במעבדה קטנה באוניברסיטת תל־אביב שוקדת קבוצה קטנה של חוקרים על פרויקט שעשוי לשנות את פני הטבע, לא פחות מזה: הקבוצה הזאת, בראשותם של פרופ' דן גריסרו, מנהל היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית בבית החולים איכילוב ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב ופרופ' דוד אלעד מהנדסה ביו־רפואית, הצליחה לגדל במעבדה רקמות של רחם אנושי.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
תארו לכם תינוק בלי היריון ולידה. בלי הספקות אם יש היריון, בלי בחילות בוקר, בלי בדיקות כואבות, בלי כאבי לידה קשים. כך עשוי להיראות עולם הפריון כבר בעוד שנים ספורות. חוקרים בכל העולם פועלים כדי לאפשר היריון מלא או חלקי מחוץ לגוף, אבל פרופ' גריסרו הישראלי ושותפיו לצוות המחקר, ובהם גם פרופ' אריאל יפו, נמצאים על סף פריצת דרך. הרקמה שגידלו מחקה באופן מפתיע את מבנה הדופן ופעולתו הטבעית של הרחם בגוף האישה: היא כוללת שכבות של תאים מסוגים שונים, אשר מגיבים להורמונים וללחצים חיצוניים, ממש כמו כל רחם. במחקר מקביל, הם מהנדסים כלי דם, שיוכלו לספק לרקמה זו חמצן וחומרי הזנה, כדי להזין ולשמור על העובר המתפתח. בשלב הבא של הניסויים, שיתרחש במהלך השנה הקרובה, הם מתכוונים להדפיס את מודל הרחם במדפסת תלת־ממד, ולהשתיל בו תאים דמויי עובר, כדי לבדוק אם הם יצליחו להשתרש בו.
על פניו, החזון של פרופ' גריסרו ושותפיו לפרויקט העתידני הזה נשמע פרוע: בתוך עשור בלבד, הוא מאמין, נוכל לגדל תינוקות אנושיים במעבדה, שתהפוך להיות – כפי שהוא מתאר אותה – חוות רְחמים. "נפרה ביצית וזרע במעבדה ונגדל אותם באינקובטור הבסיסי עד לגודל של מספר תאים, כפי שעושים היום בכל תהליך של הפריה חוץ־גופית", הוא מסביר. "אבל במקום להחזיר את העובר שנוצר לרחם אמו או לרחם הפונדקאית שתישא אותו, נעביר אותו לחווה שתגדל אותו במשך כך וכך חודשים, אולי גם פחות מתשעה. כשהתינוק הזה יבשיל, נחתוך את המעטפת ונשלוף אותו החוצה".
כן, הסצנה הבדיונית הזאת, שבה תינוקות גדלים בשורות־שורות של מתקנים מכניים, שנראתה כבר באינספור סרטים עתידניים, קורמת עור וגידים במציאות.
הנדסת רקמות
כיום ישנן כמה שיטות שבאמצעותן מנסים מדענים להחליף את הרחם הביולוגי. פרופ' גריסרו בחר בשיטה חדשנית המכונה הנדסת רקמות. היא משלבת תאים חיים, שיטות הנדסיות מתקדמות וחומרים שונים בניסיון ליצור רקמה חיה של תאים מחוץ לגוף, שתתפוס את מקומם של איברים פגועים.
"במקור, הנדסת רקמות משתמשת בתאים בסיסיים כמו תאי גזע, בניסיון לתקן איברים שנפגעו, כמו תאי עצב במוח אצל חולי פרקינסון", אומר פרופ' גריסרו. "אנחנו החלטנו להשתמש בטכנולוגיה החדשנית הזאת כדי להתחיל לבנות איבר מאפס. זה לא סיפור פשוט מכמה סיבות: כל רקמה מכילה כמה סוגי תאים וצריכה לקבל אספקה שוטפת של חמצן וחומרי הזנה. בנוסף, רקמות אנושיות הן דינמיות, תאים מתים ומתחדשים בהן. בעיה נוספת נובעת מהאינטראקציה שמתקיימת בין התאים השונים. תאים בריאים לא מתרבים בשכבות מחשש שיהיה להם מחסור בחמצן ותזונה. לפעמים קל לגדל תאים במעבדה מסוג אחד, אבל בניית רקמה מכמה שכבות של תאים – זה כבר עניין יותר מורכב".
ולמרות הקשיים, כבר חמש שנים שהצוות עמל על המשימה. "היתרון הגדול של הרחם הוא שמספר הרקמות בו יחסית קטן", אומר פרופ' גריסרו. "הוא מורכב ממעטפת של שריר עם פנים של רירית. ההיריון צריך להתקיים בתוך המבנה הזה, כאשר הרירית מספקת את התזונה לעובר ומעטפת השריר מגינה עליו, ובסוף ההיריון היא מתכווצת ופולטת את העובר החוצה".
חמושים בחזון ובאמונה שהרעיון שלהם אפשרי, השתמשו החוקרים בקרום סינתטי שעליו נבנו תאי השריר של מעטפת הרחם ותאי הרירית הפנימית, שנלקחו מנשים שתרמו רקמה לצורך מחקר. התאים החדשים הוזנו בחומרי תזונה ובחמצן שהוזרמו אליהם בתוך האינקובטור. לאחר מכן נחשפה רקמת הרחם שיוצרה להורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון, במינונים דומים למחזור החודשי הנשי, "וראינו בבירור שהרקמה שלנו מגיבה בדיוק כמו בטבע", מתגאה גריסרו.
עכשיו, אחרי שווידאו שהרקמה החדשה עומדת בלחצים חיצוניים, בדומה ללחצים המופעלים על הרחם בגוף, הם בשלים לשלב המשמעותי הבא: בשנה הקרובה ינסה הצוות להדפיס את הרחם בדגם תלת־ממדי שיכיל את הרקמה המהונדסת שפיתח ויכניס לתוכה תאי מעטפת של עובר, כדי לבדוק אם הוא נדבק אליה. אם זה יעלה יפה, הניסוי יעבור לשלב המכריע: החדרת עובר אדם שנפסל להחזרה לרחם אמו בגלל בעיות גנטיות, בתקווה שיצליח להשתרש בו. "יש לנו עוד הרבה עבודה, עוד יכולות להיות לא מעט תקלות בדרך, וכל שלב הוא קריטי", מסייג פרופ' גריסרו, "אבל אנחנו אופטימיים. בינתיים הצלחנו לדמות במדויק את המבנה האנטומי של דופן הרחם. אף אחד לא עשה את זה עד היום. עכשיו השמיים הם הגבול".
ניסוי הכבשים
הרעיון לגדל עוברים מחוץ לגוף האישה אינו חדש. כבר בשנת 1924 טבע מדען בריטי בשם ג'ון הלדיין את המונח אקטוג'נסיס (ectogenesis), היריון חוץ־גופי. הלדיין צפה כי יהיה ניתן לייצר היריון בסביבה מלאכותית החל משלב ההפריה ועד הלידה, וכי בשנת 2074 כשבעים אחוז מהלידות ברחבי העולם יושגו באמצעות הליך כזה. הרעיון המהפכני של הלדיין שימש השראה לספר "עולם חדש מופלא", שפורסם ב־1932 ותיאר עולם עתידני שבו ילדים זהים נולדו מתוך אינקובטורים, ולסרט "מטריקס", שבו מופיעה לידת ילדים ממיליוני פקעות דמויות רחמים שהוצבו בשורות בשדות. פחות ממאה שנה אחריה, נדמה שהנבואה שלו קרובה מתמיד להתגשם.
על פי ההערכות, ניסויים בעוברים של בני אדם צפויים להתחיל בשנתיים הקרובות. בדיוק כמו פרופ' גריסרו הישראלי, מומחים בארה"ב ובאירופה צופים כי רחם מלאכותי מתפקד באופן מלא יעמוד לרשותנו כבר בתוך עשור.
"רחם מלאכותי הוא רק עניין של זמן, אנחנו כבר כמעט שם", אומר ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי, מנהל המרכז לרפואת העובר בבילינסון. "אנחנו כבר מייצרים עוברים מזרע וביצית במעבדה ומגדלים אותם בפגיות במקרים של לידות מוקדמות, משבוע 25 להיריון, בהצלחה גדולה. עכשיו רק צריך למצוא פתרון לאכסון העובר במחצית הראשונה של ההיריון, שבה הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו בפגיות לא מספיק טובה".
ניסיונות לגדל עוברים מחוץ לגוף אמם נערכים כבר עשרות שנים, במידה מתונה של הצלחה – עד לשנתיים האחרונות. ב־1982 דיווחו מדענים כי הצליחו לגדל עוברי עכברים במעבדה במשך 11 מבין עשרים הימים שנמשך היריון טבעי של עכברה. בשני מאמרים שפורסמו ב־2016 דיווחו מדענים מאוניברסיטאות רוקפלר בניו־יורק וקיימברידג' באנגליה על פריצת דרך עולמית: הם הצליחו לגדל עובר בתנאי מעבדה עד היום ה־13 לאחר ההפריה, יותר ממה שנעשה אי פעם בעבר. החוקרים הראו שבתרכובת הנכונה של חומרי גדילה ותזונה עוברי אדם יכולים "להשתרש" בתחתית צלחת הפטרי שבה הושמו. זאת למרות שלא עמדה לרשותם רקמה אימהית בשלב הקריטי והעדין של תחילת ההתפתחות שלהם. "זה היה שוק עבורי", הודה אחד החוקרים. מה היה עולה בגורלם של עוברים כאלה בהמשך הדרך נותר בגדר סימן שאלה, משום שהצוות נאלץ לסיים את הניסוי מסיבות טכניות: אמנה בינלאומית אוסרת על גידול עוברי אדם במעבדה יותר משבועיים.
שנה לאחר מכן הכריזו מדענים מבית החולים לילדים בפילדלפיה כי הצליחו לגדל עוברי כבשים בשקית מלאה נוזל דמוי מי שפיר המכונה "ביו־בג" (שק ביולוגי). בניסוי הקרוב ביותר לרחם מלאכותי שנעשה עד היום, הושמו שמונה עוברי כבשים שנשלפו מרחם אמם בשקית, שסיפקה להם סביבה עשירה באספקת דם ובחומרי תזונה בין השבוע ה־23 לשבוע ה־27 להתפתחותם. שמונת העוברים הראו התפתחות תקינה במהלך השהות בשקית. אחרי ארבעה שבועות, פרק הזמן שנקבע לניסוי, הוצאו הכבשים מהמערכת והועברו לטיפול בהנשמה. רובם הומתו כדי לבחון איך השפיע הזמן שבו שהו מחוץ לגוף על התפתחותם, אולם חלקם שרדו תקופה ממושכת.
החוקרים שערכו את הניסוי המדובר הזה סיפרו לפני חודש למגזין "מטרו" כי הם נמצאים במגעים עם מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, על מנת לנסות לגדל עוברי כבשים מחוץ לרחם במשך כל תקופת ההיריון, ללא שימוש ברחם אמיתי כלל, כבר בתוך שנה או שנתיים. מומחים צופים כי ניסיון לגדל פגים אנושיים בביו־בג כזה צפוי אף הוא להתרחש בעתיד הקרוב. לכאורה, אין כל מניעה להשתמש במערכת כזו, כשתהיה מוכנה, זמן קצר אחרי ההפריה.
בלי אבא ואמא
כמעט בכל מרכז רפואי מבוצעות היום הפריות חוץ־גופיות, שמאפשרות להפרות ביצית באמצעות תרומת זרע, ללא מעורבותו הפעילה של אב עתידי בתהליך. היריון חוץ־רחמי לוקח את הרעיון של ייצור עובר מחוץ לגוף צעד בלתי נתפס קדימה: הוא מוחק את תפקידה הקריטי של האם בשלב ההיריון. אם הרעיון הפרוע הזה יצליח, יועבר העובר שנוצר במעבדה להתפתח באינקובטור מיוחד המדמה את פעילות הרחם, שיצטרך לספק לו דם מחומצן באמצעות ריאה מלאכותית. הדם ינוע באמצעות לב מלאכותי, ויסונן באמצעות כליה מלאכותית.
השלב הזה אינו פשוט: הרחם הנשי מספק לעובר סביבה ייחודית ביותר. "בראש ובראשונה, הרחם מספק לעובר סביבה סטרילית עם טמפרטורה קבועה", אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "הסביבה המימית שבה הוא מתקיים חיונית להתפתחות העוברית כי היא מאפשרת ציפה, תנועתיות ותרגול של שרירים, הכרחית לצורך התפתחות ריאתית תקינה, מווסתת את מאזן הנוזלים של העובר ומספקת חומרים הכרחיים לבשלות המעיים ולתהליך הגדילה. בנוסף היא מספקת מעטפת שמבודדת את העובר מרעש ומאור, ומגינה עליו מפני לחץ מכני".
המועמדות הטבעיות לשימוש ברחם מלאכותי הן נשים שאין להן רחם מסיבות גנטיות, או בגלל מחלה. "לצערנו הרב, אנחנו עדיין מטפלים בלא מעט נשים שאיבדו את היכולת לשאת היריון בגלל סרטן צוואר הרחם", אומר פרופ' גריסרו מאיכילוב, שרואה טרגדיות כאלה מדי יום. "בישראל יש כמאתיים נשים כאלה בשנה, חלקן הגדול בנות פחות מארבעים, כלומר הן בגיל הפריון. לנשים כאלה הדבר הכי חשוב הוא כמובן להישאר בחיים, אבל נושא הפריון מטריד אותן לא פחות, וגם אותי, כרופא שמטפל בהן. חלקן עוברות כריתת רחם ואחרות עוברות קרינה מסיבית, בשני המקרים אין להן אופציה להביא ילדים לעולם אלא באמצעות פונדקאות. כשנשים כאלה מבריאות מהמחלה הן מאבדות את היכולת להרות. יש להן שחלות, כלומר הן מייצרות ביציות משלהן, ובחלק מהמקרים יש גם זרע מבן זוג, אבל הן זקוקות למאחסן. פונדקאות היא אופציה לא פשוטה, היא קשה ויקרה, ויש מגזרים שבהם יש בכלל איסור דתי לבצע אותה. מכאן הצורך בשיטה אחרת שתאפשר להן להביא ילדים לעולם. אוכלוסייה נוספת שזקוקה לפתרון כזה היא נשים שנולדו ללא רחם בגלל תסמונת גנטית, נשים שהרחם שלהן נפגע בנסיבות שונות וכאלה שסובלות ממחלות רקע קשות שמונעות מהן להרות בעצמן, כמו מחלות לב וכליה".
אופציה אחרת לסייע לנשים שאינן יכולות להרות היא השתלת רחם שנלקח מגוף של אישה. עד היום בוצעו כמה עשרות השתלות כאלה מתורמות חיות ומתות, יותר ממחציתן באירופה, אשר הביאו ללידתם של כ־15 תינוקות. השבוע נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי השתלות כאלה, השנויות במחלוקת בשאלת יעילותן, בטיחותן והאתיות של ההליך החדשני, אושרו לביצוע בישראל בשורה של סייגים. מתנגדי ההליך החדש טוענים כי הוא מסכן את חיי תורמת הרחם, כמו גם חייהם של האם והיילוד, וכרוך בשיעור מוגבר של סיבוכים רפואיים, בהם רעלת היריון ולידות מוקדמות.
הרחם המלאכותי מתאים לא רק לנשים שזקוקות לפתרון קסם שיאפשר להן לגדל עובר מחוץ לגוף. גם אוכלוסיית הפגים, שנולדים בשלב מוקדם מאוד של ההיריון, זקוקה נואשות למתקן שידמה באופן מיטבי את החיים ברחם. גבול החיוּת שבו מצליחים תינוקות לשרוד מחוץ לרחם אמם נע כיום סביב השבוע ה־24 להיריון, אולם גם אז שיעור התחלואה והתמותה שלהם גבוה מאוד: נתונים מארה"ב מראים כי שיעורי התמותה בשבוע 22 להיריון נעים סביב 94 אחוז, ובשבוע 23 הם פוחתים ל־74 אחוז. כמעט כל הפגים שנולדים בשבועות כאלה סובלים מתחלואה קשה לטווח ארוך. בישראל נולדים מדי שנה כ־500 פגים לפני השבוע ה־28 להיריון. רק שליש מהתינוקות שנולדו בשבוע 24 להיריון, שורדים.
"פגים שנולדו טרום זמנם נזקקים כיום למתקן שמשמש כמתווך בין רחם אמם והעולם החיצוני", אמר ד"ר אלן פלייק, מנהל המרכז לחקר העובר בבית החולים בפילדלפיה, שהוביל את ניסוי הכבשים המהפכני. "המערכת שלנו עשויה למנוע מחלות מסוכנות שמצפות להם. זו טכנולוגיה רפואית שלא הייתה זמינה עד היום".
עבור שני סוגי האוכלוסיות האלה, העוברים והאמהות, מפתחים כיום שני סוגים של רחם עתידי: אחד, המיועד להחליף לחלוטין את תפקידו של הרחם, כך שהעובר הגדל בו לא יצטרך לשהות כלל בתוך רחם אמיתי. הסוג השני הוא הביו־בג, שלמעשה משמש תחליף משופר לאינקובטור, ומיועד לפגים שנולדו בשלב מוקדם מאוד של ההיריון. גם פיתוח כזה, כשיהיה, יוכל יום אחד לשמש כתחליף רחם מלא, כלומר לאורך כל תקופת ההיריון.
"כיום אין מענה לתינוקות שנולדו עד שבוע 22 להיריון, ומכאן הפער שנוצר בין היום החמישי להפריה, שבו מחזירים את העובר לרחם בהפריה חוץ־גופית, לבין השבוע שבו הוא מסוגל לשרוד באינקובטור", אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "הרחם המלאכותי, כשיהיה, אמור לתת מענה לפער הזה".
השפעות לא רצויות
לטכנולוגיות החדשות שנועדו להחליף את הרחם האנושי יתרונות אדירים. בין השאר, הן יספקו פתרון זמין וזול לזוגות שאינם יכולים להביא ילדים לעולם בדרך הטבע, כמו זוגות חד־מיניים או טרנסג'נדרים. אבל גידול חיים חדשים מחוץ לגוף כרוך בדילמות אתיות לא פשוטות. זו הסיבה שבחלק ממדינות העולם נאסר על גידול עוברים במעבדה לתקופה של יותר משבועיים, המועד שבו מערכת העצבים שלהם מתחילה להתפתח. ישראל לא חתומה על אמנה כזו, ואין בה כיום חקיקה מפורשת הקוצבת את משך גידול העוברים במעבדה. כל בקשה כזו נידונה בנפרד בוועדת הלסינקי, האֲמונה על אישור ניסויים בבני אדם.
הדאגה המרכזית היא מהשפעות לא רצויות או צפויות על בריאותו הגופנית והנפשית של היילוד. אחד הנושאים הנחקרים ביותר בשנים האחרונות הוא השפעת הסביבה הרחמית על בריאותו של האדם בבגרותו, ועל מחלות שהוא מפתח. כיום ידוע שהדרך שבה חווינו את הסביבה הרחמית כעוברים במהלך ההיריון משפיעה עלינו גם בבגרותנו. לביטול מוחלט של הצורך ברחם כדי להביא חיים לעולם, עלולות להיות משמעויות שלא ניתן עדיין להעריך אותן, על התינוקות שייווצרו בתהליך כזה. נושא מטריד אחר הוא שיבוש הקשר הפוטנציאלי בין האם לתינוק, שמתהווה כבר במהלך ההיריון.
"במהלך ההיריון יש השפעות נרחבות של האם על העובר, ויכול להיות שבתוך הסביבה התוך־רחמית היא נותנת לו דברים שאנחנו בכלל לא חושבים עליהם, כמו רגעי אושר או דברים אחרים שמעצבים אותו בהמשך החיים, שייעדרו מסביבת גידול מעבדתית, טובה ככל שתהיה", אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי, המנתח עוברים בעודם ברחם. "הממשק בין האם לעובר מאוד מורכב, ויש ביניהם יחסי גומלין: העובר יודע לקבל מאמו את כל מה שנדרש לו בכל שלב של ההיריון, במצבי דחק המערכת יודעת להגן על העובר כדי להבטיח את הישרדותו, הוא מקבל ממנה נוגדנים שמחסנים אותו, ונוכחותו ברחם משפיעה עליה בחזרה. עבודות שונות שנעשו במעבדה הראו שהעובר גורם להתחדשות תאים בגוף של אמו, דבר שמגביר את העמידות שלה לנזקים ולפציעות שונות. לא בטוח שמתקן חיצוני יידע לקיים את המערכת הזאת.
"מאידך, ייתכן שסביבה כזו תבטל השפעות שליליות שכיחות של היריון תוך־גופי, כמו זיהומים תוך־רחמיים, לידות מוקדמות ואפילו נזקים כתוצאה מצריכת אלכוהול של האם. העובר יהיה קרוב ונגיש, אפילו נראה לעין, וניתן יהיה לבדוק אותו ולטפל בו יותר בקלות. היום עושים אינספור דילולים לשלישיות ולרביעיות. רחם כזה יאפשר פשוט להוציא אותם מגוף אמם ולגדל אותם במעבדה עד בשלות. כמובן ששימוש בו חייב להתנהל באופן מדורג, כדי לוודא שלא ייעשה בו שימוש לרעה. בשלב הראשון צריך להגביל אותו רק למצבים של אין ברירה. רק לאחר מכן ניתן יהיה לשקול שימושים נוספים".
אבל יש גם מי שסבור כי האנושות עומדת ללכת צעד אחד רחוק מדי, בניסיונותיה לשכלל את הטבע.
"מבחינה אתית, לדעתי צריך להפריד בין רחם מלאכותי, שבו מגדלים ביצית מופרית מרגע שהופרתה, עד ליצירת עובר בשל, לבין רחם שישמש לטיפול בתינוקות שנולדו טרום זמנם", אומר פרופ' אברהם שטינברג, מנהל היחידה לאתיקה רפואית בבית החולים שערי צדק, ונוירולוג ילדים במקצועו. "לגבי הראשון, אני סבור שאסור אפילו לאשר ניסוי כזה, משום שכיום ידוע לנו שעוברים שנולדו מוקדם מדי עלולים לסבול מנזק נוראי. עד שילמדו מה בדיוק עושה הרחם, כדי שהעובר ייוולד בריא, עלולים להיווצר אנשים שיסבלו ממומים נוראיים. לקחת עובר כזה ולגדל אותו מאפס עלול ליצור פגיעות קשות. אותו דבר קרה עם הניסיון לשבט כבשים. עד שנולדה הכבשה דולי נוצרו מאות כבשים פגועות שהיו צריכים להרוג אותן. לכן, מבחינה אתית, מדובר בניסוי שלדעתי אסור בכלל להתחיל בו. אבל אם מדובר על אינקובטור יותר משוכלל ממה שיש לנו היום, המצב שונה בתכלית. אם יצליחו לטפל בתינוקות כאלה שנולדו מוקדם מדי - אדרבה".
"אני לא מאמין שגידול של עובר באינקובטור כזה או אחר יגרום למומים, משום שאלה נגרמים בדרך כלל על רקע גנטי", מגיב פרופ' גריסרו, "אבל אין ספק שניסוי כזה יחייב לפני ביצועו דיונים אתיים נרחבים בשיתוף אנשי רפואה, דת ואתיקה, על מנת להבין את המשמעויות הנרחבות של הליך כזה ולמנוע שימוש בו לרעה".
חששות אחרים הם בתחום הכלכלי: רחם כזה עלול להיות נגיש לעשירים בלבד. ואם כבר נסחפים עם הפנטזיות - הוא עשוי בבוא היום להיות כה כלכלי בחיסכון הוצאות על ימי אשפוז וסיבוכי היריון או פגות, עד שהמבטחים יעדיפו שימוש בהתקן כזה על פני היריון טבעי.
גידול עוברים במעבדה מעלה גם סוגיות משמעותיות הכרוכות בזכויות העובר והוריו, כמו הפלות. עקרונית, עובר שמושם ברחם כזה עשוי להיחשב חי ממש מרגע ההפריה, דבר שעלול לגרום למהפכה בתפיסת ההפלות. האם ואיך בכלל ניתן להפסיק את חייו של עובר שגדל במעבדה, ולא ברחם? מה יעלה בגורלו של עובר כזה, אם הוריו יחליטו לאחר ההפריה למנוע את לידתו? או, חמור יותר, מה יקרה אם רק אחד ההורים יתחרט ויבקש להמית את העובר? זכותו של מי תגבר במקרה כזה, של האם, של האב או של העובר? חשש תיאורטי נוסף הוא מהקמת "צבא עוברים" מוזמן מראש, לשירות אידיאולוגיה או משטר מסוים.
"במדע אומרים תמיד never say never - לעולם אל תגיד 'זה לא יקרה'", אומר פרופ' שטינברג. "אם מישהו יחליט לעבור פעם על חוקי האתיקה וליצור עובר שיתקיים מחוץ לרחם האם מההתחלה עד הסוף, תהיה בעיה אפילו הגדרתית, כי ההגדרה של אדם היום היא יילוד אישה. זה יעורר הרבה שאלות חדשות וקשות, אבל אנחנו עוד לא שם, ולדעתי אסור שנגיע לשם".
עוד 5 איברים שממתינים להדפסה
מאז הומצאה מדפסת התלת־מימד מקווים חוקרים בכל העולם להסתייע בה להשתלת רקמות ואיברים. לפני ההדפסה סורקים החוקרים את האיבר המבוקש במכשירי הדמיה רפואיים. בשלב הבא הם מדפיסים איבר זהה בשכבות מתָּאִים, ומדְּיוֹ ביולוגי. אלה האיברים המרכזים שעל הדפסתם שוקדים בימים אלה:
לב - באפריל השנה הודיעו חוקרים מאוניברסיטת תל־אביב כי הצליחו לראשונה בעולם להדפיס לב חי. החוקרים הפכו רקמת שומן של חולה לתאי גזע, ומהם יצרו תאים של שריר הלב. הלב שהודפס מורכב מתאים צעירים מאוד, שמראים תכונות של תאי לב טבעיים.
כליה - מאות חולים בישראל זקוקים לתרומת כליה, אולם מדובר באיבר קשה מאוד להדפסה בשל המבנה המורכב שלו. ברחבי העולם הצליחו להדפיס חלקים שונים של כליה אנושית, וכעת משתמשים בכליות מודפסות על מנת לעזור לרופאים להתכונן לניתוחי השתלה מורכבים.
כבד - גם כבד הוא איבר קשה להדפסה בשל מורכבות הפעולה שלו. חברה מסן־דייגו כבר הודיעה כי טלאים של רקמת כבד אנושית שהדפיסה הושתלו בעכברים, ומתפקדים בהם.
קרנית - קרנית היא החלק השקוף המכסה את החלק החיצוני של העין. מחלה או פגיעה בקרנית מחייבת השתלת קרנית חדשה. באמצע 2018 הודיעה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת ניוקסל כי הדפיסה קרנית אנושית מתאי גזע בפחות מעשר דקות.
עצמות - במקרה של מחלה שגורמת לפגיעה בעצם, נהוג להשתיל עצם שנלקחה מאזור אחר בגוף המטופל, דבר שיוצר בעיה של כאבים והחלמה ממושכת. בכירורגיית פה ולסת מדפיסים כיום חלקים של לסת ומשתמשים בהם להשתלה מלאה.
