ראשון 18 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    24 שעות • 06.07.2019
    "להיות בן 61 זה לא אסון, אבל גם לא מציאה גדולה"
    יגאל נאור נחשב לאחד מבכירי שחקני התיאטרון בישראל. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא מספר בכנות למה החליט להוריד הילוך בקריירה בגלל הגיל: "תיאטרון זה מקצוע מתיש, כל מיני חלקים מתחילים להתפרק אצלי, עכשיו אני טרנטע". וגם: למה בחר לגלם מנהיג חמאס בסדרה "שב"ס" בכאן 11. "לא הבנתי איך התפקיד קשור אליי, אבל ההימור הזה הדליק אותי"
    יואב בירנברג

    כשהציעו ליגאל נאור לגלם מנהיג חמאס בסדרה "שב"ס", הוא לא ממש הבין מה רוצים ממנו. "אמרתי להם, 'אתם רוצים שאני אגלם מנהיג חמאס?! למה, חסר שחקנים ערבים נהדרים בארץ", הוא מספר, "אבל הם התעקשו — אנחנו רוצים דווקא אותך. ההימור הזה הדליק אותי, וזה היה פשוט כיף לא נורמלי. זאת קומדיה, שזה לא דבר שאני שוחה בו כמו דג במים — רוב הקריירה עשיתי תפקידים דרמטיים — אבל מה זה נהניתי. היה לי כיף לצחוק גם על עצמי, על הפוציות והפומפוזיות שלי. האנשים שם היו כל כך שמחים בעבודה, וזה דבר שלפעמים הלך לאיבוד בארבעים השנים שהייתי בתיאטרון".

     

    הסדרה "שב"ס", שתעלה הערב בכאן 11, היא סדרת מערכונים לא סטנדרטית שמתרחשת כולה בכלא ויש בה הכל מכל: ראש ממשלה שנאסר על קניבליזם, אסירים ביטחוניים שמאסו במאבק נגד ישראל, עבריין חניה שמואשם בפדופיליה, צמד אסירים שרוצה להתחתן כדת משה וישראל, ועל כל אלה מנצחת מנהלת הכלא שאותה אף אחד לא סופר, כולל בעלה. נאור מגלם את שייח' איברהים אל מנצור, שמתכנן את המאבק בישראל.   

     

    נאור, מבכירי השחקנים בארץ, שיחק כמעט בכל התיאטראות, לצד תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה ("פאודה" ו"מלכות" היו בין האחרונים שבהם). עכשיו, בגיל 61, הוא משחק, מבחירה, הרבה פחות. "להיות בן 61 זה לא אסון, אבל גם לא מציאה גדולה", הוא מחייך. "זה מקסימום האופטימיות שאני יכול לחוש לגיל שלי. כל מיני חלקים מתחילים להתפרק. פה כואב ושם לוחץ. אבל אני לא מקטר. בכל מקרה, היה יותר שמח לפני שלושים וארבעים שנה. נגיד שאנחנו עכשיו יותר חכמים, אבל השאלה היא כמה אנרגיה נשארה לנו כדי להשתמש בחוכמה הזאת. אני טרנטע שנוסע לאט ובשקט, שלא יברח לי גלגל בהיי־וויי, אבל סבבה".

     

    ומה עם התשוקה לשחק?

     

    "הייתי פעם במרוץ לאנשהו, סוג של תחרות, יותר עם עצמי מאשר עם אחרים, וזה כבר איננו. יש מה שיש. איזה חבר הגדיר לי את זה יפה — פעם מישהו שתל עץ, השקה אותו, דישן, והעץ גדל ונתן פירות נהדרים. הוא קטף אותם בזמן. עכשיו הוא יושב מתחת לעץ ומה שנופל נופל. זו הגדרה די מתאימה למצב הצבירה שלי. סוג של שוויון נפש. השלמה עם זה שעשיתי את שלי לא רע. אני עוד עובד ומצטלם בעולם, כך שאין מה לדאוג לי".

     

    בתיאטרון אתה משחק פחות.

     

    "תיאטרון זה מקצוע מאוד מתיש. אני קולט עכשיו, אחרי כמה שנים שאני קצת בורח מתיאטרון, כמה זה תובעני והרבה יותר קשה מהעבודה שאני עושה בקולנוע ובטלוויזיה, שהיא בעיקר בילוי. להצטלם לסדרה עדיף לי מבילוי במלון חמישה כוכבים. זה מרענן ומחיה אותי ומחדש לי את התאים במוח ובגוף. מאחר ששנים אני כבר לא עושה תיאטרון, לא מגיעות אליי כל כך הרבה הצעות. זה לגיטימי, כי אני מחוץ למעגל. צריך להיות משהו מאוד מיוחד שיחזיר אותי לתיאטרון".

     

    בחו"ל נאור מבוקש מאוד. לא מזמן הצטלם לסדרה אוסטרלית, בתפקיד מתאגרף לשעבר שברח מעיראק לאוסטרליה. בצרפת צילם עונה שנייה לסדרה "ריביירה" של סקיי אטלנטיק, ובקנדה התפנה לצילומי סדרה אמריקאית.

     

    לא קל היום ליצור אמנות בארץ.

     

    "מה שקורה בכאן 11 זה קסם בעיניי. זה ערוץ שפעם לא חשבתי לתקתק אותו בשלט, ועכשיו אני רושם לעצמי יותר ויותר דברים שאני רוצה לראות שם. קורה שם נס אמנותי. יש בו איכות שהייתה אולי לפני כמה עשורים, וזה נורא משממח להיות חלק מהווייב הזה. הלוואי שזה רק יחזיק מעמד, כי אתה שומע על כל כך הרבה ניסיונות חיסול פוליטיים של הערוץ. אבל לא יעזור להם. בסוף האמנות תחסל אותם. היו המון מלחמות של הפוליטיקאים נגד האמנות, והאמנות תמיד מנצחת".

     


    פרסום ראשון: 06.07.19 , 20:19