יומיים לאחר הניצחון הגדול של אכרם אימאמולו בבחירות לראשות עיריית איסטנבול, החגיגות בטורקיה מסרבות לשכוך. ארדואן, שנחל מפלה כואבת בבחירות אותן הנהיג לאחר הכישלון בבחירות הקודמות, מתקשה להאמין שהמועמד אותו לא רצה ישב בלשכת ראש העירייה.
כשמפלגתו הכריזה עליו ב־18 בדצמבר כמועמד מטעמה לבחירות לראשות עיריית איסטנבול, בעיני הציבור הוא היה כמעט אלמוני לגמרי. שלושה חודשים נותרו אז לבחירות, ובמפלגת השלטון של הנשיא רצ'פ טאיפ ארדואן, מפלגת הפיתוח והצדק AKP, היו בעננים. כולם היו מאושרים מכך שמפלגת האופוזיציה, מפלגת העם הרפובליקנית CHP, מינתה איש לא מוכר וכמעט איחרו את המועד. הם שכחו כנראה שמדובר בבכיר במועצת העיר, ופוליטיקאי מזה כמה שנים טובות.
ארדואן שמח לשמוע שהקמפיין של המתחרים נפתח באיחור רב. חצי יובל שמפלגת AKP שולטת באיסטנבול, שהיא למעשה העיר החשובה ביותר במדינה. אולם מהרגע בה אכרם אימאמולו האלמוני, בן ה־49, הציג את עצמו בפני המצלמות הוא הצית מחדש קסם שהחילונים ותומכי האופוזיציה כבר הספיקו לשכוח. אימאמולו הוא מאתמול ראש העירייה החדש של איסטנבול, אחרי שהצליח להביס את מועמדו של ארדואן בינאלי יילדירים, בסיבוב השני שנכפה עליו. ארדואן, שטען לזיופים בסיבוב הראשון בו גם כן אימאמולו זכה אך בפער קטן בהרבה, הצליח לשכנע את ועדת הבחירות לבטל את תוצאות הבחירות אז ולקיים סיבוב נוסף.
שלשום זה קרה, והפעם אימאמולו ניצח, בענק. פער של 800 אלף קולות לפחות עמדו בינו ובין יילדירים המובס. זאת לעומת 13 אלף קולות בלבד בסיבוב הקודם. "הדמוקרטיה ניצחה! הכל יהיה טוב" הייתה אחת הסיסמאות שההמונים צעקו בכיכרות וברחובות איסטנבול. אימאמולו הנרגש עלה לבמה ואמר לקהל “זאת התחלה חדשה. לא מפלגה אחת, כל איסטנבול, כל טורקיה ניצחו בבחירות האלה”. מאות אלפים יצאו לכיכרות ולרחובות ורקדו כל הלילה, עם שאגות של שמחה ותקווה לשינוי אמיתי בעיר, ואולי גם בטורקיה כולה. בן־רגע הפך אימאמולו לאיום הממשי הגדול ביותר על ארדואן.
הוא נולד בעיר טרבזון שלחופי הים השחור, דווקא למשפחה דתית ושמרנית, אבל במרוצת השנים הפך למתון ומתקדם, וכעת לתקווה של מיליוני חילונים בטורקיה כולה. הוא הבין שמה שהעיר הזאת צריכה יותר מכל זו שפה מחבקת, מכילה ומאחדת. האנשים הבינו שהחיוך על פניו איננו פוזה שהלביש על עצמו לצורך הקמפיין, אלא שזו אישיותו הטבעית. הציבור החל לנהור שבי אחר האנרגיה החיובית הזאת. כשמפלגת השלטון החלה להפעיל את מכונת התעמולה נגדו, הוא לא נגרר. הוא ביטא את עצמו לאורך כל הדרך בצורה רגועה, ופרס את השקפותיו בצורה הומוריסטית. כך, למשל, כשהשלטון הפיץ קמפיין שקרי על כך שהוא זייף את התואר שלו מאוניברסיטת איסטנבול, הגיב אימאמולו בקלילות, הציג את התעודות שלו ודווקא רמז לכך שלארדואן עצמו יש תארים מזויפים.
כשהשלטון האשים אותו בזיוף תוצאות הבחירות בסיבוב הראשון ב־31 במארס, אימאמולו אמנם הכחיש לגמרי את הטענות, אבל לא נגרר אחר ההשמצות והסכים לציית לקביעת ועדת הבחירות לקיום סיבוב שני. הוא פשוט הבטיח כי ינצח בפער גדול יותר, וכך עשה.
הניצחון הענק מסמל אווירה מהפכנית בדיבור ברחוב, כאשר הציבור דורש שינוי בפוליטיקה המשסעת של ארדואן, ומבקש דמוקרטיה פורחת. זה ודאי ישפיע על ניהול המדינה, וייתכן שיגרום לכך שארדואן יצטרך להשתנות, או להבין ששלטונו מתחיל להגיע לקיצו. ארדואן אמנם בירך את המנצח, אבל רבים מבינים שהשינוי לא יגיע מהר. תזכורת לכך הוא משפט הראווה הגדול שנפתח אתמול באיסטנבול נגד 16 אנשים, בהם איש העסקים הטורקי והפילנתרופ המפורסם אוסמאן קוואלה, שמואשמים ב"טרור" בשל חלקם בארגון ההפגנות נגד הממשל בפארק גזי בעיר ב־2013, אשר איתגרו דרמטית את השלטון ודוכאו ביד ברזל. הם מואשמים ב"ניסיון הפיכה" ואם יורשעו צפויים לעונשי מאסר עולם ללא אפשרות חנינה. מאות אלפים יצאו אז לרחובות להפגנות שלוות אולם הפכו אלימות כשהמשטרה הגיעה לאזור. הנאשמים, כמו גם האופוזיציה וארגוני זכויות אדם בעולם ובטורקיה, טוענים לתפירת תיק וכתבי אישום מפוברקים ומכחישים כל קשר לגורמי טרור וכל ניסיון הפיכה.
