רביעי 30 בספטמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: מאיר כהן
    7 לילות • 08.07.2019
    "מי היה משחק אותי? ליאור אשכנזי, כי הוא מוכשר וכי הוא יצחק אם הוא יקרא את זה"
    רז שכניק | צילום: מאיר כהן

    גפן ברקאי, רווק, נולד ב־1995 וגדל בהוד־השרון. שיחק עד גיל 17 בקבוצת הכדורסל של מכבי הוד־השרון, בתפקיד סקנד גארד. למד בתיכון הדרים, במגמת מתמטיקה ופיזיקה. שירת בתיאטרון צה"ל. התפקיד הראשון שלו נרשם ב־2012 בסדרה 'יומני החופש הגדול' אחרי שסוכן זיהה אותו בפייסבוק ושלח אותו בסופו של דבר לאודישן לסדרה. מאז שיחק בסדרות כמו 'שוברי גלים', 'אובוי' וסרטים כמו 'ירח בבית 12' ו'פוקסטרוט'. בימים אלה משמש פרזנטור של 'רנואר' ומשחק ב'זה לא הגיל', בקשת.

     

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "גיל 3, הוד־השרון, קשרתי שרוך לבן סביב הצוואר של החתול שהיה לי. למדתי לקשור שרוכים די מהר, אני זוכר פעם שקשרתי את השרוכים של הילדים בגן לגדר. יכולת מיוחדת".

     

    איזו עצה היית נותן לגפן בן ה־16?

     

    "שיקיף את עצמו באנשים שאוהבים אותו ומפרגנים לו. לא היו לי מספיק כאלה אז. אני חושב שזה גם עניין של בגרות שאין בגיל הזה וגם יכול להיות שחיפשתי במקומות הלא נכונים".

     

    היית ילד מקובל?

     

    "לא, לא היו לי הרבה חברים, אבל לאט־לאט זה התחיל. רק בהמשך התחלתי להבין מה לא היה לי כשהייתי צעיר, כשנהיו לי חברים".

     

    וחברות?

     

    "אה, זה היה".

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "לפני משהו כמו שש שנים, כשהתחלתי לעבוד כשחקן, לקחו אותי לאיזו חנות בגדים, נתנו לי מלא דברים. המוכר תפס תיק ומילא בבגדים ונעליים. היה שם איזה ילד שבא לקנות זוג נעלי ספורט עם אבא שלו, כמו שאני הייתי הולך עם אבא שלי פעם, וראיתי איך הילד מסתכל עליי ועל כל מה שקורה וזה ממש הביך אותי. לא רציתי שהשמחה שלו מהנעליים החדשות תושפע מכל מה שהביאו לי, כשגם ככה לא אלבש את הרוב". 

     

     

    מתי התרגשת לראות מפורסם?

     

    "כשהייתי ילד, איפשהו בכיתה ב', אני ואחותי היינו יושבים כל צהריים ורואים את חני נחמיאס ב'חדר של חני'. יום אחד ישבנו עם ההורים במסעדה, ראינו אותה ושנינו קפאנו ולא הבנו איך הדבר הזה הגיונית קורה, שהאישה הזו מהטלוויזיה פתאום רואים אותה. זה לא כמו היום שילדים מבקשים ממני סלפי ברחוב. מבחינתנו זה היה ליקוי ירח. לא היה לי אומץ לגשת לחני, אבל בסוף אחותי עשתה את זה והיא הייתה נורא נחמדה".

     

    מה ההחלטה הכי לא רציונלית שעשית?

     

    "כשהייתי מאוהב, נסיעות באמצע הלילה לכל מיני מקומות. נסעתי פעם למישהי במצפה רמון ב־4 לפנות בוקר, מהוד־השרון. האוטו בדרך לא הניע אבל צלחתי את העניין. הגעתי בזריחה והיה נחמד. המחווה עבדה".

     

    הרגע בקריירה שבו הרגשת שנעשה לך אי־צדק?

     

    "לא חושב שיש רגע כזה ממש, אבל אני כן יכול לומר שהעיסוק של התקשורת בחיים האישיים שלי הוא משהו שהייתי רוצה לצמצם מול העיסוק בחיים המקצועיים שלי. אני לא מבין למה זה כל כך מעניין. אותי לא מעניינים הדברים האלה, אז למה יותר מעניין עם מי אני יוצא מאשר מה האינטרפרטציה שלי לתפקיד שעשיתי".

     

    זה גורלם של מפורסמים ומצליחים.

     

    "נכון, אבל אני מאמין שאפשר לשלוט במקום של החיים האישיים בקריירה שלך כשחקן. יש אנשים שעושים קריירה שלמה על החיים האישיים שלהם, לא לשם אני מכוון. במערכות יחסים שהיו לי הרגשתי שהתקשורת נכנסת יותר מדי עם מי אני יוצא, מה היה".

     

    מה ההישג הכי גדול שלך?

     

    "התא הקרוב אליי, הקשר עם המשפחה והאנשים שאספתי סביבי. העוגן המשפחתי שלי הוא משהו שאני מסתכל עליו כהישג ואינו מובן מאליו. ההורים שלי תמיד דאגו שאקבל את ההחלטות, ואם הייתי שלם איתן הם היו שלמים איתי. לא הייתי אף פעם ילד נורמטיבי, בהרבה דברים. למשל, בהחלטה להיות שחקן, לעזוב את הבית בגיל 18 עם בת זוג שהייתה גדולה ממני בהרבה שנים. זה הרגיש להורים מוקדם קצת, אבל פירגנו לי".

     

    מתי היית הכי קרוב למוות?

     

    "נסעתי לעשות סקי לפני שלוש שנים בצרפת עם שני חברים. ראינו מישהו שיוצא מהמסלול ואמרנו, וואלה נראה סטייל מה שהוא עושה. חתכנו כמוהו ומצאנו את עצמנו תקועים מעל צוק, בשיפוע גדול, ואם היינו ממשיכים לגלוש יכולנו לעוף קדימה מהצוק. שלושתנו מצאנו את עצמנו עשרה מטרים מהצוק בין שני סלעים ענקיים, והדבר היחיד שאתה רואה הם הרים קטנים למטה. הרגשתי פחד מוות בפעם הראשונה, הרבה אדרנלין. בסוף זחלנו 40 מטר כדי לעבור את הדבר הזה".

     

    מתי בכית לאחרונה?

     

    "זה לא קורה לי הרבה. לפני שנה זה קרה בגלל חבר שלא היה חבר. נשאיר את זה שם".

     

    מה המיסקונספציה הכי גדולה לגביך?

     

    "שאני לא חברותי, אולי כי בסיטואציות חברתיות גדולות אני הרבה פעמים מעדיף להדוף מעליי אנשים ולאחר מכן להחליט את מי אני רוצה לקרב. מעדיף לשמור על עצמי. זה מנגנון שמלווה אותי מאז שאני צעיר ואני די מתגבר עליו והיום הרבה יותר קל לי. בגדול אני חושב שזה לא נכון, אני אדם חברותי, לפחות יותר ממה שהייתי פעם".

     

    אם היית ראש ממשלה, מה הדבר הראשון שהיית עושה?

     

    "מגדיל את הקצבה לניצולי שואה. סבתא־רבתא מצד אמא הייתה ניצולת שואה, שעבדה הרבה שנים, אבל זה לא מהמקום האישי אלא מהמחשבה שזו כפיות טובה לא לעשות את זה. אנשים שבזכותם אנחנו פה. נראה לי בסיסי".

     

    מה הדבר שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

     

    "קבלה עצמית, לשמור על הסנטר שלי. כשאני לא נותן לדברים להזיז אותי, לעולם החיצוני להגדיר לי מה טוב או מה רע לי, אז אני יותר קרוב לאושר. כשאתה קטן אומרים לך תלך אחרי החלומות שלך, ואז יש אנשים שמנסים לומר לך, לא לא ככה. אז לי בא לומר, דווקא כן".

     

    מה הריח האהוב עליך?

     

    "הכביסה של אמא שלי".

     

    מי ישחק בתפקיד גפן ברקאי בסרט על חייך?

     

    "ליאור אשכנזי, אם הוא לא יהיה עסוק. הוא מוכשר מאוד, וכי הוא יצחק אם הוא יקרא את זה".

     

    באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?

     

    "לא. לפעמים גם כשאני מתכוון ל'כן' אני מתחיל ב'לא'. לא יודע למה".

     

    מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

     

    "על טלפתיה. נושא שמעניין אותי, מרגיש לי כמו משהו קיים, פשוט שריר לא מפותח במוח".

     

    מה האלבום הראשון שקנית?

     

    "רבתי עם אמא שלי בכיתה ד' והרגשתי ממש רע. אז לקחתי את האופניים, נסעתי לקניון וקניתי לה את האלבום של הדורבנים, ידעתי שהיא אוהבת שיר שלהם. היא התרגשה".

     

    מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

     

    "לפני שנתיים הייתי בחו"ל, הייתי חייב להסתפר שלא אצל הספר שלי. טעות נוראית. אבא שלי שאל אותי אם הסתפרתי אצל נגר כשחזרתי לארץ".

     

    מה היה ממוצע הגלידה שלך אחרי פרידות?

     

    "עובד אצלי הפוך. אני אוכל הרבה דווקא כשאני שמח. כשאני מבואס, אין תיאבון".

     

    לו היית קם כברוס וויליס בבוקר, מה היית עושה?

     

    "מתקשר לדמי מור, אומר לה, 'עזבי את מה שהיה'".

     


    פרסום ראשון: 08.07.19 , 23:48