האסיר שמנסה לבטל את הוצאתו להורג בעזרת היהדות

הדמויות הכי מרתקות בסרטים וסדרות על בתי כלא הן אלו של האנשים ה"נורמטיביים" - אלו שלא היו צריכים להיות שם, אבל נקלעו למקום הלא הנכון בזמן הלא נכון ועכשיו הם צריכים לשרוד בין פושעים אמיתיים.

רנדי הלפרין הוא לא בדיוק דמות כזו.

מצד שני, הוא גם לא ממש אסיר קלאסי. הוא ואחיו אומנם נולדו למשפחה קשת יום של זוג הורים מכורים לסמים, שהתעללו בהם רגשית, אבל בגיל חמש הועבר על ידי שירותי הרווחה למשפחת אומנה שחיה בטקסס - הזוג היהודי דניאל ופטריסיה הלפרין, שם זכה לילדות רגילה. "בבר מצווה שלו, בגיל 13, רנדי היה מרשים מאוד. חשבתי לעצמי 'זה ילד חכם, הוא מקסים. הוא הולך להצליח", מספר ביל וויבורן, חבר של אביו של רנדי. 

כיום, בגיל 41, ממתין הלפרין להוצאה להורג שלו בטקסס. נותרו עוד שלושה חודשים.  

בשנות העשר'ה שלו, הלפרין לא בחל בהתחככות עם גבולות החוק. גניבות קטנות, קטטות ובעיקר חוסר יכולת להחזיק מעמד בשום מסגרת. כפי שהוא כותב בעצמו בספר הזיכרונות שפרסם באתר שלו: "אחרי הבר מצווה הכול התחיל להידרדר. השתעממתי בשיעורים, נזרקתי מבית ספר והועברתי לפנימייה נוצרית על אף שזעקתי להוריי ש'אני יהודי!'. הם אמרו לי שאם אשתפר אוכל לחזור לבית הספר הרגיל שלי. השקעתי בלימודים, אבל זה יצר לי בעיות אחרות – מכיוון שהייתי היהודי היחיד בבית ספר נוצרי, הואשמתי על ידי התלמידים בכך שהרגתי את ישו ולחצו עליי להמיר את דתי. זה יצר לי קונפליקט פנימי – הייתי יהודי, למדתי תורה ועברית ופתאום הפכו אותי לאויב. זה היה מצב שקשה לחיות איתו".

בחופשת הקיץ המשיך להסתבך, ואז קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה מאביו: "אנחנו נשכור לך דירה וניתן לך כסף להתחיל חיים חדשים בכל מקום בארה"ב, מלבד אצלנו בבית או אצל חברים שלך, שהם בעלי השפעה רעה". 

הלפרין עבר לדירה משלו בעיר מרוחקת, וניסה להתחיל את חייו. לאחר כמה גלגולים, ב-1996, כשהוא בן 19 בלבד, מצא את עצמו בדירת שותפים צנועה עם חסרי בית בעיר ארלינגטון שבטקסס. כדי לממן את שכר הדירה שלו נהג רנדי לשמור על פעוט בן שנה וחצי – בנה של אחת השותפות בדירה. ערב אחד נמצא הפעוט כשהוא חבול ומוכה וידיו ורגליו שבורות. בנוסף נגרם לו סדק בגולגולת. לאחר כמה הכחשות נכשל רנדי בפוליגרף משטרתי, והודה שהוא הכה את הפעוט לאחר שזה לא הפסיק לבכות. במטרה להימנע ממשפט קשה, חתם על עסקת טיעון ונידון ל-30 שנה בכלא.

שנים ספורות בכלא שכנעו את רנדי שהוא חייב למצוא דרך החוצה. הדרך הזו הפכה להיות הבריחה הכי נועזת בתולדות טקסס – הלפרין וששת האסירים הנמלטים האחרים נודעו כ-Texas seven. ב-13 בדצמבר בשנת 2000 הם השתלטו על סוהרים, התחזו לאנשי תחזוקה, גנבו כלי נשק ורכב ופגעו בסוהרים ששמרו על השער האחורי של הכלא. אביו של אחד האסירים חיכה להם מחוץ לחומות עם רכב מילוט, והשבעה נמלטו אל החופש. 

רכב המילוט נמצא בהמשך במגרש החניה של וולמארט, והשבעה המשיכו במעשי שוד שונים כדי להמשיך לממן את הבריחה. במשך עשרה ימים הם שדדו כמה חנויות, וכל זאת בזמן שהמשטרה מנסה לאתר אותם.

ב-24 בדצמבר קרה האירוע ששינה סופית את חייו של הלפרין: שוטר מקומי שהוזעק לחנות שנשדדה ניסה לעצור את האסירים, אבל נורה 11 פעמים ומת מפצעיו. רצח השוטר הפך אותם למבוקשים עוד יותר בקרב רשויות החוק, ולאחר שלא הצליחו לאתר אותם שודר בטלוויזיה פרק של America's most wanted שבו נקראו האזרחים שראו את השבעה לדווח מיידית למשטרה. אחד הטלפונים הסגיר את מיקומם: מוטל זול בקולורדו. פשיטה של כוחות העילית של המשטרה על המוטל הביאה למעצרם של ארבעה, בהם הלפרין שנכנע בקלות, ואילו החמישי שהיה במקום התאבד. השניים הנוספים נתפסו מאוחר יותר במלון אחר בעיר.

בניגוד למערכות חוק במדינות אחרות, לבית המשפט בטקסס לא היה שום עניין לברר מי בדיוק ירה בשוטר ומי היה רק חלק מהחבורה. בעיני החוק, כל השבעה היו אחראים באותה מידה לתוצאה הטרגית, וכל השישה שנותרו בחיים נשפטו וקיבלו אותו גזר דין – הרשעה והוצאה להורג. הראשון, מנהיג החבורה מייקל רודריגז, הוצא להורג ב-2008. אחריו קיבלו את הזריקה הקטלנית עוד שלושה נוספים. הלפרין ואסיר נוסף ממתינים עדיין לביצוע גזר הדין.

לאורך השנים התנהלה עבור הלפרין מערכה משפטית ענפה של ערעורים ובקשות דחייה, בדומה לרוב המקרים של נידונים למוות. עורכי דינו של הלפרין הגישו כמה ערעורים, ושמו עלה גם בקרב המתנגדים לעונש מוות כדוגמה לאדם שאומנם חטא, אבל מכיר במעשיו ושאין צורך להרוג אותו בשל כך. הלפרין עצמו העיד במשפט כי הוא ברח מהכלא מכיוון שהרגיש מבודד מאוד, וכי נאסר עליו להיפגש עם אנשים בזמן המאסר. הוא הוסיף כי לא שדד, לא ירה ולא רצח את השוטר, אך עדותו לא הספיקה כדי להביא להקלה בעונשו. 

הגיל הצעיר שלו ובעיקר המראה האטרקטיבי הביאו לו במשך השנים לא מעט מעריצות. נשים רבות כתבו לו מכתבים לכלא, והוא אף ניהל שתי מערכות יחסים עם נשים שהוגדרו כבנות זוג. עם אחת מהן הוא אף התחתן מיד אחרי גזר הדין, אך הם התגרשו מאוחר יותר.

את אהבת חייו הוא מצא בשנת 2011, וגם התחתן איתה באמצעות שידור וידיאו. הכלה, קריסטל ווילסון (36), החליטה לקשור את גורלה עם הלפרין אף שנאסר עליהם להיפגש פיזית, והם ניהלו אלפי שעות של שיחה בטלפון. בהמשך היא פעלה רבות עבורו, ומלבד עזרה כספית היא ניסתה גם לקדם פעילות ציבורית נגד עונש המוות.

העתירות האחרונות של הלפרין נדחו לאחרונה, וביצוע ההוצאה להורג נקבע ל-10 באוקטובר הקרוב. כעת הוא מנסה להשתמש בקלף האחרון – טענות על כך שהשופט בערעור היה אנטישמי. הלפרין, שכתב בשנה שעברה שהוא מרגיש יהודי לגמרי אף שאינו דתי, גם הזמין לתאו בחודש שעבר שני רבנים לפגישה רוחנית וכתב לאחר מכן ביומן הרשת שלו: "הייתי זקוק לפגישה הזאת. זה היה טוב עבור המורל שלי, וגם כדי לקבל פרספקטיבה לגבי כמה נושאים שחשבתי עליהם. במחשבה היהודית אומרים שהנשמה עוזבת את הגוף במהלך השינה, ובעזרת חסדי השם היא חוזרת לגוף כשאנחנו מתעוררים. אנחנו צריכים להכיר באפסיות שלנו, אבל גם להכיר תודה לאל על כך שהוא החליט שאנחנו ראויים לחזור לחיות לפחות עוד יום אחד. הרבנים גם הציעו לי לקחת אחריות על הדברים הטובים והרעים שעשיתי, ולנסות להיות טוב יותר ביום שאחרי. אחרי זה קראנו יחד את התפילה החשובה ביותר – קריאת שמע".

הזהות היהודית של הלפרין היא זו שאולי תציל אותו ברגע האחרון. בערעור האחרון שלו טענו עורכי דינו שהשופט במשפט קיבל החלטות נגד הלפרין על בסיס אנטישמי, ושהוא אף קרא לו "יהודי מזדיין". ההגנה גם אספה עדויות על כך שהשופט החזיק בעמדות נגד שחורים, היספנים ומיעוטים נוספים. עורך דינו של הלפרין אף טען שבעקבות העדויות על אופיו של השופט מגיע לו משפט חוזר שנקי משיקולים זרים.

אף על פי שהערעור בנושא האנטישמיות עדיין לא התברר סופית, ועל רקע ערעור בנושא אחר שהוגש, ממשיכה מדינת טקסס בהכנות לקראת ההוצאה להורג באוקטובר הקרוב. הלפרין הוא אחד הכוכבים של מתנגדי עונש המוות, אך מצד שני מדינת טקסס היא אחת הקשוחות ביותר בארה"ב בעניין. האם הקלף היהודי הוא זה שיצליח לעצור את השעון?