ראשון 18 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור: אופיר בגון
    7 ימים • 19.06.2019
    ביג בוריס
    כל הסקרים מראים שבוריס ג'ונסון ממפלגת השמרנים ייבחר בחודש הבא לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, ויהיה האיש שיוציא את הממלכה מהאיחוד האירופי. יניב חלילי משרטט את דמותו של הפוליטיקאי הססגוני וחביב הצהובונים, אשר מתנגדיו מכנים אותו "טראמפ הבריטי" בגלל רעמת השיער והפה הגדול, שכבר העליב כמעט את כולם - אבל מעריץ את ישראל. האם בדאונינג 10 יישב בקרוב מי שעבד בצעירותו כמתנדב במכבסה של קיבוץ בצפון?
    יניב חלילי, לונדון | איור: אופיר בגון

    לפני 35 שנה הגיע בוריס ג'ונסון לישראל, כדי להתנדב בקיבוץ כפר הנשיא בגליל העליון. הוא היה אז רק בן 18 והטמרפטורה הגבוהה ביותר שהכיר עד אז הייתה זו של תה המנחה שנהג ללגום מדי יום. ואכן – הקיץ הישראלי הלוהט הותיר את אותותיו על הנער הלבנבן. “אני זוכר שעבדתי במשך שמונה שעות ביום במכבסה של הקיבוץ והחום היה בלתי נתפס", סיפר בראיון שהעניק לכותב שורות אלו לפני שלוש שנים. “לצערי, התרומה שלי לכלכלה הישראלית לא הייתה אדירה", הוא צחק אז, “אבל עבור בחור בריטי צעיר כמוני ההתנדבות בקיבוץ הייתה חוויה אדירה. מאז אני מעריץ של ישראל. אכלנו שלוש פעמים ביום בחדר האוכל, יחד עם שאר חברי הקיבוץ. אני זוכר שאכלנו יוגורט וחומוס. הרבה חומוס".

     

    לפני שבועיים ג'ונסון השיק את הקמפיין שלו לראשות ממשלת בריטניה ועתה הוא מסומן גם כמועמד המוביל לרשת את תרזה מיי, ראש הממשלה הפורשת. אבל הפופולריות שלו בשורות מפלגתו, מפלגת השמרנים, אינה משקפת בהכרח את מעמדו בציבור הבריטי. מכל המועמדים המתמודדים על המשרה בבית שבדאונינג 10, ג'ונסון זכה עד כה למטח העלבונות הגדול ביותר. אולם אם להסתמך על עברו העשיר, ג'ונסון יודע לנצח – כפי שעשה פעמים רבות בעבר, גם כשהיה נדמה שהוא במיעוט. כך קרה גם במשאל העם על הברקזיט; ג'ונסון היה בכיר הפוליטיקאים שהתייצבו במחנה התומכים בברקזיט, כשזו עוד נשמעה כמו תיאור של מחלה ולא כאפשרות פוליטית ממשית. בריטניה, כידוע, הצביעה במשאל ההוא בעד פרישה מהאיחוד וג'ונסון סייע להדחת חברו, דיוויד קמרון, מתפקיד ראש הממשלה.

     

    עם תרזה מיי. כבר הצהיר שכראש ממשלה יפעל "להשגת הסכם טוב יותר" מזה שהשיגה מיי לפרישה מהאיחוד האירופי
    עם תרזה מיי. כבר הצהיר שכראש ממשלה יפעל "להשגת הסכם טוב יותר" מזה שהשיגה מיי לפרישה מהאיחוד האירופי

     

    עתה צופים הסקרים וההימורים שג'ונסון ייכנס למעון ראש הממשלה הבריטי ב־22 ביולי, עת יוכרזו תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת השמרנים. למרוץ החדש ג'ונסון הגיע מוכן: הוא השיל קילוגרמים רבים ממשקלו ויש לו גם תספורת חדשה, עם הרבה פחות שיער פרוע. רוצה לומר: התבגרתי, עתה אני מאופק. אבל מתנגדיו לא מתרשמים; הם מכנים אותו בזלזול מופגן "דונלד טראמפ הבריטי", כדי לרמז שהוא בסך הכל גרסה חיוורת של המקור האמריקאי. כמו טראמפ, ג'ונסון הוא פוליטיקאי עם פה גדול ורעמת שיער שהפכה לסמל מסחרי. אבל בניגוד לטראמפ, שלא היה מעורב בפוליטיקה לפני שנבחר לנשיאות, ג'ונסון בא מרקע שונה לגמרי ונחשב לשועל פוליטי מנוסה ושנון.

     

    אגב, בביקורו של טראמפ בבריטניה בתחילת החודש, הנשיא האמריקאי הצהיר בראיונות שהוא תומך בג'ונסון כמחליפה של מיי. "אני מכיר את המתמודדים", אמר טראמפ, "ואני חושב שבוריס יעשה עבודה טובה מאוד. הוא יהיה מצוין. אני מחבב אותו". מדובר בשבירה חמורה של הפרוטוקול, שכן מנהיגי מדינות לא אמורים להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות, אבל אצל טראמפ אין פרוטוקול, ונראה שגם לא אצל בוריס.

     

     

    אין אדישים כלפיו

     

    אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסון (זה שמו המלא) נולד לפני 55 שנה בניו־יורק להורים בריטים. אביו, סטנלי, הוא סופר, פובליציסט, פוליטיקאי בריטי בשורות מפלגת השמרנים ואף היה חבר בפרלמנט האירופי מטעם המפלגה. אמו, שרלוט, לעומת זאת, משתייכת לשמאל הליברלי. נדמה כי החינוך הרחב שההורים העניקו לו ולאחיו הצליח: ג'ונסון הוא לא הבחור המוצלח היחיד במשפחה. אחיו הצעיר, ג'ו, מכהן כחבר בפרלמנט הבריטי ושימש כשר המדע והאוניברסיטאות של בריטניה מטעם מפלגת השמרנים. אח ואחות אחרים, ליאו ורייצ'ל, הם סופרים ומגישי טלוויזיה ידועים.

     

    "הייתה לנו ילדות נהדרת", סיפר ג'ונסון על משפחתו. "אני מאוד קרוב לאחיי ולאחותי ויש לנו קשר טוב. כשאנחנו נפגשים לארוחות משפחתיות, אנחנו מדברים על כל מה שלא נחשב רציני. אנחנו לא מדברים על פוליטיקה ומרבים לצחוק ביחד".

     

    אביו של ג'ונסון היה מרצה באוניברסיטת קולומביה הנחשבת בניו־יורק והוא ייעד את כל ילדיו להתברג לאליטה החברתית, בין השאר באמצעות רישומם למדגרות שאחראיות לייצור דור העתיד של הפוליטיקה הבריטית; ג'ונסון התחנך באיטון, הפנימייה היוקרתית ביותר בבריטניה, שבה למדו פוליטיקאים מובילים וגם בני משפחת המלוכה. את לימודי התואר הראשון שלו, בהיסטוריה מודרנית, השלים באוניברסיטת אוקספורד. הוא זכה בפרסי הצטיינות רבים בתקופת לימודיו וכבר אז הוא סומן על ידי חבריו לשכבה כבחור צעיר עם שאיפות פוליטיות גבוהות מאוד. חבריו ללימודים סיפרו כי רובם הימרו כבר אז שג'ונסון יסיים במעון ראש הממשלה. חברו לשכבה, דיוויד קמרון, סומן אז דווקא כסטודנט חיוור. קמרון נבחר לראשות הממשלה בשנת 2010, כשג'ונסון היה ראש עיריית לונדון, וחבריהם ללימודים ראו זאת כסגירת חשבון "היסטורית" של קמרון עם ג'ונסון. כאמור, ג'ונסון גמל לקמרון שש שנים לאחר מכן, כשהצליח לשכנע את הבריטים לפרוש מהאיחוד האירופי, ושלח את קמרון הביתה.

     

     

    "הברקזיט הוא תפלץ" – דמותו של ג'ונסון במרכזה של בובת מחאה נגד הפרישה מהאיחוד
    "הברקזיט הוא תפלץ" – דמותו של ג'ונסון במרכזה של בובת מחאה נגד הפרישה מהאיחוד

     

    בתום לימודיו ג'ונסון החל לעבוד כעיתונאי ולא פסח על אף תחנת חובה בימין הפוליטי: תחילה הוא כתב ל"טיימס", אחר כך ל"דיילי טלגרף" ולבסוף התמנה לעורך ה"ספקטייטור" – שבועון שמרני הנחשב למעוז של פוליטיקאים עתידיים בבריטניה. בשנת 2001 החליט לרוץ למשרת חבר פרלמנט ונבחר מטעם מפלגת השמרנים. ארבע שנים לאחר מכן מונה על ידי קמרון להיות שר החינוך בממשלת הצללים של מפלגתו. במקביל, המשיך לכתוב לכלי תקשורת ולפרסם ספרים, בהם גם ביוגרפיה של צ'רצ'יל. הכריזמה שלו, עם נכונות להביע בביטחון רב דעות לא פופולריות, הפכו אותו לאחד הפוליטיקאים המוכרים בבריטניה.

     

    בציבור, כמו במפלגתו, ג'ונסון נהנה מאהבה גדולה, או משנאה תהומית. בשנת 2008 התמודד על ראשות העיר לונדון וניצח את קן ליווינגסטון, ראש העיר בעל הדעות האנטי־ישראליות. ב־2012 זכה שוב באמון בוחריו ונבחר שנית לראשות העיר. במהלך כהונתו כראש עיריית לונדון, הוא ניצח על אולימפיאדת 2012, שנחשבה להצלחה עצומה ולמופת של ארגון. בתקופתו השיקה עיריית לונדון גם את שירות האופניים העירוני. ג'ונסון חובב יחסי הציבור הזדרז להצטלם כשהוא רוכב לעבודה על האופניים, במהלך מיתוגי מבריק. מאז, זכו האופניים לשם "אופני בוריס". גם העובדה שבתקופת כהונתו כראש עיר היו מעט מאוד מסלולי רכיבה בטוחים בעיר, לא הצליחה לפגוע בפופולריות שלו. כהונתו כראש עיריית לונדון הייתה מלאה בעיות: זיהום אוויר חמור למדי, ניהול תקציב בעייתי, מחירים גבוהים של כרטיסי הרכבת התחתית – אבל ג'ונסון נחשב לראש העיר שהצעיד את לונדון לעידן מודרני ומיצב אותה כבירה עולמית. ולא פחות משהוא סייע ללונדון, היא סייעה לו למתג את עצמו כמנהיג.

     

    ג'ונסון על האופניים הציבוריים, שאותם הכניס כשירות לתושבי לונדון כשהיה ראש העיר. מאז, הם זכו לכינוי "אופני בוריס"
    ג'ונסון על האופניים הציבוריים, שאותם הכניס כשירות לתושבי לונדון כשהיה ראש העיר. מאז, הם זכו לכינוי "אופני בוריס"

     

    ב־2015 הוא נבחר לחבר פרלמנט במפלגת השמרנים ושנה לאחר מכן סיים את תפקידו כראש עיריית לונדון. ג'ונסון היה מראשוני הפוליטיקאים שתמכו בברקזיט - והקולני שבהם. כפוליטיקאי ממולח, הוא יישם בהצלחה את השיעור הראשון בספר: אפשר להבטיח הבטחות, אבל לא חייבים לקיים אותן. כך, בקמפיין היציאה מהאיחוד הצהיר בוריס כי "בריטניה משלמת לאיחוד האירופי 350 מיליון ליש"ט מדי שבוע. אנו נעביר את הכסף למערכת הבריאות הלאומית", אלא שזה לא היה נכון. לפני שבועות אחדים נתבע ג'ונסון בבית משפט בבריטניה על הונאת הציבור בגין ההבטחה ההיא, אבל נקבע שלא יעמוד לדין.

     

    אחרי שבריטניה החליטה, ברוב זעום, לפרוש מהאיחוד האירופי, ג'ונסון זינק אל הבריכה של הגדולים. קמרון התפטר ורבים ציפו שג'ונסון, שהוביל את בריטניה מחוץ לאיחוד, יתפוס את מקומו. אבל ג'ונסון הפגין - שוב - חושים פוליטיים חדים, כשוויתר על הג'וב. פרשנים הסבירו אז כי בעוד ג'ונסון גרר את בריטניה אל הבוץ, הוא לא הסכים להתפלש בו בעצמו והעדיף להעניק לתרזה מיי את הזכות, שהתבררה מאוחר יותר כקלון, להיות ראש הממשלה שתעשה את העבודה השחורה.

     

     

    ג'ונסון הסכים לבקשתה של מיי להתמנות לשר החוץ בממשלתה. בכך קיוותה מיי להסיר את התנגדותו של האדם החזק ביותר במפלגתה. רבים הרימו גבה לאור המינוי, שכן ג'ונסון נחשב לאדם לא דיפלומטי, בלשון המעטה. (ר' מסגרת) בעבר הוא עלב במנהיגי עולם כדוגמת ארדואן, שיבח דיקטטורים כמו בשאר אל־אסד וניפנף הצידה ביקורת ציבורית גדולה על מצב זכויות האדם בערב־הסעודית. את פוטין, למשל, הוא השווה להיטלר.

     

    אחת השערוריות שהוזכרו אז נגעה גם לישראל: בשנת 2015, בהיותו ראש עיריית לונדון, הגיע ג'ונסון לביקור בישראל וברשות הפלסטינית. עם נחיתתו בישראל, שיבח ג'ונסון את ישראל ויצא נגד ארגוני החרם נגד ישראל. האמירות הפרו־ישראליות הציתו את חמתם של הפלסטינים והם ביטלו את ביקורו ברשות.

     

    בכל מקרה, ג'ונסון השלים שנתיים במשרד החוץ ואז התפטר מתפקידו במחאה על האופן שבו ניהלה מיי את המשא ומתן על הברקזיט. רבים ראו בכך הכנה מתוסרטת ומבוימת לקראת כהונתו כראש הממשלה. ג'ונסון נתן למיי להתלכלך עם תפקיד כפוי טובה, פרש מהממשלה כדי להיראות כקדוש מעונה - ועתה מסתמן כמי שישוב לדאונינג 10 כמנהיג חסר פשרות עם עקרונות.

     

    סיבוב פרסה ראשון

     

    גם במפלגה השמרנית היחס לג'ונסון מורכב: הערכה, כמעט הערצה מחד, אך גם תיעוב וחשדנות מאידך. רבים במפלגה שואלים עצמם האם הם יכולים לסמוך על האיש ששיקר פעמים רבות בעבר? הרי אפילו כשהיה עיתונאי ב"טיימס", זה נגמר בפיטוריו. הוא אף שיקר ביחס לרומנים שניהל מחוץ לנישואיו - שקרים שהכתימו את מפלגתו וגררו זעם רב. כשהכריז לאחרונה במסיבת עיתונאים בלונדון על הקמפיין שלו לראשות הממשלה, שאל אותו אחד העיתונאים: “האם המדינה יכולה לבטוח בך?” ג'ונסון לא מיצמץ וענה: “כן, כמובן". ואז הזמין את בוחריו לשפוט אותו על בסיס סרגל אמון אחר: “נקודות המפתח הן: האם אני מוציא לפועל את ההבטחות שאני מבטיח כפוליטיקאי? והתשובה היא כן. הסתכלו בדברים שעשיתי בעיריית לונדון".

     

    אחר כך ג'ונסון נפגש עם חברי הפרלמנט המתנגדים לו בתוככי המפלגה ושיכנע אותם, אחד אחרי השני, בדרכו. פריטי פאטל, שהייתה שרה לצידו, אמרה: “לפחות, הציבור הבריטי יכול להרגיש שיש לו מנהיג פוליטי שמאזין לרחשי הציבור ומסוגל לבצע דברים למען בריטניה". פוליטיקאים אחרים אמרו כי ג'ונסון הוא "פוליטיקאי שעושה ולא רק מדבר. הוא מסוגל להוציא לפועל את הברקזיט בתקופה קצרה".

     

    אבל גם במהלך הקמפיין שלו התגלו אי־דיוקים. הוא אמר למשל לחברי מפלגתו שלא ינקוט במדיניות של יציאה מהאיחוד האירופי ללא הסכם, אך בשיחות סגורות עם תומכי הברקזיט בין חברי המפלגה, אמר שאינו פוסל את האפשרות. אחר כך, כשנדרש להסביר את הזיגזג, הסביר שבריטניה צריכה להראות לאיחוד האירופי שהיא אינה חוששת לפרוש ממנו ללא הסכם וכי מדובר בטקטיקה של משא ומתן. הוא אף הצהיר כי כראש ממשלה הוא יפעל להשגת "הסכם טוב יותר" מזה שהשיגה מיי עם האיחוד האירופי. עוד הבטחה שלו בנושא נסבה על הקפאת "דמי הגירושים", שבריטניה התחייבה לשלם לאיחוד, בסך 39 מיליארד ליש"ט, “עד שיתבהר המצב העתידי". אבל כפי שהוכח בעבר, ג'ונסון אומר דברים רבים שהוא לא בהכרח מבצע בהמשך .

     

    ג'רמי האנט, יריבו הגדול של ג'ונסון לראשות הממשלה, תקף אותו בתחילת השבוע, אחרי שג'ונסון סירב להתייצב לעימות הטלוויזיוני של המועמדים. “אם הצוות שלו לא מרשה לו להשתף בעימות עם חמישה קולגות ידידותיים, איך הוא יתמודד עם 27 מדינות באיחוד האירופי?”

     

    צריך לזכור שבריטניה לא הולכת לבחירות כלליות. מי שיבחר את המחליף של תרזה מיי, יהיו 160 אלף חברי מרכז מפלגת השמרנים. לפיכך, ג'ונסון השיק את הקמפיין לראשות הממשלה עם כמה נקודות שנועדו לאחד את השורות בקרב חברי המפלגה, כשהנושא העיקרי הוא הברקזיט.

     

    את הסיבוב הראשון בפריימריז ניצח ג'ונסון בהליכה, כשהשיג את מרב הקולות מבין המועמדים. גם את הסיבוב השני ניצח ביום שלישי השבוע, ובהפרש ניכר. אבל בדרך לדאונינג 10 הוא יצטרך לגבור על כמה מועמדים חזקים – בהם השר לביטחון פנים סאג'יד ג'אוויד, שר החוץ ג'רמי האנט והשר לאיכות הסביבה מייקל גוב. כרגע, קשה לראות שמישהו מהם יאיים עליו. אבל פריימריז הם מלאכה מסובכת ועתירת דילים, שעוד יירקמו, עד שייבחר ראש הממשלה הבא.

     

    למנצח מצפה משרה קשה במיוחד בלוח זמנים קשוח; על פי ההסכם הנוכחי בין בריטניה והאיחוד האירופי, בריטניה חייבת לפרוש מהאיחוד עד ה־31 באוקטובר השנה. לראש הממשלה הנכנס יהיו שלושה חודשים בלבד להגיע להסכם מחודש עם האיחוד האירופי. מדובר במלאכה לא קלה, שכן ראשי האיחוד כבר הודיעו כי ההסכם שהושג בין מיי ובין ראשי האיחוד – יהיה תקף גם בעתיד. ג'ונסון מסרב לקבל את ההסכם וינסה לבצע בו תיקונים רבים, שישאירו את בריטניה עצמאית יותר, אבל גם רחוקה יותר מהאיחוד האירופי וממוסדותיו. בתוך הבית, לראש הממשלה הבריטי הבא מצפה מדינה שסועה, מפולגת ומקוטבת מאי פעם, סביב נושא הברקזיט, אבל גם סביב נושאים חברתיים אחרים. המתח בין הערים הגדולות ובין הפרברים הוא עצום וגם השחיקה המתמשכת של מעמד הפועלים הבריטי יצרה תיעוב ותסכול רבים. מערכת הבריאות, בבת עינם של הבריטים, נמצאת על סף קריסה. למעשה, יש מעט מאוד אלמנטים שמאחדים את כל השורות בבריטניה היום. ארמון המלוכה הוא אחד הבודדים שבהם.

     

    עבור מדינת ישראל, בחירתו האפשרית של ג'ונסון לראשות הממשלה תהיה בשורה מצוינת. ג'ונסון נחשב לתומך נלהב של ישראל, תמיכה אותה לא היסס להביע בעבר. בראיון שהעניק אז ל"ידיעות אחרונות", אמר: "אנחנו רוצים להדק את קשרי המסחר בין בריטניה וישראל, במיוחד בתחום ההיי־טק. יש כל כך הרבה קשיים שהמדינה שלכם עומדת בפניהם, שחשוב לי לומר למנהיגים שלכם שיש להם חברים ותומכים בלונדון. יש אנשים שמעריצים את ישראל, מעריכים אותה מאוד ומאמינים בה. בפני ההנהגה של ישראל ניצבות החלטות קשות. העולם מקווה ומייחל לראות שלום ופתרון של שתי מדינות. אבל אף אחד לא מזלזל בקשיים הכרוכים בהשגת הפתרון הזה וכל אחד יכול לראות את הקושי בלהיות מדינה שנמצאת תחת מתקפה תמידית".

     

    רומן על אמת

     

    מי שעוד ישמח לראות אותו בדאונינג 10 הם הצהובונים הבריטיים. ג'ונסון סיפק להם לאורך השנים שפע של שערוריות, בהן בין השאר גם רומן מחוץ לנישואים. אין ספק שבהשוואה לראשי ממשלה קודמים, ג'ונסון ידוע באורח חיים צבעוני ופרוע במיוחד; בשנת 1987 הוא נשא לאישה את אלגרה מוסטין־אוון, שאותה הכיר בתקופת לימודיהם באוניברסיטת אוקספורד. ג'ונסון ואלגרה נחשבו לפאוור־קאפל של השכבה וזמן קצר אחרי שסיימו את הלימודים, התחתנו בחתונה מפוארת (הודות לממון הרב של משפחת הכלה). שש שנים נמשכו הנישואים, עד שג'ונסון החל לנהל רומן עם מרינה ווילר. אלגרה החליטה לסיים את הקשר עם ג'ונסון ובני הזוג התגרשו. 12 ימים בלבד אחרי שחתמו על מסמכי הגירושים, נשא ג'ונסון את ווילר לאישה. אלגרה אמרה בשעתו: “התגרשתי ממנו בגלל הבגידה שלו, אבל איפשרתי לו להתחתן עם מרינה".

     

    אבל מי שחשב שג'ונסון יירגע, טעה. במהלך נישואיהם, דווח בתקשורת הבריטית שג'ונסון היה מעורב בפרשיות רומנטיות רבות. לפי הדיווחים, אשתו אף גירשה אותו מהבית, אך בסוף נתנה לו לשוב. בשנת 2009 נודע כי מאהבת שלו, הלן מקינטייר, ילדה לו בת מחוץ לנישואים. מאוחר יותר אשתו סלחה לו והשיבה אותו הביתה. במהלך השנים פורסם כי ג'ונסון מצוי בקשרים עם נשות חברה רבות.

     

    אבל בחודש ספטמבר האחרון, בדיוק כשבריטניה הודיעה על גירושיה הסופיים מהאיחוד האירופי, הודיע גם ג'ונסון, בתזמון קומי, על גירושיו מווילר, אחרי 25 שנים. קשה לומר שמישהו בבריטניה הופתע. ווילר וג'ונסון אמנם היו נשואים זמן רב והביאו ארבעה ילדים לעולם – לארה, קסיו, מילו ותיאודור. אבל את נישואיהם עיטרו שלל שערוריות.

     

    בחודשים האחרונים נמצא ג'ונסון במערכת יחסים עם קארי סימונדס, אשת יחסי ציבור בת 31, הצעירה ממנו ב־24 שנה. השניים הכירו כשסימונדס עבדה בשורות מפלגת השמרנים ומספרים כי הרומן שלהם החל, כשג'ונסון עוד היה נשוי. אבל גם על כך הבריטים הגיבו בהבנה; אחרי הכל, לבוריס, הבלונדיני הפרוע, תמיד סולחים.

    פברואר 2019. ג'ונסון וסימונדס אחרי מסיבה שבה בילו יחד בלונדון
    פברואר 2019. ג'ונסון וסימונדס אחרי מסיבה שבה בילו יחד בלונדון

     

    הפנינים של ג'ונסון

    1. “הבעיה היא לא שהיינו השליטים בעבר, אלא שאנחנו לא השליטים יותר" (כותב על "הבעיה" של יבשת אפריקה – “הספקטייטור", 2000).

    2. "זה עשר שנים שמפלגת השמרנים התרגלה לאורגיה של קניבליזם בסגנון פפואה ניו־גיניאה" (במאמר ב"טלגרף" ב־2006, כשהוא מאשים את פפואה ניו־גיניאה בקניבליזם).

    3. “נשים מלזיות הולכות לאוניברסיטה כדי למצוא גבר שיתחתן איתן" (בשנת 2013, בכנס של הפורום האיסלאמי־עולמי לכלכלה).

    4. “הן נראות כמו תיבות דואר או כמו שודדי בנק" (מתאר במאמר ל"טלגרף", נשים מוסלמיות עטויות ניקאב, ב־2018)

    5. “פאק דה ביזנס" (מגיב לדאגה שהביעו מנהלי חברות גדולות מפני השלכות הברקזיט, ב־2018).

    6.  “פעמוני המקדשים אומרים: חזור חייל אנגלי" (מצטט שיר קולוניאליסטי של רודיארד קיפלינג בביקורו במיאנמר, לשעבר קולוניה בריטית, ב־2017)

    7. “יש לה שיער בלונדיני צבוע ושפתיים משורבבות, ומבט כחול קפוא – כמו אחות סדיסטית בבית חולים לתשושי נפש" (מתאר את הילרי קלינטון במאמר ב"טלגרף" ב־2007).

    8. "איסלאמופוביה היא תגובה טבעית לקוראן" – (במאמר ב"הספקטייטור" ב־2005)

    9. “הצבעה למפלגת השמרנים תגדיל את השדיים של אשתך ותגדיל את סיכוייך להיות בעלים של רכב ב־מ־וו" (נואם באסיפת בחירות בשנת 2005).

     


    פרסום ראשון: 19.06.19 , 22:13