הכל זה מלמעלה

יכול להיות שארגנטינה תנצח הלילה (22.00) את ונצואלה ותעלה לחצי גמר הקופה אמריקה. אבל גם אם זה יקרה, הכדורגל במדינה ימשיך להיות חולה.

על פניו מדובר באבסורד. הסגל של האלביסלסטה מפוצץ בכישרון. זה לא רק לאו מסי, אלא גם סרחיו אגוארו, אנחל די מריה ופאולו דיבאלה, כולם שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר באירופה. גם בהגנה ובקישור יש לארגנטינה שחקנים נפלאים, אבל איכשהו התחושה היא שאין שם נבחרת אמיתית.

הדג, כמו שאומרים, מסריח מהראש. מהאנשים שמנהלים את הנבחרת ואת ההתאחדות, אלו שמינו לתפקיד המאמן הלאומי את ליונל סקאלוני, אדם שלא אימן מעודו קבוצת כדורגל. אל סקאלוני עוד נגיע בהמשך, אבל לפני כן כדאי להכיר את קלאודיו "צ'יקי" טאפיה, נשיא ההתאחדות לכדורגל בארגנטינה. טאפיה היה כדורגלן חובב בצעירותו, אבל אל התפקיד הוא הגיע בעיקר בזכות אשתו פאולה, בתו של הוגו מוז'אנו, מהאנשים החזקים והמושחתים ביותר בארגנטינה. מוז'אנו בן ה־75 שימש במשך שנים כמנהיג של איגוד העובדים הגדול במדינה, וההשפעה שלו על נשיאי המדינה והשרים הייתה עצומה. חוץ מזה הוא גם נשיא אינדפנדיינטה, אחד המועדונים הגדולים בארגנטינה.

כשעושים אחד ועוד אחד אפשר להבין איזה כוח יש למוז'אנו בהתאחדות ועד כמה הוא קשור להצבתו של טאפיה בראש הארגון. מה הכישורים שבזכותם הגיע לג'וב? בעיקר נפוטיזם.

טאפיה נכנס לתפקיד במארס 2017 במצב של כאוס. הנבחרת הפסידה לבוליביה במוקדמות גביע העולם, והיה חשש גדול שלא תעפיל למונדיאל ברוסיה. מסי הורחק לארבעה משחקים אחרי שקילל את השופט, ואף אחד לא הבין איך המאמן הלאומי אדגרדו באוסה ממשיך. נוסף לכל הצרות בליגה, השחקנים פתחו בשביתה אחרי שלא קיבלו משכורות.

30 ביולי 2014 הוא התאריך החשוב ביותר בסיפור. באותו יום הלך לעולמו חוליו גרונדונה, האיש החזק בכדורגל המקומי בשלושת העשורים האחרונים, שכיהן כנשיא ההתאחדות לכדורגל במשך 35 שנה והיה גם סגן נשיא פיפ"א במשך 25 שנה. העוצמה הפוליטית שלו בארגנטינה הייתה אדירה, הוא היה שליט כל יכול, וגם מושחת לא קטן.

אחרי מותו לא היה מי שינהל את העסק. המצב הידרדר, ופיפ"א החליטה למנות הנהלה זמנית מטעמה. בלי בעל בית אמיתי נכנסו הפוליטיקאים הבכירים לתמונה, ונשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי הגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל־30, מהלך שהפך אותה למשעממת.

טירוף המערכות השפיע גם על הנבחרת. המאמן טאטה מרטינו התפטר בשל המצב הקטסטרופלי בהתאחדות אחרי ההפסד בגמר הקופה ב־2016, מיד אחרי שמסי הודיע על פרישתו מהנבחרת. המינוי ההזוי של אדגרדו באוסה שהגיע אחריו שרד שמונה חודשים, והבא בתור היה חורחה סמפאולי, מאמנה של סביליה שהוביל את צ'ילה לזכייה בקופה אמריקה ב־2015.

גם הוא התגלה ככישלון. ארגנטינה נראתה נורא במונדיאל ברוסיה, והדיווחים מתוך המחנה היו על כך שסמפאולי לא קובע כמעט דבר, אלא מסי וחאבייר מסצ'ראנו. אחרי שנה בתפקיד גם סמפאולי פוטר, לא לפני שקיבל פיצויים שמנים. טאפיה החליט לחסוך ולמנות את עוזרו של סמפאולי, ליונל סקאלוני, שלא שינה כמעט דבר מהדרך הקלוקלת.

כמה מהמאמנים הטובים בעולם הם ארגנטינאים, רק שאף אחד מהם אפילו לא חושב להתקרב לנבחרת במצב הנוכחי, כשההתאחדות רקובה מהיסוד, המינויים נעשים על בסיס אישי ולא מקצועי ואין ניהול אמיתי. עכשיו תבינו למה אף אחד לא ייפול מהכיסא אם ארגנטינה תפסיד הלילה לוונצואלה.