yed300250
הכי מטוקבקות
    "כמו משפחה אחת". דוד אשרי )מימין( ויהודה נוימן | צילום: אוהד צויגנברג
    חדשות • 27.06.2019
    ללכת שבי אחריהם
    דוד אשרי ויהודה נוימן לחמו יחד בקרב המר על גוש עציון בתש"ח, נפלו בידי חיילי הלגיון ושבו לארץ אחרי כמעט שנה בשבי הירדני, אבל בתום המלחמה נפרדו דרכיהם • שבעים שנה מאוחר יותר הבחינו שני קרדיולוגים בהדסה עין כרם בצלקות דומות על גופם של שני מטופלים שהמתינו לניתוח לב, פיצחו את הקשר ביניהם - והפגישו שוב את שני הלוחמים • "לא התראינו שנים, אבל הקשר הנפשי בין אנשים שלחמו ביחד לא נחלש. זה כאילו נפגשנו אתמול"
    יעל פרדיסון

    לפני שבעים שנה הם ישבו יחד בשבי הירדני, היום הם מחלימים יחד מניתוח לב: דוד אשרי ויהודה נוימן לחמו בקרבות גוש עציון עד לנפילתו, נפלו בשבי וישבו יחד במחנה השבויים אום ג'מל במשך עשרה חודשים. לאחר השחרור הם נפגשו מדי פעם באירועים של השבויים, אך לא שמרו על קשר הדוק. אלמלא עירנותם של הרופאים בבית החולים הדסה עין כרם, שהבחינו בצלקות הרסיסים הדומות על גופם, ייתכן שלא היו נפגשים שוב וזוכים לסגור את המעגל שנפתח לפני עשרות שנים.

     

    נוימן היה ממקימי היישוב עין צורים, אחד מארבעת היישובים בגוש עציון. "אבי היה ממקימי רעננה ואני גם רציתי להקים יישוב בארץ ישראל. הצטרפתי לגרעין של בני עקיבא והקמנו את עין צורים", מספר נוימן. "היה לנו חלום לחיות בשכנות טובה עם השכנים הערבים. עד כ"ט בנובמבר הכל היה בסדר. באנו לבקר אותם בכפר והם אותנו. אחרי החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר החלו 'המאורעות', התקפות מצד הערבים, עד שהדרך לגוש עציון נותקה". בעקבות התקפה קטלנית על אחת השיירות פונו הנשים והילדים בכפר עציון, אך נוימן נשאר יחד עם חבריו בעין צורים. "לא היו ילדים לפנות, כולנו היינו ילדים", הוא צוחק. כדי לסייע ללוחמי גוש עציון יצאו שיירות אספקה מירושלים, המפורסמת שבהן היא שיירת הל"ה.

     

    צילום: דוד רובינגר
    צילום: דוד רובינגר

     

    אשרי, יליד העיר העתיקה בירושלים, היה רק בן 17 עם הקמת המדינה וזייף את גילו כדי להתגייס לגדנ"ע. הוא הצטרף לשיירה האחרונה שיצאה אל הגוש הנצור ואיבטח את אחת הנקודות האסטרטגיות בגוש: המנזר הרוסי. בקרב האחרון, לאחר נפילת כפר עציון, הוא נפצע בידו וזחל במצב קשה עם יד אחת עד למשואות יצחק. "כשהתעוררנו בבוקר הודיעו לנו על הכניעה", הוא משחזר. השניים שהו במשך עשרה חודשים בשבי הירדני, עד ששוחררו לבסוף במסגרת חילופי השבויים.

     

    לאורך השנים הם התראו מדי פעם במפגשים של השבויים לשעבר, אך לאחרונה הצטלבו דרכיהם באופן לא צפוי: בשבועות האחרונים שניהם נזקקו לצנתור לב, והגיעו כל אחד בנפרד לבדיקות בבית החולים הדסה עין כרם. אך בזמן הבדיקות הבחינו הרופאים, פרופ' חיים דננברג, מנהל יחידת הצנתורים בהדסה, והקרדיולוג ד"ר דוד פלנר, בצלקות ייחודיות לשני הלוחמים, מרסיסים בחזה, ופיצחו את הקשר ביניהם. השבוע הם עברו את השתלת מסתם הלב יחד, והחליפו זיכרונות מתקופת השבי. "לא נפגשנו כבר שנים, אבל הקשר הנפשי בין אנשים שלחמו ביחד, במיוחד בתקופה גורלית כמו מלחמת השחרור, לא נחלש", אמר בהתרגשות אשרי. "ועוד לחמנו בגוש עציון ונפלנו בשבי, והמשכנו את ההיכרות במחנה השבויים, זה כאילו התראינו אתמול. במחנה השבויים זה כמו משפחה אחת".

     

     

    "אנחנו נהנים לטפל באנשים, וכשאתה מטפל בהם אתה מקשיב להם", סיכם פרופ' דננברג את המפגש המרגש. "כשאתה לא רואה את האדם מאחורי המחלה העבודה היא טכנאות, כשאתה מקשיב לסיפור החיים שלו התענוג כפול".

     

    דוד אשרי (למטה) בתקופת השבי
    דוד אשרי (למטה) בתקופת השבי

     

    יהודה נוימן בתקופת השבי
    יהודה נוימן בתקופת השבי

     

    yed660100