רק בסביבות עשר בלילה הצלחנו לתפוס את מחמוד קטוסה לשיחה. 55 ימים מלאים ישב במעצר בחשד כי אנס ילדה בת 7, תלמידת בית הספר שבו עבד כאיש ניקיון. ארבע פעמים בלבד נחקר כל הימים הללו, הוגש נגדו כתב אישום חמור על אונס קטינה ובסוף, ביום ה־56, יום שלישי השבוע, הוחלט לבטל את כתב האישום ולשחררו לביתו. מהצהריים הוא בבית, אדם חופשי, והאורחים לא פוסקים להגיע, לחבקו ולברך על הנס שאירע לו. באו מכל הכפרים בסביבה, מאות רבות של אנשים, מחרבתא, מנעלין, מראס קרקר, כיביא, כפר נעמה ועוד ועוד, גם חברים יהודים מההתנחלות בירכו ושלחו פרחים. האורחים התיישבו בחצר ביתו על כיסאות, שתו קפה ואכלו בקלאווה. כך מציינים פה אירועים משמחים וחתן השמחה עומד וכולם עומדים בתור כדי ללחוץ את ידו, לתת חיבוק ולברך מברוק, ברוך שובך הביתה לחיק המשפחה.
דיר קדיס הוא כפר לא גדול שכביש משובש חוצה אותו לשניים. בית קטוסה נמצא בסמוך למסגד והוא נבנה כמתחם גדול המאכלס רק חלק מבניו של אב המשפחה, נזמי בן ה־88. האב הקשיש יושב ומאזין לדברי בנו, נשען על מקלו, עיניו נשטפות דמעות, "חשבתי שיותר לא אראה אותו", הוא ממלמל.
זו פרשה של אונס מזעזע, לא אנושי, של ילדה בת 7, שנחקרה באופן רשלני על ידי המשטרה וטופלה בחוסר מקצועיות על ידי הפרקליטות הצבאית. קטוסה זוהה על ידי הילדה כמי שתקף אותה אולם כל הליך הזיהוי וההצבעה של הילדה עליו "זוהם" עד כדי כך שהפרקליטות הצבאית החליטה לחזור בה מכתב האישום, נוסף לכשלים הרבים שהתגלו בחקירה. עכשיו בבית, כשבחצר מצטופפים המברכים, הוא לוקח נשימה כשאנחנו שואלים אם לאורך כל התקופה שישב במעצר לא חשב להישבר, להרים ידיים ולתת להליך המשפטי לקחת אותו לאן שירצה הגורל. "בכלל לא", הוא עונה, "הייתי בטוח שבסוף אצא חף מפשע. בן אדם שיודע מי הוא ובטוח בעצמו לא נשבר, לא משנה מה אומרים עליו. אף מילה ממה שאמרו שעשיתי לא הייתה נכונה. אף מילה, אפילו לא אחת. הכל היה שקר. היו לי רגעים של בכי, בכיתי הרבה, אבל כל הזמן ידעתי שאני בתוך סרט לא נורמלי שבסוף חייב להיגמר טוב מבחינתי. לא ראיתי אפשרות אחרת".
דמעות בתחנת המשטרה
הראשון לייצגו בבית הדין הצבאי במחנה עופר היה עו"ד אברהם במברגר, המתגורר בהתנחלות שבה אירע האונס. שלוש פעמים הובא קטוסה בפני שופט להארכת מעצרו כשבמברגר מופיע כסנגורו, שלוש פעמים שבהן השופט האריך את מעצרו בהסכמתו של הסנגור.
"תחשבו על הסיטואציה", מבקש במברגר, "אני חרדי מההתנחלות של הילדה שנאנסה, מקבל הצעה ממעסיק יהודי להגן על פועל שלו, פלסטיני שנחשד בעבירות מין כאלה חמורות. למרות החשש אמרתי שלכל אחד מגיעה זכות החפות והלכתי לפגוש אותו בתחנת המשטרה. המפגש היה דרמטי. פגשתי אדם שזועק על חפותו. הוא בכה ואמר אני לא יודע מה רוצים ממני, לא עשיתי לילדה הזו שום דבר. הבנתי מהשאלות שנשאל בחקירותיו שלחוקרים יש תמונה מסוימת וכל פרט שאינו מתאים נשלח הצידה".
קטוסה אומר שהיה המום מהסיטואציה והחשדות שהוטחו בו. "יותר משש שנים אני עובד שם בהתנחלות באותו בית ספר", הוא אומר, "ולא רק בבית ספר הזה. בבית הספר של הילדה אני עובד משעה תשע עד עשרים לאחת בערך, יוצא והולך לבית ספר אחר שם ועובד עוד שעתיים. אחר כך אני מסתובב בכל העיר, עושה ביקורות לפועלים. יש לי 80 פועלים שאני אחראי עליהם, הבאתי אותם לעבוד שם. רואה שהכל בסדר, בודק שהניקיון בבתי הספר כמו שצריך, שהפועלים מתנהגים בסדר. אני כל הזמן מסביר להם שלעבוד בבית ספר זה לא כמו לעבוד בבנייה. יש מנהלת, יש מורות ויש ילדות וצריך להתנהג יפה. לא מדברים עם אף אחד בכלל. אף אחד. אין שום תלונה על שום פועל. גם אני לא מדבר עם אף אחד. אף פעם לא הייתה עליי שום תלונה. לא דיברתי עם ילדות, כלום־כלום. לא אני ולא הפועלים.
"ביום שנעצרתי, המשטרה הגיעה לבית ספר, עבדתי כרגיל, לא ידעתי למה הם מגיעים. קראו לי למשרד של המנהלת, השוטר אומר לי, 'אתה עצור', 'אני?' 'כן אתה', 'על מה?' ענה לי, 'אתה תדע בתחנת משטרה', חשבתי זה כלום, אולי רוצים לשאול אותי משהו על אחד הפועלים. בתחנה אמר לי האחראי על מה אני עצור ושאל, 'אתה צריך עורך דין?' אמרתי לו, 'לא, תחקור אותי בלי עורך דין, אני מכיר את עצמי, אני חף מפשע, לא עשיתי כלום, תשאל אותי מה שאתה צריך'. נבהלתי, הייתי מופתע מאוד, חשבתי שהתבלבלו, שאלתי כמה פעמים, 'אתה בטוח שאתה צריך אותי או מישהו אחר?' והחוקר אמר לי, 'לא לא, זה אתה'".
עו"ד במברגר היה בטוח שהשחרור של קטוסה ממש מעבר לפינה. "נכון שהסכמתי לשלוש הארכות מעצר אבל זה היה בגלל שהייתי בטוח שהוא חף מפשע. אמרתי לעצמי וגם לו, הרי לא עשית את זה אז בוא ניתן להם להגיע לזה לבד. הם הביאו מצלמות ולא היה בהן כלום, עשו שימוש באמצעים טכנולוגיים שלא הניבו שום דבר. זה ממש היה נראה שיש כבר נרטיב ורק צריך להתאים לו עובדות".
"לא ברחתי לשום מקום"
אחרי שלוש הארכות מעצר ביקש קטוסה להחליף את במברגר בעו"ד דובר ערבית. כך נכנס לתמונה עו"ד מונדר אבו־אחמד שעובד כבר 19 שנה כסנגור בתיקים ביטחוניים ופליליים בבית הדין הצבאי בעופר. קטוסה ישב אז במעצר כבר 22 יום, ומונדר שבא לפגוש אותו בבית המעצר ניצן שמע ממנו שבמשך כל התקופה הזו הוא נחקר בסך הכל פעמיים. "בהמשך הוא נחקר עוד פעמיים", מציין מונדר, "אבל לי היה ברור שהתיק קלוש מאוד, שאין להם כלום נגדו. אגב, בדיון הראשון שבו ייצגתי אותו, בהארכת המעצר הרביעית ניגשה אליי התובעת הצבאית ואמרה לי, 'מונדר, אם תקרא את התיק הזה אתה תבכה'. אמרתי לקטוסה ולמשפחה שלו שיש לי שלושה ילדים ואם יהיה לי אפילו צל של תחושה שהוא עשה מה שמייחסים לו, אני פורש מהייצוג. אבל לרגע אחד לא היה לי ספק בחפותו".
בהמשך התברר כי הילדה הגיעה לבית הספר עם הוריה, עוד לפני שהגישו תלונה במשטרה, והצביעה על קטוסה כמי שפגע בה. גם במסדר התמונות שערכה לה המשטרה הצביעה הילדה על תמונתו. קטוסה המשיך לעבוד כרגיל כל הזמן הזה וגם כשבועיים לאחר שהמשטרה כבר החלה לחקור את התיק.
"לא שמתי לב לשום דבר חריג בעבודה בבית ספר", אומר קטוסה, "אני בכלל לא מכיר את הילדה, לא יודע מי זאת, לא מכיר את ההורים שלה, לא ידעתי על כלום־כלום־כלום".
איך אתה מסביר שהיא הצביעה עליך כעל זה שאנס אותה?
"אני לא יכול להסביר דבר כזה, אין לי באמת הסבר. אני מרחם על הילדה, כואב לי הלב עליה ומה שקרה לי זה כלום לעומת מה שעשו לה. אבל עובדה שאחרי שקרה לה המקרה שאומרים שאני עשיתי חזרתי לעבודה, לא ברחתי לשום מקום. בן אדם נורמלי היה בורח, נעלם. אני לא נעלמתי לשום מקום כי לא עשיתי כלום. אף בן אדם בכל העולם לא יכול להבין איזו הרגשה הייתה לי במשך כל הימים האלה. איזו הרגשה רעה זו שאומרים לך שעשית דבר כזה שהוא בלתי אנושי, בלתי מקובל על כל אדם. במשך כל הימים האלה שהייתי עצור הייתי בהלם והרגשתי רע. גם עכשיו כשאני בבית ובאים אנשים ומברכים אני לא מאמין שעברתי את זה. זה ייקח שנים עד שאני אולי אשכח מזה אם בכלל אצליח. זה הרס את הלב שלי והרס את המשפחה שלי. הרס לי את כל החיים".
לא היה חסר הרבה שיתחיל המשפט ואף אחד לא יאמין לך שאתה חף מפשע. לא פחדת שתופרים לך תיק?
"קודם כל הייתה לי האמונה שהצדק ייצא לאור. נכון שבית משפט צבאי זה לא בית משפט רגיל, אבל גם שם האמנתי שהצדק יכול לצאת. לא חשבתי שיכולים לתפור לי תיק כי הייתי בטוח בעצמי. גם לא חשבתי בכלל להישבר, לא הייתי קרוב לזה בכלל כי בן אדם שלא עשה, גם חיים שלמים במעצר לא יודה במה שהוא לא עשה. חקרו אותי אולי שלוש־ארבע פעמים, לא חקירות ארוכות, אולי שעה וחצי והחקירה האחרונה חצי שעה. לא הייתה מילה אחת ממה שהמשטרה אמרה שהייתה אמת"
.
אוטובוס של ממליצים
שמונה פעמים האריך בית הדין את מעצרו. עו"ד אבו־אחמד הגיש שני עררים שנדחו. בהמשך הצטרף אליו לעבודת ההגנה עו"ד נאשף דרוויש. עו"ד אבו־אחמד מספר שבאחד הדיונים בבית הדין, לאחר חודש במעצר ביקש קטוסה את רשות הדיבור ואמר בבכי, "אני אבא לילדות. כואב לי על מה שקורה כאן, אני לא מבין על מה אני עצור, לא עשיתי כלום, אני לא מצליח לדבר עם אף אחד בבית הסוהר, אני מתבייש להגיד על מה אני חשוד. כבר אין לי כוח לחיות בגלל הדבר הזה. תחשוב על מה הבנות שלי מדברות על מה שאומרים שעשיתי. כל בתי הספר שאני עובד שם ומנהלות בית ספר, תלכו תשאלו. תרמתי לאחת מהישיבות".
לדבריו, גם מעסיקו היהודי של קטוסה שנכח בדיון ביקש את רשות הדיבור ואמר: "אני מכיר את מחמוד קרוב לעשר שנים, אני ואוטובוס של אנשים יכולים לתת עדות אופי חיובית, כולם מדברים טוב עליו, גם יהודים, גם אנשים מהכפרים וכולם בכו כשידעו שמחמוד נעצר. אנחנו בטוחים שזאת טעות בזיהוי, אני מאמין בו בעיניים עצומות ואם לא הייתי מאמין לו לא הייתי נמצא פה עכשיו". בתום הדיון הוארך מעצרו בשישה ימים נוספים.
"לא ידעתי מה לחשוב בחקירות ובמעצר", אומר קטוסה, אביו ואחיו מביטים בו בעיניים פעורות. "אמרו אתה לקחת אותה מהבית ספר והשתגעתי. זה לא יכול להיות, זה אומר שאין שם ביישוב הזה שום ביטחון, שהמורות והמנהלות ישנות, שאף אחד שם לא רואה כלום. אמרו לקחת אותה אליך הביתה, באו עשו פה חיפוש. איך בן אדם ערבי יכול לקחת ילדה בת 7, להוציא אותה מההתנחלות? אמרו לקחת אותה באוטובוס. אם זה לא היה כזה סיפור קשה זה היה מצחיק. איך ערבי שנראה ערבי ייסע שם בהתנחלות באוטובוס עם ילדה חרדית בת 7 ואף אחד לא ישאל שאלות, אה, איך?
"תשמעו, זה היה הכל סיפורים לא הגיוניים, אמרתי במשטרה, 'כל מה שאתם אומרים נשמע כמו סרט הודי'. הם הגיעו לבן אדם הלא נכון. לא הבנתי מההתחלה למה הילדה הצביעה עליי. הייתי בוכה אצל המשטרה וגם בבית משפט שאני חף מפשע ואף אחד לא שמע לי. במשך כל הימים האלה לא הצלחתי לישון במעצר. אם הייתי ישן שעתיים אמרתי ברוך השם. לא הצלחתי לאכול, לא דיברתי עם האסירים במעצר. כל אחד שיושב במעצר מדבר למה הוא שם. מספר הכל, חוץ ממחמוד שלא דיבר על עצמו".
הוא עוצר לרגע ונחנק מבכי. "אסירים שאלו אותי על מה אני עצור, עניתי שיש בעיה עם המעסיק שלי. לא נכנסתי לפרטים, נסגרתי עם עצמי, בפינה, לא רציתי עסק עם אף אחד. פחדתי על החיים שלי, כל הזמן הייתי בפחד. היו נותנים לי פרוטוקול מבית המשפט אחרי שהאריכו לי מעצר והייתי מחביא אותו, כדי שבבית המעצר אף אחד חס וחלילה לא יבקש לראות אותו. את מה שאמרו שעשיתי אף בן אדם נורמלי, גם אם הוא פושע, לא יכול לקבל. מעבר להלם שקיבלתי ממה שאמרו שעשיתי, הייתי גם בפחד על החיים שלי וזה פחד שלא עוזב אותך, עוד יום ועוד יום, המון לחץ, דאגות מה יהיה, איך המשפחה שלי בחוץ, איך אבא שלי שהוא בן 88, שחס וחלילה לא ייקח ללב ויקרה לו משהו. אתם יודעים, שמה אסירים מגיעים, זה על רצח, זה על שוד, ואני בן אדם שאף פעם לא הייתי במעצר, לא יודע מה זה להיות במעצר, לא יודע לדבר עם פושעים. שמו אותי בתא השגחה עם מצלמות מכל כיוון ועם עצירים אחרים וכולם מדברים, מספרים סיפורים, עשיתי ככה והמשטרה אומרת ככה, ורק אני יושב בפינה ושותק, מפחד שידעו על מה אני שם. היה רק אחד שישב איתי, בחור ערבי, שסיפרתי לו בשקט־בשקט למה אני שם כי סמכתי עליו והייתי חייב קצת לדבר. אחר כך, כשהתפרסם בכל המדיה הסיפור הזה אז גם התחברתי עם אסירים יהודים. תדעו לכם בחמשת הימים האחרונים של המעצר היו שלושה יהודים שאכלנו וישבנו ביחד. הם ידעו על מה אני שם ואמרו לי, 'אנחנו בטוחים שאתה בן אדם חף מפשע ואתה תשתחרר'. הם התייחסו אליי כמו אל בן אדם, הסתכלו עליי ואמרו, 'אנחנו רואים שזה לא אתה'".
המשטרה והפרקליטות הצבאית אומרים שלמרות ששוחררת אתה עדיין החשוד המרכזי.
"שיגידו, אני עכשיו בבית עם המשפחה שלי, אינשאללה אני אחזור לאט־לאט לעצמי. שהמשטרה ימשיכו לחפש את מי שעשה את זה ובעזרת השם יתפסו אותו. הם צריכים לחפש את מי שעשה את זה, להגיע לפושע האמיתי. זה לא מחמוד קטוסה, זה לא אני. אני מקווה שיתפסו את מי שעשה את זה, רוצה לדעת מי זה. מי שעושה דבר כזה הוא לא בן אדם, לא מגיע לו שיישב בכלא, מגיע לו שיהרגו אותו".
שאלנו אם שמע את דבריו של אביגדור ליברמן שדרש להטיל עונש מוות על "המחבל הנתעב", על כך שהשר גלעד ארדן ביקש שהשב"כ יתערב בחקירה כדי לבדוק אם מדובר באירוע לאומני. על ההפגנה של ארגון להב"ה שהתקיימה בכניסה לכפר והמשתתפים שקראו להרוס את בתי תושביו. "אני במעצר חשבתי רק איך אני מוכיח שאני חף מפשע", הוא אומר, "חוץ מזה עניינה אותי רק המשפחה שלי. מי שעשה מזה סיפור של יהודים נגד ערבים צריך להתבייש. מי שעשה דבר כזה נורא לילדה המסכנה הזו הוא חולה בראש. יש כאלה אצלכם ואצלנו, מה זה קשור ליהודים וערבים".
תחזור לעבוד בהתנחלות?
"מה שחשוב לי עכשיו זו המשפחה שלי, זו הדאגה שלי עכשיו. במשך החודשיים האלה הרסו לי את החיים והמשפחה. אני צריך להיות עם הילדים שלי, לעזור להם עם הטראומה הזו. תראו את אבא שלי איך הוא מאושר. הייתי מתפלל במעצר שלא יקרה לו חס וחלילה משהו בגלל הסיפור הזה. יש לי בת שמחר יש לה המבחן האחרון בבגרות, היא בת 18. פחדתי שבגלל כל הסיפור הזה היא לא תצליח ללמוד ועכשיו אני מבין שהמעצר שלי הפריע לה להתרכז אבל היא עשתה מאמצים בכל זאת כי זה חשוב לכולנו הלימודים. אשתי מורה ואני גם מורה. יש לי בת עוד מעט בת 17 וילדה בת שמונה", קולו נסדק, "תחשבו בתור אבא לבנות שאמרו שעשיתי דבר כזה. זה לא אנושי, זה להיות חיה, לא בן אדם. רק תחשבו איך הייתה ההרגשה שלי במעצר, לא מאחל דבר כזה לאף אחד".
