"פעם היה לי נורא קשה עם הלובן שלי, היו אומרים לי, 'את חייבת להשתזף'. עד היום לא מצאתי אדם לבן יותר ממני בארץ"

טליה סלנט, נשואה לדוד ליפשיץ, הכותב הראשי של 'ארץ נהדרת', נולדה בשנת 1991 וגדלה בהתנחלות קדומים בשומרון. למדה באולפנה. שירתה בגלי צה"ל בין 2009 ל־2012 ככתבת בריאות ולאחר מכן ככתבת ספורט ועורכת חדשות. אחרי השחרור הצטרפה לערוץ הספורט ככתבת לענפים אולימפיים והפועל ת"א בכדורגל. במקביל למדה משפטים באוניברסיטת תל־אביב. הגישה את 'מגרש פתוח' עם טל ברמן, משתתפת קבועה בפאנל אולפן ליגת האלופות. בימים אלה מגישה את 'יציע העיתונות', שהשבוע מסיימת עונה, ואת המהדורה המוקדמת של חדשות הספורט.

מה היה הג'וב הכי גרוע שלך?

"בבורגראנץ' בערך בגיל 15. זה היה סניף שכוח אל ברעות. הייתי לוקחת משמרות של מוצאי שבת והיה איתי עובד בן 30 פלוס ותמיד במוצאי שבת לא היה נכנס אף אחד לסניף. היינו יושבים ומסריחים את עצמנו עד הסגירה. הוא היה יושב, מסתגר בחדר של המנהל ומעשן סמים, כנראה היה פוסט־טראומטי. מהשיעמום התעסקתי עם מכונת הגלידה ויום אחד היא התפוצצה על כל הסניף והייתה גלידת שוקו בכל מקום, רגע פשוט מדהים, כמו בסרט. המסטול שומע את הפיצוץ, יוצא החוצה ולא יודע אם מה שהוא רואה זה בגלל הסטלה או שזה אמיתי. ניקינו שם רק שעתיים. שרדתי שם שנה".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"לא חופשה, אבל ביום הראשון שלי בברזיל, כשנסעתי לאולימפיאדה עם צוות של ערוץ הספורט מצאתי את עצמי בבית חולים בריו אחרי תאונת דרכים של המונית שלקחה אותנו. בסופו של דבר שוחררנו והכל היה בסדר, למרות הכאבים. הייתה אולימפיאדה נהדרת, סחבתי כל הזמן את התיק עם המצלמה, החצובה והמקבוק החדש של הערוץ. ומירי נבו ביקשה ממני לשמור לה על הפן. יצאנו מהמרקנה, שמחים, אמרתי לדניאל זילברשטיין לשים לי עין על התיק ואחרי כמה דקות התברר שגנבו את הכל, דווקא ביום האחרון, נזק של 30 אלף שקל, ומירי איבדה את הפן שלה".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"היום הכי בהיר שאני זוכרת היה יום קשה. גרנו בקדומים, הייתי בערך בת ארבע, והודיעו לנו שהבן דוד השני שלי, ישי שכטר ז"ל, נהרג במבצע בתוך לבנון, בהיתקלות עם מחבלים. אמא שלו, שרה ז"ל, הייתה הגננת שלי ומבחינתי הייתה כמו סבתא, וישי כמו אח שלי. גדלנו יחד, גרנו בסמיכות. לכולם נודע מוקדם בבוקר, אני הייתי בגן ואני זוכרת שדיברו שישי נפל ולא הבנתי מה זה אומר. באיזשהו שלב אספו אותי מהגן, שמו אותי אצל שכן בזמן הלוויה. בהפסקה בין הסרטים המצוירים בערוץ 1 פתאום ראיתי את התמונה שלו. עזר ויצמן, שהיה אז נשיא, הגיע לקדומים. זו הייתה תקופה מטלטלת ומשמעותית מבחינתי, למרות הגיל המוקדם. הוא אצלי בלב".

איזו עצה היית נותנת לטליה סלנט בת ה־16?

"לא לעשות פירסינג בפופיק. הייתי תמיד ילדה טובה ובסופו של דבר אני חנונית ואוהבת לימודים וכשנגמר לי מה ללמוד, אני מוצאת עוד מה ללמוד. ככה למדתי גרמנית, למשל, ועשיתי תואר במשפטים. הייתי צריכה לעשות מרידות קטנות בתור ילדה, אז זייפתי אישור הורים ועשיתי פירסינג במדרחוב בירושלים, שזה היה מטופש ביותר כי זה לא מתאים לי לאופי ועד היום יש לי חור קטן מעל הפופיק, מזכרת קטנה למרד מאוד קטן. באולפנה זה אזור שלא רואים, אז זה בסדר. לפני ארבע שנים הייתי במיון בגלל כאב כלשהו ואמא שלי הייתה איתי ופתאום היא אומרת, 'מה זה?' היא ראתה את החור. אז אמרתי לה, 'אמא, אולד־ניוז'".

מתי היית הכי מאושרת?

"כשדוד הציע לי נישואים. הגענו הביתה אחרי ערב של שתייה, יצאנו שלא כמנהגנו. היינו נורא חמודים ודיברנו זה לזו דברים של אהבה מתוך שכרות ואז משומקום הוא הוציא טבעת. זה לא היה חלום שלי להתחתן, אף פעם לא דמיינתי את עצמי בשמלת כלה. אבל הרגע הזה היה טהור, מאושר ואינטימי של שנינו, הכי לא הצעת נישואים של סטטיק אבל אין מה לעשות".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"לא הנשיקה הראשונה שלי, בכיכר החתולות בירושלים, בגיל 16, עם חבר שהיה לי מאפרת. חשבתי שזו אני אבל אחר כך הבנתי שהוא היה מנשק גרוע מאוד. הריח של השתן והנרגילות מסביב לא עזר לאווירה"

מה היה ממוצע הגלידות שלך אחרי פרידה?

"אני בכלל לא כזאת. לא כי אני לא אוהבת גלידות, אבל אני מעדיפה תמיד קציצות עם אורז על גלידה, גם אחרי פרידות. אני מסוג הנשים שעושות את הפרידה הרגשית בתוך הקשר ואז, כשמגיע הרגע עצמו, זה לא כל כך נורא. האבל מגיע לפני כן, כשאני עוד עם הבנאדם. אבל זהו, אין לי יותר פרידות בחיים. היו הרבה עד עכשיו".

מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או רכב?

"ירח דבש שדוד ואני טסים אליו בעוד שבועיים במלדיביים. זה כמו להיות רותם סלע, רק עם לשלם. לדעתי אנחנו אפילו בריזורט על שם נטע אלחמיסטר".

מי צריך לבקש סליחה ממך?

"עורכת שלי בגלי צה"ל אמרה לי אחרי כתבה שעשיתי ושהיא אהבה, שאני טובה בדובדבנים חד־פעמיים. בתור ילדה בת 19 זה היה משפט איום ונורא לשמוע. אתה בתחילת הדרך, יש אנשים שהמקצוע הזה בא להם בקלות. אבל להיות כתב זה קשה לאנשים צעירים ואלה היו מילים קשות שהשפיעו עמוקות וחשבתי עליהן תקופה, עד שהבנתי שלא נכון לתת לזה לחלחל. לא מזמן פגשתי את אותה העורכת שאמרה שהיא נורא מתלהבת מהדרך שעשיתי ומבחינתי זה היה סוג של התנצלות. אני בטוחה שהיא לא זוכרת, אבל יש לי את זה במייל".

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?

"לאחרונה אנשים זרים או מכרים שואלים אותי אם אני בהיריון, אם אני מתכננת ילדים, ואם כן אז מתי, אם לא אז למה, ומכניסים לכל זה את דוד. הרבה פעמים אני רוצה לענות שזה לא עניינם ושזו שאלה פרטית ואישית, ומצד שני בא לי לענות, 'יש דברים שאתם לא יודעים ולפעמים זה נורא פוגע ולוחץ בנקודות רגישות'".

למה את מתכוונת?

"לפני כמה חודשים הייתה לי הפלה טבעית בשלב ממש מוקדם, כמה ימים אחרי שגיליתי שאני בהיריון. הייתי בגמר הגביע בירושלים וכמה יפים לפני כן היו לי כאבי בטן איומים ולמרות זאת הלכתי לעשות את השידור, כי לא רציתי לפספס את הגמר גביע. שם כבר התחלתי להבין שזה מה שקורה, ולא ניכנס לתיאורים גרפיים. המשכתי בשידור וכל כמה דקות הלכתי לנגב את הדמעות וחזרתי. למרות שזה היה כל כך מוקדם זה טראומטי, טלטלה הורמונלית מאוד קשה. אז אני מציעה לאנשים להיות יותר רגישים".

מה היית משנה בהופעה החיצונית שלך?

"פעם היה לי נורא קשה עם הלובן שלי, אנשים היו אומרים לי, 'את חייבת להשתזף'. עד היום לא מצאתי אדם לבן יותר ממני בארץ. למדתי להשלים עם זה, אחרי די הרבה שנים".

מי היה משחק בתפקיד טליה סלנט בסרט על חייך?

"אוליב אשתו של פופאי, אם זה סרט מצויר. תמיד אומרים לי שאני דומה לה. עדי טלמור ז"ל הדפיס אפילו תמונה של אוליב בגל"צ ותלה כדי להראות לכולם שאני דומה לה".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"לאכול צ'יפס משקית במיטה בלילה. זה לא הרגל טוב".