מלכת היופי האוטיסטית הראשונה

אחד מתפקידיה של מלכת יופי — הוא לעורר השראה. מה שהיה פעם הכרזה קלישאתית על "שאיפה לשלום עולמי" מגיע היום בצורת סיפורים אישיים של מועמדות שמדלגות מעל מכשולים ומתגברות על קשיים מכל הסוגים בדרך לכתר. רייצ'ל ברסלונה, שתמודד בשבת על תואר "מיס פלורידה" — היא בדיוק מועמדת כזו. אם היא תזכה בתחרות שתתקיים בסופ"ש, רייצ'ל תירשם כמלכת היופי האוטיסטית הראשונה בהיסטוריה של תחרויות היופי.

"תמיד אמרו לי שבגלל שאני סובלת מאוטיזם לעולם לא אצליח לסיים את הלימודים, שלא יהיו לי חברים ושיקרו לי רק דברים רעים", מספרת ברסלונה בת ה־22. "עכשיו אני רוצה להשתמש בקול שלי כדי לעורר תקווה בקרב נשים אחרות", אמרה בראיון ל־CNN כשנבחרה לנאום באו"ם לרגל "יום האוטיזם העולמי". רייצ'ל מתמודדת גם עם התקפי אפילפסיה, דיספרקסיה (קשיים בדיבור) ודיסקלקוליה (לקות למידה במתמטיקה), כפי שהעידה באתר האינטרנט של "קרן הדיספרקסיה האמריקאית". אבל כל זה לא עוצר את הטורבו מפלורידה. "יש תפיסה כללית שגורסת שאוטיסטים הם יצורים מיוחדים שצריך להתייחס אליהם בזהירות רבה, וזה פשוט לא נכון", אומרת ברסלונה. ויש לה קבלות.

הכי יפה שיש. ברסלונה

נולדה בשביל הבמות

המסע של רייצ'ל, ילידת פאלם הארבור שבפלורידה, בדרך לתואר מלכת היופי, לא היה פשוט. בגיל שלוש הודיעו הרופאים לה ולהוריה שהיא נמצאת על הספקטרום האוטיטסטי. זה לא קל לפתח ביטחון עצמי בריא כל כך, ואת הקרדיט רייצ'ל נותנת לתמיכה המשפחתית לה זכתה, ובעיקר ליוזמות של אמה.

כיום רייצ'ל היא סטודנטית בפקולטה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת דרום פלורידה ומקווה שבתום הלימודים תוכל לכהן כשגרירת רצון טוב של האו"ם. בינתיים היא כותבת ספר ילדים, מפרסמת מאמרים ומרצה על אוטיזם ברחבי אמריקה. ואם לא די בכל זה — היא גם זמרת מוכשרת. "אמא שלי הכריזה שהיא מעדיפה למות מאשר להעניק לי חיי אומללות ובדידות", היא אומרת. "לא הייתי יכולה להגיע לשום דבר בלי אמי המופלאה". מאז שהייתה ילדה קטנה רייצ'ל נמשכה לבמה והשתתפה בתחרויות יופי מאז הייתה בת חמש.

"בכיתה ד' התחלתי לסבול מדיכאונות ומחרדות והחלטנו לקחת פסק זמן מתחרויות היופי, חזרתי אליהן רק כשהייתי בת 13", מספרת רייצ'ל. "אז כבר הייתי מספיק בשלה, זה עזר לי מאוד למצוא חברים ולבנות את הביטחון העצמי שלי". והיא גם התחילה לזכות בתארים. "מיס פלורידה אינטרנשיונל" ב־2016, ו"מיס סאות'־איסט אינטרנשיונל" ב־2017. השנה היא זכתה בתואר "מיס מאנאטי ריבר". במקביל היא נשאה עד היום למעלה מ־300 הרצאות בנושא אוטיזם, כולל הרצאות בקנדה ובבריטניה, והשתתפה בשבוע האופנה בניו־יורק.

לפני שבוע שיתפה רייצ'ל בחשבון האינסטגרם שלה צילום של ילדה קטנה ולידו הכיתוב: "אני הילדה שלא מזמינים להשתתף במשחקים. אני הילדה שאף פעם לא מזמינים למסיבות יום הולדת. אני הילדה שנשארת אחרונה לבד בגן השעשועים. אני הילדה שמזמינים אחרונה להצטרף לנבחרת. אני הראשונה שמאשימים והאחרונה שזוכה להקשבה. אני הילדה עם האוטיזם, ואני רוצה להיות מקובלת, שייכת ומקבלת יחס כמו כל אחד אחר".

"אני הילדה הזאת", כתבה רייצ'ל מתחת לפוסט. "התשוקה שלי היא לעשות משהו כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר לאנשים עם יכולות שונות". התגובות של העוקבים שלה מצביעות על הפופולריות העצומה לה היא זוכה בקרב הקהילה. "כאמא לילדה אוטיסטית אני שואבת המון השראה כשאני רואה כמה רחוק הצלחת להגיע. ברכות! מגיע לך הכתר!" כתבה אחת העוקבות.

"אני רוצה להראות לאחרים למה מסוגלים אנשים עם מוגבלויות", אמרה באחד מהראיונות הרבים שהעניקה לתקשורת לאחרונה. "יש סטיגמה ענקית הקשורה לאנשים כמוני, ואני רוצה להיות מקור השראה ולשבור את הנגטיביות".

"יש לי מסר לשופטים"

רייצ'ל לא מסתפקת רק בקריירת הדוגמנות, היא גם שרה מגיל שלוש, למדה פיתוח קול ובחרה באופרה — עוד כלי ביטוי שמסייע לה להתגבר על המשוכות שהאוטיזם מעמיד בפניה. רייצ'ל כבר הופיעה שלוש פעמים במדיסון סקוור גארדן בניו־יורק, ונבחרה לשיר את ההמנון האמריקאי במעמד המרגש.

"השתמשתי באופרה כדרך להתגבר על אחד הסימפטומים של אוטיזם שהיו שנואים עליי במיוחד — רעש נורא שאופף אותך כל הזמן", היא מספרת. "הקשבתי לקטעי אופרה במשך שעות, וידעתי שגם אני רוצה לשיר ככה". עכשיו היא בהחלט מתכוונת להפגין את קולה המרשים במסגרת תחרות היופי, שם השופטים מעניקים חשיבות עצומה וניקוד הולם לכישורים של המועמדות.

היא מודעת לכך שתחרויות יופי סובלות מירידה בתדמית, ונחשבות לאירוע ארכאי שעבר זמנו, אבל רייצ'ל משוכנעת שזה הכל עניין של מינון. "גם תחרויות היופי ממוקמות על ספקטרום", היא אומרת, "ממש כמו האוטיזם. צריך רק למצוא את אלה שמתאימות לך, ולהתקדם משם. זה משהו שבאמת יכול להוסיף המון ביטחון לנערה ולהעצים אותה כך שתהפוך לאישה מדהימה".

ויש לה גם מסר לשופטים: "בדרך כלל יש נטייה להבליט את המוגבלויות שלי", היא אומרת. "אני רוצה להדגיש שהן לא משפיעות עליי בשום דרך, לא מגבילות אותי ולא מפריעות לי לעורר השראה בקרב אנשים, או לעמוד במשימות הבאות עם הזכייה בתואר".