על אש קטנה
למרות הערכות המשטרה והכוננות הגבוהה בצמתים המרכזיים, רק מעטים הגיעו אמש להפגנות נגד הגזענות • משפחתו של סלומון טקה ז"ל ביקשה שלא לחדש את המחאה עד תום השבעה • "הודעתי לכולם לא לבוא", סיפר אחד ממובילי המאבק, "החלטנו שצריך לעצור את האלימות ולנסות להידבר" • אבל יש גם מי שלא מתכוון לוותר בקלות: "אין דרך לגרום לשינוי מלבד הפעלת כוח"
אחרי יום רווי אנרכיה שכלל הפגנות אלימות בכל רחבי הארץ, חסימות כבישים ועשרות עצורים ופצועים, אתמול התמונה הייתה שונה: מעטים הגיעו למחאות בצמתים ובמוקד המרכזי בצומת עזריאלי בתל־אביב נרשמה נוכחות דלה של 250 מפגינים בלבד – רבים מהם כלל לא משתייכים לקהילה האתיופית והגיעו להפגין סולידריות. מי שתרמו רבות לרגיעה הם משפחתו של סלומון טקה ז"ל, שנורה בידי שוטר, שקראה למפגינים להנמיך את הלהבות ולעצור את המחאה עד לתום השבעה על מות בנם.
אתמול לקראת שעות אחר הצהריים החלו שוטרי מג"ב להיאסף סמוך לצומת עזריאלי. בתאים האחוריים של האפודים שעל גופם הוטמנו רימוני הלם, הם אחזו באלות וחבשו קסדות. אחרי האירועים שלשום הם לא התכוונו להמתין שאירועי האלימות יצאו משליטה כדי לפעול.
אחרי שעה וחצי ניתן האות ועשרות מפגינים פרצו לכביש וחסמו את דרך מנחם בגין. השוטרים, כשפי שהתחייב מ"מ המפכ"ל, גילו אפס סובלנות והחלו לפנות בכוח את המפגינים. "שוטר אלים חייב להיות בפנים", זעקו המפגינים. גם במוקדים אחרים ברחבי הארץ ניסו מספר מפגינים לפרוץ לכביש, חלקם אף נעצרו. אך למרות ההערכות והכוננות הגבוהה, המחאה נשמרה על אש קטנה. "ציפינו לאירועים קשים יותר", סיפר אחד השוטרים. "אני יכול להבין את הזעקה של המפגינים אבל ישראל היא מדינת חוק ותפקידנו הוא לשמור עליו".
במקביל, ברשתות החברתיות של בני העדה האתיופית הועברו אמש הודעות כי אין כוונה להמשיך במחאות האלימות וגם כאלה שתיכננו להגיע ולהפגין נותרו בבתים. "הודעתי לכולם לא לבוא", מספר יואב טרונך, ממובילי המחאה, "החלטנו שצריך לעצור את האלימות ולעת עתה לנסות להידבר". ההחלטה עשתה לה כנפיים בקבוצות הווטסאפ, ולכן תמונות רעולי הפנים וחשופי החזה שאיפיינו את ההפגנה ביום שלישי לא חזרו על עצמן. בקהילה האתיופית מסבירים שהחליטו לרסן גם את הצעירים שהשליכו אבנים וזרקו בקבוקי תבערה. "זו לא דרכנו", הסבירו, "אין לנו שום רצון שמישהו יקפח את חייו במחאה אלימה".
בניגוד למחאות אחרות שהתקיימו בישראל בשנים האחרונות, מחאת בני העדה האתיופית מאופיינת בספונטניות עממית. אין להם הנהגה מסודרת, ישיבות מטה וסוללה של אנשי יחסי ציבור בדומה למחאות כמו של הלהט"בים והמחאה נגד אלימות כלפי נשים. הם גם לא מארגנים הסעות לכיכר אלא פשוט יוצאים לרחובות ולצמתים לאחר שקיבלו הודעות ברשתות החברתיות. "זה ממש דומה למהפכת 'האביב הערבי'. לא צריך כרזות ופליירים - מספיק להריץ הודעות, ואנשים מגיעים בהמוניהם", מתאר הפעיל החברתי אבי יאלו.
המשתתפים בהפגנות טוענים כי העובדה שרבים מבני העדה האתיופית נוצרים כעס רב על היחס של השלטונות כלפיהם הובילה להיענות גבוהה של מפגינים ברחבי הארץ. "אין אתיופי שלא מרגיש פגוע. אין אתיופי שלא חווה יחס משפיל, ולכן המוות של סלומון טקה היה הזרז למחאה שפוגעת בכולנו", מסביר טרונך. "הזעם והכאב גרם לכולם לעזוב את כל העיסוקים שלהם בשביל משהו גדול יותר".
לא כל המפגינים שיצאו לרחובות הם אותו הדבר והאפיון שלהם שונה ומגוון. "מדובר במחאה שחוצה גילאים, מעמדות וגבולות גיאוגרפיים", הסביר יאלו. אי־אפשר למכור לנו יותר לוקשים. אם שוטרים היו יורים באדם מאוכלוסייה אחרת - זה היה נגמר הרבה יותר גרוע. זה לא שהמחאה הפכה לאנרכיה. האנרכיה הפכה למחאה".
גם אברהם טנגה שהפגין בתל־אביב מספר על תחושת האפליה שרודפת אותו יום ביומו. "אני נולדתי בארץ הזו אבל אני לא מרגיש שווה כמו כולם", אמר טנגה. "ההורים שלי מודאגים שיצאתי להפגנה, הם חששו שיעצרו אותי אבל זה לא מרתיע. אני והחברים שלי שגדלנו כאן רוצים שינוי אמיתי ביחס לעדה שלנו וכנראה אין שום דרך אחרת להעביר את המסר הזה מלבד הפעלת כוח".
יואב טרונך
גיל: 40
מקום מגורים: נתניה
עיסוק: נהג משאית
מוקד הפגנה: קריית חיים
"אני לא רוצה שיגידו שאנחנו אלימים כי זה לא מאפיין אותנו. אבל זה בלתי נתפס ששוטרים יורים כאן באנשים רק בגלל צבע העור שלהם"
מטיוס (אפנצ'ו) מלסה
גיל: 23
מקום מגורים: גן שמואל
עיסוק: איש חינוך
מוקד הפגנה: קריית־אתא
"טובחים בנו יום־יום. יש אלימות ובריונות מצד המשטרה, ומח"ש מטאטא וסוגר את התיקים. אי־אפשר לשפוט אותנו אחרי שבמשך כל כך הרבה שנים אנחנו מופקרים. נמאס לנו לשתוק"
גרמאו אווקה
גיל: 47
מקום מגורים: רמת־גן
עיסוק: סדרן
מוקד הפגנה: תל־אביב
"עליתי לישראל לפני 15 שנה וזו לא המדינה שדמיינתי לעצמי שאני מגיע אליה. למה עושים הפרדה בין דם לדם? אנחנו יהודים וישראלים בדיוק כמוכם"
לפנייה לכתב/ת 
