טוסקנה ב־30 שקל

לבולגריה יש ערים מתוירות לעייפה ומוכרות למטיילים הישראלים. אבל הקסם לעיתים נמצא דווקא בערים שליד, אלו שהתהילה פסחה עליהן ולא בצדק. כזאת היא פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה, עם היסטוריה ותרבות עשירה. כמה עשירה? השנה האיחוד האירופי בחר בה לבירת התרבות האירופית, לא פחות, תואר אותו היא תחזיק עד לשנה הבאה.

סוף שבוע שלם בעיר, והתואר מתחיל להיות ברור מאליו. הווליום בה נמוך, אין צורך להשכים, למלא בקבוקי מים ולנעול נעליים נוחות. הקצב אחר לגמרי. אפילו טיול בעיר העתיקה, שבדרך כלל מסתיים בכאבים ברגליים, מתגלה כחוויה מקסימה ונינוחה. בעתיקה יש לא מעט לראות – כנסיות, היפודרום ואמפיתיאטרון שמארח הופעות שוות במיוחד, כמו הזמר סטינג שקפץ לשם לאחרונה. כן, הרומים שלטו שם וזה מורגש היטב.

אטרקציה יומית נוספת, ובעיניי חוויה מאין כמוה, היא ביקור ביקב Villa Yustina בפאתי פלובדיב, בעיירה אוסטינה. האוויר הנקי, שיחי הגפן הגדולים, הנופים והצבעים, הכל זורק אוטומטית את הראש והגוף לטוסקנה המדהימה. אחרי סיור נדיר ביופיו, יש אפשרות לטעימות של מספר יינות לצד פלטת גבינות ונקניקים. נשמע כמו מותרות, אבל התענוג יעלה לכם רק 15 לווה (המטבע המקומי), שהם 30 שקל. אטרקציות נוספות הן אגם וואצ'ה היפה וטיול ג'יפים ברכסי ההרים רודופי.

מסעדות לכל כיס

פסטיבל רחוב בעיר

החיים הטובים בזול זה כיף גדול. והיקב הוא רק יריית הפתיחה לאוכל הזול במסעדות. ב־50 שקל ולעיתים בהרבה פחות, תוכלו לאכול בפלובדיב מנה ראשונה, עיקרית וקינוח טוב, ואפילו יישאר טיפ למלצרית. ההיצע מגוון מאוד – מאיטלקיות ביתיות (יאמי) דרך מסעדה יוונית מעולה עם דגים טריים ועד מסעדות מפונפנות יותר עם תפריטים מתחכמים. עצה שלי: תאכלו פעמיים ביום, במסעדות שונות במהותן, אלא אם אתם בעניין של אוכל רחוב, אם כי בפלובדיב זה פחות העניין.

אחרי שתהיו שבעים ומרוצים ואחרי מנוחה קלה, תגלו לשמחתכם (אם אתם בגיל המתאים) שחיי הלילה בעיר המנומנמת תוססים למדי. אני יצאתי לפסטיבל מגניב במדרחוב המקומי. נכון שהתמזל מזלי ובמקרה התקיים אחד כזה, אבל לחששו לי שבדרך כלל יש לא מעט הופעות מקומיות. הפסטיבל היה וואו רציני. דוכני אלכוהול ואוכל פרוסים לאורך המדרחוב, במות ועליהן אמנים ששרים בצרפתית, בולגרית ואנגלית, וקהל שתוי ברובו שמריע כאילו מולו עומד אמן אגדי גדול ולא זמר רוק לא מוכר בן 40. כיף גדול.

גם על מועדוני הלילה לא כדאי לפסוח. הם גדולים ומרהיבים, עם זכוכיות ושנדלירים לאוהבי הז'אנר, מוזיקה עכשווית, אלכוהול בזול ומעט ריקודים. התרשמתי שהבולגרים פחות זזים כמו ג'אגר.

שופינג פרוע

אחרי סופ"ש כיפי ומשמין להחריד, מגיע הדובדבן (ובבולגריה תאכלו הרבה מהם, כי הם בכל מקום, גדולים ואדומים שבא לבכות) שבקצפת – מסע השופינג. זוכרים מה שסיפרו לנו על ורשה ועל הסיילים בברצלונה, אז תשכחו. מלכת השופינג החדשה היא סופיה. שעתיים נסיעה מפלובדיב, ומפלצות הענק המכונות קניונים קוראות לכם לבוא. אז באתי, כמובן.

שני המרכזים הגדולים הם Paradise Center ו־Mall of sofia. יש הכל מהכל, רשתות וחנויות מקומיות, והכל שווה. הבולגרים והבולגריות, כך התרשמתי ממבט באנשים הלבושים, לא מתיישרים עם צו האופנה. חשבתי שמה שאראה בחנויות יהיה בהתאם, אבל באופן לא מוסבר, הרשתות עדכניות, החנויות המקומיות שוות, ויש חוסר הלימה בלתי מוסבר בין מה שאנשים לובשים לבין מה שנמכר בחנויות. מוזר מאוד. אבל למי אכפת.

כמו ישראלית ממושמעת, היעד הראשון הוא סניף זארה הקרוב. וכן, זה גן עדן. המחירים בערך חצי מהמחירים בארץ. מכנסיים שנרכשו ב־199 שקל בסניף בתל־אביב עלו לי בסניף בסופיה, ללא הנחה או סייל, 105 שקל. חולצות טי שבאתר זארה בישראל נמכרו ב־99 שקל, נקנו כאן ב־50 שקל, ותיק קש הורס שעולה בארץ 199 שקל עלה 100 שקל בלבד. כולי קנאה בתיירות ובתיירים שיגיעו בעונת הסיילים, כי ממחירי החצי האלו תחתכו עוד חצי והרי לכם סחורה של זארה במחירי בזארים באלנבי (שגם אליהם אני מכורה, שלא תטעו). הבדלים דומים במחירים נרשמו גם ב־h&m, שם הם אפילו היו משמעותיים יותר, במותגי הספורט השונים ובחנויות־בנות של הענקית הספרדית שהוזכרה לעיל.

גם קוסמטיקה שווה ביותר לרכוש כאן. ליפסטיק של רבלון עלה 15 שקל וקרם של ניוואה 18 שקל. אפילו בשק"ם הצבאי זה עולה פי שניים.

ארבעה ימים בבולגריה, שבמהלכם אני אומרת לפחות שלוש פעמים ביום שאני חייבת כבר לקפוץ לקזינו. ובכן, זה לא קרה. כי בולגריה זה לא רק קזינו. היה מלא ועשיר וטעים, ואת המזל שלי אני אנסה כבר בקזינו בטאבה.

הכתבת הייתה אורחת של אופיר טורס