כמו רוב סיפורי ההיכרויות הטובים בעולם שלפני המצאת “חתונה ממבט ראשון”, גם יעל, 50, הכירה את בעלה ממש במקרה. “זה היה לפני 28 שנים. אחותי ואחותו היו שותפות לדירה. באחד הימים שהגעתי לבקר אותה, גם הוא היה שם, ומצידו זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. מצידי פחות”, היא צוחקת. “הוא היה שונה מאוד מהגבר שדמיינתי לי - מין עמנואל הלפרין שרמנטי כזה. חנון עם עיניים כחולות ומשקפיים. הוא היה ההפך הגמור – עיניים חומות, שחום, הכי לא חנון שיש”.
הזמן עשה את שלו, ושלוש שנים אחר כך כבר התחתנו והפכנו להורים לשלוש בנות. “אני שמחה שלא הייתי צריכה לבלות בכל מיני אתרי היכרויות או לצאת לברים כדי להכיר גברים. יעל (כל השמות של בני הזוג בכתבה בדויים) מתקשה להגדיר במדויק איך הצליחו לשרוד את השנים יחד, אבל יודעת לומר שהחיים המשותפים דרשו הרבה ויתורים ופשרות. “אני לא רואה את עצמנו זוג אידיאלי בכלל. אנחנו בסדר, מסתדרים, הייתי בוחרת בו שוב, ואני אוהבת אותו, אבל אנחנו לא מהזוגות האלה שעושים הכל יחד, נוסעים לחו”ל רק ביחד ולא נפרדים. גם לא היו לי חלומות רומנטיים כאלה. אנחנו נותנים הרבה כבוד אחד לשני. בעלי תמיד כיבד את זה שיש לי הרבה דברים אחרים לעשות חוץ מלהיות איתו כל ערב בבית. גם אני כיבדתי את הרצון שלו להישאר בבית.
“למדנו אחד את המגבלות של השני. הוא יותר מסודר, אני מאוד מבולגנת. אחרי שהכרנו הוא עבר לגור איתי בדירה, ואמרתי לו: אני מבולגנת. אם זה מפריע לך, אתה יכול לסדר, אבל לא להעיר. ככה זה נשמר כבר 28 שנה. אני משתדלת לסדר, אבל אם זה תלוי בי הבית רוב הזמן מבולגן.
אופציית הפרידה, היא אומרת, מעולם לא עלתה על הפרק. “יש לי הרבה חברים וחברות שהתגרשו. אותנו הדביקה החברות. מעולם גם לא היינו בטיפול זוגי. היו תקופות שהלכתי לטיפול לבד, אבל אני חייבת להודות שלא הקדשתי שם יותר מדי זמן לזוגיות שלנו. היו לי עניינים אחרים לדבר עליהם”.
•••
יעל ובעלה שייכים לזן שמצוי בסכנת הכחדה: אלה שהחזיקו מעמד ונשארו כדי לתת לאחרים תקווה. אחוזי הגירושים הגבוהים, המחקרים על בגידות בחיי נישואים, והחרדה שמא יש שם בחוץ משהו שאנחנו מפסידים הפכו את הזוגיות לעסק סבוך יותר מפיזיקה קוואנטית. גם אלה שמוצאים את ה־אחד או ה־אחת יודעים שהסטטיסטיקה נגדם, והפי־אנד מוצאים בעיקר בסרטים של ג'וליה רוברטס. "כדי להחזיק מעמד בזוגיות ארוכת שנים", אומר פרופ' עמי שקד, "אתם צריכים לצאת מהסרט הרומנטי שאתם חיים בו ולהתחיל להתחייב לוויתורים כואבים. בלי זה, זה לא יעבוד".
אם יש אדם שצריך להקשיב לו כשזה מגיע לזוגיות, זה כנראה פרופ' שקד. הוא אחד הסקסולוגים הראשונים בארץ, מי שעשה את הסטאז' אצל כוהני הסקס האמריקאים מאסטרס וג'ונסון (גיבורי הסדרה "Masters Of Sex"), המטפל כבר יותר מארבעים שנה בזוגיות הישראלית, ויודע מהי התלונה השכיחה של נשים על בני זוגן ("כמעט לא משתתף במטלות הבית, רובץ מול הטלוויזיה או מתעסק בסלולרי"), ולהפך ("מחמיצה פנים, לא מרוצה, מרבה לקטר ומתעלקת").
הוא עלה מטריפולי, גדל במשפחה חרדית ולמרות שאביו קיווה שיהיה רב כמוהו ‑ החליט למרוד. בגיל 18 התגייס, שירת כלוחם ונפצע במלחמת ששת הימים. מאז שנות ה־70 הוא עובד כמטפל זוגי ומיני. בין היתר ייסד את המכון לטיפול, חינוך ומחקר סקסולוגי בתל־השומר וניהל אותו עד אמצע הניינטיז, ואת י.נ.ר (יועצי נישואין רבניים) – מוסד אקדמי למגזר החרדי. המומחיות שלו בתחום נשאה פירות גם בחייו האישיים. לאחרונה חגג חתונת זהב, חמישים שנה משותפות עם בת זוגו דרורה, ושלושת ילדיהם. "מטפל שעובד בנאמנות, תוך כדי שהוא מטפל באחרים, מתבונן אל תוך עצמו", אומר שקד. "אתה לא יכול לטפל באחרים מבלי שאתה מכוון את עצמך. 'קשוט עצמך תחילה’".
את ניסיונו מעביר עכשיו שקד לאחרים. לאחרונה פירסם את "אמנות הזוגיות" שכתב יחד עם ד"ר דריה מעוז, סופרת ואנתרופולוגית, המכללה האקדמית הדסה ופרופ' עמירם רביב (הוצאת כנרת זמורה־דביר). דרך ראיונות עומק עם מאתיים נשים וגברים שחיים יחד לפחות 25 שנים, מנסים השלושה לספק תמונת מצב עדכנית על הזוגיות הישראלית. התוצאה היא ספר עיון קולח, שהשורה התחתונה שבו לא תפתיע אף אדם עם ותק זוגי של יותר מרבע שעה אחרי החופה: שום דבר לא בא בקלות. בעיקר לא נישואים יציבים.
כותרת המשנה של הספר מבטיחה אמנם את חשיפת "הסוד לנישואים ארוכים", אבל ספק אם יש סוד כזה. הספר מציג שלל עצות וכלים אפקטיביים לזוגיות יציבה - לדעת איך לוותר, לסלוח, להבליג, וגם מתי ואיך לריב - ובגדול, מנער את הרומנטיקה מהמודל שוולט דיסני הטמיע בנו מילדות.
השנים הרבות שבהן מטפל שקד בישראלים מאפשרות לו לזהות מגמות בולטות באופי הפנייה והטיפול. "בשנות השמונים והתשעים הגיעו אליי בעיקר מטופלים עם בעיות בתפקוד המיני", הוא מספר. "גברים שסבלו מאין אונות, שפיכה מוקדמת ונשים שהתלוננו על כאבים וקושי להגיע לאורגזמה. בעשרים השנים האחרונות רוב הבעיות שאנשים מציגים הן של חוסר חשק מיני והיעדר ליבידו. אחד המיתוסים שחייבים לנפץ הוא שלגברים תמיד יש חשק. בשנים האחרונות אני רואה בצורה מובהקת שיותר ויותר נשים מתלוננות על כך שהבעל לא מתעניין בהן מבחינה מינית, בטוחות שהוא כבר לא חושק בהן, מספרות שהם בקושי מקיימים יחסי מין, וכשהם עושים את זה כבר, זה סקס עייף. אנשים התעייפו מסקס. משהו בשחיקה בחיים בארץ, המעמסה הכלכלית, המרדף אחרי תפקיד בכיר יותר או משכורת גבוהה הם חלק מההסבר לכך. בישראל, המועקה הזאת מורגשת היטב. זו תוצאה של המתח, החרדות, הדיכאון והסטרס שאנחנו חיים בתוכם כאן".
שאני אבין, אתה מקשר בין המצב הביטחוני בישראל לעובדה שהישראלים איבדו עניין בסקס?
"יש קשר ישיר בין מצב מעורפל מבחינה ביטחונית, חרדות קיומיות ודאגות איומות שיש לזוגות צעירים כיום – מאין יבוא עזרי – לעובדה שהישראלים עושים פחות סקס. אדם מגיע הביתה שפוך, יושב, בוהה בטלוויזיה והולך לישון. אני שומע את התיאור הזה כל הזמן. הפציינטים שלי אומרים לי: אני בסטרס, יש עליי הרבה עול. הבוקר טיפלתי בזוג - הגבר יוצא בחמש וחצי בבוקר לעבודה וחוזר מאוחר. יש לו המון לקוחות שגוערים בו. הוא מגיע הביתה חסר אנרגיה לחלוטין. את כל הליבידו הוא הוציא בעבודה. אני שומע הרבה אנשים מדברים על חרדות כלכליות. יש דאגה עתידית לחינוך ולעתיד של הילדים: מה הם מסוגלים לתת להם. הם מסתכלים אחורנית ורואים שלהורים שלהם היה הרבה יותר קל".
אז עכשיו הממשלה אשמה גם בזה שהישראלים לא עושים סקס?
"לא הייתי רוצה להאשים את הממשלה, אבל זה המצב הקיומי שלנו. תראה מה קורה בדרום, אנשים חיים בממ"ד. החשק המיני הוא הבטן הרכה שלנו. כשאני לא מרגיש טוב, החשק המיני יורד. אם אני במתח, החשק המיני יורד. זה התרמוסטט האנושי. ברור שמתח ביטחוני ממשי משפיע על זה".
איך מטפלים בבעיית חוסר החשק המיני? כלומר חוץ מלחתור להסכם שלום.
"אין תרופת קסמים לכל סוגי הדחף המיני הירוד. אצל נשים, למשל, הסיבה העיקרית לירידה בחשק המיני היא חיי נישואים באיכות נמוכה, בן זוג לא נגיש שלא מגיב לצרכים חיוניים, כמו הצורך להרגיש חשובה, מוערכת ושייכת. כשהירידה בחשק נובעת ממתחים וחרדות, צריך לטפל בהם. זכורה לי אישה, בשנות הארבעים לחייה, שהתלוננה שלבעלה אין כמעט חשק והם מקיימים יחסים לעיתים מאוד רחוקות. הבעל תיאר אורח חיים גדוש מתחים ועומסים בעבודתו כאיש עסקים בכיר. האיש עבד בבית גם בערב. רק שינוי ארגוני בחברה שבה הוא עובד, איפשרה לאיש לפנות זמן וכוחות, שאותם הפנה לזוגתו וילדיו".
•••
משה (73) וציפורה (71) נשואים כבר 43 שנה. הם הכירו בשידוך דרך חברה של אמה של ציפורה. מה שהיה להם אז במשותף הייתה העובדה ששניהם יהודים, רווקים וחיו בארה”ב – משה במסגרת שליחות וציפורה נולדה שם. בסבנטיז, מתברר, היה די בזה כדי לקבוע דייט.
“אפשר לומר שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון”, מספר משה. “אחרי יומיים התקשרתי ושאלתי מתי נוכל להיפגש שוב”. ציפורה הגיעה לארץ בעקבות משה ובשיחה משותפת החליטו להינשא. שנתיים אחר כך כבר הפכו לזוג פלוס שתיים.
“אני לא חושב שיש הסבר אחד לאיך החזקנו מעמד, אבל אף פעם לא לקחנו אחד את השנייה כמובן מאליו. הממוצע האמריקאי של נישואים עמד על שש שנים וחצי. אחרי זה אנשים התגרשו. החלטנו ששווה לנו לקחת את הסיכון לשש שנים וחצי, וגם אם נתגרש, לא נורא. מאז, בכל פעם אנחנו מאריכים את ההסכם שלנו בעוד שש שנים וחצי”.
•••
כמו משה וציפורה, גם שאר המרואיינים ב"אמנות הזוגיות", החלו את חייהם המשותפים במאה הקודמת – כשאופציית הגירושים הייתה פחות שימושית, מוסד הנישואים היה חזות הכל, וטינדר עוד לא היה בתכנון. גם אם זה לא נכתב מפורשות, רובם בחרו להישאר יחד כי זה מה שהכירו, ומשום שהאלטרנטיבה לא תמיד הייתה זוהרת יותר. לרובם חריקת השיניים הזאת השתלמה. הם בנו חיי משפחה יציבים ותיחזקו מערכת יחסים בריאה וחברות איתנה.
"כיום אני רואה יותר ויותר התפוררות ברמת המחויבות של אחד מבני הזוג כלפי בן או בת זוגו", אומר פרופ' שקד. "מה שיוצר פער רגשי בתוך הזוגיות וריחוק, וכתוצאה מכך יש פחות אהבה, יותר כעס, הסלמה ומריבות. רוב הזוגות מתחילים את חייהם המשותפים עם ברק בעיניים. מבטיחים זה לזה הרים וגבעות. בשנתיים הראשונות הם גם עושים הרבה פעילות מרגשת יחד, מה שיוצר תשתית להמשך הדרך. אבל מה שקורה לאחוז ניכר של הזוגות, זה שאחרי זמן מסוים יש התרופפות בביחד, בשותפות, בדברים שעשו יחד. כל אחד מבני הזוג נכנס חזרה לתוך הקונכייה שלו, וחושב שברור מאליו שהכל יימשך ככה. אנשים אומרים לעצמם, אני כבר נשוי, יש לנו ילד, למה אני צריך להשקיע?"
אי־אפשר להתעייף קצת? אנחנו בוחרים מישהו להזדקן איתו, לא להישאר צעירים לנצח.
"העניין הוא שאנשים חיים בסרט שהגבר או האישה שהתחתנת איתה יישארו ככה תמיד. אנחנו לא קולטים שאנחנו חיים בזרימה, אתה לא יכול להכניס את אותה הרגל לאותו נהר פעמיים - הכל משתנה. אם הזוג מצליח להשתנות ולצמוח ביחד כיחידה, יש להם אריכות ימים. זה אחד הנתונים שעלו מהמחקר שעשינו בספר. אם אחד מבני הזוג עושה ספרינט קדימה והשני נשאר בשלו, יש לך את הבקע שיביא לפריצת הסכר".
זוגיות רעה, מצאו החוקרים, מהווה גם סכנת חיים של ממש. “נישואי מצוקה, שאין בהם תמיכה רגשית, עלולים לגרום, מלבד תסכול ומועקה, גם תחלואה פיזית ונפשית וקיצור תוחלת החיים”, הם כותבים בספר. “נמצא, למשל, כי נשים שחיות תקופות ממושכות ללא תמיכה רגשית מבעליהן, עלולות לחלות פי 2.5 יותר בסרטן השד ובהתקפי לב ולסבול מהפרעות שינה ומדיכאון, לעומת נשים שזכו לתמיכה”.
אלא שהמודל הזוגי המסורתי, כבר השתנה. אין כבר דרך אחת, בלעדית - לחיות. אפשר ביחד, אפשר לבד, אפשר בשלישייה, ואפשר גם בבתים נפרדים. העובדה ששיעור הגירושים עומד היום על כשלושים אחוז, מלמדת שגם מוסד הנישואים כבר לא אטרקטיבי כמו פעם. על אף שלמחייתו הוא מסייע לאנשים להתחבר, שקד לא נושא את לפיד החתונה הלבנה. "אין ספק שקיימים היום הרבה יותר סגנונות של חיים משותפים, אבל עיקר השוני הוא רק בתפאורה. לא במהות. מחקרים מראים שתשעים אחוז מהאוכלוסייה רוצים עדיין לחיות בזוגיות".
פעם עבדו ארבעים שנה באותה עבודה. היום מחליפים אותה כל חמש שנים. אולי הצורך להמציא את עצמך מחדש, בא לידי ביטוי גם בזוגיות. מי אמר שצריך להישאר עם אותו אדם כל חייך. למה לא לחדש?
"נכון, אני שייך לדור מסוים שאם המקרר שלו מתקלקל, הוא מנסה לתקן אותו. היום פשוט קונים חדש. אני חושב שזה נכון גם לגבי נישואים וגירושים. מצד שני, גם אלה שמתגרשים רוצים לחזור לזוגיות. הצרכים הקיומיים שהיו אמורים להתגשם עם אדם מסוים לא הוגשמו, אבל זה לא אומר שהרצון נעלם".
בניגוד לדור שלך, שחי בתחושת הישרדות מתמדת, לנו מפמפמים שחיים רק פעם אחת, ומוכרחים להגשים את עצמנו. כל רגע שאנחנו סובלים הוא בזבוז זמן.
"נכון, אחד ממאפייני החיים כיום הוא חשש או פחד להפסיד משהו טוב יותר. חרדת ההחמצה, FOMO (Fear Of (Missing Out. במקום ליהנות מהקיים ולהיות בנוכחות מלאה בחייהם, אנשים חיים בתחושת דריכות מתמדת שהם יכולים להשיג משהו טוב יותר. וזו כמובן אשליה. אבל ברית הנישואים הרבה יותר מורכבת משאר מרכיבי החיים. כשהנישואים מספקים צרכים קיומיים, אדם לא ישאף לאלטרנטיבה שתדרוש להתחיל הכל מהתחלה".
על פי מחקרים, שישים אחוז מהזוגות הנשואים בגדו בבן או בבת הזוג. זה עד כדי כך בלתי נמנע?
"בגידה היא לא תמיד בגלל שרע לי בחיי הנישואים. לא פעם היא נובעת מהצורך לכבוש, מהצורך להרגיש צעיר, לאו דווקא בגלל שחסר לי משהו מסוים. בגידה היא גם לא סיבה לפרק נישואים. סטטיסטית, חמישים אחוז יתגרשו אחרי גילוי הבגידה. האמון יתרסק, וכל אחד ילך לדרכו. חמישים אחוז ימשיכו הלאה ממקום יותר טוב. טיפלתי בלא מעט זוגות שעל אף הבגידה של הבעל בחרו להמשיך יחד כי ההשקעה שהם עשו במשך עשרים שנה - אם זה בגידול ילדים, אם זה בנכסים רוחניים ומשפחתיים – הייתה שווה את זה. יש כאלה שבזכות תשתית איתנה ביחסים שלהם מחליטים להישאר יחד. זה נשמע פרדוקסלי, אבל זה לא".
האם בזוגיות טובה יש מקום לסודות?
"כן. זה אחד הדברים שעלו במחקר שעשינו, וזה גם מה שאני יודע לומר מתוך הטיפול שלי בזוגות. לא הכל חייבים לספר. אנשים אומרים: פתיחות עד אין סוף, אבל לא בהכרח. לפעמים יש מקום לשמור דברים לעצמך".
•••
"עיקר המריבות בינינו היו על חינוך הילדים”, מספרת יעל. “בעלי מאוד קפדן בענייני חינוך. אני מאוד הרפיתי. הוא תמיד חשב שאני לא מספיק אחראית ושהוא המבוגר האחראי בבית. אני חושבת שהוא המבוגר המנג'ס. גם היום, למרות כל השנים, אני יכולה להגיד לו: תעזוב אותם, הם כבר ילדים גדולים. לזכותנו אני יכולה להגיד שגם כשהיינו רבים על זה, אף אחד לא ישן בסלון בסוף".
•••
לא מעט מהזוגות שרואיינו לספר סיפרו בפתיחות על מריבות, חיכוכים והתפייסויות. רק יצור לא אנושי יצליח לשרוד 25 שנות זוגיות בלי להיגרר למריבה קולנית עם בן זוגו. המחקר המובא בספר אישש, לטענת כותביו, את ממצאיו של ד"ר ג'ון גוטמן, שמצא שמבין כל הבעיות והמחלוקות הקיימות במערכת יחסים, ניתן לפתור או ליישב רק כשליש. שני שלישים הם בלתי פתירים - מושרשים באישיות של בני הזוג ובעברם השונה. לכל מי שמחפש את סוד הקסם, הדרך לצלוח קונפליקטים, אומר שקד, היא להשלים איתם ולא לנסות להילחם בהם, אלא אם כן ראש בקיר הוא ענף הספורט החביב עליכם.
"טוב לריב", פוסק שקד, "השאלה היא איך אתם עושים את זה. ברוב המקרים, הישראלים עומדים על דעתם, ודעתם היא זאת שקובעת. בוודאי הגברים. כל אחד מביא את עמדתו בצורה מבוצרת, והתוצאה היא דיאלוג בין חירשים. שום טובה לא צומחת מסוג כזה של מריבה. עם זאת, יש משהו חיוני במריבות, משום שבני זוג שחיים טוב, בזמן מריבה, מחדדים עמדות ומחדדים צרכים ומדברים מתוך כאבם. החוכמה היא לריב מבלי להוריד מערך האחר. כלומר, בלי ביקורת פוגענית - אם בהערת גנאי או בתנועת יד מזלזלת".
כך או כך, שקד מודה שאם כבר לריב - לפחות לקנח במייק־אפ סקס. בטח אחרי שהאופציות לסקס ספונטני הולכות ומתמעטות עם השנים. "מיניות טובה לא דורשת ספונטניות. להפך", טוען שקד. "חיי המין שלנו לא בנויים על המודל ההוליוודי. אנשים שרוצים לשפר את חיי המין שלהם, לא צריכים לפחד לעבוד בזה. כן, גם אם המשמעות היא לתאם זמן ביומן. יש אנשים שירימו גבה ויגידו, זה מכני, אבל אני לא חושב שזה נכון. אני לא ממליץ לפתוח יומן ולתאם מתי עושים סקס, אבל יש זוגות שהחיים שלהם מאלצים אותם למצוא את הזמן לזה, ולכן זה לגיטימי בעיניי".
מה יותר חשוב לזוגיות ארוכת שנים: חברות או רומנטיקה?
"אם אתה דוחק אותי לקיר, אני אגיד חברות. גם במסורת היהודית, כשהרב מברך בשבע הברכות מתחת לחופה, הוא מברך שתהיה ביניהם אהבה, אחווה, שלום ורעות. הרעות מגיעה בסוף כי היא דבר שמתפתח. זה לא משהו שמגיע עם מצנח ברגע הראשון שמתחתנים. אם התפתחה ביניכם חברות - בדרך כלל תרוויח גם עוד הרבה דברים אחרים. תהיה לך יכולת לסלוח על מעשה חריג. תהיה לך יכולת לוותר על אינטרס אישי לטובת האינטרס הזוגי. אלה נכסי צאן הברזל של זוגיות מאושרת. לדעת לוותר ממקום של עוצמה ולא בגלל שאני פראייר".
יש סיכוי לזוגיות להתפתח בלי שסקס הוא חלק מרכזי ממנה?
"כן, השאלה היא רק אם שני בני הזוג מסכימים על זה. יש כאלה שבגיל מסוים אומרים, אנחנו חיים בשלום גם בלי סקס. אני מכיר זוגות נשואים שהם חברים טובים, ושסקס אינו המרכיב המרכזי של יחסיהם, וזה בסדר גמור. בתנאי שלשניהם יש תחושה דומה ביחס לזה. הקונפליקט מתעורר כשהתחושה איננה הדדית".
נהוג לחשוב שגברים זקוקים יותר לסקס. במחקר שלכם המיתוס הזה נשבר.
"בשנות השמונים טיפלתי בעיקר בגברים שהתלוננו על נשים קרות, פריג'ידיות, שלא מקיימות איתם יחסי מין בתדירות שמתאימה להם. כיום הרבה יותר נשים מתלוננות שמשהו קרה לבן הזוג שלהן. אין לו חשק למין, הוא מעוך על הכורסה מול הטלוויזיה, והיא צריכה להעיר אותו כדי שיעבור למיטה".
אולי יש לו אישה אחרת?
"אין לו. הוא פשוט מותש".
גיליתם שגם בקרב בני זוג צעירים יותר, על אף המהפכה הפמיניסטית, חלוקת התפקידים בבית עדיין שמרנית. נשים אחראיות על הילדים, גברים מפרנסים.
"נכון. אבל מה שחשוב בעבודות הבית ובמטלות בחיים זה שתהיה הרגשה של הוגנות. כשאחד מבני הזוג מרגיש פראייר, מתחילה הבעיה".
ומה הקשר בין חלוקת התפקידים בבית לסקס?
"מניסיוני כמטפל, כשיש בעיות בחלוקת העול יש גם בעיות אחרות, הרבה יותר עמוקות. זה אף פעם לא באמת רק 'בעלי לא עוזר לי'. כשאישה מרגישה שבן זוגה לא שותף להוויית הבית או לחיים שלה, מהמקום הזה, היא אומרת, לא אתן לו את העונג שיש במיניות. טיפלתי בנשים שהרגישו שבני זוגן לא שותפים לחייהן, לא נותנים הרגשה של שייכות וביטחון רגשי. אחת מהן אפילו מנעה את עצמה מלהגיע לאורגזמה, ואמרה: הוא רוצה לקיים איתי יחסי מין? בבקשה. אבל אני לא אתן לו את התענוג שהוא יביא אותי לאורגזמה, ושאני איהנה ממנו".
בקיצור, גברים, עשו יותר ספונג'ה.
"אני לא מתערב, אבל גברים ונשים צריכים לקבוע בעצמם מי עושה מה ולדעת שזה משתנה עם החיים".
•••
לא תמיד היה פשוט, נזכרת ציפורה. “שנינו עבדנו קשה מאוד. לכל אחד מאיתנו הייתה קריירה, עם דרישות ובוסים. בין לבין גם גידלנו שתי בנות. גם בתקופות הקשות שלנו, תמיד התגברנו. כמעט שלא רבנו. כל אחד ידע לעצור תחנה אחת לפני הסוף".
משה: "בעבודות הבית היה לנו ברור מי עושה מה – ציפורה מכינה את האוכל, אני שוטף את הכלים. היא עושה כביסה, אני מקפל. לאורך כל השנים ידענו לתת אחד לשנייה כבוד, עשינו ויתורים, וגם הרומנטיקה לא הזיקה. נתנו ספייס וכיבדנו את הזכות לפרטיות של כל אחד. לכל אחד מאיתנו יש את סדרות הטלוויזיה האהובות עליו שהוא צופה בהן לבד. יש כמובן גם סדרות שאנחנו רואים ביחד, ושנינו יודעים שאסור לאף אחד מאיתנו לראות אותן בלי השני. לא יודע אם זה הסוד לזוגיות ארוכת שנים, אבל אצלנו זה עבד".
•••
שקד הוא כאמור הישראלי היחיד שעבד בצמוד עם ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון, צמד החוקרים שהתפרסמו בזכות מחקר מהפכני על מיניות האדם – וגיבורי הסדרה "הסקס של מאסטרס". הוא מספר שהסדרה העלילתית "נאמנה לגמרי למציאות. ברור שעשו אותם יפים יותר, סקסיים יותר, מאסטרס לא היה כל כך יפה כמו הבחור שמגלם אותו, ואשתו לא הייתה אטרקטיבית במיוחד, אבל זה הוליווד".
ההכשרה בטיפול מיני אצל כוהני הסקס הגדולים, הופכת אותו לאחד המומחים בתחום אבל כנראה גם לאדם ששום דבר - תופעה, סטייה, פטיש - לא מפתיע אותו. בפרק המוקדש לאינטימיות, מודים חלק מהזוגות שמאסו בסקס הקבוע שלהם וחיפשו ריגוש מיני אחר: חילופי זוגות. שלישיות. פוליאמוריה. שקד עצמו מסרב לנקוט עמדה ברורה - בטח לא להמליץ על הדרך האידיאלית לגיוון במיטה. "מימיי לא המלצתי על חילופי זוגות מאחר שברוב רובם של המקרים, כשבני זוג מציפים בעיה מינית הסיבה לבעיה היא לרוב במערכת היחסים שלהם. בדרך כלל, כשעלתה לדיון סוגיית השגרה והשיעמום בחיי המין גיליתי שגרה ושיעמום כלליים בחיי הזוג. שגרה ושיעמום בחיים היומיומיים 'יזלגו' גם למיניות. כך שהכיוון יהיה לתבלן ולפלפל את החיים בכלל לפני הכניסה לחדר המיטות. זוגות לא צריכים מטפל שיציע להם חילופי זוגות. אם הם בעניין ‑ הם כבר ימצאו את הדרך לשם. האם ה'גיוון' יפתור בעיות בבסיס הקשר? התשובה היא שלילית. הפנייה לגיוון מסוג זה היא 'כביש עוקף' של הבעיות העמוקות יותר. מה שכן, תתפלא לשמוע שגם ב־2019 שינוי תנוחות וקיום יחסי מין במקומות שונים ובזמנים שונים עדיין מככבים ברשימת ההצעות שבני זוג מעלים בעצמם".
מה דעתך כמטפל על זוגיות פתוחה?
"אתה לא יכול לשאול מדען שאלות ערכיות. יש זוגות שזה מתאים להם, יש זוגות שלא. רוב בני האדם לא בנויים לדבר הזה בגלל הצורך בשייכות, שהוא צורך הישרדותי. הצורך להרגיש שייכות ברמה הרומנטית, אינטימית, הוא עמוק ולא יכול להתפצל ליותר מדי אנשים. לאחרונה רווחת התפיסה בקרב מומחים שפוליאמוריה הינה זהות מובנית ובלתי ניתנת לשינוי (polyamorous orientation), וכפי שקיימת שונות בנטייה מינית, כך גם קיימת שונות לגבי העדפה לקשר אינטימי עם אדם אחד או העדפה לקשר פוליאמורי. יש גם מומחים בתחום הביו־רפואה שסבורים שפוליאמוריה, כמו מונוגמיה, טבועה בנו גנטית. מחקר קנדי מקיף אגב לא מצא הבדלים באיכות הנישואים של זוגות מונוגמיים לזוגות פוליאמוריים. משתתפי המחקר הפוליאמורים דיווחו על שביעות רצון מהנישואים ורמה גבוהה של קרבה רגשית ומחויבות לקשר הראשוני שלהם, מה שאומר שפוליאמוריה אמיתית, לא מזיקה לאיכות הקשר הזוגי הראשוני".
מה דעתך על טינדר ושאר אפליקציות ההיכרויות? האם האופן שאנחנו מחפשים אהבה כיום משפיע גם על האופן שאנחנו מתחזקים אותה?
"אין ספק שהטכנולוגיה כיום מייצרת רעשי רקע במערכות יחסים רומנטיות. הזמינות של קשרים לא מחייבים ולעיתים אנונימיים, האשליה שבכל רגע נתון מחכים אי שם אלפי ריגושים מיידיים, כביכול ללא מחויבות ומאמץ, החשש שבחוץ קורה משהו טוב ומרגש יותר. תלות כרונית בטכנולוגיה מקהה את החושים ומחלישה שרירים שנחוצים לפיתוח קרבה רגשית ואינטימיות, את היכולת לתקשר ולהיות נוכח בקשר משמעותי המצריך תשומת לב והשקעה, ויציאה מגבולות ‘העצמי’ כדי להתחבר לאחר. ועדיין, עם כל המהפכות שמסביב, אנשים כמהים לזוגיות. מי שמצליח להחזיק מעמד מבטיח לעצמו אי של יציבות בחיים כאוטיים וחסרי ודאות. בישראל 2019, זה ממש לא טריוויאלי".
וגם לעשות שלום לא יזיק. אם הבנתי נכון זה לא רק אינטרס מדיני, אלא גם זוגי.
"בהחלט. אם יהיה שלום במדינה, יהיה גם שלום בין בני זוג".
5 מעל 25 / זוגות מפורסמים שחגגו את חתונת הכסף
אלמגור: “ברור שפה ושם היו משברים, כמו בכל זוגיות, אבל אנחנו יודעים לגשר עליהם בסופו של דבר. החוכמה היא איך לתמרן בזוגיות כזאת, איך לבוא הביתה ולא לרדת לחיים של בן־אדם . לתת את הספייס". (“ 7 ימים", 19.2.2010)
אליאן: “כל לילה, כשמישהו מאיתנו חוזר מהצגה, אנחנו יושבים ושותים ביחד כוסית ומדברים. אין יום אחד שהחמצנו את זה. אין לי חבר יותר טוב ממנו".
קשת: “אנחנו לא הולכים לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, למטפלים זוגיים. עם הכוסית אנחנו עושים לעצמנו את הטיפול. אסור לך להישאב למציאות שבה כל ערב רואים טלוויזיה, ואז קמים והולכים לישון". (“ 7 ימים", 1.12.2017)
שביט: “העצה שלי לנשים: לכו לפני החתונה לכותל, כדי שתלמדו לדבר אל הקיר. אחרי החתונה כבר לא צריך להיות בררנית, העיקר שיש לו דופק.
העצה שלי לגברים: לפנק את אשתך. אישה זה כמו גינה. אם לא תשקה אותה יבוא גנן אחר. ואם בעלך רוצה כל יום ארוחת בוקר במיטה, שימי לו את המזרן במטבח". (“ 7 ימים", 31.3.2017)
מושונוב: “כשהיינו צעירים היו בינינו ויכוחים ומריבות ארוכות. היום לא צריך את כל הוויכוח. מספיקה נהמה קצרה. זה היופי בבגרות, וגם אין לנו רצון לפתח את זה יותר מדי. אתה ידוע שאת שלך אמרת בפחות מילים ובפחות כעסים” . (“ 24 שעות", 15.9.2016)
מור: “אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות הוא להבין שאם יש משהו לתקן ‑ תתחיל בעצמך. אתה הבעיה. תמיד. זה לא אומר שאני מצליחה ליישם את זה, אבל אני חושבת שלקבל אחריות על עצמך, גם בזוגיות, זה מאוד מהותי" (“ 7 ימים", 4.5.2018)
