"זה משהו מאוד ישראלי ויהודי, לאגור אוכל"
אשת הקולינריה הוותיקה אפרת אנזל הפכה עם הזמן לפעילה נחרצת ודעתנית בנושאי קיימות ואיכות הסביבה. מהישראלים היא מבקשת לגלות יותר ערנות, ובתור התחלה ‑ לא להתפתות למבצעים!
"את רואה את השולחן שלידנו?" אפרת אנזל מסבה את תשומת לבי כשאנו ישובות בבית קפה. "תראי את כמויות החד־פעמי שנשארו עליו. תראי כמה ניירת. תראי כמה כלים מיותרים. ולמה צריך קשית? כוס לא מספיקה? והכלי הקטן עם הסוכר בעטיפות נייר. למה שלא ישימו כלי עם סוכר ויגמרו עניין? הנה המלצר אוסף הכל ביחד. אין הפרדה בין זכוכית לנייר לפלסטיק".
אנזל (44), נשואה בשנית ואם לשניים מתל־אביב, הנחתה לא מעט תוכניות בוקר, בריאות ולייף־סטייל, והיום היא בעלת עסק לקריאטיב ותוכן קולינרי, ובעלת אתר מתכונים והמלצות קולינריות. את נושא הקיימות גילתה ממש מגיל אפס. "בתור ילדה קטנה אמא שלי מספרת שהייתי נטרפת כשהייתה זורקת כמויות של זבל והייתי שואלת - כמה זבל אנחנו מייצרים? בבית שלי אנחנו צורכים כמה שפחות פלסטיק, אני ממחזרת כל מה שרק אפשר, אין דבר כזה בקבוקי מים מינרליים, ובבגדים - הזבל שלי הוא האוצר של האחרים. וגם להפך - הרבה רהיטים שיש לי בבית הם כאלה שנזרקו על ידי אנשים לרחוב ושיפצתי אותם. ואם חולצה נקרעת, היא תהיה סמרטוט בבית".
אפס פסולת
לא במקרה היא נבחרה להיות שופטת בחצי גמר תחרות הברמנים WORLD CLASS העולמית בישראל, שהתקיימה לאחרונה על ידי חברת המשקאות IBBLS בסימן קיימות וצמצום מזון. במסגרת חצי הגמר עברו הישראלים המתחרים על תואר הברמן הטוב בעולם יום של סדנאות שכל כולו עוסק בצמצום מזון, קיימות והעלאת המודעות כקהילה מובילה בתחום האירוח, כדי שיוכלו להפיץ את הבשורה. בפתיחתו של האירוע, אנזל גם הרצתה בנושא.
מה הקשר בין קיימות לתחרות עצמה?
"המתחרים קיבלו אתגר ZERO WASTE ‑ אפס פסולת, הם היו צריכים לבחור חומר גלם אחד בלבד - פרי או ירק ועליו לבסס את הקוקטייל ולעשות כמה שיותר שימושים באותו חומר כדי למנוע בזבוז, והכל על בסיס
KETEL ONE VODKA. היו שם יצירות נהדרות. למשל, היה מישהו שעשה קוקטייל עם ביצה - הוא לקח חלמונים והכין מעין קרם לימון כבסיס ומקליפות הביצה הוא יצר תחתית עליה הוגש הקוקטייל. היה מישהו שחומר הגלם שלו היה ענבים - הוא השתמש גם במיץ עצמו וגם בקליפות והגיש על עלה גפן".
אבל עם כל הכבוד לברמנים המקסימים, נושא הקיימות נמצא עדיין בחיתוליו בישראל. "אנחנו אכן אחת המדינות שזורקות הכי הרבה אוכל, ואחרי ארצות־הברית - אנחנו המדינה הכי מזהמת", מקוננת אנזל. "הישראלי הממוצע זורק 1.7 קילו פסולת ביום. שליש ממה שאנחנו קונים, אנחנו זורקים לפח. אנחנו קונים יותר מדי ואין לנו הרגלי צריכה תקינים בכלל. בגישה שלי - קיימות זה לא הכל או כלום. כן יש משמעות לכל דבר הכי קטן שהפרט עושה. הרי אין סיכוי שמאה אחוז כולם יקפידו. יש אחריות אישית, ולכל חיסכון של כלי פלסטיק שחשבת ולא השתמשת בו - יש השפעה".
הדגימי בבקשה.
"יש בר מיצים בתל־אביב, שחתום על התו הירוק של עיריית תל־אביב, שבכל פעם כשיוצא מהמטבח מיץ - שואלים שם את הלקוח האם הוא רוצה אותו עם מפית. לא נותנים מפית בנוהל. רק על ידי השאלה הזו נחסכו 50 אלף מפיות בשנה. וגם ההעלאה למודעות של הציבור בעצם השאלה הזו משמעותית. מי שמתעסק בעולם הקולינריה, יש לו אחריות כפולה. באופן טבעי, תעשיית המסעדות היא מהמזהמות הגדולות כי ככה זה, אבל יש מה לעשות - שהברמן יגיש כוס שתייה בלי קש, והצרכן יקום בבוקר ויחשוב פעמיים האם להגיש לילד שלו את השוקו עם קש".
מסיבת החלפות
נאה דורשת ונאה מקיימת. "אני, למשל, מבקשת שלא ישימו לי במשלוח אוכל, שקית עם סכו"ם. וכמה שאבקש - תמיד ישימו לי. אם אני עושה אירוע עם ארוחה, לא יהיו שם כלים חד־פעמיים. וגם בכמויות לא צריך להגזים. זה משהו מאוד ישראלי ויהודי, לאגור אוכל. אבל אנחנו לא איפה שהיינו כשהגרמנים דפקו בדלת. צריך לשנות את זה".
מה הצעדים הראשונים שצריך לעשות כשרוצים לשמור את עקרונות הקיימות?
"כפי שאמרתי - לא חד־פעמי. דבר נוסף - לא להתפתות למבצעים. המבצעים טובים למוכר, לא לקונה. אתה לא צריך את זה ובסוף תזרוק. לקנות מה שצריך באותו יום ולהשתמש במה שיש. להכין ריבות כשהפרי כבר בשל, להכין פסטו כשהבזיליקום מתחיל להתיישן ולא למהר לזרוק פירות וירקות. תמיד יהיה מה לעשות איתם. גזר - אני קונה עם העלים, כי זה עוד ירק שאפשר להשתמש בו. דבר נוסף חשוב מאוד זה לקנות מחקלאים: קנייה ישירה מחקלאים מספרת לנו את כל סיפור הקיימות - זה חוסך מתווכים בדרך, סביר להניח שמשלמים גם פחות, לחקלאי יש יותר יכולת ויותר תשומות להשקיע בקרקע שלו, ומכיוון שאף אחד לא גוזר עליו קופון, יש פחות אריזות, פחות ניילונים ופחות שינוע. כשקונים מחקלאי, הסחורה טרייה והערכים התזונתיים נשמרים. לקנייה כזו יש גם ערך חברתי ונושא הקיימות כולל גם ערכים חברתיים. קיימות זה לא רק אוכל - זה לקנות פחות בגדים, לרכוש רק מה שצריך ושיהיה איכותי ולאורך זמן. ואם לא צריך את מה שיש, אז לעשות מסיבת החלפת בגדים, לתרום לאחרים, לעשות יצירות עם הילדים משאריות בדים. כך גם לגבי ריהוט וכל צריכה אחרת".
לפנייה לכתב/ת 
