yed300250
הכי מטוקבקות
    סבר חדש
    ממון • 04.07.2019
    העובדות מאחורי ההפגנות
    נדרשת עוד עבודה רבה כדי לשפר את המציאות הכלכלית והחברתית של יוצאי אתיופיה, אבל כדאי להסתכל גם על החיובי: ב–15 השנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בשיעורי התעסוקה שלהם, שיעורי העוני נחתכו בחצי ושיעורי ההשכלה זינקו • וגם: מה אפשר ללמוד מהשתתפותו של מנכ"ל נוקיה–ישראל בכנס בבחריין
    סבר פלוצקר

    בתקופה של פופוליזם גואה, תפקיד התקשורת אינו רק לבקר את הממשלה אלא גם, ואולי בעיקר, להביא עובדות ונתונים. לא תמיד זה תפקיד נוח. הזדהות רגשית נוחה הרבה יותר. פרסום הנתונים לא יחסל את הסתירה בין ההצלחה העובדתית־סטטיסטית של קליטת עולי אתיופיה לבין תחושת קיפוח מתמדת בקרב חלק מהעולים, ובמיוחד בקרב בנות ובני הדור השני. אך התעלמות מהעובדות מזיקה וסוללת דרך לקיצוניות.

     

    להלן לקט נתונים, המבוסס על פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומקורות אחרים:

     

    • בישראל חיים כ־150 אלף יוצאי אתיופיה וילדיהם בדור ראשון, ב־36.5 אלף משפחות. כמחציתם עלו וכמחציתם נולדו בארץ.

     

    • משפחה ממוצעת של יוצאי אתיופיה היא בת 4 נפשות ו־2 מפרנסים. אחוז הילדים יוצאי אתיופיה החיים בעוני ירד מ־64% לפני 15 שנה ל־28% כעת. פחות מהממוצע הארצי.

     

    אין הגירות דה־לוקס. כל הגירה היא דרמה למהגרים. עוצמתה תלויה גם במטען הכלכלי, התרבותי וההשכלתי שהם מביאים לארץ החדשה. נקודת המוצא אצל העלייה האתיופיות הייתה קשה במיוחד. כמעט מחצית מהעולים מאתיופיה, אחת המדיניות העניות והמוזנחות בעולם, היו בעלי השכלה של שמונה שנות לימוד או פחות, לעומת כ־6% בלבד בקרב יהודי ישראל. כתוצאה מכך רק 45% מהגברים ו־34% מהנשים מצאו תעסוקה בארץ, עשרות אחוזים פחות משיעורי התעסוקה באוכלוסייה היהודית באותה תקופה. המבנה המסורתי של המשפחה, שנפגע קשות מהמעברים הרבים מהכפר אל עיר הבירה בארץ המוצא, מהעיר אל מרכז הקליטה בישראל וממרכז הקליטה ליישוב קבע, התפורר ממש, כתבה דפני מושיוב, האחראית על יישום תוכנית החומש לקליטת עולי אתיופיה במשרד הרווחה. לפי נתונים שהביאה, 56% ממשקי הבית מיוצאי אתיופיה היו מוכרים למחלקות הרווחה ברשויות מקומיות ו״כמעט כל המשפחות יוצאות אתיופיה המוכרות במחלקות אלו הן בעלות נזקקות על רקע בעיות...שראש המשפחה בהן אינו מפרנס״.

     

    "מרבית ההשקעה ביוצאי אתיופיה עד כה״, הסבירה מושיוב, ״התמקדה בתחומים של דיור, חינוך ושילוב בתעסוקה בשעה שההשקעה בתחום חיזוק התא המשפחתי הייתה מצומצמת״. זו הסיבה, לדעתה, לאלימות גוברת בחיי המשפחות ממוצא אתיופי.

     

    אבל בשני תחומים מרכזיים – בחינוך ובתעסוקה – חל מהפך. לפי לקט הנתונים פורץ הדרך של הכלכלנית ניצה (קלינגר) קסיר מבנק ישראל, שיעורי התעסוקה של נשים וגברים ממוצא אתיופי בגיל העבודה (25 עד 65) עלו בחדות והשיגו את שיעורי התעסוקה הכלליים כבר ב־2011 — וכיום ככל הנראה אף גבוהים במקצת מהממוצע הארצי. שיעורי האבטלה בקרב יוצאי אתיופיה בגיל העבודה היו ונותרו אף נמוכים משיעור האבטלה הכללי.

     

    במקביל ירדו דרמטית אחוזי הגברים והנשים ממוצא אתיופי המועסקים בתעשייה ובחקלאות ועלתה התעסוקה בשירותים למיניהם, כולל בשירות הציבורי, המאפיינת את המשק הישראלי המפותח. ההצטרפות למעגל התעסוקה גרמה ליציאה ממעגל העוני. שיעור המשפחות העניות בחברה האתיופית ירד מ־54% ב־2003 ל־35% ב־2013 ולפי הערכות בביטוח לאומי התייצב בשנים האחרונות על 23%, קצת מעל לשיעור העוני הכללי, 18.5%.

     

    אחוז הנפשות העניות מקרב יוצאי אתיופיה ירד באותו פרק זמן מ־56% ל־35% ב־2013 לסדר גודל של 21%־22% כעת, בדומה לשיעורן בכלל האוכלוסייה. שיעורי העוני בקרב החרדים (53%) והערבים (52%) יותר מכפולים. ואל נשכח כי קו העוני הריאלי בארץ עולה משנה לשנה באחוזים ניכרים והוא מבטא את רמת החיים הכללית במדינה מפותחת ועשירה. התוצר לנפש באתיופיה מגיע ל־2,300 דולר לשנה, התוצר לנפש בישראל מגיע ל־38 אלף דולר לשנה, כלומר כמעט פי 20 (שני הנתונים במונחים של כוח קנייה ממשי).

     

    למי שמתאמצים להשוות את מצבה היחסי של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל למצבם של שחומי עור בארה"ב, הנה עובדות־מפתח: שיעור העוני בקרב האפרו־אמריקאים בארה"ב כפול מכלל האוכלוסייה האמריקאית, ושיעורי האבטלה יותר מכפולים.

     

    נתונים מהימנים יחסית על הכנסות והוצאות של משק בית אתיופי קיימים רק ל־2016: הכנסה כספית נטו של משפחה אתיופית הגיעה אז ל־11,250 שקל לחודש, לעומת ממוצע ארצי של 15,750 שקל לחודש. זהו פער של כ־30%, המוסבר כמעט כולו על ידי הפערים ברמת ההשכלה. ועדיין משפחה ממוצא אתיופי מצליחה לחסוך כ־2,000 שקלים בחודש.

     

    מחקר של הדס פוקס ותמר פרידמן־ווילסון ממרכז טאוב השווה את השכר של שכירים מקרב יוצאי אתיופיה בני 25־32 לשכר כלל הישראלים מאותה קבוצת גיל. נמצא כי ב־2013 צעיר אתיופי עם השכלה לא־אקדמית השתכר כמו צעיר ישראלי ממוצע; אין הבדל. צעיר עם השכלה אקדמית השתכר כ־15% פחות מהאקדמאי הישראלי ה״ממוצע״, כשהפער משקף את איכות ההשכלה, הוותק ובעיקר תחום הלימודים. הפערים אצל הנשים מצומצמים בהרבה וקצב השילוב שלהן בחברה ובכלכלה מהיר יותר ומוצלח יותר מזה של הגברים.

     

    הצלחה בחינוך

     

    נעבור לחינוך. לפני שמונה שנים, ב־2011, רק 43% מהתלמידים ממוצא אתיופי בכיתות י״ב היו זכאים לתעודות בגרות ו־22% עשו בגרות המאפשרת כניסה לאוניברסיטה. בשנים האחרונות שיעור התלמידים האתיופיים הזכאים לבגרות עלה ל־62% ו־40% קיבלו ציוני בגרות המאפשרים כניסה לאוניברסיטאות. שיעור הנשירה של התלמידים ממוצא אתיופי כבר לא גבוה משיעור הנשירה של כלל התלמידים. חלקם של התלמידים ממוצא אתיופי במסגרות ממלכתיות־דתיות ירד בהתמדה, חלקם במסגרות ממלכתיות וחרדיות עלה במקביל. התרחבות שיעור הלומדים בחינוך החרדי, מ־4.5% ל־8% עלולה בעתיד להשתקף באי־רכישה של השכלה המתאימה לשוקי העבודה ולגלגל לאחור חלק מההישגים בתעסוקה ובהכנסה.

     

    אחוז התלמידים ממוצא אתיופי המשיגים בבגרות ציונים הפותחים בפניהם את שערי המוסדות להשכלה גבוהה עדיין נמוך מהממוצע בחינוך העברי, 69%. בסך הכל היו רשומים אשתקד כסטודנטים 3,300 בנות ובנים מהקהילה האתיופית, לעומת 2,580 ב־2011. חלקם מכלל הסטודנטים עלה מ־0.9% ל־1.2%, עדיין פחות ממשקלם בקרב הגילאים הרלוונטיים. אבל ההתקדמות מרשימה ביותר, כי את הנתונים הללו צריך להשוות למצבה של הקהילה האתיופית עם בואה ארצה ועם מצבה לפני עשור.

     

    רוב הפרסומים הפולמוסיים על הקהילה האתיופית נעצרים במחצית הראשונה של שנות האלפיים ומתעלמים מההתפתחויות המהירות והדינמיות מאז. או שעושים משהו עוד יותר גרוע: מלבים את היצרים בטענה בלתי־סבירה שההתקדמות הכלכלית וההשכלתית של הקהילה האתיופית בארץ "לא מספיק מהירה". לדעת החוקרים את הנושא, ההפך נכון: יחסית לנקודת מוצאה היא מהירה מאוד, אולי אפילו מהירה מדי. לפי נתונים אובייקטיביים, ההתאקלמות שלהם בארץ חייבת לעורר השתאות.

     

    ומן הצדק לומר עוד דבר: מלבד חוגים חרדים קיצוניים, ישראל הוותיקה חיבקה בחום מיוחד את עולי אתיופיה. לא הייתה עוד עלייה למדינה שנתקבלה באהדה לאומית כה עמוקה. מברכים על התמריצים והאפליה המתקנת כלפיהם ואין רגשות קנאה שהיו בעבר כלפי עליות אחרות.

     

    זו גם לא עלייה אילמת: הקול האתיופי נשמע ברמה וקובלנות הקהילה מהדהדות בתקשורת על כל גווניה. תופעות של גזענות כלפיה על רקע צבע עור – ויש כאלה כאן כמו בכל אומה – זוכות לגינוי מלא מקיר לקיר. בלי ״אבל״. שלא כמקובל בארץ, המלצות של ועדות מומחים לשיפור תהליך הקליטה ומאבק בגזענות מיושמות ברובן ובהצלחה לא מבוטלת. ממצאי הסקר המיוחד והמקיף על סובלנות שערך "ידיעות אחרונות" ב־2015 מעידים על כך.

     

    נכון לעכשיו, ההכנסה החודשית של משפחה ממוצעת ממוצא אתיופי בישראל כפולה מההכנסה השנתית של משפחה ממוצעת החיה באתיופיה. ״הדור הצעיר ממוצא אתיופי״, כותבות פוקס ופרידמן־ווילסון, ״מגיע להישגים לימודיים טובים בהרבה מאלו של הדור המבוגר… הפער בינו לבין האוכלוסייה היהודית הולך ומצטמצם״. זו תוצאה גם מההשקעה הכספית והממשלתית־ממסדית העצומה בקליטת עולי אתיופיה, הנאמדת במיליון שקלים לכל עולה, וגם — ובעיקר – מהיכולת המופלאה של הדור השני לבצע קפיצת ציוויליזציה שאין הרבה דומות לה בעולם.

     

    בוודאי שלא הכל ורוד במציאות הכלכלית והחברתית של יוצאי אתיופיה. רחוק מזה. יש מצוקה רבה, יש מתחים קשים, יש קשיי השתלבות — ויש צבע עור כהה בסביבה יחסית "לבנה" (היהודים הם "גזע לבן"? לא בטוח). בוודאי שהיו וישנם כשלים במדיניות הקליטה. אך ההפגנות האלימות בהשתתפות אחוז קטן מהקהילה, כפי שהתרחשו בלילה שבין יום שלישי לרביעי השבוע על רקע חשד להריגה מירי שוטר של צעיר אתיופי, לא ישנו את התמונה החיובית.

     

    ישראלי בבחריין

     

    עם איזו תובנה חזרת מהכנס הכלכלי בבחריין, שאלתי את אריק טל, מנכ"ל נוקיה ישראל, אחד הישראלים הלא רבים שנטלו בו חלק פעיל. טל: "חזרתי עם תובנה שאת הדברים שאנחנו עושים אפשר וצריך לשכפל לטובת הרווחה והקידמה של הפלסטינים. חזרתי עם תקווה שקשרים ושיתופי פעולה מלמטה, בשטח, יכולים להניח את התשתית ליום שבו המדינאים יגיעו להסדר, ואולי גם להאיץ את הגעתו".

     

    כשאריק טל מדבר על "הדברים שאנחנו עושים" הוא מתכוון לשני מהלכים שנוקיה ישראל הייתה מעורבת בהם. "נוקיה פתרונות תקשורת", שנוקיה ישראל בבעלותה, היא חברה רב־לאומית המעסיקה, אחרי מיזוגים ורכישות, יותר מ־100 אלף עובדים וכבר מזמן אינה עוסקת בטלפונים סלולריים, תחום שאותו נטשה כליל. היא מתכננת, מייצרת, מרכיבה ומפעילה רשתות תקשורת מתקדמות בעשרות מדינות על פני תבל. 90% מחברות טלקום בעולם משתמשות בפתרונותיה, כולל החברות הסלולריות הישראליות — וגם הפלסטיניות.

     

    תקופה ממושכת מאוד, ממושכת מדי, מנעה ישראל את השדרוג של הרשתות הסלולריות הפלסטיניות מדור שני לדור שלישי בטענה שהשדרוג יוביל לשיבושים ולהפרעות הדדיות בתדרי שידור בין המפעילות. "נוקיה ישראל", מספר טל, "נכנסה לפני שנה וחצי לעובי הקורה והציעה צעדים טכנולוגיים שנתנו מענה לחששות וחיכוכים. הם יושמו בהצלחה, ולציבור הפלסטיני ניתנה סוף־סוף האופציה לעבור לדור סלולרי שלישי, הפותח בפניו את עולם הסמארטפונים וגלישה באינטרנט באמצעותם. עכשיו הם משוועים לדור רביעי". מעודדים מהשינוי, החלו הפלסטינים לקדם גם תקשורת רחבת־פס: יחידות הדיור בעיר החדשה רוואבי מחוברת לרשת סיבים אופטיים המאפשרת גלישה במהירות של אלף מגה. דירה ישראלית ממוצעת צריכה להסתפק בגלישה במהירות של 50 עד 100 מגה.

     

    במקביל עשתה נוקיה ישראל היסטוריה כאשר גייסה לעבודה עשרות מתכנתים מהרשות הפלסטינית. טל: "במרכז הפיתוח של נוקיה פתרונות תקשורת בארץ עובדים יותר מ־200 אנשי מקצוע ואני מחפש מפתחי תוכנה נוספים. נודע לי שברשות הפלסטינית מסיימים מדי שנה לימודי תוכנה כ־1,200 צעירים, והם פנויים לעבודה. 20 מהם מצאו מיד תעסוקה אצלנו. לעובדים הפלסטינים שלנו יש אישורי כניסה תקפים וכפר־סבא (שם שוכנת נוקיה ישראל) לא רחוקה מרמאללה. חלקם מעדיפים לעבוד מהבית".

     

    בבית הלבן בוושינגטון התרשמו משיתוף הפעולה הזה. הם פנו לטל והציעו לו לבוא לכנס בבחריין ולספר על פעילות נוקיה ישראל מול הרשות הפלסטינית ועל הלקחים מהשיתוף. "ביום השני של הכנס", אומר טל, "ישבנו סביב שולחנות עגולים, יחד עם אנשי עסקים מאמריקה ומהמפרץ ודנו במיזמים מעשיים. אני קראתי להם לשכפל את המודל שלנו, ובגדול. התוכניות שהציגו היוזמים האמריקאיים של הכנס הרשימו ברמת העומק והפירוט, ובנכונות לשים כסף ולהציע הטבות".

     

    להערכתו של טל, חברות טכנולוגיה רב־לאומיות מוכנות להשקיע ברשות הפלסטינית, אבל לא בלי תמריצים כלכליים משמעותיים ולא בלי גישה חיובית של הרשות עצמה. כמו רבים, גם טל מצטער על החרמת הכנס על ידי הרשות הפלסטינית. טל: "הרי הובהר מראש שהכנס הכלכלי אינו מכוון נגד מישהו או משהו ואין בו התניות פוליטיות כלשהן. החזון שהוצג נועד לשפר את חיי הפלסטינים, להעלות את רמת חייהם, להקטין את האבטלה, להניח יסודות לשגשוג. הגיע הזמן שיחיו כמו בני אדם".

     

    מאגר עובדי הטכנולוגיה הפוטנציאליים ברשות הפלסטינית, אומר אריק טל, נאמד כבר ב־4,000 איש ויכול לספק את הביקוש הישראלי למפתחי תוכנה ומתכנתי מערכות — בלי לחפש עבודה זולה "באוקראינה ובהודו", כדבריו. צריך רק לרצות.

     

    "נוקיה פתרונות תקשורת" היא כיום אחת משלוש החברות הבינלאומיות (לצד אריקסון השוודית ולצד וואווי הסינית) המסוגלות לפרוס רשתות סלולריות מדור חמישי, החזוי לחולל מהפכה. כמצופה ממנכ"ל של חברה רב־לאומית, אריק טל נמנע מלבקר את ממשלת ישראל על הפיגור העצום שכבר יצרו הרגולציה והחקיקה בארץ. הוא מסתפק בהערה עובדתית: כשנכנס לישראל דור סלולרי רביעי, ענף טכנולוגיית התקשורת סער וגאה, נתמלא בחברות הזנק שכעבור שנים לא רבות הפכו לענקיות כמו ווייז. ועכשיו, הוא אומר בעצב בולט, דממה.

     

    דממה מעיקה.

     


    פרסום ראשון: 04.07.19 , 16:54
    yed660100