה היא כמו אוכל: כולם אוכלים וכולם חייבים להתלבש. זה תחום חוצה מעמדות ומגזרים. לכן הפורום שלנו כולל גם עיסוק בזכויות עובדים, זיהום, כביסה, זכויות דוגמניות, דימוי גוף ושקיפות, כי הכל קשור להכל".

     

     

    ולמה יש תחייה לכל זה עכשיו?

     

    "יש לזה כמה תשובות. קודם כל, אנשים מבינים את הפגיעה הסביבתית והחברתית על ידי צריכה מוגברת של דברים זולים. דבר שני, זה תנועת נגד לאופנה המהירה שאנחנו מוצפים בה. אם מצאת ז'קט ביד שנייה שאתה אוהב, הקשר הרגשי אליו הוא הרבה יותר חזק ועמוק מאשר פריט שמצאת ברשת אופנה זולה. לכן לא בקלות תזרוק אותו, ואתה תשקיע בלתקן אותו. פריטים שאנחנו מוצפים בהם, קל יותר לזרוק, להחליף ולשכוח מהם. יש שם אפס חיבור רגשי".

     

    הבלתי נשכחים

     

    גם תבל שטיינבאך, בעלת הבלוג/ מחנות forgetmenotfashion.com, תומכת באופנה האיטית. "לי אישית נמאס לראות את הטרנדים שחוזרים על עצמם ברשתות הגדולות והמהירות, ואפילו אצל מעצבים", היא אומרת. "הרי כולם מעתיקים מכולם, כולם מייצרים באותם מפעלים, לכולם אותם הדפסים ואותן גזרות. ואפילו המעצבים הכי גדולים בעצם מעתיקים גזרות וינטג'. אז למה לא ללכת למקור? למה לא לקנות את הדבר האמיתי ועל הדרך למחזר ולהיות ייחודית?"

     

    תבל שטיינבאך, בעלת הבלוג forgetmeanotfashion.com
    תבל שטיינבאך, בעלת הבלוג forgetmeanotfashion.com

     

     

    שטיינבאך גילתה את עולם הווינטג' עוד בגיל 15 בטיול בארצות־הברית, כשנקלעה להאנגר וינטג' ויד שנייה ענק ומאז התחילה לאסוף פריטים ייחודיים לרוב, מכובעים דרך תיקים ועד בגדים. "אני לא לובשת וינטג' מכף רגל ועד ראש, זה היה תמיד שילוב של משהו ישן ודברים חדשים", היא מסבירה. "בכל תקופה יש את המותג המגניב שלה, מזארה ועד יוניקלו. אבל תמיד עניינו אותי הפרטים שעושים את ההבדל. פרטים שלא אוכל לראות על אף אחת".

     

    את אהבתה לווינטג' תירגמה למודל עסקי. "גרתי בלונדון ושם עלה הרעיון לפתוח חנות וינטג'", היא מספרת. "ההתלבטות הייתה האם לעשות את זה משם או מפה. ולמרות ששם הפוטנציאל הוא גדול, אני ישראלית ואוהבת את המדינה והרגשתי שאני רוצה לתרום למקום שממנו אני באה. עשיתי מחקר בכל מה שקשור בווינטג' וראיתי שהווינטג' ברשת נמצא בחיתולים, אבל הפוטנציאל הוא גדול יותר, כי הקהל הוא העולם".

     

    תבל שטיינבאך, בעלת הבלוג forgetmeanotfashion.com
    תבל שטיינבאך, בעלת הבלוג forgetmeanotfashion.com

     

    היא החלה להביא פריטי וינטג' מיוחדים מאירופה, אבל גם בארץ גילתה שיש שוק ומקורות טובים למצוא בהם פריטים ייחודיים וטובים. "אני מרגישה שהדור הצעיר מבין שיש פה אובדן ערכי", היא מסבירה. "זה מרגיש שככל שהעולם הופך למהיר יותר וזול יותר, מתפתחת גם תרבות נגד, וזה בא לידי ביטוי ברצון למחזר ולשמור על עולם ירוק יותר ולמזער את הנזקים שנוצרים; ברצון להפחית בהרג בעלי חיים למטרות שונות, כמו מזון וביגוד, ובצורך לצרוך פחות; ואם כבר לצרוך, אז שאלו יהיו דברים בעלי ערך, שהייצור שלהם הוא בר־קיימא ופחות ממוסחר. בנוסף, בימינו יש צורך עז בייחודיות, מה שאופנת הווינטג' יכולה לתת, כיוון שאלו בגדים שיוצרו כל כך מזמן, ואין סיכוי להיתקל בעוד אחד כזה בסביבה הקרובה שלך".

     

    שני ספיבק היא בעלת הבלוג הוותיק והמצליח "Blond Bleach" וקבוצת הפייסבוק "ארון מלא". לדבריה, הקבוצה נולדה מתוך הרצון לתת לנשים כלים שימושיים בכל הנוגע למלתחת קפסולה, אופנה בת־קיימא, איך להסיר כתמים ותכנים שמתעסקים באידיאולוגיה שמאחורי כל זה.

     

    שני ספיבק, בעלת הבלוג " "Blond Bleach
    שני ספיבק, בעלת הבלוג " "Blond Bleach

     

     

    "התחלתי את המסע שלי בתור סטייליסטית", היא מספרת. "תחילה עבדתי בהפקות ואז כסטייליסטית אישית. ותוך כדי עבודה גיליתי את החסרונות של האופנה המהירה ואיך הגענו למצב שבו נשים אומרות, 'הארון שלי מלא אבל אין לי מה ללבוש'. התחלתי לנסות להבין מאיפה זה מגיע, ומאז התחלתי לחקור: מה הנזק שגורמת האופנה המהירה לעולם, לאנשים שעובדים בה ולצרכנים. זה התחיל ממני: הייתי מעמיסה בגדים לארון ולובשת פריטים רק פעם אחת. אבל אז עברתי דירה ונאלצתי לצמצם את המלתחה שלי. כשראיתי את כמויות הטקסטיל שזרקתי, הבנתי שמשהו פה לא נכון, שמשהו לא עובד. היחס בין ההשקעה הכספית לתוצאה הסופית - כמה אני משתמשת ולובשת - הוא יחס לא נכון".

     

    איך הגענו למצב הזה?

     

    "הרגילו אותנו - הרשתות, המגזינים, הסלבס, עולם האופנה - ללבוש דברים רק פעם אחת, להצטלם ולהמשיך הלאה. אם אתה סלב, אתה מקבל בגדים ממעצבים או חנויות, מצטלם והפריט נשאר אצלך - אבל אתה לא לובש אותו שוב. לכן יש 'מכירת בלוגריות', תופעה שמגיעה מאותה הסיבה, של למכור פריטים שקיבלת ולא לבשת אפילו פעם אחת. אני החלטתי לנהוג אחרת. אמרתי חלאס: השארתי את הבגדים שאני משתמשת בהם הכי הרבה, מכרתי את רוב הבגדים האחרים והחלטתי על מינימליזם, מלתחת קפסולה עונתית: אתה בוחר מה הם הפריטים העיקריים שלך, בודק מהם הפריטים המשניים שמשתלבים, ואז יוצר 40 שילובים שונים לכל העונה. אם העין שלך מיומנת, והפריטים טובים, כל פעם אתה יכול להיראות אחר".

     

    ומה עם הווינטג'?

     

    "פעם וינטג' היה סוג של גחמה של היפסטרים, ששילבו את זה עם פריטים עכשוויים כדי לבטא את עצמם. היום וינטג' הוא בעצם אנטי לאופנה המהירה, תנועת נגד לפריטים השבלוניים, הטרנדיים, בני החלוף. הרי עם אופנה מהירה אתה מאבד מהזהות שלך, כי הטרנד מכתיב לך איך להתלבש. לעומת זאת, הווינטג' מחזיר אותנו לייחודיות, לזהות העצמית. אתה יכול להיכנס לחנויות יד שנייה ולמצוא את מה שאתה אוהב באמת ולא את הטרנד הבא, את הסגנון שלך. ובנוסף, גם בר־קיימא - לפריט יש חיים חדשים, וזה גם מחזיר אותך לאני העצמי שלך, לבן אדם שרוצה לבטא את עצמו בעזרת משהו מיוחד ולא בעזרת משהו שבלוני שקנית בזארה".

     

    וגם שומר על איכות הסביבה.

     

    "כיום בעולם יש מספיק בגדים כדי למלא יותר ממיליון אצטדיונים. תעשיית האופנה מייצרת מעל 100 מיליארד בגדים בשנה, מפעל צביעה משתמש בכ־200 טון מים על כל טון בד שאותו הוא צובע, נהרות רבים מלאים בצבעים כימיים, אוכלוסיות שגרות בקרבת המפעלים מדווחות על אחוזי מחלות זיהומיות ואונקולוגיות גבוהות כתוצאה מזיהום אוויר ומי שתייה. כיום יש בממוצע לכל אדם פי ארבעה יותר בגדים ממה שהיו לו לפני 30 שנה. ובכלל תעשיית האופנה היא השנייה המזהמת בגדולה".

     

    איך את מחנכת את הלקוחות שלך?

     

    "רוב הלקוחות מגיעות אליי מפה לאוזן. אני לא לוקחת אותם לקניון. אני מגיעה הביתה, מנסה להראות להם את הצד הנוסף של פריטים שיש להם כבר בארון, ובמקום לרוץ ולקנות בגדים חדשים אנחנו חושבים איך אפשר לעבוד עם מה שיש - לקצר, להצר או להוסיף משהו שיעזור לך להשתמש בזה. אנחנו עושות רשימת השלמות ואז אני מראה להם את חנויות היד שנייה וחנויות הוויטנג'".

     

    מילון מונחים

     

    אם התבלבתם ולא ידעתם מה ההבדל בין וינטג' ליד שנייה ולרטרו, קבלו מורה נבוכים:

     

    וינטג' הוא כל פריט עיצובי (לא רק בגדים אלא גם חפצי נוי) שיוצר לפני 20 שנה ומעלה (או 30 שנה אם אתן מהמחמירים). הווינטג' בא לידי ביטוי בגזרה, בסגנון, בבד, בחומר ממנו הפריט עשוי. אלה הם פריטים שנלבשו בעבר, למרות שיש נתח קטן של פריטי וינטג' שלא נלבשו מעולם, מכנים אותם בעגה המקצועית new old stock - NOS מלאי ממפעלים או חנויות ישנות שנשמר.

     

    יד שנייה: בגדים שנלבשו, כשמם כן הם. הם יכולים להיות מיוצרים אתמול או עד 20 שנה אחורה. לצורך הדוגמה, גם חולצה מזארה שיוצרה לפני שנתיים יכולה להיות "יד שנייה".

     

    רטרו: vintage inspired - בגדים חדשים שנוצרו בהשראת בגדי וינטג'.

     

    ענתיקות: Antiques - בגד או פריט עיצובי אחר שיוצר לפני מאה שנה ומעלה.

     

    אופנה מעגלית: מבוססת על עקרונות הכלכלה המעגלית. באופנה מעגלית כל פריט ואביזר עוצבו, יוצרו והומצאו מתוך כוונה להיות שמישים באופן אחראי, כלומר, מתוך כוונה שישתמשו בהם זמן ממושך ככל האפשר. וינטג' ומיחזור, למשל, הם חלק מאופנה מעגלית.

     

    s@yediot.co.il־shalev

     


    פרסום ראשון: 17.06.19 , 22:04