אחת לכמה זמן נתקפת כוכבת הקולנוע והתיאטרון יבגניה דודינה בכמיהה עזה ל"קורדרו קוטלט" — אחת ממנות הדגל של השף יבגני קובל ממסעדת "קורדרו", במרכז סוזן דלל בתל־אביב. מדובר בקוטלט של בשר בקר חתוך דק ושקדי עגל ברוטב יין אדום, המוגש עם מח עצם מעושן וגראטן תפוחי אדמה. "אז אני עולה על מונית, נוסעת למסעדה ואוכלת את הקוטלט", מתוודה דודינה. "זאת מנה שאני מכירה בעל פה. אני מוכנה לקום בשבילה מהמיטה ולבוא אליה במיוחד. זה הדבר הכי מטורף שאני מוכנה לעשות בשביל אוכל. אני לא מאלה שקונים כרטיס טיסה ונוסעים במיוחד למסעדה עם שלושה כוכבי מישלן".

בימים אלה רתמו אנשי המסעדה את דודינה למפעלות הצדקה שלהם, וכך בחודש הקרוב, תוגשנה ב"קורדרו" שתי מנות שרקחו יחד דודינה וקובל, וכל הרווחים מהן ילכו לעמותת "חום" שדואגת לילדים ולמשפחות במצוקה.

"אני בשלנית לפי מצבי רוח. זה לא משהו שאני מתעסקת אתו מדי יום. וזה לא המקצוע השני שלי. פשוט רציתי להתנדב", מנמקת דודינה את החיבור המפתיע עם קובל. "אני באופן כללי לא בן אדם שנותן לדברים להפוך לשגרה. וזה בא לידי ביטוי גם באוכל. אז הקשר שלי עם אוכל הוא קשר זורם. לפעמים יש לי קשר איתו, ולפעמים לא, ואז אסתפק בפרוסה. בכלל, אני לא רגילה לשבת במסעדות במשך היום, כיוון שאחרי ארוחה כבדה צריך לנוח, ולי בערב יש הצגות. אחרי ההצגות אנחנו יוצאים לשתות קצת, לא לזלול".

אוליגרכים מרגישים אצלנו נוח

ב"קורדרו", לצד דודינה, אפשר לראות משפחות שחוגגות אירוע, אמנים ורקדניות מחו"ל שמגיעים להופיע בסוזן דלל, גם אוליגרכים (כולל רומן אברמוביץ') ועולים מצרפת, שבחרו לרכוש נכסים ואף להשתקע בנווה צדק.

"היום בנווה צדק מתגוררים 15 אוליגרכים מתוך אלפיים שיש בעולם. הם לא גרים בשכונה באופן קבוע, אבל הם בעלי בתים. טוב להם אצלנו — המסעדה שקטה ומשדרת ביטחון, ואף אחד לא מצלם אותם", מצטרף לשיחה מיכאל אוסטינובה, המארח במקום. "היו מקרים שצילמו אוליגרך מפורסם, ודאגנו שזה לא יקרה יותר. אנחנו לא מתייחסים אל האוליגרכים, כאל משהו יוצא מהכלל. רצינו מקום שיהיה בית ללקוחות ואכן אנשים יושבים כאן שעות ולא רוצים לעזוב, לפעמים נשארים עד הבוקר".

קובל: "אנחנו לא מסעדת שף, ולא מסעדה יוקרתית. אני מציע מקום אירופי עם תמחור הוגן. למרות שמאוד קשה לעשות בארץ אוכל אירופי, קלאסי ואיכותי, וברגע שאתה שם מפה לבנה על השולחן אנשים נרתעים, עדיין יש מספיק סועדים שמחפשים מקום כזה".

אוליגרכים לא זרים לקובל. הוא האכיל אותם בעבר גם במסעדה "פושקין" המנוחה וגם עת כיהן כשף פרטי של אוליגרך בחו"ל. "האוליגרכים אוכלים הכל", מדווח קובל. "האמת, הם אוהבים אוכל פשוט ואיכותי, בלי תחכום יתר. כשהייתי שף פרטי בחו"ל בישלתי מאכלים מחומרי גלם איכותיים, ששפים של שלושה כוכבי מישלן לא זוכים לעבוד איתם. מטוס פרטי היה מביא לי בשר טלה מהקווקז, פטריות כמהין מצרפת ומוצרי חלב מאיטליה".

אין להם שיגיונות? דרישות מיוחדות?

"יש, ולכן עזבתי אותם", אומר קובל ושולח את חיוכו המקסים והמבויש. "לא משנה איזה יחס טוב אתה מקבל, בסופו של דבר אתה משרת שלהם וזאת בעיה. זה קצת הפריע לי". .

דודינה עלתה לארץ מהעיר מוגילב בבלארוס בגיל 26, קובל עשה עלייה בגיל 16 מקייב באוקראינה. שניהם הצליחו להתאקלם בארץ ולהצטיין בתחום עשייתם — דודינה הפכה לאחד השחקניות הנחשבות הפועלות בארץ. לאחרונה, דודינה נטלה פסק זמן מתיאטרון "הבימה", אחרי שורה של תפקידים מרשימים ("חשמלית ושמה תשוקה", "שלוש אחיות" ו"המלך ליר"), כדי להתנסות בהרפתקאות בחו"ל. בימים אלה היא חיה על קו תל־אביב־שטוטגרט בגרמניה, שם היא מופיעה ב"כל הציפורים", הצגה שביים איתי טיראן. ואילו ברזומה של קובל אפשר למצוא מסעדות כמו "מסה", "רפאל" ו"קפה אירופה".

אין כאן אוכל רוסי

במהלך השיחה, דודינה וקובל נזכרים באוכל, עליו הם גדלו בילדותם בארצות הקור. "גדלתי בבית על אוכל אשכנזי־אוקראיני: פלמני וגפילטע פיש", מעיד קובל.

דודינה: "בישראל כמעט ולא נתקלתי בגפילטע פיש, כמו שעשו אצלנו בברית־המועצות".

קובל: "בישראל עושים יותר מדי מתוק, וזה לא זה בדיוק".

דודינה: "כמובן שאני מתגעגעת לאוכל שעשתה שרה, אמי המנוחה. היא בישלה טוב והיה לה טאץ' נהדר. הטעם של המאכלים שלה — לטקעס, אומלט עם קמח, ועוגיות ג'ינג'ר, חסר לי".

קובל: "בבישול שלי יש פחות השפעות מבית אמא. אני לא עושה אוכל אירופי אנמי. ב'קורדרו' בחרתי ללכת על אוכל ספרדי, איטלקי וצרפתי. אין כאן בכלל אוכל רוסי"

דודינה: "לפעמים אני מכינה לטקעס תפוחי אדמה, כמו של אמא. ואילו את הבורשט אני מבשלת בסגנון שלי. אין לי מתכון ספציפי. כששאלתי את אמא: 'מה לבשל לך? היא הייתה אומרת: 'אני רוצה את הבורשט שלך'. פעם נסעתי לביקור ברוסיה וביקשתי 'אפשר בורשט בלי בשר?', והסתכלו עליי בתימהון ואמרו: 'יש דבר כזה?'. אני אוהבת גם מרק סלק קר. אוי, כמה שזה טעים. בישלתי אתמול מרק כזה. זה קלאסי לקיץ".

קובל: "לכבוד הקיץ הכנסנו מנות יותר קלילות כמו סרדינים, סלטים טריים, מאכלי ירקות, פירות ים וסביצ'ות. הוצאנו את כל הביף בורגניונים שהיו בתפריט. מי יכול לאכול תבשיל בשר כבד ב־35 מעלות?".

למסעדה נכנסת לפתע רות סירקיס, האישה והאגדה, החתומה על רב המכר "מהמטבח באהבה" שיצא לראשונה ב־1975, ובעלה רפי, שעדיין, גם בעידן האינסטגרם, מופקד על הצילומים בשולחן. קובל ממהר לעשות להם כבוד ולארח אותם כיאה למי ששינו את פני הקולינריה הישראלית. "בוודאי שאני יודע מי זאת רות סירקיס", אומר קובל. "ראיתי ספרים שלה בסטימצקי. לא בישלתי על פיהם. זה יותר לעקרות בית". לדודינה אין מושג מי זאת רות סירקיס ואני צריך לתת לה הסבר קצר שמדובר באישיות מיתולוגית. "מאיפה אני יכולה להכיר? לא גדלתי פה. התחלתי לשחק בעברית, לפני שידעתי בכלל לקרוא בעברית. כיום, אני כמעט ולא מבשלת מספרי בישול. יש גוגל ואינטרנט. מדי פעם אני משתמשת בספר בישול, וגם אז אני מאלתרת, ולא הולכת בצורה אדוקה לפי הסקיצה. אני מזל קשת, אני צריכה את החופש שלי".

שניכם אנשים יצירתיים ורגישים. איך אתם מתמודדים עם ביקורות?

דודינה: "נתקלתי בביקורות רעות. זה לא קרה הרבה. זה בדיוק נוגע לי רבע שעה. פעם אחת זה באמת כאב. כשאני קוראת ביקורת רעה, אני מנסה להבין מאיפה זה בא. לפעמים אני נאלצת להסכים עם המבקר", אומרת השחקנית המוערכת וצוחקת.

קובל: "יש ביקורת בונה, וישנם מבקרים שמבינים את הקשיים של התחום, ומצד שני, נתקלתי במבקרים שסתם באים ואומרים: 'לא טוב'. עם ביקורת בונה, אני יכול להתמודד. הרי כל אחד מאיתנו עושה טעויות. לפעמים אני יודע איפה פיקששתי, אבל אני לא מספר ללקוח בגלל איזו סיבה פיקששתי, מאחר ואותו זה לא מעניין".

ורגע לפני שאנחנו נפרדים, קובל שהתמחה גם באגף הקונדיטוריה מציע שנקנח עם עוגת גבינה באסקית. ודודינה נעתרת בשמחה להצעה. "אני ביחסים מצוינים עם מתוקים", היא אומרת בעודה נוגסת בעוגה המענגת. "אוי, זה טעים. אחת המסעדות הטובות שאכלתי בחיי היא זאת שאתה אמיר, שלחת אותי אליה בקאן: L'AFFABLE . אכלתי שם קינוח מטורף: סופלה גרנד מרניה. אני ומתוקים חברים טובים".