הבדידות חונקת

המחזאי הצרפתי פלוריאן זלר מוכר לקהל הישראלי בזכות שורת קומדיות מתוחכמות שכתב ("האמת", "השקר", "שעה של שקט"), אך גם בזכות המחזה היותר אקספרימנטלי, "האב", שבו ניסה להציג את המציאות דרך תודעתו המתפרקת של גבר מזדקן הסובל מדמנציה. "האם" נחשב לסוג של מחזה משלים ל"האב", למרות שנכתב לפניו, כי הוא מציג סיפור של אישה מתוסכלת ודיכאונית ההולכת ומאבדת קשר עם המציאות אחרי שילדיה עזבו את הבית.

גם פה מנסה זלר להביא בפנינו סוג של השתקפות של תודעה ההולכת ומאבדת קשר עם המציאות. כך, הוא מעלה בפנינו את אותן סיטואציות מספר פעמים, אך בגרסאות שונות. זה מייצר מין משחק מתוחכם של מציאות ודמיון, המערער את תחושת האמת של הצופה, וגורם לו לחוש "מבפנים" את ההתפרקות הנפשית של הגיבורה המתוסכלת, המתמודדת עם הריק הקיומי שלה, ריק המשתקף היטב בבמה הלבנה והסטרילית שעיצב סמיון פסטוך.

הביצוע המשחקי המדויק והאמין של צוות השחקנים בהפקה שביים יבגני אריה, גורר אותנו פנימה לתוך הסיטואציה המבלבלת. יוסי מרשק משכנע בתור הבעל הסבלני, שלא ברור אם הוא נוסע לכנס או בורח מהבית עם המאהבת שלו, ורוני עינב מלאת חדות ואנרגיה מתעמתת בתור החברה של הבן. תמיר גינזבורג מגיש ביצוע רגיש בתור הבן המסכן, הנע בין הרצון לרצות את אמו לבין הרצון למרוד באהבתה החונקת. מעל לכל ההצגה מתבססת על נוכחותה המרתקת של אפרת בן צור, המביאה לתפקיד הראשי מגוון עצום של צבעים ומצבי רוח. היא מגלמת בצורה מופלאה דמות פריכה שכל הזמן משתנה, ובכל זאת יש בה איזה גרעין יסודי של כאב פנימי ושל בדידות עמוקה המניע אותה. בזכותה הופכת ההצגה המעיקה והמוזרה הזו לחוויה תיאטרונית חזקה, המותירה משקע מטריד ומעורר מחשבה בסיום.

ההצגה תעלה היום ב־20:00, ובשישי ושבת ב־20:30 בתיאטרון גשר