בחדרה של הגנטיקאית פרופ' מארי קלייר קינג באוניברסיטת וושינגטון תלויות תמונות של נשים, חלקן מישראל, שחייהן ניצלו בזכות התגלית שלה: גנים שהמוטציות בהם מגבירות מאוד את הסיכון לחלות בסרטני השד והשחלות - שניים מסוגי הסרטן הנשיים הנפוצים והאלימים ביותר.
"לפני כמה שנים קיבלתי מייל מאישה ישראלית בת 45, שצירפה תמונה של בתה בטקס סיום התיכון שלה", מספרת קינג. "היא כתבה לי: 'אני שולחת לך את התמונה הזו, כי נשארתי בחיים לראות את היום המרגש הזה. אמא שלי מתה מסרטן, וכך גם דודתי וסבתא שלי. בזכות עבודתך גיליתי שאני נשאית בגיל 30, ובגיל 35 עברתי ניתוח מונע. מעולם לא היה לי סרטן, ואני לא אמות מסרטן כזה. בזכותך המשפחה שלנו שלמה ויפה'. עניתי לה: 'אני מאושרת שכולכן תהיו בסדר. אני לא קשורה למשפחה הזו בקשר דם, אבל היא גם המשפחה שלי'".
30 שנה אחרי גילוי הגנים ההרסניים ההם, שחשפו בפעם הראשונה את הקשר המשפחתי שמאחורי המחלות האלה, נושאת פרופ' קינג מסר נוקב לנשים בישראל: הבדיקה לגילוי המוטציות בגנים, שזכו לכינוי "הגנים היהודיים" בשל שכיחותם הגבוהה בקרב אשכנזיות, חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מהשגרה הרפואית של כל אישה צעירה שרוצה לשמור על בריאותה ועל חייה.
"ידע הוא כוח, ואנחנו יכולות להחליט מה אנחנו רוצות לעשות בו, אבל יש לנו את הזכות הבסיסית לקבל אותו", אומרת פרופ' קינג. "כל אישה בת 30 צריכה לבדוק מה הסטטוס שלה, לא משנה אם יש לה היסטוריה משפחתית של המחלה, משום שחצי מהנשים שיש להן מוטציה כזו ירשו אותה מהצד של האב. אם המשפחה קטנה, יכול להיות שלא תהיה לה שום היסטוריה משפחתית של המחלה, למרות שהיא נושאת את המוטציה. במקרה כזה, הרופא שלה יחשוב שאין בעיה, והיא עצמה תהיה רגועה — שלא בצדק. חשוב שכל אישה תיבדק".
למה דווקא בגיל 30, ולא לפני או אחרי כן?
"זה עניין פרקטי. נערה בת 15 לא יכולה לתכנן את חייה לפי מידע כזה, הוא פשוט לא רלוונטי מבחינתה בשלב הזה. אבל במקרה שהיא נשאית, בגיל 30 היא צריכה להכין תוכנית לעשור. בזמן הזה היא צריכה ללדת את ילדיה, ועד סוף התקופה הזו, כלומר עד גיל 40, היא צריכה לכרות את השחלות ואת החצוצרות. זה הדבר הנכון ביותר מבחינה אישית, וגם מבחינה כלכלית, כי זה מפחית את הנטל הכלכלי של המחלה, והחברה לא תאבד אותה".
המדענית נגד השדכנית
המוטציות המורשות שגילתה קינג בגנים BRCA1 ו־BRCA2, גורמות לפעילות מופחתת של החלבונים שמעורבים בשמירה ובקרה על צמיחת תאים, ולעלייה דרמטית בסיכון לפתח סרטן. באוכלוסייה היהודית, בעיקר בקרב יוצאי אשכנז ועיראק, שכיחות של מוטציות כאלה גבוהה פי עשרה מבקרב האוכלוסייה הכללית בארה"ב. לפי ההערכות, אחת מכל 40 נשים אשכנזיות נושאת את אחת המוטציות, כלומר כ־40 אלף נשים. כ־40 אחוז ממקרי סרטן השחלות ועשרה אחוזים ממקרי סרטן השד בישראל קשורים בגֵן הפגום.
ההמלצה לבדוק את כלל אוכלוסיית הנשים נידונה בשנים האחרונות בפורומים מקצועיים שונים, אבל עד כה לא התקבלה החלטה רשמית בנושא, בין השאר בגלל המשמעות הכלכלית העצומה של המלצה כזו — ביצוע מאות אלפי בדיקות כאלה וניתוחי כריתה מניעתיים שיבואו בעקבותיהן, ידרשו תקציבים לא מבוטלים. הבדיקה אף הוצעה פעמיים כמועמדת להכללה בסל הבריאות, אך לא קיבלה את אישור הוועדה, למרות שדורגה יחסית גבוה, דבר המעיד על כך שחברי ועדת הסל סברו כי היא חשובה.
לא כל הקהילייה הרפואית מסכימה עם ההמלצה הגורפת של קינג. המלצה כזו, טוענים המתנגדים, תכניס עשרות אלפי נשים צעירות לחרדה מיותרת; לא כל נשאית תפתח את המחלות הקשות, וניתוחי הכריתה כרוכים בסיכונים ובסיבוכים. אבל כאן לא מסתיימות המחלוקות. גם הקהילה החרדית אינה תומכת בחלקה בביצוע הבדיקה, מחשש שאצל נשים חרדיות עלול גילוי הפגם הגנטי בגיל צעיר לפגום בסיכויי השידוך של הנשאיות. הדי הוויכוח בנושא הטעון הזה הגיעו עד אוניברסיטת וושינגטון, מקום פועלה הנוכחי של קינג.
"אני חושבת שהמתנגדים לביצוע הבדיקה הם אנשים שמאמינים שהם צריכים להגן עלינו מפני ידע", היא אומרת, "אבל אין ספק שאנחנו יכולות להתמודד עם הידע הזה. מניסיוני, נשים בכל העולם מסוגלות להבין את הדבר הזה במלואו. אם נסביר את התהליך ואת המציאות במונחים פשוטים, הן יבינו. אני מסבירה על חשיבות הנושא הזה גם בגדה המערבית. ייסדנו שם מעבדה אוטונומית מצוינת, שמבצעת את הריצוף הגנטי לנשים פלסטיניות. כל אישה מבינה את החשיבות של להישאר בריאה למען המשפחה שלה, לא משנה מה הרקע המקצועי והאישי שלה".
מה לגבי החשש שגילוי כזה יפגע בסיכויים של נשים כאלה להקים משפחה?
"גנים לא נעלמים אם מתעלמים מהם. מובן שהאפשרות של סטיגמה בהחלט קיימת, אבל לקהילה יש השפעה עצומה על הסטיגמה הזו. זו לא צריכה להיות סטיגמה אם מנהיגי הקהילה החרדית יבינו שזה אתגר שניתן לכבוש אותו. יש לנו בעיה דומה בקהילות הנוצריות, שאומרות: אלוהים שם את זה שם, אז למה להתערב? התשובה שלי היא: כי אנחנו יכולים, לעזאזל. בשביל זה אלוהים נתן לנו מוח".
ירושה קטלנית
פרופ' קינג מכירה את האויב המר לו הקדישה חלק ניכר מהקריירה שלה רק דרך המעבדה. אין לה היסטוריה משפחתית של המחלה, וגם היא עצמה לא נושאת, למזלה, את אחת המוטציות בגֵן שגילתה, למעט שינוי גנטי זעיר שמשמעותו, כך היא מסבירה, שפירה. ולמרות זאת, התרומה שלה לתחום אדירה. בזכותה, התגלה הקשר המשפחתי בשתי המחלות הקשות, ומיליוני נשים בעולם קיבלו את האפשרות להקדים ולמנוע את התפתחות המחלה, כפי שבחרה לעשות השחקנית אנג'לינה ג'ולי, שעברה ניתוח כריתת שחלות וחצוצרות. לנשאיות של מוטציות בגֵן BRCA1 או BRCA2 יש סיכוי של 80 אחוז ללקות בסרטן השד או השחלות במהלך חייהן. הסרת השדיים והשחלות תמנע ברוב המקרים את הופעת המחלה.
"לא היה לי קשר לסרטן השד לפני שהתחלתי לעבוד על המחלה, אבל החברה הכי טובה שלי מילדות מתה מסרטן כשהיינו נערות, ולכן אני מבינה את הכעס והתסכול שאופייני לבנות של אמהות שמתו מהמחלה הזו", היא אומרת. "כעס נגד משהו שאי־אפשר לשלוט בו, שלמרות שעשית הכל כמו שצריך, עדיין הוא הולך להרוג אותך".
על הבחירה לעסוק בחקר הסרטן, ועוד בנישה מהפכנית שהייתה אז רחוקה מהקונצנזוס המדעי, היא מספרת: "לא הוכשרתי קלינית, אבל התחום קסם לי. כשהתחלתי לעבוד על סרטן השד, היה ברור שהיסטוריה משפחתית היא גורם סיכון משמעותי להתפתחות המחלה. הקביעה הזו נכונה לגבי הרבה מחלות, אבל לעיתים קרובות זה לא בגלל הגנטיקה, אלא בגלל הסביבה המשותפת שחברי משפחה חולקים. לדוגמה, אסבסטוזיס (מחלות ריאות קשה שנגרמת כתוצאה מחשיפה לאסבסט — ש"ר). לבנים יש את הסיכון של אבותיהם שנחשפו במכרות, והם נחשפו בדרך דומה. אבל עבור סרטן השד, נראה שאין חשיפה משותפת שתוביל לסיכון הזה. לכן חשבתי: אם זה אמיתי וזה לא סביבתי, אולי זה גנטי.
"בתקופה ההיא, זה היה בשנות ה־70 של המאה הקודמת, זה היה אפיקורסי. האמינו, ובאופן נכון כפי שהתברר מאוחר יותר, שסוגים רבים של סרטן נגרמים כתוצאה מנגיפים. בעיניי זה לא נגע לסרטן השד, לפחות לא בדרך שבה אני חשבתי עליו. לקחתי את הפרויקט מנקודת המבט של מי שהוכשרה במתמטיקה ובסטטיסטיקה, וברגע שהייתה לי תיאוריה טובה הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא לאתר את הגֵן ששיערתי שקיים. חמושה במתמטיקה ובאפידמיולוגיה נכנסתי למעבדה לחפש את הגֵן הזה. לא היה לי ידע, אבל היו לי כישורים. ידע הוא עניין נרכש".
מה חיפשת?
"ההיפותזה שלי הייתה שיש לפחות גֵן אחד שיש בו מוטציות, שינויים שהובילו לסיכון הגבוה ביותר לסרטן השד, ובשלב מאוחר יותר התברר שגם לסרטן השחלות. ידעתי שאם אמצא את הגֵן הזה, אמצא גם את המוטציות שלו".
המטרה הפשוטה הזו, לכאורה, התגלתה כמשימה לא פשוטה. 17 שנים עברו עד שקינג מצאה את הגֵן שגורם למחלה המשפחתית, וזכה לשם BRCA. "את מה שחוויתי בתקופה ההיא אני מניחה שחוו נשים צעירות אחרות בזמני", היא נזכרת. "בגלל שהייתי אישה צעירה שעבדה על רעיון משונה, איש לא התייחס אליי ברצינות. יכולתי לעבוד בשקט, בלי לחץ. קיבלתי מענקים, אבל הם היו מאוד קטנים. במשך 17 שנה עבדתי לבד, איש לא הפריע לי. ברגע שגיליתי את הגֵן הכל השתנה, כמובן".
אחרי כל כך הרבה שנות מחקר, לא חששת שאולי בכלל את בדרך הלא־נכונה?
"אני חושבת שבמדע תמיד יש מתח בין האמון בדאטה, בבסיס הנתונים שלך, לדאגה שמה שתמצא לא יהיה מועיל. אבל הדבר הנפלא במדע הוא שהמידע הוא מידע. אם ביצעת את החקירה נכון, אתה לא יכול להתכחש למה שמצאת. איכות המידע גוברת בסופו של דבר על חוסר הביטחון האישי שלך. לא משנה כמה אגרסיבי או ביישן המדען, המדע תמיד מנצח".
מתי ידעת שצדקת?
"כשעוד קבוצה שיחזרה את הממצאים שלי. כשאני הצגתי את הנתונים שלי, ידעתי שאני צודקת במובן זה שהמידע שלי היה נכון. לא היה לי ספק לגבי זה. הייתי בטוחה שזו תופעה כללית. אבל כשקבוצה צרפתית לקחה בדיוק את הסמנים שלי ואת החישובים שלי, יישמה את אותה גישה על קבוצה אחרת לגמרי של משפחות, וקיבלה בדיוק אותן תוצאות — אז ידעתי שהבדיקה תקפה לכולן".
אקטיביזם גנטי
אבל הפתרון העולמי שקינג חלמה עליו עדיין היה רחוק. למרות עבודתה החלוצית, הפטנט על הגֵן הוענק לחברת מיריאד שהקדימה אותה בריצוף הגֵן ל־BRCA1. כתוצאה מכך, החברה החזיקה בבלעדיות מקוממת על האפשרות לבצע את הבדיקה הגנטית. עוד 18 שנה עברו לפני שבית המשפט הגבוה בארה"ב קבע בפסיקה היסטורית בשנת 2013 כי לא ניתן לרשום פטנטים על גנים, משום שמדובר בתוצרים אנושיים, ושנתיים נוספות חלפו עד שהחברה ויתרה סופית על המונופול שלה בתחום. "זה כמו להוציא פטנט על הבוהן השמאלית שלך", היא אומרת בציניות. "מיריאד זכתה כי היה להם יותר כסף. אבל במהלך התקופה הזו נשים שנזקקו לבדיקה נאלצו לשלם סכומים אדירים, כי לא הייתה להן אלטרנטיבה. בבוקר שאחרי פסיקת בית המשפט העולם היה שונה. מחיר הבדיקה ירד מ־3,800 ל־200 דולר תוך מספר שבועות והיא הפכה לנחלת הכלל".
בשלב ההוא, היא מודה, עוד לא הבינה לחלוטין את השלכות הגילוי המדהים שלה. "אני חושבת שזה בגלל שאין לי הכשרה רפואית. החברים הרופאים שלי הבינו. מי שעזר לי היו המנתחים, האנשים שטיפלו בחולות והיו בקשר יומיומי עם הנשים האלה. עד השלב ההוא, הם שלחו אליי משפחות שחלו בסרטן מכל העולם. הם אלה שאמרו לי שזה יהיה חשוב מאוד. ההשלכות עבורם היו דרמטיות. הם ידעו שעכשיו הם יכולים להציל את המטופלות שלהן, ואת הבנות של המטופלות שלהן".
קינג, אישה חייכנית ונמרצת, שהתנהלותה הצנועה כובשת לב, בכלל תיכננה קריירה במתמטיקה. אבל קורס בגנטיקה שלקחה באוניברסיטת ברקלי הלהיב אותה ופתח עבורה דרך חדשה. "פשוט התאהבתי", סיפרה בעבר. מאז ועד היום, הייתה אחראית לכמה מפריצות הדרך החשובות ביותר בתחום.
התגלית הראשונה שלה בעבודת הדוקטורט שלה ב־1975, הייתה שבני האדם והשימפנזים חולקים ביניהם דמיון גנטי של 99 אחוז. העולם הוכה בתדהמה. "אנחנו בהחלט די דומים, אם כי אחי מכחיש את זה עד היום", היא צוחקת. "אבל המסקנה הקריטית מההבנה הזו היא למעשה פרדוקס: מצד אחד, הדמיון מדהים. מצד שני, אין ספק שאנחנו והשימפנזים שונים מאוד באורח החיים שלנו. אורך העצמות שלנו שונה, וכך גם מעגל החיים. נקבות של בני אדם פוריות הרבה יותר זמן משימפנזות. איך אפשר להסביר את הפרדוקס הזה, שאנחנו כל כך דומים במובן של רצפי החומר הגנטי ועם זאת כל כך שונים?" היא שואלת, ומשיבה בעצמה: "מה שמסביר ככל הנראה את ההבדלים הוא אזורי הבקרה, שקובעים איך ומתי יופעל כל גֵן. כלומר גם כשהגנים דומים, מה שמדליק ומכבה אותם הוא זה שחשוב. רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין את התחום הזה".
במהלך שנותיה בברקלי, הפכה לפעילה אנטי־מלחמתית והחלה לפעול למען זכויות אדם בכל העולם. "כאזרחית העולם יש לך אחריות על מה שקורה סביבך", אמרה בסרטון שהופק על חייה. תפיסת העולם ההומנית והאקטיביסטית שאימצה, הפכה תוך זמן לפרויקט המקצועי הבא שלה: חשיפת זהותם האמיתית של ילדים שנחטפו בארגנטינה בזמן המלחמה המלוכלכת, בסוף שנות ה־70 של המאה ה־20. קינג השתמשה בהשוואת רצפים גנטיים על מנת להוכיח קרבה משפחתית בין הילדים החטופים למשפחות מהן נחטפו.
המוניטין שצברה אז בזיהוי נעדרים עומד לה עד היום, כשהיא נעזרת בשיטות גנטיות מתקדמות לפתרון תעלומות מסובכות במיוחד. "אני עוסקת בעיקר בייעוץ במקרים קשים לזיהוי שבהם הגנטיקה מורכבת, בגלל אימוץ למשל, או במקרים בהקשר פוליטי, שבו יש חשד שהמדינה המעורבת לא תעשה עבודה ישרה".
בידע הרב שצברה היא משתמשת היום בהקשר אחר לגמרי: זיהוי מוטציות גנטיות ייחודיות ונדירות ביותר בתינוקות שסובלים מתסמונות נוירולוגיות מולדות, שרובן נדירות וייחודיות כל כך עד שאין להן אפילו שם, על מנת למנוע לידת אחים חולים באותה משפחה. הפרויקט הזה, בראשותה של פרופ' אפרת לוי־להד, מתנהל בשנים האחרונות במרכז הרפואי "שערי צדק" וכבר סייע למאות משפחות, ישראליות ופלסטיניות, שהתופעה שכיחה אצלם במיוחד בגלל נישואי קרובים.
"כדי למנוע ילדים חולים אחרים לאותה משפחה, צריך לקבוע מה המוטציה הספציפית בגֵן הספציפי שאחראית למחלה הזו, ולהיות בטוח שזו אכן המוטציה שפוגעת בפעילות הגֵן", היא מסבירה. "אז אפשר לבצע הפריה חוץ־גופית ולבחור את העובָּרים שאינם נושאים את המוטציה. הוכחנו במאות משפחות שהדבר הזה עובד".
המוח היהודי בורח
כבר שני עשורים שפרופ' קינג פועלת לקידום שיתופי פעולה מדעיים בין רופאים ישראלים ופלסטינים. בחודש שעבר הגיעה לישראל להשתתף בטקס ההכרזה על הצעות המחקר שזכו בתוכנית המחקר ברפואה ממוקדת אישית, הפועלת לקידום מחקר חדשני בישראל בתחום הביולוגיה של האדם והתפתחות מחלות. התוכנית, בהיקף של 60 מיליון דולר, מופעלת ומנוהלת על ידי הקרן הלאומית למדע, ושותפות למימונה קרנות פילנתרופיות בחו"ל. 14 הצעות המחקר במחזור הראשון של התוכנית, שזכו למענקים של מיליונים כל אחת, עוסקות במגוון תחומים ברפואה, מחירשות וסרטן עד סוכרת ומומים מולדים.
"ב־23 השנים שאני מבקרת אצלכם, התרשמתי משתי עובדות לגבי המחקר הרפואי בישראל", אומרת קינג. "קודם כל איכותו, שהיא מעולה. ומנגד הסכומים הזעירים שמושקעים. אחת התוצאות היא שחלק מהחוקרים המבטיחים והמבריקים ביותר שלכם עוזבים לארצות אחרות, פשוט כדי לעשות את העבודה שעליה חלמו. זה חייב להשתנות. זכיתי להיות בוועדה המדעית המייעצת לתוכנית. כששמענו מכל זוכה על המחקר העתידי שלו, חשבתי לעצמי שהחוקרים האלה יכולים לעמוד בתחרות מול החוקרים הטובים ביותר בעולם. זה היה מרשים ביותר. לא יכולנו לבחור קבוצה טובה מזו. הממשלה שלכם צריכה להתחייב לקחת על עצמה את המשך מימון הפרויקט המדהים הזה לטווח ארוך, כדי שהוא לא ידעך".
בימים אלה היא שוקדת במרץ על פענוח הסודות הגנטיים של סכיזופרניה, הפרעה נפשית קשה שפוגעת ביכולת להבין ולפרש את המציאות ומתבטאת בהזיות, במחשבות שווא ובהפרעות בהתנהגות ובדרך החשיבה. כמעט אחוז אחד מהאוכלוסייה בעולם לוקה בה.
"אין ספק שגם בסכיזופרניה, כמו בסרטן השד, יש מרכיב משפחתי", היא אומרת. "אם לחולה במחלה יש ילד, לילד הזה יש סיכוי גדול יותר לחלות בעצמו. אבל אם תדברי עם פסיכיאטרים, הם יגידו שרוב החולים באים ממשפחות בריאות. זה קורה אאוט־אוף־דה־בלו. ההיפותזה שלי לפני שנים הייתה שהמחלה מופיעה בגלל מוטציות חדשות שמתרחשות אצל הילד, ולא הגיעו בתורשה מהוריו. עכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא של המחקר ומנסים להבין את הביולוגיה שגורמת להתפתחות המחלה. אני עדיין לא לגמרי מבינה את זה בעצמי, אבל אין ספק שאנחנו נפצח את זה".
מה החלום המקצועי שלך?
"יש לי חלום לכל תחום שאני עוסקת בו. הייתי רוצה למצוא את המוטציות שגורמות לסכיזופרניה, ואין ספק שיהיו אלפי מוטציות כאלה. לגבי סרטן השד, הייתי רוצה לראות בדיקה אוניברסלית מוצעת לכל הנשים בעולם. ולגבי המחלות הגנטיות, הייתי רוצה שהגנטיקה שמאפשרת למחוק את המחלות האלה תיכנס לסל הבריאות הלאומי בארה"ב, בדומה למה שקורה אצלכם. זה ייקח נצח".
בגיל 70 ומשהו את עובדת בלי הפסקה. השגת כל כך הרבה. לא בא לך לנוח קצת?
"אני חושבת שמדענים חיים את העבודה שלהם, ואורח החיים המיוחד שלנו מכתיב את זה: אנחנו נפגשים כשאנחנו צעירים, מתיידדים, והמשפחות שלנו מתרחבות יחד. יש לנו חברים בכל העולם. החיים הנפלאים האלה מוגבלים רק על ידי הדמיון והיכולת שלנו לגייס משאבים שיעזרו לנו להגשים את החלומות המקצועיים שלנו. מבחינתי הדמיון מעולם לא היווה בעיה".
