דולפינריום

בסטודיו שלה, בזמן שהיא רודה במתאמנות המפורסמות שלה, מאמנת הכושר אירה דולפין מכונה 'פוטין'. על האי של 'הישרדות וי-איי-פי', היא היתה יותר בוז'י. בלי חברים ובלי בריתות, היא עברה מקבוצה לקבוצה, משחקת לידיו של מי שמסכים לצרף אותה אליו, לפחות עד שימכרו אותה שוב. ואחרי כל זה, היא עוד חזרה הביתה למשבר בנישואים. איך אמרה שמחה גואטה? איזה פוטין ואיזה שמוטין.

"אף פעם לא חשבתי שאני אתגרש בגלל 'הישרדות'", אומרת דולפין עכשיו. "חזרתי במצב של טראומה, בגלל הרעב והמרחק וההדחה, שקרתה שישה ימים לפני שחזרתי. אם לפני זה לא הייתי בן־אדם משתף, חזרתי עוד יותר מכונסת ומתוסכלת. חזרתי בתת־משקל, לא קיבלתי מחזור חודשיים, הרגשתי כל כך לא סקסית ולא מינית. אורן החזיק חודשיים את הילדים ואת העסקים שלי ושלו ולאורן קצת נגמרה הסבלנות. הוא ציפה שאני אחזור אחרת. הוא אמר לי, 'או שאת מטפלת בעצמך, או שנמאס לי' והמילה פרידה נזרקה לחלל. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא ארז תיק, ישן על הספה ודיברנו על גירושים".

אז טיפלת בעצמך?

"בטח, הלכתי לפסיכולוגית ואני עדיין הולכת. ככה חזרתי לעצמי שוב. היה לנו גם פסיכולוג דרך התוכנית אבל זה לא הספיק. הייתי חייבת להחזיר את הרגליים לקרקע. אם לא היו ילדים, לא היינו שורדים את זה, אבל לא רצינו לפרק בגללם. ההישרדות האמיתית הייתה לשרוד את החודשיים האלה. מזל שהוא הכריח אותי ללכת לטיפול. הייתי צריכה לטפל בעצמי ובעסק. גם העסק היה על הפנים. היה צריך להרים אותו. אמנם כולם עשו את המיטב בהיעדרי אבל פחות באו סלביות, היה פחות פרסום, פחות תיוגים. אני זה העסק, ואני לא הייתי".

ואיך אתם עכשיו?

"לא הכל בסדר. זוגיות זה הדבר הכי קשה שנעשה בחיים שלנו. אני נורא בתוך הסיפור שלי של 'הישרדות' ועסוקה באיך אני ממנפת את זה ולא תמיד רגישה לסביבה, ואני צריכה לעבוד על זה. שנינו רוצים שיהיה לזה הפי־אנדינג, יש ימים טובים ופחות טובים".

× × ×

גם בלי המשבר שחיכה בבית הפרידה של דולפין מ'הישרדות' הייתה קשה. מה זה קשה, טרגדיה יוונית. רק 12 שעות לפני כן היא הייתה על גג העולם: אחרי 40 יום של בדידות מזהרת, יש שיגידו אפילו פאסיביות מרגיזה, אירה סוף־סוף עשתה מהלך. בצעד של נקמה טהורה, היא הדיחה את ליהיא גרינר, חברתה הטובה ביותר של נעמה קסרי. הילדה הכי לא מקובלת על האי סוף־סוף נוקמת במלכות הכיתה. בבוקר למחרת כבר היתה בחוץ, ועוד בגלל שהפסידה במשימה. אפילו לא זכתה שידיחו אותה כחלק ממהלך אסטרטגי מתוחכם. "זה היה נורא, קורע לב", היא נזכרת, "זה לרדת מהמקום הכי גבוה ללואו של הלואו".

גם אחרי הצפייה ב'הישרדות' דולפין משוכנעת בקשיחותה. היא גאה בעצמה על הפרגון לאחרים ביום שעזבה, מאמינה שפשוט 'חולקו לה קלפים לא טובים', משוכנעת שהטוקבקיסטים טועים והיא כן הייתה שחקנית משמעותית. "אני פוטין ואני תמיד אהיה", היא אומרת.

כנראה שהדיסוננס הזה טמון, נו מה, בילדות. דולפין, 39, נולדה במולדובה כאירנה פרנקוביץ' ולא ידעה דבר על יהדותה עד העלייה לארץ כשהייתה בת 11, אז הגיעה המשפחה לקריית־גת. הלם התרבות לדבריה היה מצלק. "החום, האנשים, השפה - הכל היה נורא בשבילי. במולדובה היינו משפחה מאוד מוכרת בקהילה. פתאום הודיעו לי ולאחותי, שצעירה ממני בארבע שנים, שעוזבים. מאוד התנגדתי, ובשדה התעופה לא הסכמתי לעלות על המטוס. כשהגענו לארץ לא דיברתי חודשיים, מילה, עם אף אחד. פשוט סגרתי את הפה ואחרי חודשיים כשפתחתי אותו, זה היה בעברית שוטפת. ביקשתי שישנו לי את השם לאירית והסתרתי כל סממן רוסי".

הקושי הכלכלי נתן את אותותיו והוריה החלו לעבוד מבוקר עד לילה. שלוש עבודות, "פושטיות" לדבריה, וגם אירה נתנה יד ושטפה חדרי מדרגות. חברות לא היו לה גם אז. "זו תקופה שאני מדחיקה, ילדה בת 12 שמתבגרת מאוד מהר. לא בת־מצווש, לא קניונים ולא כיף. אין אמא, אין אבא, ההורים שלי עסוקים בהישרדות ואני לוקחת את אחותי כבת חסותי. לוקחת אותה לחוג התעמלות, יושבת ארבע שעות על המדרגות ומחכה שהיא תסיים, קונה לה שמלות, מכינה איתה שיעורים, ממש גידלתי אותה".

בהמשך איתרה המשפחה קרובים שסייעו להם לעבור לקריית־אונו. אז גם גילתה את הספורט - אתלטיקה קלה - ואת חיי הלילה. בגיל 16 כבר עבדה כברמנית וכסלקטורית, הרוויחה כסף, קנתה לעצמה רכב ובגדים וגם עזרה להורים. "כשהייתה מגיעה משטרה היו מחביאים אותי מתחת לבר, כי מתחת לגיל 18 את ממש לא אמורה למכור אלכוהול. ככה התחבבתי על החבר'ה בקריית־אונו. הם היו באים לרקוד במועדון, מזהים אותי ואני הייתי נותנת להם שתייה".

אז כבר היו לך חברים?

"המילה חברים אצלי היא מילה זרה. אני לא פעילה חברתית, אני פעילה עסקית. אין לי הרבה חברות, אני בן־אדם שעובד, אין דבר כזה שאני אלך לשבת עם חברות בבית קפה, זה בזבוז זמן. יש לי מתאמנות שהן גם חברות, אבל אם הן לא היו באות לאימונים, לא הייתי רואה אותן בכלל".

בצבא שירתה כספורטאית מצטיינת לצד יוסי בניון, ואחר כך נרשמה ללימודי תקשורת והמשיכה לעבוד בלילות. "נחשבתי לסלקטורית הכי קשוחה בתל־אביב. ערסים נתנייתים ניסו להיכנס לבר ואני לא הייתי מכניסה. ירקו עליי, קיללו אותי, זרקו עליי דברים וכלום".

אירה - שמה השלישי, אחרי אירנה ואירית - הגיע לפני תשע שנים, בעקבות מפגש עם רב. היא נפרדה אז מבן זוג, פורץ לקח לה את כל המשכורת והיא הרגישה אבודה. הרב המליץ על השילוש הקדוש של ביקור בקבר צדיקים, הדלקת נרות ושינוי שם. "יום אחרי זה מצאתי עבודה, ושבוע אחרי זה הכרתי את דולפין. תוך שנייה הפכתי מאירית פרנקוביץ' לאירה דולפין".

את אורן דולפין, 44, בעל הברים 'ג'יג'י' ו'ג'ימי הו' בתל־אביב, הכירה כשעבדה אצלו בבר. "מישהו שהיה שותף שלו התחנן שאבוא לעבוד אצלם יום בשבוע. ידעתי מי הוא כי היינו בחיי הלילה אבל לא היה עניין. הייתי עם כמה בנות בחוץ ואז הן שאלו אותו, 'דולפין, למה אתה עייף?" והוא ענה, 'קניתי בית ואני בונה אותו וזה גומר אותי'".

ופתאום היה עניין.

(צוחקת) "הוא בא ושאל אותי אם אני רוצה לראות את הבית, ונסעתי אחריו על הטוסטוס ליפו וכל הדרך אני מקללת על המרחק. אבל אז אני רואה וואחד בית, ומפה לשם הבנתי שהוא בא ממשפחה מאוד טובה ואיכותית, פרופסורים רופאים מרעננה, וזהו. לא היה פשוט לתפוס אותו, הוא היה רווק הולל, החתיך של העיר שיצא עם המון בנות, וגם הייתה איזה אקסית בסיפור שלא עזבה, אבל בסוף תוך פחות מחודש אני עוברת לגור ביפו ואחרי שבעה חודשים הוא הביא טבעת והייתה חתונה והייתה בטן. זה לא היה מתוכנן, הייתי על גלולות וחשבתי שזה ייקח זמן בגלל הספורט, אבל לדולפין יש זרעים של דולפין".

לדולפינים נולדו שני ילדים, בן ובת: אביב (9) ואור (7). אחרי כמה שנים עברו מיפו לשכונת ביצרון בתל־אביב. "בנינו שם בית חמש שנים, כי רציתי לעבור. בעג'מי אתה שומע יריות ולא יודע אם זה בטלוויזיה או שהרגו שכן, לא התאים לי", היא אומרת. "דולפין בא ממקום אחר ממני, יותר הומני ורוצה דו־קיום. בזכותו אני פתוחה יותר לזה. לי היו לי דעות קדומות על ערבים ובלעדיו אין סיכוי שהיה נוצר לי קשר כזה עם לונא".

במקביל, עשתה אירה קורס מאמני כושר ופתחה בשותפות עם בעלה את ה'פינק רום', רשת כושר וחיטוב נשית מצליחה, עם שלושה סניפים בתל־אביב. בין הלקוחות הנוצצות אפשר למצוא את נטלי דדון, מיכל ויצמן, ליטל שוורץ, טיטי איינאו, בל אגם ונסרין קדרי.

× × ×

ואז הגיעה 'הישרדות', חלום ישן שלה (גמר התוכנית ישודר בשבת, 13.7, ברשת 13). אבל הקשיים החברתיים נסעו איתה לפיליפינים. ההזדהות של בעלה עם כאבה של אשתו על המסך - כבר בשלב איחוי השברים בזוגיות - גרמה לו לקחת גם חלק פעיל בסכסוכיה. הוא שלח הודעות פומביות למתמודדים שפגעו בה. לקסרי, למשל, כתב "זה היה מהלך שכולו רוע טהור, קארמה איז אה ביץ'". לאלכסה דול - פעם חברה טובה - כתב, "היא לא באמת אינטליגנטית" ו"אהבה, נו, הדבר הזה שקונים עם זהב".

אז מה הסיפור עם אלכסה דול?

"אני ואלכסה היינו חברות מאוד טובות. הכרתי אותה כשהיא נפרדה מרז (זלצרמן, שהיה בן זוגה ב'מירוץ למיליון', מ"ז) ושנתיים־שלוש היינו צמודות. היא גרה אצלי בתקופות בלי בן זוג, באה לעשות אצלי חגים, עשיתי לה יומולדת, היא עשתה לי ואז היא הכירה את הבן זוג שלה (משה עוז, שמבוגר מאלכסה ב־25 שנה, מ"ז). היא נפגעה ממני שלא תמכתי בקשר הזה. אין מה לעשות, כשיש לחברה שלך זוגיות שאת לא אוהבת, את לא יכולה להיות לידה. לדעתי נעמה עשתה שיעורי בית וידעה שיש שם נקודה שאפשר ללחוץ עליה. דולפין הגיב, כן, ויש דברים שהוא יכול להגיד שאני לא יכולה. אורן הוא דמות טלוויזיונית, הוא מת לעשות 'הישרדות' בעצמו".

מה היחסים שלך עם נעמה וליהיא היום?

"נעמה מאוד כעסה עליי אחרי ההדחה של ליהיא ולא יכלה לסבול אותי, אבל דווקא עם ליהיא היה חיבור טוב. כשחזרנו הזמנתי אותה לארוחת ערב. אנחנו דומות, לשתינו יש בעל תומך ואנחנו באותה ברנז'ה, ואפשר היה להמשיך משם. היא אפילו הזמינה אותי לשידור של פרק ההדחה שלה אצל נעמה ובאתי. היו שם נעמה, ליהיא, כל המשפחה של ליהיא, דולפין וג'וזי".

לא נשמעת הסיטואציה הכי נוחה.

"אנחנו שמונה חודשים אחרי ואנחנו אנשים בוגרים וזה היה פאן. חשבתי שהכעס כבר לא שם, אבל אחרי הפרק היא נהייתה נורא אמוציונלית והכניסה לי. אחרי ההדחה שלי היא כתבה ברשת שהיא בהיי מטורף ושהיא שמחה שאחרי פחות מ־24 שעות גם אני הלכתי ו'דונט מס וויז מי'. היא גם כתבה, 'למה אירה אומרת שאנחנו חברות, אנחנו לא'. זה מפתיע אותי, כי היא בחורה שלוקחת הכל בצחוק והומור והיא תמיד אמרה 'איטס־ג'סט־א־גיים'. ניתן לכאב לדעוך".

לא היה לך קל חברתית שם.

"כשאני רואה היום במשחק איך נעמה מעודדת את ליהיא ואיך ג'ובאני מאפס את שמחה, אני מבינה שאם היה לי בן ברית הייתי מגיעה הרבה יותר רחוק. אם נעמה רק היתה אומרת לי חצי מילה של עידוד, את לא יודעת מה זה היה עושה לי. אני ספגתי הרבה, גם עם שמחה היו קטעים קשים. היא הצטיירה כבריונית, פיתחה עור של פיל בגלל הברית עם ג'ובאני. אבל בסדר, עכשיו היא אפילו חזרה לסטודיו להתאמן".

איך את מסבירה את זה שלא מצאת ולו אדם אחד להתקרב אליו על האי?

"אף פעם לא הייתי בן־אדם אהוב. רק עכשיו פתאום ברחוב הפכתי לחביבת הקהל, אנשים רוצים לחבק אותי. זה מוזר לי. לפני 'הישרדות' הייתי אדם רובוטי, חסר רגשות, קשוח. ושם יצאו ממני דברים אחרים".

אז השתנית.

"לא. חזרתי להיות פוטין, אפילו עוד יותר פוטין. עכשיו, בשביל להוכיח שאני עדיין קשוחה, אני רוצחת אנשים בחצי שעה במקום בשעה".

mali-z@yedioth.co.il