מטוס ממריא דרך דמעה שקופה

"הם עוד יצטערו על זה שסוגרים את שדה דב, אבל אז זה יהיה מאוחר מדי", אמר אתמול בעצב גדי כץ (82) שמתגורר באילת כבר 60 שנה והיה במשך עשר שנים ראש העירייה, רגע לפני שעלה לטיסת ישראייר האחרונה משדה דב לנמל התעופה רמון שליד אילת. "אנשים פשוט לא מבינים מה שהולך לקרות לעיר. תהיה פה בכייה לדורות".

בשדה התעופה היו בשעות הערב עשרות אנשים שהמתינו לשלוש הטיסות האחרונות, שאחריהן ייסגר אולם הטיסות היוצאות. בצד עמדה לה המנקה שעובדת כבר 15 שנים בשדה ובדמעות אמרה כי היא הולכת הביתה ולא יודעת מה יקרה איתה. הדיילים בדלפקי חברות התעופה ארקיע וישראייר דיברו בעצב על המקום שהיה כמעט ביתם השני, ומנהל השירות בטיסה 451 מוני שפיר עמד בכניסה למטוס ולא הסתיר את התרגשותו. פעם אחר פעם הוא חזר על פרטי הטיסה והדגיש כי מדובר ביום עצוב וכי זו הטיסה האחרונה של ישראייר משדה דב לאילת.

הטיסה האחרונה לא הייתה מלאה בדרך לאילת. בחזרה לתל אביב, בטיסה האחרונה שנחתה בשדה דב סמוך לחצות, לא היה מקום פנוי. בגלל איחור בהגעת המטוס לתל־אביב הוא יצא לאילת באיחור של כשעה. הנוסעים קיבלו את האיחור הפעם בהבנה ואחד הנוסעים התנדב להסביר: "זו חתיכת היסטוריה. סוגרים פה קו ואני על הטיסה".

הטייס מכריז גם הוא בנימה אישית שזו טיסה אחרונה ושבקוקפיט יש התרגשות. כשהוא מסיים את דבריו הנוסעים מוחאים כפיים במיטב המסורת הישראלית. וזהו, רגע אחרי שהוא מסיים המטוס ממריא בפעם האחרונה מתל־אביב לעיר הדרומית. תם עידן.