גברת עם סמים

מסעותי עם דודתי // גרהם גרין - מאנגלית: יותם בנשלום - תשע נשמות והכורסא - 332 עמודים

הנאה גדולה מסיבה הקריאה ברומן הזה של גרהם גרין מ־1969, שיוצא עכשיו בתרגום חדש לעברית. הוא מושתת על תבנית כמעט ארכיטיפית, שבדומה לה ניתן למצוא ברומן מפורסם אחר, 'זורבה היווני', שנכתב 20 שנה לפניו: מפגש בין אדם עצור, מופנם, הצועד על פי הכללים, לבין חבר או חברה הפוכים לו. כאן זהו המפגש בין הנרי פּוּלינג, מנהל בנק בגמלאות, לדודתו חסרת העכבות אוגוסטה. הוא פוגש בה בטקס הלוויה של אמו (אביו נפטר כשהנרי היה קטן), וחייו המנומנמים נהפכים על פיהם. למעשה, כבר בפגישתם הראשונה הופך הנרי, בלי ידיעתו, לבלדר של קנאביס, שאף הוטמן בתוך כד האפר של אמו המנוחה.

אוגוסטה ניהלה חיים בוהמיינים פרועים, ונרמז גם שעסקה בזנות ובפעילות עבריינית בצעירותה. היא ידעה מאהבים והרפתקות, אך כוחה, מסתבר, עודו במותניה. בגיל 75, אוגוסטה מחזיקה מאהב שחור, סוחר סמים קלים בשם וורדסוורת'; היא נחושה להתאחד עם מאהב עבר בשם מר ויסקונטי; והיא אינה מהססת לעבור על החוק. אוגוסטה חולקת עם אחיינה הנדהם כמה מסיפורי העבר הסוערים שלה ואף גוררת אותו למסעות באירופה ובדרום אמריקה, שהם היפוכו הגמור של התחביב המועדף על הנרי - גידול דליות בגינתו.

אוגוסטה היא למעשה סוג של מטיפה. מטיפה נגד בזבוז החיים, מטיפה נגד חיים של שגרה, של נאמנות ושל יישוב הדעת. "אני לא רגיל לנסיעות בחו"ל", אומר לה הנרי, והיא עונה: "בחברתי תתרגל ליהנות מזה מהר מאוד. כל בני פולינג היו נוסעים דגולים. אני חושבת שאביך הוא שהדביק אותי בחיידק המסעות". "לא ייתכן", מוחה הנרי, "הוא לא הרחיק לנדוד מעבר למרכז לונדון". אבל אוגוסטה משיבה תשובה ניצחת: "הוא נדד מאישה לאישה, הנרי, ועשה זאת כל חייו. אחרי ככלות הכל, אין זה שונה כל כך. נופים חדשים, מנהגים חדשים. צבירה של זיכרונות. חיים ארוכים אינם נמדדים בשנים. אדם שאין לו זיכרונות עשוי להגיע לגיל מאה, ובכל זאת לחוש שחייו היו קצרים מאוד". לאמירה הזאת מצרפת אוגוסטה סיפור יפה על קרוב אחר של הנרי, שידע כי זמנו קצוב בגלל מחלה קשה וחילק את ביתו לחדרים קטנים, כך שיוכל לעבור כל שבוע לחדר חדש וכך לחיות הרבה בזמן הקצר שנותר לו.

הסיטואציה הבסיסית - כלומר, מפגש הקצוות בין הדודה השתיינית לאחיין השמרן ועלילותיהם המשותפות - היא כאמור מענגת, מצחיקה וקצבית. אבל אם בכל זאת מתייחסים לרומן הזה גם במידה של רצינות, יש בו היבט דוחה מבחינה מוסרית. כלומר, כל השקפת עולמה של אוגוסטה - שמעריצה אנשים בוגדניים, משולחי רסן, חסרי אמינות - היא בלתי מוסרית. בזעם היא מנחה את הנרי בתפיסת עולמה ה"ניטשיאנית": "על מעשיך שלך אתה רשאי להתחרט, אם אתה נהנה להתפלש ברחמים עצמיים, אבל לעולם, לעולם אל תתעב שום אדם. לעולם אל תניח שהמוסר שלך הוא הנעלה יותר. (...) אתה, אני מניחה, לא מעלת באמונו של שום איש בכל חיי הבנקאי הקרתניים שלך, מפני שלא היה שום דבר שרצית די הצורך, אפילו לא כסף, אפילו לא אישה". תפיסת עולמה מגיעה לשיא בהערצתה לאותו מר ויסקונטי, אשר פרח תחת הפאשיזם האיטלקי ("הוא היה מה שנוהגים לכנות סייען"). בסיפוק ובהערצה מכריזה אוגוסטה כי "למר ויסקונטי אין מצפון כלל".

דמות המופת הזאת מצאה לבסוף את משכנה בפרגוואי, לשם גוררת הדודה את הנרי. גרהם גרין והקוראים יודעים שפרגוואי אירחה (כנראה) גם דמויות מופת אחרות כגון ד"ר מנגלה. לגרין כנראה קצת לא נוח עם זה, והוא שם בפיה של אוגוסטה את ההדגשה כי, "מר ויסקונטי תמיד התנהג יפה מאוד ליהודים". אבל גם בלי קשר ליהודים, דמות המופת של אוגוסטה, כמו גם אוגוסטה עצמה, דמות המופת של הרומן - אינן מופתיות כלל וכלל. באחרית הדבר הקצרה מביאים העורכים ציטוט של גרין המתמצת את יצירתו כך: "אם היה עליי לבחור באפיטף עבור מכלול ספריי, הייתי בוחר בשיר של רוברט בראונינג: 'העניין שלנו הוא בצדם המסוכן של הדברים. הגנב הישר, הרוצח הלבבי'". זו תפיסה קיטשית למדי. ומלבד זאת, וזה העיקר, הרוצח הלבבי בזוי בדיוק כמו הרוצח הזעוף. •