רביעי 21 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 18.06.2019
    בגדול אני חושב שאני די נשמה
    נתניהו? איבד את הדרך. מעריציו? ישלמו מחיר יקר על הנאמנות העיוורת. רשת? חלק ניכר מהטאלנטים שמאלנים וערוץ מסחרי צריך לשקף את רוח העם. הוא עצמו? פעם טאלנט בלתי נסבל שהונה נשים כדי לשכב איתן, והיום ילד מזדקן שאם לא היה ימני כבר היה לו קמפיין לבנק. אברי גלעד חוזר לפריים־טיים עם "מה אתם הייתם עושים" ומרגיש שהוא דווקא ממש־ממש בסדר
    גבי בר־חיים | צילום: גבריאל בהרליה

    בתחילת חודש יוני שיגר אברי גלעד, איש תקשורת וכוכב רשת המזוהה עם הימין, פצצת מצרר ל־150 אלף עוקביו בפייסבוק: "כמו בכל התמכרות, בהתחלה זה היה טוב. טוב מאוד. תחושה שמצאנו מה טוב לנו והלוואי שזה יימשך לעולם. אחר כך זה התחיל לעלות ביוקר, אבל עדיין עשה טוב, אז שילמנו וסתמנו. אחר כך זה התחיל לעשות פחות טוב, המחירים התחילו להתברר, אבל כבר היינו מכורים... ההתמכרות הזאת הורגת אותנו. צריך להיגמל. נודה על הטוב, נזכור את הרע, נתגעגע לעוד מנה אחת, אולי אפילו כל החיים. התחליף יהיה דהוי, אבל לאט־לאט נשתקם ונצמיח משהו חדש. יש חיים אחרי. צריך להיגמל מנתניהו".

     

     

    מה שנקרא, בום. אתה יכול להסביר מה היה האירוע המכונן שגרם לך לכתוב מה שכתבת?

     

    "אין אירוע מכונן. אני כותב מה שמתבשל בי רבע שעה. כותב בשש דקות ומשגר לעולם, ואחר כך נהיה בלגן נוראי, ואני מתנתק ושיגידו מה שיגידו וביי. בעניין ביבי, אני שומע אנשים מדברים והם מדברים כמו נרקומנים. הם איבדו כל קשר לאמת. בגלל הפוזיציה שלי כמראיין בתוכנית בוקר, אני פוגש אנשים ורואה איך הם הולכים ומתרחקים מהאמת ומעצמם כי הם מדקלמים את המסרים של ההתמכרות, אבל זה כבר לא בא ממקום אמיתי. ואני רואה עליהם שהם בדיכאון עמוק מהמקום שהם נקלעו אליו ואין להם ברירה אלא להמשיך. אני חושב שכל החבר'ה האלה, לפני שהם הולכים לישון וכשהם מסתכלים במראה בבוקר, שואלים את עצמם מה יהיה איתם ביום שאחרי. איזה מחיר אני אשלם על הנאמנות העיוורת הזו. יש אנשים שהתמכרו ולא יכולים להפסיק, כי הם יודעים שהמחיר שהם ישלמו על הפסקת ההתמכרות כל כך יקר שעולמם יקרוס. לא לוקחים בחשבון שעכשיו הם במעגלי ההשפעה, אבל אחר כך הם יהיו במעגלי הניתוק".

     

    איפה הבנת את כוחה של ההתמכרות הזאת?

     

    "עכשיו, במגעים הקואליציוניים. כשהוא חילק הכל. ויתר על כל נכס תמורת הצלה. הוא איבד את החן כקוסם. במקום לשלוף יונה מהכובע הוא מלק את ראשה. קסמים כאלה אני לא רוצה לראות".

     

    וזו התמכרות פרסונלית? לא לליכוד, לביבי?

     

    "כן. לגמרי. הוא יודע למכר אנשים. זה שהוא רב־קסם וכובש, ואז הוא מוכר מצג שווא של קורבן שמתעללים בו, אז אנשים יוצאים להגנתו, כי אתה אומר לא יכול להיות שאדם נהדר, צדיק ורע לו ברמות כאלה. יצא לי לראיין אותו ערב הבחירות. הבנאדם הוא ערימת כריזמה שאין דברים כאלה באמת. כשאת יושבת מולו בחדר הוא משתלט עלייך. הוא סופר־אינטליגנטי וסופר־מתנסח ויש לו נוכחות מאוד חזקה והוא יודע מה קורה. נו, הוא סוג של איש־על. למרבה הצער, נסיבות חייו הובילו אותו לאבד את הדרך. אני מעריך שהאנשים שעדיין מממשים את ההתמכרות ישלמו מחיר נוראי כשזה ייגמר".

     

    ומתי זה ייגמר לדעתך?

     

    "לא עוד הרבה זמן. מריחים את הסוף. הוא בדרך. אני חושב שבגדול הסביבה שם היא מים עומדים יותר מדי זמן. מי שיש לו בבית בריכה או שכשוכית יודע שכשהמשאבה הקטנה מפסיקה לעבוד, דברים לא טובים קורים למים. צריך להחליף אותם כל הזמן. זה או בבחירות האלה או שנה אחרי הבחירות, כמה הוא עוד יגרור? זה ייגמר לא טוב. אנחנו בשלב כמו בסרטים המצוירים, שזאב הערבות כבר רץ ומתחתיו יש את התהום והוא עוד לא הסתכל למטה, אבל זה עוד שנייה קורה. אז רציתי להגיד לאנשים שהם מכורים - גם למכורים הרכים, אלה שבציבור הרחב - שממשיכים להדהד את דפי המסרים. הם יודעים שהם מכורים. קיבלתי הרבה תגובות כולל, אגב, מאנשים מכורים, שאמרו 'וואלה, תודה'".

     

    וטלפון מבלפור קיבלת?

     

    "'לא קיבלתי. אני יודע שבלפור ג'וניור כתב על זה משהו. לא טרחתי לקרוא. ברגע שאני כותב משהו אני לא מחפש תגובות".

     

    אני טרחתי לקרוא. הוא ריטווט מישהו שטען שהמערכת ניצחה אותך, והמסקנה שאני הבנתי מזה, היא שזו הסיבה שאתה מתנער מביבי.

     

    "מה זה 'המערכת'? כשמופעל עליי לחץ מכל סוג שהוא, אני עושה את ההפך כדי לבאס. יש בי איזה ילד שאף פעם לא מצליח להתבגר. כותבים לי, 'הערוץ לחץ עליך'. מעולם לא קיבלתי פנייה בתקשורת לשנות דעה לגבי מישהו. זו אגדה. גם אין דבר כזה שנקרא 'התקשורת'".

     

    היה לך פעם דין ודברים עם יאיר נתניהו?

     

    "לא. נפגשנו בבלפור לפני חודשיים. אמרנו שלום־שלום. אין לי עניין לדבר על נתניהו ג'וניור. אין לי כוח להתנגח בו. עם אמא שלו דיברתי יותר ארוכות. ואני לא רוצה כרגע לנתח אותו ואותם כמשפחה, זה לא הזמן. אין לי צורך להכניס את שתי הרגליים שלי לתוך הבוץ. אני גם סוג של עיתונאי. מראיין. אין לי עניין לנקוט עמדה מוחלטת".

     

    אוקיי. מה דעתך על איך שהסתיימה עכשיו פרשת המעונות?

     

    "דעתי העקרונית היא שאנשים שחיים בתוך הכלוב שנקרא בלפור בתנאים שנוצרו בישראל, שאי־אפשר ללכת למסעדה או להצגה, מבחינתי שיזמינו כל יום אוכל ממסעדת 'מחניודה' ושבערב יבוא קוסם לשעשע אותם. עידן הקוץ' מוץ' של בן־גוריון עם הלבֶּן והפטל נגמר. אני לא בעד צרות עין על מעון ראש ממשלה. ועדיין, אין בעניין הזה להכשיר שום התנהגות לא אנושית לעובדים והשפלות כאלה ואחרות".

     

    אתה אומר שמבחינתך זה בסדר שיזמינו אוכל בכל סכום שהוא. ועדיין, למה לרמות? למה להגיד שהמבשלת לא הייתה?

     

    "נכון, אבל תחילתו של העניין בהטלת מגבלות מיותרות. עכשיו, בגלל שיש אווירה של קורבנוּת באופן עקרוני במעון ראש הממשלה, כשאדם מרגיש קורבן, הוא מרגיש שהוא יכול לעשות הכל כדי לפצות עצמו. לא נכנס למורכבות הזו, אבל לי נראה שמדובר בעניין פעוט ערך שנופח מעבר לכל מידה".

     

    אגב, מה הייתה התגובה הכי קיצונית שקיבלת על הפוסט ההוא על ביבי?

     

    "לא יודע כי לא קראתי. בעשר דקות הראשונות אני רואה לאן נושבת הרוח ואחר כך אני לא שם. אבל גם ביביסטים מוצהרים לא התנפלו עליי באלימות".

     

    אולי כי אתה מזוהה כחלק מהמחנה?

     

    "אולי. אני ממצב את עצמי כימני שאינו ביביסט".

     

    האמת שהבנתי שבבחירות האחרונות לא הצבעת לימין. אזורי אורלי לוי־אבקסיס.

     

    "אני לא יכול לדבר על למי הצבעתי. אני חושב שהימין יותר הגיוני מהשמאל ושהשמאל יותר משיחי מהימין. רוב האנשים שהצבעתי להם - ולא הצבעתי לאורלי לוי - לא נכנסים לכנסת. הרב אמסלם למשל. אין לי עניין להגיד מה אני מצביע, כי אחר כך אני פוגש את כל האנשים ואז הדיון הוא מוטה. אפשר לתקוף אותי על זה או לחבב אותי על זה. אין לי עניין".

     

    לגיטימי. בכל מקרה, אחרי הפוסט אתה מוצא את עצמך עם ריקלין ואראל סג"ל שאומרים דברים דומים. זו התפכחות קולקטיבית?

     

    "לא יודע. לא נוח לי להיות עם כל האנשים שאיזכרת באותה סירה".

     

    למה?

     

    "לא נוח לי. יש משפט כזה שאומר, 'האמת מסכימה על עצמה מכל הכיוונים'. זאת אומרת שכשיש משהו שהוא אמת, החיזוקים מגיעים מכל מיני מקומות והם יכולים להיות מפתיעים. זה שגם האנשים האלה אמרו את הדבר הזה, אומר אולי שהייתי הראשון לזהות, או השני או החמישי, שמשהו כבר לא עובד. אבל לא דחוף לי להיות איתם בסירה אחת. גם כששמים אותי במין פוסטר כזה עם כל מיני אנשי תקשורת ימנים, אני לא חושב שאני חושב כמו כל האנשים האלה. חלק מהאנשים האלה מלכלכים את הפה. אני משתדל לדבר יפה גם כשאני חושב דברים פחות יפים".

     

     

    × × ×

     

    לדבר יפה, גלעד, 56, תמיד ידע. הוא איתנו משנות ה־80 בשלל כובעים - הבדרן, השמאלן, הטאלנט, המטיף, הימני הקצת־הזוי. בכל אחד מהם תמיד ידע להתנסח בצורה מרהיבה ולא פעם מעוררת מחלוקת. בשנים האחרונות גם מיצב את עצמו ככוכב ברשת החברתית, כמו גם בתור הטאלנט הבולט של רצועת הבוקר הישראלית של 'רשת', שהוא מוביל בחן ולא פעם באגרסיביות. בתוכניתו המצליחה בגל"צ 'משפחה גרעינית', הוא מרביץ תורה בהורים פגומים. בעוד שבוע, כשתרד, גלעד ישוחח עם מאזינים בענייני בחירות ואקטואליה וכל הטוב שבטבע, בתוכנית חדשה בשם 'השיח'.

     

    עכשיו, מי שהתוודה בעבר שאם היה נולד בעידן אחר היה מטיף בכנסייה, לוקח את הרטוריקה שלו למחוזות ריאליטי המוסר עם 'מה אתם הייתם עושים', הפורמט שהוביל בעבר חיים הכט, וזוכה לזריקת בוטוקס (התוכנית תעלה ברשת בעוד כשלושה שבועות). כמו אצל הכט, גם בגלגול הנוכחי התוכנית מביימת סיטואציות בעייתיות מוסרית, ובוחנת את תגובת עוברי האורח אליהן. בפרק הראשון, למשל, מוצגת סיטואציה שבה גבר מטפטף לבת זוגו לדייט סם אונס למשקה. סיטואציה אחרת בוחנת את תגובת הסביבה לילד שגונב בובה בשביל אחותו, כי למשפחתו אין כסף לרכוש אותה.

     

    צדקני? לא בעיני גלעד, שבתוכנית החדשה משמש כרשות השופטת, המבצעת והמחוקקת. "התוכנית היא של יצירת מצבים מאתגרים לאנשים, לראות אם קודם כל הם ירימו את המבט מהפלאפון שלהם ואם הם יגיבו אחרי שהם יזהו שמשהו קורה. זה הכי קשה", הוא מסביר. "זה כמו שהיה בזמנו אצל הכט, אבל אנחנו לקחנו את זה למקומות משודרגים בהרבה. כל מקרה מלווה על ידי בנאדם שזה קרה לו אישית. ניסינו לקחת סיטואציות שרלוונטיות לעכשיו, לישראל 2019, שנמצאות בחדשות. אבל מבחינתי, הזווית לגשת לזה הייתה לגלות את הישראלים היפים".

     

     

    צילום: אוהד צויגנברג
    צילום: אוהד צויגנברג

     

    גילית?

     

    "ברור! בכל מקום. כמעט בכל מקום וסביב כמעט כל נושא. לא כל נושא. היו נושאים שאנשים לצערי לא מזיזים את התחת. הכי מבאס זה בעניין נכים. זה ממש מצער. אבל בדברים הגדולים הרציניים? היו ימי צילום מאוד קשים, אבל הייתי חוזר הביתה בסוף כל יום בעננים. ממש הולך על צמר גפן מתוק. הסדרה הזאת החזירה לי את האמון בישראלי והבנתי שמטבע הלשון הזה, 'הישראלי המכוער', הוא מטבע לשון שיצרה העיתונות כדי לייצר סוג של באזז.

     

    "מבחינתי המטרה של התוכנית זה להראות שבכל בנאדם, לא משנה איך הוא נראה חיצונית, יש גרעין של טוב. תגעי בו בזווית הנכונה והוא ייפתח כמו פרח. כל מיני אנשים עם כל מיני לוקים - שהיית שופטת אותם חיצונית על סמך הלוק ושמה אותם במגזר כזה או אחר - אם יש להם את הלב הנכון, אז בשנייה הנכונה הם יעשו את הדבר הנכון, וזה דבר נהדר לגלות. המוח האנושי עובד ככה, הוא מקטלג. ובגלל שאנחנו מוזני תקשורת שמסיתה אותנו לשנוא אנשים".

     

    הלו, אתה חלק מהתקשורת.

     

    "אני חלק ולא חלק. למשל אצלי בתוכנית הבוקר יש איסור מוחלט על רכילות. כל בוקר אני סופר כמה אייטמים היו על דברים טובים. היא נפתחת בחמישה דברים טובים. אני לא מהתקשורת".

     

    התחושה שלי היא שכשזה מתאים לך אתה לא חלק מהתקשורת – למשל, בכל מה שנוגע לדעות פוליטיות - וכשזה מתאים לך אתה מצהיר על עצמך כעיתונאי ומראיין, כמו במקרה משפחת נתניהו.

     

    "אני לא עיתונאי. אני איש תקשורת. יש לי יחסים מורכבים עם התקשורת ועם מה שהיא עושה. התקשורת מורכבת מהרבה אנשים, שכל אחד בא עם הערכים שלו. אני דורש להמשיך להיות אינדיבידואל גם בתוך התקשורת".

     

    הנה השבוע פורסם שקיבלת קמפיין מהמשרד לעניינים אסטרטגיים - לפי תקנון האתיקה של העיתונות, עיתונאי לא יכול להוביל קמפיין, ובוודאי לא של גורמים שאותם הוא עשוי לראיין.

     

    "קודם כל, זה לא קמפיין, זה סרטון ללפני החדשות. דקה לשמונה. מעין תשדיר שירות. וזה בתשלום ממשלתי צנוע. אבל זה חשוב".

     

    ועדיין, איזכרת שאתה מפסיד לא פעם כלכלית בגלל עמדותיך הפוליטיות.

     

    "אדם בנוכחות הציבורית שלי אין סיבה למשל שלא יעשה קמפיין גדול. לא יודע אם אני רוצה או לא".

     

    'לא יודע אם רוצה או לא אבל לפחות תציעו'?

     

    "אדם בגילי ובמעמדי היה יכול לעשות קמפיין של בנק. חברת ביטוח. אני יודע שכשהשם שלי עולה לדיון בחדרי הנהלה אומרים, 'הוא שנוי במחלוקת'. על אנשים בקנה המידה שלי מהשמאל אומרים, 'זה לא קשור'. אז ברור שזה פוגע בי. אבל לא אכפת לי".

     

     

    × × ×

     

    במציאות גלעד לא שונה מהפרסונה שהוא מנהל על המסך. חביב ודעתן, מתעניין בחום במחלות ילדים אבל נוזף בך בארסיות על שאלה שלא מנוסחת לטעמו. לא מעשן סיגריות, בקושי שותה אלכוהול, טבעוני מטעמי מצפון שמתפלץ מהעובדה שהכניס אוכלת־כל לביתו, ועולה לתת נוק־אאוט אחרון. "האמת שרציתי לפתוח רשת מג'דריות לפני כמה זמן", הוא מפתיע. "יש המון אופציות. אני עושה כל מיני. כבר עניינתי יזמים והם באו, אכלו ורצו. ואז הרוח לקחה אותם למקום אחר ובגלל שאין לי כוח להילחם על רעיונות טובים ויתרתי. פעם לפני הרבה שנים חבר אמר לי, 'רעיון טוב הוא רעיון שאתה לא חייב לבצע'. אני הולך עם המוטו הזה כל חיי. עכשיו מה, תלך תעבוד במג'דרייה כל היום?"

     

    שמור היטב, כמו שאומרים על אנשים שחצו את גיל ה־40, כולל התספורת החדשה והמדוברת שלו, שהפכה לנושא שיחה מרכזי כשעוצרים אותו ברחוב. "מדברים איתי רק על זה כל הזמן", הוא מגחך. "זה התחיל פה בגינה. חבר שלי דודו אמר, 'למה אתה לא מגדל שיער. יהיה לך יפה'. אמר, 'תנסה פעם אחת'. אמרתי יאללה. התחלתי לגדל ואז גיליתי שיש לי שיער".

     

    מאוד לא ישראלי מצידך.

     

    "גברים ישראלים הם עמוסי טסטוסטרון. יש להם שיער בכל מקום חוץ מעל הראש. אני לא עמוס טסטוסטרון. אין לי שערות בגוף. הרבה טסטוסטרון, זה מה שהוא עושה. אין לי שיער ולא עשיתי לייזר. כנער סבלתי מזה מאוד. כל החברים כבר היו משוערים ואני היחיד שלא הייתה לו שערה, וצחקו וביזו אותי וזה היה לא נוח. לא יכולתי להתפשט. עברה עליי נערוּת מאוד אומללה בגלל זה. כשהיו לי שערות מתחת לבית השחי הייתי בן 23. אז פתאום גידלתי שיער וזה נראה לי נחמד. בואי, אדם בגילי לא משנה מה קורה לו, לפעמים נמאס לו לראות את עצמו בראי".

     

    'הישראלי המכוער' זו המצאה של התקשורת. גלעד ב'מה אתם הייתם עושים'
    'הישראלי המכוער' זו המצאה של התקשורת. גלעד ב'מה אתם הייתם עושים'

     

    לגברים באמת אין הרבה אופציות להשתנות.

     

    "נכון. פתאום קיבלתי מישהו אחר. אני מקבל תגובות נחמדות. נשים מחמיאות לי".

     

    איך זה מרגיש?

     

    (נבוך) "חמוד. איך שאני נראה אף פעם לא היה העניין המרכזי בדמות שלי. ואז הגיעה הצעה לדגמן מפייר קרדן. הפוסט הכי נקרא שלי אבר. עשיתי דוגמנות לקטלוג שלהם. התניתי את זה בזה שהשכר יתורגם לחליפות לחתנים מעוטי יכולת. נחשפו לפוסט הזה בסביבות מיליון וחצי איש".

     

    איך הייתה התחושה לדגמן?

     

    (נבוך יותר) "בסדר. הודיתי לאלוהים שזו לא העבודה שלי. עבודה מטופשת, סליחה מהדוגמנים והדוגמניות. מה שנקרא, מעט מדי מאוחר מדי".

     

    אגב, אני חייבת לשאול: אין אדם ששמע שאני באה לראיין אותך ולא אמר, 'תשאלי אותו אם הוא עבר לשחק בשתי הקבוצות'. אני מאשימה את השיער החדש.

     

    (צוחק) "אני לא חייב להתייחס לכל שמועה. זה לא רציני. יש גם שמועה שעשיתי השתלת שיער בטורקיה. מישהי עצרה אותי השבוע ואמרה לי, 'בעלי קיבל ממך השראה, נסע לטורקיה'. לא הייתי נוסע לטורקיה בחיים לשום עניין! לא נוסע למקומות שלא מחבבים אותי. השיער צמח לבד וזה לא שינה את ההעדפות שלי. למרות שאם מיק ג'אגר יבוא... סתם. בואי, אני גם זקן. לא נראה לי שאני אהיה להיט בקהילה. אני לא בנאדם צעיר, בואי. מרגישים את זה בגוף. אני מזדקן כמו כל האנשים. תכף בן 60".

     

    והזדקנות זה מלחיץ?

     

    "בכל מיני פרמטרים כמו האם תהיה לי פנסיה? האם אני אהיה בריא? כבר לא דחוף לי להמציא את עצמי מחדש. אני מה שאני. אין לי יותר שפנים בכובע. אני כבר לא אנחה את האירוויזיון או אעשה משהו כזה. זה גם לא הזמן לגלות את עולם הגברים. גברים לא נמשכים לגברים בגילי. מחברים הומואים אני יודע שכשאתה עובר את גיל 40 אתה נהיה ממש פסולת. קהל המעריצות שמעוניין בגופי - המחפצנות - הן מגיל 55 ומעלה. שם הבייס שלי".

     

    מתחילות איתך?

     

    "לא. יודעים שאני נשוי לאישה שצעירה ממני ב־20 שנה ויפה, אז ברור שאני לא מחפש עניינים".

     

    שום דבר לא ברור היום. כמו שאייל גולן אמר - סטייק אנטרקוט, פרוסה עם שוקולד.

     

    "אני אגלה לך משהו: אפשר פשוט למרוח את השוקולד על האנטרקוט. זה הסוד. למדתי בדרך הקשה שאת כל החידושים אפשר לעשות בתוך הבית".

     

    מה זה אומר?

     

    "שכל אחד יבין מזה מה שהוא רוצה".

     

    קוראים לזה יחסים פתוחים?

     

    "לא־לא! פשוט אפשר להעמיק במקום ללכת לצדדים".

     

    פוליאמוריה?

     

    "מי שרוצה וזה עושה לו טוב ומסוגל להתמודד עם זה, סבבה. אני בקושי מצליח להתמודד עם מערכת יחסים אחת. מי שמסוגל להתמודד עם שתיים ושלוש? גם נשים משתנות לאורך חודש ולאורך היום. באישה אחת אתה מקבל שש".

     

    אתה חי עם שלוש בנות. איך זה לחיות בבית של נשים?

     

    "מעולה. מת על נשים. מעדיף את חברתן על חברת גברים. מאוד אוהב להיות מוקף נשים. אני מבשל בבית. עושה את כל עבודות הבית. כביסה זה הדבר היחיד שאשתי עושה. כל השאר עליי, כולל הילדות אחר הצהריים, כי אשתי צעירה ממני בהרבה והיא בלימודים וצריכה לייצר לעצמה קריירה. אני כבר אחרי. אנחנו יחד עשור מפגישתנו הגורלית הראשונה. היא הייתה עורכת מחליפה ב'המילה האחרונה' והלכנו לאכול יחד מרק עדשים ביפו".

     

    הדייט עם הכי מעט סקס אפיל אבר.

     

    "לגמרי. אחר כך היא באה אליי. התחיל רומן קטן שהפך לרומן גדול. אף אחד לא זמם על רומן גדול. נהיה בינינו קטע ואז היא נסעה לחו"ל לחצי שנה וזה איפשר לנו לדבר שעות ולהתכתב. התחלתי לנסוע כל שלושה שבועות לפגוש אותה במקום אחר. (צוחק) זה מונף לביזנס תיירותי".

     

     

    × × ×

     

    בגינת ביתם המעולפת מחום באחת השכונות הצפוניות בתל־אביב מתנמנמות טרמפולינה ובריכה קטנה, תזכורת לשתי בנותיו הקטנות, זוהר וליבי, בנות שבע וחמש (יש לו בת שלישית וגדולה יותר, איה, מאשתו הראשונה חלי גולדנברג). לצידן שולחן גדול, שעליו מארח גלעד את חבריו לקבוצת הלימוד שלו. הוא אמנם חוזר עכשיו לפריים־טיים אחרי כמה שנים טובות של הפוגה, אבל בגדול הוא מעדיף את הגלגול הנוכחי שלו - זה של תוכניות הבוקר, שכבר לא מחפש רייטינג או תהילה, שיודע להתנהג.

     

    היה לך פעם חשש שיאשימו אותך ביחס לא הולם לנשים?

     

    "הייתי כוכב מאוד גדול מאוד מוקדם. היה לי יותר מדי מהכל. להגיד לך שזה לא בילבל אותי לגמרי באזורי גיל 25־30? בילבל אותי".

     

    עלה לך?

     

    "כן. לא חושב שהיה לי כיף. הגעתי לתוך הדבר הזה של פרסום וחרמנות וכסף, בלי שאף אחד לימד אותי שום דבר על נשים. אף אחד לא סיפר לי על מבנה נפשה של האישה. על איך להבחין מה היא רוצה ומה טוב לה. היום, כשאני מלמד בני 18 על סקס, אחרי שני שיעורים הם לעולם לא יהיו אותו הדבר. אני מלמד במכינה קדם־צבאית הכנה לימימה, ומדבר איתם על מיניות ואהבה לפי תורת ימימה. מלמד שגם להגיד למישהי שאתה מרגיש אליה יותר ממה שאתה מרגיש באמת, כדי להשיג אותה, זה גם סוג של אונס. הכי קיצוני. אתה לא מוליך שולל בשום דרך בשביל להשיג את הסקס שלך כי זה יתהפך עליך, כי זה לא ירגיש שטוב וברגע שזה יסתיים אתה תרגיש אומלל, אשם וריק. כדי לייצר אירוע מיני טוב, קודם כל הלב חייב להיות כן".

     

    אתה בגיל 25 הרגשת אומלל וריק?

     

    "אם יצרתי מצג שווא לבחורה כדי להשיג אותה, ואובווייסלי עשיתי את זה, הרגשתי רע אחרי זה והמצפון שלי ייסר אותי, אבל חשבתי שזה ככה. שמשהו אצלי לא בסדר שזה מייסר אותי. בגדול אני חושב שאני די נשמה, אבל היו תקופות בחיים שלי שדי התבלבלתי".

     

    אתה יכול לתת דוגמה לרגע של בלבול?

     

    "אני לא רוצה ואני גם לא ממש זוכר דברים מחיי. אני חושב שהפרסום הפך אותי לזמן לא מועט למאוד יהיר, מאוד מתנשא, שחצן. כל מיני דברים שחלקם הולכים איתי עד היום, תדמיתית. זה נדבק אליי עד היום".

     

    השחצנות?

     

    "למשל. חושבים שאני עדיין כזה. הייתי בלתי נסבל והייתי במצב בלתי נסבל. הייתה לי הפרעת קשב ולא ידעתי שזה מה שיש לי, ולא הבנתי שאני מתפרץ על אנשים בגלל שהם עושים רעשים מיותרים בזמן שאני עובד. כולם חשבו שאני פשוט אדם גס. לא ידעתי שאני פשוט רגיש בצורה מטורפת לרעשים. שאם עושים רעש כשאני פועל זה גורם לי להתפרצות אלימה ממש. הייתי צורח על אנשי צוות ועושה דברים איומים. היום, כשאני מגיע להפקה חדשה אני אומר, 'שלום, יש לי הפרעת קשב, זה אומר שדברים מסוימים מפריעים לי, תעזרו לי לעבור את זה בשלום. אם אני אצעק אני מתנצל, זה לא בשליטתי'. אז? מי ידע. לא קיבלתי שום כלים לרמת הפרסום והתהילה שקיבלתי. וצריך, כי זה מצב אנושי מאוד קיצוני".

     

    מתי התחלת ללמוד את תורת ימימה?

     

    "כשיצא מטלעד כרוז המלך מפרס עד מדי לא לעבוד איתי, בוודאי לא כטאלנט. בדיוק כשהייתי בן 40. וזה באמת היה בלתי אפשרי לעבוד איתי. הגעתי לאיזה סוג של סוף בקריירה שלי. הלכתי להיות עורך של שעשועון מטומטם במיוחד, 'מזל טוב' קראו לו. ואז התחלתי ללמוד ימימה והגיעה ההצעה לעשות את תוכנית הבוקר ובהמשך את 'אחד נגד מאה', שביססה מחדש את מעמדי כאדם שיכול לשאת פריים־טיים".

     

    הצטלמת לאחרונה עם שביס על הראש, סביב סיפור לינור אברג'יל. למה זה כל כך הרגיז אותך?

     

    "פשוט היה לי נחמד לשים שביס על הראש. גם פיתחתי אלרגיה יוצאת דופן לאקסטרה־חילונים האלה, ראשי תנועת ההדתה. אני בשמדתה. אין לי שום בעיה עם דוכן של חב"ד בנתב"ג, ושילמדו את ילדיי יהדות, בעיניי מלמדים אותם מעט מדי. ברור שכאשר יש סוכני דת ששוטפים מוחות - יש גם כאלה, ואני לא מתכחש להם, ויש דתיים שרוצים להשתלט על שכונות וערים - צריך לתת להם בראש מכל הכיוונים".

     

    כמו הבחורה ברמת־גן שלא נתנו לה לשיר.

     

    "כתבתי על זה פוסט. היה שם קהל דתי וזה מפריע לו, אז היא לא תשיר. אם הם היו יודעים שבחורה תשיר הם לא היו באים. באו להופעה של נתן גושן ופתאום הוא מעלה אישה. לא מתאים".

     

    אנחנו ברמת־גן, לא בבני־ברק.

     

    "לא משנה. הם באו להופעה של האגף הדתי, להופעה של נתן גושן, שידוע כדתי או כחוזר בתשובה, ואם זה הרוב שמפריע לו אפשר גם לא. לא קרה כלום. אין לי גם שום בעיה שיהיו אירועים בהפרדה במרחב הציבורי במימון ציבורי. מה הבעיה? ככה הם מאמינים".

     

    שאלה קנטרנית: ואם היו מורידים את אחת מבנותיך מבמה?

     

    "אז בסדר. אז לא. לא קרה כלום".

     

    זו לא הדרה מהמרחב?

     

    הציבור הדתי־חרד"לי והחרדים מדירים נשים מהמרחב. זה מה שהם עושים ובאופן קיצוני יותר ויותר. זה העניין שלהם. כשהם יבינו שזה מביא אותם למבוי סתום הם יטפלו בזה בזמנם החופשי. אני לא אכפה עליהם את אורחות חיי ואני רוצה שהם לא יכפו עליי את אורחות חייהם. אם הם רוצים לעשות כינוס בכיכר רבין עם הפרדה והנשים שלהם לא מרימות את נס המרד - אני לא ארים את נס המרד בשבילן. מה פתאום".

     

    אבל אנחנו לא חיים בוואקום. הסיפור עם לינור אברג'יל – אפשר להגיד שהשביס הזה מסמל דיכוי של נשים, העלמה של נשים מהמרחב, שליטה.

     

    "מה פתאום דיכוי? הן מקבלות את זה על עצמן. אני לא יודע אם שביס זה צמצום או הרחבה. היא מקבלת את זה? היא לא חווה את זה כמצוקה? עושה את זה בשמחה? זה לא העסק שלי. אורחות חייהם של הדתיים זה לא העסק שלי, כל עוד אורחות חיי הם לא העסק שלהם. הלו, אנחנו מתבלבלים. זה בגלל שאנחנו לא מזהים מי האויב. בגלל שהניו־אייג' השמאלי־ליברלי, שלא מזהה את האויב כאויב, מחפש אויב אחר ומוצא את הדתיים. אחיי הדתיים הם אחיי, כולל התנהגויותיהם המשונות. אני מכבד אותם, כי כשנופלים פה טילים הם בזק"א אוספים את גופתי. כשנדרש מתן בסתר הם הראשונים לתת. וכשיש קייטנות לילדים עם שיתוק מוחין, השם ישמור, הם הראשונים לעשות את זה, והנוער הנהדר שלהם, שהוא הכי טוב במדינה ואין מה לעשות, ועם כל הפאות שלהם שאני ממש מסתייג מהן אסתטית ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו כל מיני סוגי של אנשים. צריך לעשות תעדוף במי אתה נלחם ואת מי אתה מקבל. אני מקבל אותם. זה משרת אותי".

     

    אתה מקבל גם את סמוטריץ'?

     

    "אני חושב שהוא איש מאוד חכם ומוכשר ויש לו הרבה מעלות, אבל הוא קיצוני מדי וצעיר מדי ושש אלי קרב מדי. ולדעתי, בשלב הזה בחייו, נוכחותו בפוליטיקה הישראלית היא נזק לקהילה שהוא בא ממנה ולכל מה שהוא נוגע בו. הוא צריך לנסוע להודו לחמש שנים, לחזור ולהתחיל מחדש. לא אוהב את הדיבור שלו. האמירה שלו על מדינת הלכה זו מתנה למי שרוצה להוכיח שדתיים מסוכנים למדינה".

     

    מצד אחד אתה מצהיר שאתה ימני ברמה הביטחונית־מדינית. מצד שני אתה תומך זכויות להט"ב, למשל.

     

    "אני לא בנאדם שמרן ברמה האישית. אני עומד על דעתי לייצר לעצמי את הסט שלי ולקחת מכל מדף את מה שנוח לי ולא להיות חייב לאף אחד שום דבר. אני גם מחתן גייז. אני עובד עם הלב שלי. מה שהוא אומר, אני מחליט. זה שאני מזדהה עם מחנה מסוים בדבר מסוים, לא אומר שאני הולך איתו את כל הדרך או חצי הדרך. אני שמח להיות הראשון שחיתן טראנסית בישראל ואני תומך בזכויות הקהילה ובהורות גאה. ומצד שני, אני חושב שהמתנחלים הם אחים שלי ושהם חשובים מאוד לעם ישראל".

     

    יחסית לכמה עקרונות ליברליים שאתה מאמין בהם, אתה יוצא נגד הליברליזם כתנועה. הפעם האחרונה הייתה סביב שריפת נוטרדאם. אמרת שזו פעולה איסלאמיסטית שהאירופאים מסתירים.

     

    "זו לא קונספירציה. אם המכסה של הגבינה פתוח ויש בפנים טביעת רגל של חתול, אני קודם כל אניח שזה חתול. אני אסכים לא להגיד שזה חתול כי החתולים ייעלבו. השנה היו 11 מקרים של הצתות בכנסיות בצרפת על ידי איסלאמיסטים. אז להעלות על הדעת שהפעם ה־12 זה איסלאמיסטים זו פשוט פגיעה מחרידה וגזענות? זה מגוחך. וזו החשיבה הליברלית. זה מטורף. הם החשוד המיידי והם צריכים להוכיח שהם לא. גם יש את הסרטונים של שני האנשים שהולכים שם על הגג".

     

    אומרים שזה המעגל החשמלי. שזה אנשים שתיקנו.

     

    "כן־כן. השנה הצרפתים הכחישו כל מיני פשעים עד ששמו להם את זה בפנים - הצרפתים אומה אבודה למרבה הצער ומכחישים כל פשע שנאה כלפיהם. הכחישו את הרצח המטורף של אילן חלימי ורק כשמצאו את הבנאדם הם אמרו 'אוווו'. הם נמצאים במסע שהם חושבים שאם הם יכחישו מספיק חזק זה לא יגיע אליהם. אני לא חייב לשחק את המשחק הזה. אנחנו רואים שהימין העמוק עולה באירופה כי נמאס להם להכחיש. המוסלמים באו לאירופה כדי להשתלט, לאנוס ולעשות את כל הדברים המחרידים שהם מביאים מארצות מוצאם. לאו דווקא המזרח התיכון. גם מאפריקה".

     

    התגובה של עמנואל אלבז בשידור למה שאמרת על נוטרדאם הייתה חריפה יחסית. הבנת את התרעומת שהדברים שלך מעלים?

     

    "אני רואה בזה תגובה של רובוטי פי־סי. היא ונדב איל וכל אלה שטרחו לצייץ נגדי. הם פשוט בצד הלא־נכון של ההיסטוריה. בסדר. במקרה הרע הם משעשעים אותי. הם איבדו כל יכולת לחשיבה עצמית".

     

    וברמה האישית זה נוגע בך?

     

    "אני יודע שבחוגים מסוימים אני ממש שנוא. ברחוב שוקן אני אדם שנוא. לא עובר שבוע שאין מאמר של מישהו ב'הארץ' שהוא פשוט ערימה של קללות בלי צורך לנמק. וזה בסדר. מומר הוא תמיד הכי שנוא. אני מבין את זה. אני חושב שזה יותר מפריע לאשתי. היא מסתובבת בחוגי הלהט"ב, עורכת את התוכנית שלנו ברדיו. היא כל הזמן צריכה להגן עליי. אני עצמי, אני יודע שאני חוטף גם בתוך הערוץ שאני עובד בו".

     

    באיזה מובן?

     

    "חלק נכבד מהטאלנטים אצלנו הם עם תפיסת עולם מאוד שמאלנית. אבל אני לא רוצה לדבר על זה. באופן עקרוני אני חושב שערוץ מסחרי צריך לדבר אל העם שהוא משדר אליו ולשאוף לשקף את דעת רוב האנשים שנמצאים בעם, אחרת הוא ייתקל בבעיה מסחרית. באופן הציני הזה צריך להתייחס למציאות, אחרי זה אפשר להתעסק עם האמת. אבל אני לא רוצה למתוח ביקורת על הערוץ שבו אני עובד. את הביקורת שלי אני אמרתי ואומר בתוך הערוץ".

     

     

    × × ×

     

    הדרך של גלעד התחילה במפתיע בצורה לא מרדנית בעליל. שלא לומר פסיבית. הוא נולד בשם אברהם קווסטלר בירושלים, הבכור מבין שני ילדים. אביו דב ז"ל, סופר ומתרגם, עלה מצ'כוסלובקיה כניצול אושוויץ. אמו אורה עבדה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בניגוד לגלעד הבוגר, בעל הלשון המושחזת, גלעד בילדותו היה שותק אל מול הדבר שאי־אפשר לנצח: השואה עצמה. "שואה נכחה בבית כל הזמן", הוא אומר כשנשאל על אביו, הניצול. "כל פרוסת לחם הושוותה לזו שהייתה במחנה. כל הלכות הבית הושפעו מהדבר הזה. זה מטען גדול לשים על הילדים, אבל אבא שלי גם נתן לי את ההומור שיש לי. הכל ממנו. היה איש מצחיק לתפארת. נפטר לפני 11 שנה".

     

    איך זה לגדול כדור שני?

     

    "כילד, אני זוכר שהחרדה שלו הייתה נוראית. זה לא איפשר לי להיות אף פעם בשום מסיבה או התכנסות עד שהדברים מתחילים להתחמם. אם מסיבה מתחילה בתשע ואני צריך להיות בבית בעשר. אף פעם לא זכיתי להיות בשום שלב חם של מסיבה. זה תמיד ריצה הביתה וידיעה שהוא כבר יחכה לי ברחוב, עם הפרצוף הפגוע, ושעוד פעם לא הייתי בסדר ופגעתי בו וגרמתי לכל השדים לצאת מהמחסן הבלתי נעול שלהם. זה לגדול עם המון רגשי אשם כל הזמן וחוסר יכולת להתעמת כל הזמן, כי הפגיעה נורא חמורה כל הזמן".

     

    התעמתת איתו פעם?

     

    "לא ממש. כי אי־אפשר להתעמת עם משהו לא רציונלי. אין מה לעשות עם זה. היה עימות או שניים אבל ראיתי שזה לא הולך לשום מקום. מעולם לא מרדתי כבן נוער. הבנתי שזה חסר תקווה".

     

    המרדן בכל מקום לא התעמת עם אבא שלו?

     

    "את רואה. בנאדם שלא מורד בזמן שהוא צריך למרוד נשאר מרדן פתטי כל חייו".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 18.06.19 , 19:54