רגע לפני הפיצוץ

כשמרטין רפאל עיצב את היחס שלו לישראל, אי־שם בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת, התמיכה שלו במדינת היהודים הייתה בלתי מסויגת. "זו הייתה תקופה אחרת", מסביר רפאל בן ה־70, יהודי־אמריקאי, בשיחת טלפון המתקיימת עימו מביתו בניו־ג'רזי. "אני הכרתי ישראל פגיעה, ישראל שמושיטה יד לשלום. לכן לא אפנה אליה גב, ולא משנה מה יקרה".

"אבל בקרב הדור הצעיר של יהודים בארצות־הברית היום, המצב שונה", הוא ממשיך. "הם מכירים את הכיבוש, את האינתיפאדות, את ישראל בעלת העוצמה הצבאית. הם רואים במקביל את התהליכים המדאיגים בנוגע לזכויות המיעוטים ומוסדות הדמוקרטיה. הדאגה שלי היא שיהודי־אמריקאי צעיר יסתכל על ישראל ויגיד 'למה אני צריך את זה? זה לא משהו שאני רוצה להיות מעורב בו'".

וזה קורה?

"בהחלט. רבים מהיהודים האמריקאים בני גילי מחויבים לישראל בכל מצב, אבל ילדינו מרגישים אחרת. מאוד אחרת".

כדאי להקשיב לרפאל. כמי שכיהן במשך 27 שנים כסגן נשיא ה־JCPA, ארגון המאגד תחתיו 16 גופים יהודים אמריקאים ועוד כמאה קהילות יהודיות ברחבי ארה"ב, הוא חש היטב את התהליכים שעוברים על הקהילה היהודית באמריקה. "בעבר ישראל הייתה גורם שאיחד את הקהילה היהודית, והיום היא הפכה לגורם מפלג", הוא אומר.

דבריו הנוקבים של רפאל מקבלים משנה תוקף ממחקר שערכה לאחרונה קבוצת "ראות", שתוצאותיו מתפרסמות כאן לראשונה, ואשר כלל ראיונות עם עשרות מומחים בארץ ובחו"ל. מסקנות המחקר העגומות הן שקיים משבר עמוק בין יהדות ארה"ב לישראל, הבא לידי ביטוי בקושי של יהודים אמריקאים רבים לתמוך בישראל, מה שעלול להביא לקרע של ממש. "אחד השינויים הבולטים ביותר הוא הפיכת ישראל לנושא מקטב בקרב קהילות יהודיות לנוכח השחיקה בתדמיתה כשוחרת שלום, פלורליסטית ודמוקרטית", נכתב במחקר. "יהודים רבים רואים בהתנהלות של ישראל איום על זהותם ומעמדם כאזרחי ארה"ב וכיהודים, וחווים את הפיכתה של ישראל מנכס — לנטל".

המחקר הוא חלק מפעילותה השוטפת של קבוצת "ראות", עמותה ללא מטרות רווח אשר פועלת מאז 2004 לגיבוש פתרונות לאתגרים שניצבים בפני מדינת ישראל והעם היהודי. תקציבה מגיע בעיקר מתרומות שמקורן בארה"ב. את מרבית המימון למחקר תרם אמנון רודן, ישראלי לשעבר שחי בסן־פרנסיסקו ופעיל בשדולת איפא"ק הפרו־ישראלית.

לפי עורכי המחקר, ממשלת ישראל והחברה בישראל מעלימים עין מקיומו של הקרע עם יהדות ארה"ב, ובכך מחריפים אותו עד לכדי איום ממשי על הביטחון הלאומי. "המילה 'משבר' כתובה על הקיר, והמחדל של הזנחת היחסים עם העולם היהודי קורצה מחומר ממנו נולדות ועדות חקירה", מזהיר גידי גרינשטיין, נשיא קבוצת "ראות".

"יחס מזלזל מצד ישראל"

מדינת ישראל נתפסה, מאז הקמתה, כערובה לביטחונן של קהילות יהודיות ברחבי העולם, מקום מקלט ליום סגריר. התמיכה הנלהבת התעצמה לאחר מלחמת ששת הימים, אז נתפסה ישראל כמושא לגאווה קולקטיבית יהודית. אלא שמאז שנות ה־90, מצב זה משתנה בהדרגה. ראשית מפני שלאחר העלאת יהדות ברית־המועצות ואתיופיה לישראל, נותר רובו של העם היהודי בתפוצות בקהילות בטוחות; ושנית בגלל שהתבססותה הכלכלית של ישראל, החלישה את הצורך של יהודי הגולה לתמוך בה. במקביל, כך לפי אנשי "ראות", התקבע בישראל יחס מזלזל לקהילות היהודיות בחו"ל. ישראל תופסת את תמיכתן כמובנת מאליה ואינה מביאה בחשבון את צורכיהן. כך למשל, בחינוך הממלכתי בארץ מעולם לא למדו על יהדות העולם. "כתוצאה מכך ההנהגה הישראלית הנוכחית, בהכללה, לא מכירה את יהדות העולם ואינה מכירה בתרומתה ההיסטורית להקמת וביצור מדינת ישראל", לשון המחקר.

איש אינו מזלזל בתרומתה של יהדות ארה"ב לחוסנה של מדינת ישראל, אם באמצעות הפעלת מנופים פוליטיים על ההנהגה האמריקאית ואם באמצעות תרומות במיליארדי שקלים. ואולם הזנחת היחס של המדינה והחברה בישראל ליהדות התפוצות, כך על פי המחקר, הצטרפה בשנים האחרונות לתהליכים פנימיים הסודקים את מערכת היחסים ההדוקה עם יהדות ארה"ב, שחלק גדול ממנה תופס עצמו כליברלי ומשתייך לזרמים הלא אורתודוקסים.

כמו בקרחון עד כה נותרו הסדקים הללו מתחת למים, אם כי לאחרונה התרחשו כמה אירועים שביצבצו מעל לפני השטח והמחישו את עוצמתם של הזרמים התת־קרקעיים. כך למשל ביוני 2017 ביטל חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית את ארוחת הערב עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בתגובה להחלטות הממשלה לבטל את מתווה הכותל ולאשר את חוק הגיור הממלכתי; חצי שנה אחר כך פירסם המיליארדר ומנהיג הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, מאמר חריף ב"ניו יורק טיימס" בו תקף את אישור חוק הלאום, וכתב כי "ישראל עלולה למצוא את עצמה מזוהה עם מערכת ערכים שבורה וידידים מפוקפקים"; שיא נוסף התרחש לקראת הבחירות האחרונות, אז גינתה איפא"ק (שדולה המייצגת את המחנה הרחב של יהודי ארה"ב) בצורה חסרת תקדים את הדיל הפוליטי שרקם נתניהו לצירוף של מפלגת "עוצמה יהודית" לאיחוד מפלגות הימין, וכינתה את המפלגה "גזענית ומגונה".

האירועים הללו מצטרפים למגמות נוספות המוזכרות במחקר, שבבסיסן הקושי של יהדות ארה"ב להתאחד סביב תמיכה בישראל. כך למשל מציין הדוח כי בשנים האחרונות, נחלשו כוחם של ארגונים יהודיים מקומיים בארה"ב, צומצמו המשאבים שארגונים אלה מקצים לטובת ישראל, וחמור מכל — נשחקה הסולידריות סביב המלחמה באנטישמיות החדשה. כך למשל, טוען המחקר, "קמפיינים אנטי־ציוניים המאתגרים אף את הממסד היהודי ויש בהם ממד אנטישמי, פורחים ללא התנגדות נחושה של כלל הקהילה היהודית. למעשה, יהודים רבים מתכחשים לכך שיש בעיה... גם אם אינם מרגישים בנוח עם קמפיין ה־BDS, הם לא ייצאו נגדו פומבית בגלל היחס האמביוולנטי שלהם לישראל".

את מה שכתוב בדוח רואה מרטין רפאל בעיניו. כך למשל מזכיר רפאל מחקר שערך הארגון שלו כבר ב־2013, ומצא ששליש מרבני הקהילות היהודיות בארה"ב נמנעים מלדבר על ישראל מחשש שהעניין יעורר ויכוחים. "אנחנו, היהודים באמריקה, יודעים כיצד זה מרגיש להיות מיעוט ולכן חשוב לנו שמיעוטים יזכו לכבוד, ירגישו בבית במדינה שאליה הם משתייכים", אומר רפאל. "אבל כשאני מסתכל על מדיניות הממשלה בישראל בשנים האחרונות אני מודאג: פסקת ההתגברות שפוגעת ביכולת של בית המשפט להגן על המיעוטים, חוק הלאום שגורם למיעוטים להרגיש מודרים, המסרים שמפנים פוליטיקאים בכירים כלפי המיעוט הערבי. אני רוצה שישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית פלורליסטית, וזה לא הכיוון שאליו היא הולכת".

מעבר לכך מוטרד רפאל גם מהיחס של מדינת ישראל לזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים, שמרבית יהודי ארה"ב משתייכים אליהם. "מהלכים כמו הביטול של מתווה הכותל, למשל, גורמים לנו להרגיש שאנחנו יהודים מדרגה שנייה", הוא אומר, ומפציר בקוראים הישראלים: "מערכת היחסים שלנו כיהודים עם ישראל יקרה מפז, הייתי רוצה שתכירו בכך. אל תיקחו אותנו כמובן מאליו ואל תתייחסו אלינו רק באופן תועלתני, רק כשאתם זקוקים לעזרתנו".

"לא נוח לתמוך בישראל"

כשמחברים את כל הנקודות, אומרים בקבוצת "ראות", מקבלים קו הישר המוביל לפיצוץ. "מדינת ישראל נמצאת בפתחה של הפתעת יום הכיפורים בכל מה שקשור למשבר עם יהודי ארה"ב", אומר ערן שישון, מנכ"ל הקבוצה ואחד ממחברי המחקר. "עד עכשיו כל האירועים שמוזכרים במחקר, הם כאלה שישראל לא שילמה מחיר משמעותי בגינם, ולמעשה כמעט ולא הרגישה אותם. אבל אנחנו חוששים שאלה דוגמאות למה שאנחנו מכנים במסמך 'הפתעות בסיסיות', שיביאו לכדי הפתעה גדולה".

ההפתעה הזו, הוא אומר, עלולה להתרחש ברגע שטראמפ יפנה את הבמה. "ישראל איבדה את התמיכה הדו־מפלגתית באמריקה והפכה להיות מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית", הוא מסביר. "אם הממשל הבא יהיה דמוקרטי, סביר להניח שהוא יהיה פחות מחויב לישראל. אבל מה שעלול להפוך את המצב לבעיה אסטרטגית אמיתית, היא הסכנה שמסה קריטית של ארגונים ומנהיגים יהודים יתהפכו בקשר שלהם לישראל ויכריזו שממשלת ישראל לא מייצגת אותם".

אתה רואה את זה קורה?

"בוודאי. אני רואה איך התמיכה הגדולה, עדיין, של הארגונים היהודיים בישראל, הופכת אותם ללא רלוונטיים בקהילה היהודית. בגלל התמיכה שלהם בישראל הם מאבדים חלק ניכר מהקהל היהודי שמעדיף להתנתק מישראל. אני רואה איך הדור הצעיר הופך להיות הרבה יותר קיצוני ביחס לישראל. זה דור הרבה יותר פרוגרסיבי, הרבה פחות מחויב לישראל, והוא זה שינהיג את הקהילה היהודית בעתיד".

התמיכה בישראל הופכת לדבר מורכב לא רק בתוך הקהילות היהודיות עצמן, אלא גם מחוצה להן. כך למשל יהודים רבים, המשתייכים באופן טבעי לקהילות ליברליות, מתקשים לבטא את תמיכתם בישראל בקרב חבריהם הקרובים הלא־יהודים. "לא מזמן הגעתי לפגישת עבודה", מספר אלי כהן־פוסטל. "כשאמרתי לאחד המשתתפים שבדיוק חזרתי מישראל, התגובה שלו הייתה 'אוי, חבל'. זו תגובה אופיינית שאני שומע מהרבה אנשים".

כהן־פוסטל הוא בן 31, גדל במשפחה רפורמית, עובד היום בארגון היהודי JCRC ומתגורר בבוסטון. "ישראל הפכה לנושא מעורר מחלוקת", הוא אומר. "פחות נוח ליהודים להביע גאווה בישראל או בציונות כלפי חוץ. בחוגים חברתיים שאנחנו חלק מהם, התמיכה בישראל לא פופולרית, וזה לא חלק מהזהות שאתה רוצה להפגין במקומות האלה".

"כשאנחנו מסתכלים על ישראל אנחנו רוצים לראות אנשים ליברלים כמונו", אומר הארי ריס, גם הוא בן 31, המתגורר היום בברוקלין, ועובד כמנהל מדיניות בקרן החדשה לישראל. "אבל מה שאנחנו רואים זה פופוליזם ואפליה של מיעוטים. אלה לא הערכים של מרבית היהודים האמריקאים. צעירים יהודים כבר לא רואים בישראל דמוקרטיה שוחרת שלום, שמתאימה לערכים שלהם, וזה סיכון גדול. אני חושב שישראלים חייבים להיות מודעים לתופעה הזו".

המודעות הזו, טוענים בקבוצת "ראות", היא הצעד הראשון לפתרון המשבר. "אנחנו לא מבקשים להתפשר על האינטרסים של מדינת ישראל, המטרה שלנו אינה לשנות את פני החברה הישראלית", אומר המנכ"ל שישון. "מה שאנחנו אומרים הוא שחלק ניכר מהמשבר הוא תוצאה של בורות והתנשאות שרווחות לא רק בקרב מקבלי ההחלטות, אלא גם בציבור הרחב. אני לא חושב שצריך לפייס את יהדות ארה"ב, אבל כן צריך להביא אותם במגוון השיקולים. ההנחה שלנו היא שברגע שתתפתח תודעה של קשר לעם היהודי, דברים ייעשו אחרת". •