מיסטר פקין

במשך רבע מאה, היה בני קלטר הבעלים, הנשמה והרוח החיה של מסעדת "פקין" המיתולוגית בשכונת צהלה, סמוך לצומת הפיל. בעידן בו האוכל הסיני שלט בנוף המסעדנות בישראל, קלטר האכיל את האנשים שאיכלסו את מדורי הרכילות, הספורט והעסקים של המדינה. בתשוקה ובהתמסרות הוא כונן את המסעדה לצד אימפריית טייק־אווי, ששינעה בקר בחצילים, בקר סצ'ואן חריף, עוף חמוץ מתוק ואגרולים ברחבי גוש דן והשרון. גם כשהקהל הישראלי גילה מטבחים אחרים והתרוצץ בין טרנדים קולינריים, ולמרות שמסעדות סיניות רבות נסגרו — "פקין" המשיכה להיות מוסד.

בשלהי 2014 חווה קלטר משבר, ועזב את המקום שכל כך מזוהה איתו. "הייתי בן 67, ואחרי 25 שנה במקום אחד, הרגשתי שהגיע הזמן לעשות שינוי. רק לא ידעתי מהו", משחזר קלטר. "נסעתי לשבועיים לאי יווני ושם הבנתי שאני צריך לעזוב את 'פקין'. אמרתי לשותפים שלי שאני יוצא לפנסיה, ומכרתי להם את חלקי. נפרדתי גם מטל אשתי השלישית (טל תמרי, בתו של תת־אלוף דב תמרי, א"ק), שהייתה שותפתי לעסקים ונוצרה בינינו מתיחות. הייתי אז כמו חבית נפץ. שמתי תרמיל על הגב, כמו אחרי צבא, ונסעתי להודו, מה גם שאני טיפוס רוחני שמעביר סדנאות, בהן אני מדגים לאנשים איך לראות את החיים אחרת".

ככה נסעת לבד בגילך להודו?

"כן. אני תאום זהה, ובחיים לא הייתי לבד, גם לא ברחם, אז אמרתי שאני צריך להיות לבד פעם אחת בחיים שלי".

איך הצעירים הישראלים שפגשת במסע התייחסו אליך?

"הייתי בשבילם מגדלור. הראיתי להם שבגיל 67 אפשר לעשות כזה מסע".

ההרפתקה ההודית נמשכה חצי שנה, ועם שובו, קלטר התמקם במסעדת "עדנה" ברמת־השרון בה עבד ארבע שנים. לפני שלושה חודשים קלטר קיבל הצעה מהבעלים החדשים והצעירים של "פקין", ליאור וייזר ולי פן, לחזור כמנהל לממלכתו הישנה והאהובה. "נעתרתי להצעה שלהם בגלל שמדובר באנשי עסקים אוהבי אדם", הוא מנמק.

קלטר בן ה־71 שופע האנרגיה, חיוניות ונמרצות מיהר לערוך מקצה שיפורים ושב להטביע את חותמו במוסד הקולינרי הוותיק, תוך שהוא יודע שיש לו עוד הרבה עבודה עד שהמקום יחזור לימי הזוהר שלו. "הלקוחות הקבועים אומרים: 'פקין כבר לא מה שהייתה, ומאז שחזרת האוכל השתפר'. לאנשים יש רגשות נוסטלגיים למסעדה, וצעירים, שבילדותם באו אלינו עם ההורים, מגיעים עכשיו עם הילדים שלהם. באים אלינו גם תיירים סיניים. אחרי יומיים שהתיירים אוכלים אוכל ישראלי, נמאס להם והם מבקשים אוכל סיני".

שנעלם לגמרי מהנוף הישראלי.

"נכון. אבל בתקופה הקרובה אתה תראה שיהיה בארץ קאמבק למסעדות הסיניות אולד סקול, בעקבות ישראלים שנוסעים לסין בעשר השנים האחרונות, ומגלים שוב את האוכל הסיני האמיתי".

כשהייתי ילד לא היה ריטלין

קלטר נולד וגדל בשכונת בירושלים ובמחזור שלו בגימנסיה למדו השר לשעבר דן מרידור ומרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס. "ברחביה גדלו על שני דברים: ערכים הומניים והשכלה. אני הייתי ילד בעייתי, מופרע לחלוטין, ואבא נאלץ לבוא כמעט כל יום לבית הספר. אז לא היו יועצים שהיה מאבחנים שאני במצוקה ולא היה ריטלין".

בצבא, קלטר שירת כמפקד בשריון, ואחרי השירות הצבאי הלך ללמד גיאולוגיה באוניברסיטה העברית. בשנה השלישית, פגש באוניברסיטה את מרשה ריקליס, בתו של המיליארדר האמריקאי משולם ריקליס, שלמדה ספרות אנגלית. "להוריי היה מכר משותף עם הריקליסים, וכשמרשה הגיעה לארץ היא לא הכירה אף ישראלי, אז היא צילצלה לאמא שלי ושאלה על אחי התאום. אבל אחי למד באיטליה, אז אמא הציעה לה לפגוש אותי. אמרתי להוריי: 'אני לא רוצה לפגוש אותה. מה יש לי לעשות עם בת של מיליארדר?' בסוף לקחתי אותה לתיאטרון, התפתח בינינו סיפור אהבה, והתחתנו".

איך משולם ריקליס קיבל אותך?

"כמו בן".

בזכות ריקליס הכיר קלטר את אריאל שרון, שהיה חברו הטוב של המיליארדר. "היינו כולנו אחרי הטראומה של מלחמת יום כיפור ואריק שרון, שאותו פגשתי אחרי שגרתי כמה שנים בניו־יורק, סיפר לי שהוא הולך להקים מפלגה, שתקרא 'שלומציון' ושהוא ישמח אם אבוא לעבוד איתו".

ועזבת את ניו־יורק כדי להיות גזבר של מפלגה שעוד לא קמה?

"בארה"ב היה לי הכל ודהרתי במכוניות יוקרה, אבל התנתקתי מהשורשים שלי. הבנתי שאני צריך לחזור לישראל. אני לא מצטער לרגע ששבתי".

במערכת הבחירות של מהפך 1977, קלטר שימש בתפקיד הגזבר של "שלומציון" ("זאת הייתה המפלגה היחידה שגמרה את מערכת הבחירות עם כסף בקופה"). שרון זכה אמנם רק בשני מנדטים, אבל נכנס לליכוד והתמנה לשר החקלאות.

"משרד החקלאות לא עניין אותי והתכוונתי לחזור לארה"ב, אבל אריק אמר לי: 'ראיתי אותך בניו־יורק וזה לא מתאים לך. המקום שלך פה, בישראל. בוא תהיה העוזר שלי'. החלטתי להישאר ובמשך שנתיים, הייתי האיש הכי צמוד לאריק שרון. הייתי בן בית בחוות השקמים. אני הבן אדם היחידי שיודע איך קמו ההתנחלויות".

איך התרשמת משרון?

"אריק היה בשבילי אח גדול. אהבתי אותו אהבת נפש. הוא היה בעל חוש הומור מדהים, והשכיב קהל, בדיוק כמו 'הגשש החיוור'. אריק אהב את האדמה והערצתי אותו על כך. הוא הכיר כל עץ ומשעול".

בשלהי הסבנטיז, הנישואים עם מרשה ריקליס התפרקו, בשל סירובה של בת המיליארדר להישאר בארץ. "בגלל שלא היו לנו ילדים, היה לנו קל להיפרד. נשארנו ידידים. אמרתי למרשה שאני מוותר על כל הרכוש המשותף שלנו. מכרנו את הבית בירושלים וחילקנו חצי־חצי. רוב האנשים מסביב חשבו שאני פסיכי. לא הבינו איך ויתרתי על חיי המותרות של אמריקה. נכון, חייתי את החלום האמריקאי, כמו ב'דאלאס', כולל מטוס פרטי שלקח אותי ללאס־וגאס ואכלתי ארוחות ערב עם מיליארדים וסלבריטאים, אבל קיבלתי באמריקה שיעור גדול שכסף ועושר זה לא מתכון לשלוות נפש. אין מחיר לעצמאות ולחופש שלך. לא התחתנתי בשביל כסף ולא התגרשתי בשביל כסף. נשארו לי זיכרונות נהדרים והרבה אהבה והערכה לתקופה שחייתי עם מרשה — הייתה לי הזדמנות להיפתח לתרבות, שכירושלמי לא הכרתי".

מתוך אלבום משפחתי

אריק שרון בא בחלום

אבל הלב הירושלמי החם לא נותר מיותם לאורך זמן וקלטר התנחם ברומן עם מצדה זאבי, בתו של אלוף רחבעם זאבי (גנדי), לימים פוליטיקאי שנוי במחלוקת, מה שסיבך את יחסיו עם שרון. "אריק וגנדי שנאו אחד את השני, מאז הקרב על המתלה במבצע קדש. בגלל הרומן עם מצדה, אריק רדף ועקץ אותי כל הזמן. בסוף עזבתי את המשרה, וחודש אחר כך, כתבתי מאמר בעיתון שהכותרת שלו הייתה: 'אלון מורה דברים כהווייתם', בו סיפרתי בדיוק את סיפור ההקמה של ההתנחלות אלון מורה ואת חלקו של שרון. אחרי פרסום המאמר, ניגשתי לאריק בקוקטייל, והוא אמר: 'אל תיגש אליי, אני לא רוצה לדבר איתך'. הוא הרגיש שבגדתי בו ולא דיברנו שנים רבות".

אתה בטח מצטער על זה מאוד.

"כשאריק היה ראש הממשלה, דב ויסגלס עמד לעשות בינינו סולחה ואמר: 'אריק נורא רוצה לפגוש אותך', היינו אמורים להיפגש, אבל אריק חטף שבץ מוחי ושקע בתרדמת. שבעה חודשים אחרי שהוא חטף את השבץ, חלמתי חלום — אריק התקשר אליי. הרמתי את הטלפון ושמעתי את הקול של אריק. אמרתי: 'אריק?' והתעוררתי מהחלום. הבנתי שעשיתי איתו קלוז'ר אנרגטי".

קלטר התחתן עם זאבי וביחד הם ייבאו אופנה מפריז, אבל שנה אחרי החתונה התגרשו. "מצדה ואני אנחנו אנשים מאוד שונים", הוא פירשן את גירושי הבזק. "כנראה שהנישואים שלנו נועדו כדי להביא לעולם את בננו, סוף. כיום מצדה ואני חברים טובים".

ואיך הסתדרת עם גנדי?

"הוא היה סבא של הילד שלי והוא היה סבא נהדר".

את דרכו לתחום הקולינריה עשה בזכות עמוס קינן. "עמוס הוא זה שלימד אותי לבשל וגם שיכנע אותי לפתוח מסעדת דגים בנמל יפו", אומר קלטר. הדרך מיפו לצפון תל־אביב הייתה קצרה ובשנת 1990 קלטר נחת בפקין, שהפכה להיות נמל הבית שלו. "זאת הייתה מסעדה סינית מנדרינית קלאסית, עם פנסים אדומים ודרקונים, וחוללתי בה שינוי. אגב, אין דבר כזה אוכל סיני. סין בנויה ממחוזות, ולכל מחוז יש את האוכל, הפרשנות, חומרי הגלם שלו. הפכתי מקום קטן למסעדה גדולה. אנשים אהבו לעבוד אצלי ונשארו אצלנו שנים. חיתנתי שבעה זוגות שהכירו תוך כדי עבודה, ועד היום הם באים עם הילדים, מצביעים עליי ואומרים להם: 'בזכותו אתם פה'".

האכלת ואתה מאכיל הרבה מפורסמים. אתה יכול למנות שמות?

"לוני הרציקוביץ', עוזי דיין, אברהם גרנט, אמנון אברמוביץ', גלית גוטמן, רונית יודקביץ' ויובל המבולבל שאוהב עוף חמוץ מתוק".

חגיגות ה־40 לפקין

לפני 40 שנה, מסעדת "פקין" נוסדה ברחוב דיזנגוף פינת ירמיהו בתל־אביב. זה קרה בשלהי שנות ה־70, וכעבור שנים אחדות נפתח הסניף של צהלה. המסעדה בדיזנגוף נסגרה אמנם כבר מזמן, אבל הסניף של צהלה, שחווה שנים לא פשוטות, חזר לתת באגרול. במהלך חודש יולי, קברניטי המסעדה יחגגו 40 שנה למותג "פקין", במסגרת החגיגות יוצע תפריט עם כל הקלאסיקות, כולל מנות שנעלמו במהלך השנים. אז מה כדאי להזמין? עוף באננס ושקדים, בקר בחצילים — מנת הדגל של המסעדה מיום כניסתה לתפריט, שנוצרה כדרישת הקהל בעקבות מנה שיצר ישראל אהרוני במסעדה הסינית שלו ובשל דרישת הלקוחות גררה את בעלי והשף של "פקין" למסע "ריגול" לחקר המנה ויצירת פרשנות של "פקין". לא כדאי להחמיץ גם את מנת העוף בלימון, שנחשבה לאטרקציה, מאחר והוגשה בתוך "תרנגול" מנייר כסף והודלקה ליד שולחן הסועדים.

צילום: אפיק גבאי