מנוע סילון
אביב גדג' חגג 15 שנה ל"מנועים קדימה" במופע מענג
"מנועים קדימה" של אלג'יר הוא אלבום המופת האחרון שיצא כאן. בלי כמעט או ליד. זוהי יצירה נטולת פילרים שהידהדה את הזעקה שביקשה להשמיע להקה קטנה מהדרום, שכבשה לבבות רבים כנגד כל הסיכויים. גם בחלוף 15 שנים ארוכות מאוד, שיריו, לפחות כפי שאלו בוצעו בהופעה בבארבי בתל־אביב, מהווים כמה מהרגעים היפים והכנים של הרוק הישראלי במילניום הנוכחי.
ועדיין, בשנים האחרונות לא ניתן היה להשיג את "מנועים קדימה". הוא לא הודפס על גבי תקליט, הדיסקים אזלו, הביקוש לעותקי היד השנייה האמיר ובשירותי הסטרימינג לא היה לו זכר. עכשיו המחדל המשולש הזה תוקן ונראה שמתחיל באזז מחודש של סביב היצירה של אביב גדג', הסולן ומנהיג ההרכב ההוא. כמה יפה שהחגיגה הזאת מתרחשת במועדון של שאול מזרחי, האיש שתמך, דחף והפיק את האלבום החד־פעמי ההוא.
חתן השמחה עולה לבמה מגובה בלהקה מופלאה ויוצא למסע מענג שמסתיים לאחר שעתיים ורבע דחוסות ונפלאות. בלי יותר מדי פטפוטים הוא מבקר בכל הפסגות שהרכיבו את "מנועים קדימה" ומשלב אותם עם רגעי השיא משלושת האלבומים שהוציא בהמשך. וכך מתחברים להם "קיטש" המסעיר ו"מתנה" המרגש מהאלבום ההוא עם "תפילה ליחיד" שהופך לאפוס מהדהד ו"כאבי גדילה" המרטיט מקריירת הסולו.
פגישה מחודשת עם אלבום ששמעת בלופ בעבר מהולה בהרבה נוסטלגיה, אבל לפחות במקרה דנן, מפתיע לגלות שהגרסאות החיות לכמה מהשירים שהכי אהבת בתחילת העשור הקדום, נשמעות אפילו טוב יותר היום. גם הקהל מגוון מבעבר: גברים עם כיפות גדולות וציציות בחוץ לצד בחורות בשמלות קיץ ובגופיות. אלג'יר מיזגו השראה מפיוטי בית הכנסת עם קירות של גיטרות ותופים מרעימים, ויפה לראות שהחיבור הזה מחזיק עד היום.
