אין כמו הרג מיותר, מרגיז, אולי גם גזעני, של צעיר אתיופי, כדי להציג תמונה מעוותת של יהודי אתיופיה. משום שמול גילויי הגזענות, שבהחלט קיימים, מדובר בסיפור הצלחה. נכון, שיעור הנערים האתיופים בבתי הכלא עומד על כ־20 אחוז. יש בקרבם יותר עריקים. אבל לאורך זמן, מדובר בסיפור הצלחה. לא כישלון. הצגתי בעבר את הנתונים, ויש עוד נתונים. הם מעודדים. ובעיקר, המבחן הוא בשינוי לאורך זמן. בשנת 2007 עמד שיעור התלמידים יוצאי אתיופיה בעלי תעודת בגרות שמאפשרת כניסה לאוניברסיטאות על 20 אחוז. הנתונים המעודכנים לשנת 2015 - 31 אחוז. בשנת 2017 עמד שיעור הזכאים לבגרות מקרב צעירי הקהילה על 55 אחוז, ובשנה אחת היה זינוק של 7 אחוזים, ל־62 אחוז בשנת 2018. שינוי מרשים התחולל גם בהשכלה הגבוהה. בחמש השנים שבין 2011 ל־2016 היה גידול של 7.6 אחוזים בשנה בשיעור מקבלי תואר ראשון. שינוי רציני היה גם בתחום ההכנסה. בין 1997 ל־2016 עלה שכרם של גברים ממוצא אתיופי ב־44 אחוז ל־8,800 שקל, לעומת עלייה של 17 אחוז בקרב גברים יהודים לא חרדים.
השינוי משמעותי במיוחד משום שלבני עדות אחרות לקח הרבה יותר זמן לעבור תהליך דומה. זה אומר שבמציאות שיש בה גם אפליה וגזענות וחזרה על טעויות - יש דווקא הצלחות. אין עוד קבוצת אוכלוסייה מושקעת כל כך על ידי המדינה, כמו העולים מאתיופיה - כך בחינוך, כך בדיור, כך בהכשרה מקצועית. קצב צמצום הפערים מרשים במיוחד על רקע נקודת ההתחלה הנמוכה. אז כן, יש כיסי גזענות. הנתונים החיוביים לא ממש מרגשים את מי שזוכה ליחס גזעני מצד שוטרים, גם אם רק אחוז קטן מהשוטרים הם גזענים. הרי אין צורך ביותר ממיעוט של גזענים כדי להדליק תבערה ענקית. והמיעוט הזה בהחלט קיים. ייתכן שהוא אפילו יורה. והטענה שלו היה מדובר בצעיר לא אתיופי האירוע היה מסתיים אחרת, היא כנראה נכונה. אז כן, אפשר להבין את הזעם. אבל אין שום צורך להצדיק את האלימות שהשתוללה השבוע. זה לא מה שיחסל את הגזענות. אולי אפילו להפך. זה יאפיל על ההישגים ועל ההצלחות. לא מפתיע שבין מלבי המהומות היו טיפוסים מוכרים מהשמאל הקיצוני. אחד מהם, שמיד נחזור אליו, הוא הדובר של איימן עודה, דין יששכרוף. זו לא הייתה הזדהות מבורכת של ישראלים ותיקים עם מצוקת החדשים. הרי ישראלים מסוימים עובדים במשרה מלאה בגופים או בעמותות או במפלגות שהמטרה שלהם היא לצייר את ישראל כמפלצת גזענית. אז גם הפעם הם היו שם, כדי לקפוץ על ההזדמנות. הם לא עזרו במאבק לחיסול הגזענות. הם שפכו עוד דלק על מדורת הגזענות.
דין וחשבון
בסיבוב הקודם שלו, על תקן דובר "שוברים שתיקה", סיפר לנו אותו יששכרוף על אירוע שבו הוא ביצע מעצר אלים במיוחד של צעיר פלסטיני שיידה אבנים, ובכלל זה אלימות פיזית ("ברכיות"), שהסתיים בדימום ובהתעלפות. חבריו של יששכרוף ליחידה העידו שלא היה ולא נברא. נפתחה חקירה. יששכרוף טען שמדובר באירוע אחר, ואף הציג קטע וידיאו שלטענתו עוסק באירוע האמיתי. הקטע דווקא מוכיח שיששכרוף שיקר. לא ראו שם אלימות. ובוודאי לא עילפון ולא דימום. חיילים שנצפו בקטע הווידיאו החדש העידו גם הם: לא היה ולא נברא. יששכרוף משקר.
תחקיר "המקור" עשה זום־אין על האירוע הספציפי. זה לגיטימי. זה מה שעושים תחקירים מהסוג הזה. אבל מכיוון שמדובר בפרשה שהפכה לציבורית, יש צורך בזום־אאוט, כדי להבין את התמונה הרחבה יותר. ובכן, אין ויכוח על העובדה שהשליטה הישראלית בשטחים יוצרת מצבים קשים. חלק גדול מהטענות של ארגונים אנטי־ישראליים, שמכנים את עצמם "ארגוני זכויות", עוסקות באירועים שקורים בחברון. מדובר באזור שיש בו את מספר המצלמות הגדול ביותר בעולם למטר מרובע. אירוע שיצליח לחמוק ממצלמה אחת ייקלט באחרת. פעם בשנה בערך נחשפים אירועים חריגים. יש חיילים עבריינים. אחד ממאה. יש סדיסטים. אחד מאלף. המצלמות רצו לקלל, אבל השלל מבהיר שהן דווקא מברכות. גם האירוע שיששכרוף דיבר עליו נקלט, לפחות חלקית, במצלמות. וגם מה שנקלט, בנוסף לעדויות, מבהיר שבעניין ה"מעולף" ו"מדמם" יששכרוף שיקר. יששכרוף שירת חודשים ארוכים בחברון. זה מה שהיה לו? עדות עצמית שגם היא שקרית?
כאשר אין אינספור אירועים ברוטליים, משתמשים פעילי "שוברים שתיקה" באירועים חריגים, שאולי היו, גם אם לא במקרה יששכרוף, ומציגים אותם בעולם כנורמה. אחד מראשי הארגון, נעם חיות, פירסם מאמר תחת הכותרת: "חריג הוא מי שלא מוכן להרוג אזרחים". ואכן, מי שנחשף לתעמולה שלהם בעולם מגיע למסקנה שחיילי צה"ל הם פושעים שנשלחו להתעלל בפלסטינים. האם כל מה שהם מספרים הוא שקר? לא ולא. אפילו תחקיר "המקור", ששודר לפני ארבע שנים הצליח לוודא שתי עדויות מתוך עשר.
יששכרוף לא לבד. זו שיטה. כך, למשל, יהודה שאול, מדובריו החשובים של הארגון, חולל סנסציה בינלאומית כשסיפר על הרעלת בארות בכפר פלסטיני שאילצה את תושביו לעזוב לשנים. לא היה ולא נברא. גם אבו־מאזן הפיץ עלילת דם משלו על הרעלת בארות. הוא דווקא חזר בו. שאול, שהשקר שלו היה גדול יותר, אף פעם לא חזר בו.
במהלך שידור התחקיר נאמר שוב ושוב שההטיה של הגופים המעורבים - "שוברים שתיקה" לעומת "מילואימניקים בחזית", משפיעה על נקודת המבט. זה לא היה מדויק. משום של"שוברים שתיקה" יש אג'נדה פוליטית ברורה. הם בשמאל הקיצוני. הם מנפחים. הם משקרים כעניין של שגרה. הם עושים מניפולציות. אלה שהעידו בתשדיר של "מילואימניקים בחזית" היו חיילים מהיחידה. הם לא הגיעו עם אג'נדה. הם לא פעילים בשום ארגון. כאשר התברר שיששכרוף מתכוון לאירוע אחר, היו בקטע הווידיאו החדש עוד שלושה חיילים, אורי ברכיה, ילמה בלאי ואדיר מזרחי. שלושתם הפריכו את הסיפור. אבל תחקיר "המקור", משום מה, לא הגיע אליהם. מתברר שאנשי "מילואימניקים בחזית" עשו עבודה רצינית יותר.
ולמרות ההשמטה, התחקיר של ברוך קרא היה רציני. דרוקר פגע בו עם ה"זכאי ב־80 אחוז". איך בדיוק זכאי, כשאפילו התחקיר של התוכנית שלו הוכיח שהוא שיקר? זה בסדר שלדרוקר יש אג'נדה. אבל כאשר האג'נדה משבשת את דעתו, וכאשר הוא מוציא את יששכרוף "זכאי", ובא בטענות ל"מילואימניקים בחזית", הוא פוגע לא רק באמינות של עצמו. הוא פוגע בחשיפות אחרות ורציניות שיש לו. לתוכנית "המקור" יש תחקירים רציניים. האג'נדה לפעמים מקלקלת אותם.
