בשבחי היופי

תמיר גינץ, כוריאוגרף הבית ומנהלה האמנותי של להקה קמע, ממשיך לגלות נחישות ושאפתנות. בהתאמה, ״יופי מטורף״, מופע שבו שלוש יצירות של שני יוצרים בינלאומיים שם דגש על מראה מקצועני ועל יצירתיות המחויבת לעין הצופה.

עבודתו של איציק גלילי PEELED, הופכת את עצם המושג "סגנון" לחזות הכל. במשפטי תנועה החוזרים על עצמם בהרכבים שונים, יוצר גלילי לקסיקון של אקספרסיביות מודעת לעצמה. המהלכים המהירים החוזרים על עצמם, יוצרים עבודה העוסקת בכוח פיזי, בסיבולת, בהידוק וקשירה לעומת התעלות ופריצה, בתנופת הקו ושברונו, וביחסים בין גופים לחלל. שרשרת פיסות הסולו והדואטים הקצרים, יצרו מפגשים נהדרים בין צורות גיאומטריות לאורגניות הכלולה בהם. חבל שהרקדנים לא הצליחו לעמוד בפיזיות התובענית לכל אורכה של העבודה.

Cherry pink and apple Blossom White, עוד יצירה של גלילי, היא דואט שממהר להתגבש בין רקדן חנון עם משקפיים ומכנסיים האחוזים בשלייקס לבין רקדנית גמישה, חצופה וטמפרמנטית עם נעליים אדומות. והם נופלים וקמים, מכניעים ומוכנעים בהומור קליל ווירטואוזי, כמעט מכני. התוצאה היא לא משהו עמוק, משהו מתוק, סיפור אהבה חסר מטאפורות.

Nichts (לא כלום, בגרמנית) של הכוריאגרף הנוסק מרקו גקה היא סיפור אחר לגמרי. בתוך הריק, ניצבים הרקדנים כשפלג גופם העליון חשוף, כשעיקר התנועה שלהם היא ברפרוף מהיר של ידיים וזרועות. נדמים ליונקי דבש, אותה ציפור זעירה שיכולה לרחף באוויר, באותו מקום, על ידי רפרוף מהיר מאוד של כנפיה. מדובר בעבודה המלאה בזיקות וקישורים פנימיים בין היצירה ונסיבות היווצרותה, אך לא בצורה שכופה עצמה על הצופה אלא תלויה במידת רגישותו, סקרנותו והשכלתו. בסיכומו של דבר, מדובר בערב יפה, יציב ופורה.