שני 16 בספטמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ציפי שביט
    24 שעות • 03.07.2019
    "לא חשוב בת כמה אני, חשוב מי מזריק לי את הבוטוקס"
    ציפי שביט לא נותנת לגיל 72 לעצור אותה: עם תפקיד חדש ומפתיע של מאפיונרית קווקזית מטילת אימה היא מרגישה צעירה מתמיד. "אנשים אומרים לי איפה היית עד היום, למה לא עשית עוד דמויות כאלה. רבאק, מכירים את ציפי שביט כמעט חמישים שנה, אני מופיעה מאז שהטיטניק טבעה". ועכשיו ברצינות: יש בראיון גם התייחסות לזיקנה, איך מחזיקים מעמד בנישואים 44 שנה, רגעי הבכי לצד הצחוק, והאם היא מרגישה פספוס בקריירה שלה
    יואב בירנברג

    ציפי שביט הייתה רגילה עד היום שנהגים ברמזור ואנשים בתור לקופה בסופר מבקשים ממנה שתספר בדיחות. אבל מאז שהיא מגלמת את יהודית עגייב, ראשת משפחת פשע קווקזית, התגובות השתנו. "אני עדיין לא מצליחה להתרגל כשאנשים כל הזמן קוראים לי יהודית", היא צוחקת. "אנשים שרואים אותי ברמזור אומרים לי 'יהודית, סעי, תעקפי אותנו', נותנים לי זכות קדימה. בסופר אומרים לי 'יהודית, אל תעמדי בתור, תשלמי לפנינו'. זה רק בצחוק, אבל זה נותן לי תחושה טובה".

     

    צחוק, זאת גם הייתה התגובה של שביט כשהתקשרו להציע לה תפקיד של מאפיונרית קווקזית בסדרה "המדובב". היא הייתה בטוחה שהחבר הטוב שלה יגאל שילון מתרגל עליה את הקאמבק שלו. "אמרתי להם, 'רגע, בטח התבלבלתם. בטח רציתם לצלצל למריל סטריפ. רבאק, איך אני יכולה לעשות ראשת משפחת פשע קווקזית?! הדי־אן־איי שלי שונה לגמרי. הציעו לי לבוא לאודישן לראות אם אני מתאימה. אמרתי, 'אני ציפי שביט כמעט חמישים שנה, מה פתאום אודישן?'. אבל הם שיכנעו אותי. כשסיימתי את האודישן אמרתי להם 'כשתחליטו, תודיעו לי אם אני בפנים'. חשבתי שמתישהו הם יתקשרו ויגידו, 'אנחנו מצטערים, אבל זה לא'. אבל הם אמרו לי באותו הרגע 'מה יש להודיע, את בפנים'. הרגשתי כאילו מילאו לי את התחת בהליום, שאני כל כך בת מזל. תבין, הגעתי לצילומים, והגישו לי את כל הבגדים עם השרשרות הגרוזיניות, שעם הראש הקטן שלי אני נראית איתם כמו אוגר. ועוד שלחו לי מישהי שתלמד אותי קווקזית, שזה באמת לא דומה לכלום".

     

    איך באמת הסתדרת עם הקווקזית?

     

    "מסתדרים בסוף. אמרתי להם 'איך הסתדרתי עם כל הסרטים שעשיתי עד עכשיו באנגלית עם רוברט רדפורד? ככה אני אסתדר עם הגרוזינית', למרות שבגיל שלי כבר לא זוכרים כלום. באתי לתפקיד הזה לגמרי רוטטת, מבוהלת ונרגשת — לונה פארק ענק של רגשות. חשבתי, למה אני מעוללת לעצמי את זה. אני כל כך מזוהה עם הדי־אן־איי התזזיתי המצחיק, שכולם מכירים מאז שהטיטניק טבעה".

     

    ציפי שביט | צילום: יובל חן
    ציפי שביט | צילום: יובל חן

     

     

    איך הייתה העבודה על הסט?

     

    "משפחת 'המדובב' אימצה אותי לזרועותיה, כולל עמוס תמם והבמאי אריאל בנבג'י, שמגיע לו פרס על הסבלנות שלו. אני מרגישה עכשיו כמו שאמא של פורסט גאמפ אמרה לו בסרט, 'פורסט, החיים זה בונבוניירה, יש בפנים שוקולד מתוק ומרציפן, ושוקולד מריר והמון־המון סוגים'. בגיל שלי, רגע לפני שאני בחילופי זוגות במשען, אלוהים נתן לי עוד סוג של שוקולד, והבונבוניירה הזאת מתוקה מאי־פעם. והכי נהדר זה שאנשים עפים על זה".

     

    מה התגובות הכי מצחיקות שקיבלת על התפקיד בסדרה?

     

    "אומרים לי 'איפה היית עד היום?'. רבאק, אני מופיעה כבר חמישים שנה, מהימים שהופעתי בלהקה צבאית בחצאית מיני לפני שני חיילים, ואחד אמר לשני 'תגיד, מי זאת הקובבה העגלגלה הזאת?'. מישהו אמר לי לא מזמן 'אני רואה את הסדרה עם אמא שלי. אמא שלי בת תשעים והיא לא הולכת לישון לפני שהיא רואה אותך בתור גרוזינית'. אז זכיתי".

     

    אין בך תחושת החמצה? אולי פיספסת קריירה של שחקנית רצינית?

     

    "אי־אפשר לדעת. כבר יש לי הצעות לעוד תפקידים דרמטיים. אני אומרת, מה שיבוא יבוא, ויאללה, שהבונבוניירה הזאת תהיה מלאה בכמה שיותר טעמים. אני כמו איזו ילדה לקראת בליינדייט חדש, נרגשת, סקרנית ודרוכה. הלוואי שיהיה לזה המשך".

     

    קבוצה של סבתות בווטסאפ

     

    "המדובב", דרמת פשע שמשודרת ב־yes, זימנה לשביט פרטנרים שהיא אוהבת, ביניהם עמוס תמם, אור בן־מלך (המדובב) ואניה בוקשטיין. הסדרה מביאה את סיפורו של בחור מבריק ומגמגם, שלאחר 17 שנים בכלא מקבל שחרור מוקדם בתנאי שימשיך את מה שעשה בכלא הכי טוב — להיות מדובב משטרתי. "עמוס כל כך רציני וכל כך טוב וחתיך ומקצוען, שאפשר להתעלף ממנו", היא אומרת. "אחרי החזרה הראשונה איתו אמרתי, וואי, איזה פרטנר, וצילצלתי לאבישקי שיחיה (בעלה של שביט — י"ב) ואמרתי לו 'יש פה התאהבות. זה לא שמחר מממשים את זה, אבל שתדע לך שיש פה באמת חתיכת גבר־גבר של העולם. אור בן־מלך פשוט מפעים בתפקיד המדובב, ואניה בוקשטיין היא קפסולה מזוקקת של מתיקות, יופי, חן וכישרון".

     

    שביט, מהאמנים האהובים ביותר בישראל, כבר בת 72. אפילו היא מתקשה להאמין בזה, וממשיכה לדהור קדימה. "ברור שהגיל מטריד - את מי הוא לא מטריד? - אבל מה יש לעשות, אף אחד גם לא שואל אותי. ספי ריבלין היה אומר שכל הבדרנים אוהבים להופיע בבתי אבות. למה? כי זה לא משנה אם הבדיחה מצחיקה או לא, זה תמיד ייגמר בפיפי בתחתונים. אני רוצה לזוז מה שיותר ולהביא שמחה בכל מקום שבו אני מופיעה, ואני לא שוכחת שאלוהים עושה לנו כל בוקר נס. האמת, לא חשוב בת כמה את, חשוב מי מזריק לך את הבוטוקס. אני לא יכולה לשכוח את זה ומנצלת כל דקה למלאכת החיים. יש לנו קבוצה של סבים וסבתות בווטסאפ, שנקראת קטטר דוט קום טיטול. כולם בקבוצה כבר לא רואים כל כך טוב וגם לא שומעים כל כך טוב, אבל מעריכים כל דקה".

     

    44 שנים ששביט נשואה לאבישי דקל. "כשהתחתנו אמרו 'השניים האלה יהיו יחד מקסימום שבועיים, אפילו פחות, הם כל כך שונים זה מזה, הפכים גמורים', ותראה כמה שנים זה מחזיק מעמד, ועוד יחזיק, עד גן עדן", היא אומרת. "איזה מזל שאבישקי ירד פעמיים מהאופניים ועשה לי שני ילדים נהדרים, והם הביאו לי כבר שבעה נכדים בלי עין הרע. טפו־טפו, וחמסה על כולם. זו אהבה גדולה, ואבישקי הוא עוגן גדול וגבר אחראי ומסור, וחכה עד שתראה אותו עם מכנסי הרכיבה שלו. תתעלף. אין יותר סקסי ממנו".

     

    יש לך בכלל זמן להיות סבתא עם כל כך הרבה הופעות ותוכניות?

     

    "אני מתה על זה, שאין לתאר. אני סבתא שמבשלת להם, שהולכת איתם לחוגים, שישנה לידם, רואה איתם סרטים ויוצאת איתם להליכות בפארק. אם אני לא רואה אותם יום אחד, אני משתגעת מגעגועים".

     

    למדתי מאל פאצ'ינו

     

    לא מעט מחבריה הטובים של שביט כבר אינם. יותר מכל היא מתגעגעת לספי ריבלין, הנפש התאומה שלה. "בא לי לדבר איתו כל יום", היא אומרת, ופתאום כדור המרץ הבלתי מתכלה הזה מחריש לרגע. "אני חולמת עליו המון, ובחלומות שלי ספינקה מדבר בקול שלו החזק והרועם. אני חושבת שעם ספי עשיתי אלף הופעות, ביום ובלילה. כל פעם שאמרתי לו 'כשאתה מחבק אותי חזק כל כך, נשבר לי משהו', הוא אמר 'אז אני אחבק אותך כל כך חזק, שהכל יתאחה. אני לא אשם שאת מחוברת עם סלוטייפ".

     

    גם לדודו דותן ולעוזי חיטמן היא לא מפסיקה להתגעגע. "כשאני שרה בהופעות את 'הילד הכי קטן בכיתה' אני נזכרת איך עוזי צילצל אליי בשתיים בלילה ואמר לי 'בואי מהר, יש לי שיר בשבילך'. אמרתי לו 'זה לא יכול לחכות עד הבוקר?', והוא אמר 'לא, כשיש משהו טוב אוכלים אותו מייד".

     

    אמנים מתבגרים רבים טוענים שבארץ לא יודעים לתת להם כבוד אחרי כל השנים.

     

    "אני לא יכולה לדבר בשם אמנים אחרים. אני מרגישה בת מזל ומוקירת תודה על כל הופעה וכל דקה על הבמה. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו, ואני מאושרת להופיע עוד ועוד. שאלו פעם את אל פאצ'ינו מה הוא רוצה שיגידו לו כשהוא יגיע לשמיים, והוא אמר 'אני רוצה שיגידו לי 'החזרה מתחילה בשלוש'. זה עצום ונדמה לי שזו המהות כולה — לעשות חזרות, לעלות על הבמה ולראות שהקהל צוחק ומתרגש ממך. ברגעים של צחוק וחיבור, אין דבר כזה בעולם".

     

    הצורך שלך להצחיק הוא באמת כפייתי?

     

    "אני אוהבת לצחוק ולהצחיק, וברצינות, אני חושבת שצריך להוסיף את הצחוק לסל הבריאות. זה גם הכי זול וגם הכי מזין, וגם פותח את הלב והמוח. נכון, יש גם דברים מאוד עצובים וכואבים. אני יודעת שזאת מדינה מלאת מכאובים וצער, ויחד עם זאת יש בה את האנשים הכי טובים. לפני חמישה ימים הופעתי בהתנדבות וחגגנו יום הולדת מאה לשלושה אנשים. יש דבר יותר מדהים ומפעים מאיש בן מאה ששרד הכל, ובאים אליו ילדיו, נכדיו, ניניו, ואני שרה איתו את הג'מבו. אין גבול. במקום שיסוי ופילוג בואו נגיע לאיחוד וקרבה וחיבוק גדול, ונגשר על כל הפערים וכל הצערים".

     

    את מופיעה עכשיו עם יצפאן, קרב צמוד בין שני אנשים שלא מפסיקים לדבר.

     

    "יצפאן אומר לי שבחזרות כל כך חפרתי לו, שהוא מקבל יותר ביטוח לאומי מאז שאנחנו יחד. הוא גם אומר 'איך אישה כל כך קטנה, בגודל של מטרייה ששמים על הקוקטיילים, יכולה לדבר כל כך הרבה וכל כך מהר".

     

    את גם בוכה לפעמים?

     

    "אני מנסה לא לבכות, למרות שכשחברים טובים הולכים, בטח ובטח כשספי הלך, אי־אפשר היה לא לבכות. אבל בגילי כבר לא בוכים משטויות — לא כשגוררים לי את האוטו, לא כשיצא לי אבטיח לא מתוק ולא כשאמרו לי שהנכד שלי גמול והוא עושה לי פיפי במיטה". •

     


    פרסום ראשון: 03.07.19 , 20:22