לקפוץ לתוך ואן גוך
תצוגת וידיאו־ארט מרשימה של ציורי האמן ההולנדי ברובע המארה בפריז
אם מגיעים לאטלייה דה לומייר לפני שמתחילה ההקרנה הראשונה בעשר בבוקר מגלים חלל תעשייתי גדול ואפור עם רצפת בטון וקירות חשופים שלא עקרו מהם את כל סולמות הברזל. איפה בדיוק מתחבאים כאן הציורים של ואן גוך, אני שואל את עצמי, ועוד לא מבין שהתשובה שתתגלה בקרוב היא "בכל מקום".
עשרות חובבי האמנות והתיירים המשכימים (יחסית) מתפרשים ברחבי החלל, בעמידה או בישיבה, ואפילו בגלריה שמשקיפה מלמעלה, וברגע אחד החלל האפור הופך לסצנה מתוך עולמו של וינסנט ואן גוך, עם השמיים הכחולים, השדות הצהובים, החמניות והכוכבים. מדובר על תצוגת וידיאו ארט ברמה הגבוהה ביותר שמוקרנת על הקירות, הרצפה והתקרה, בליווי מוזיקה שנבחרה במיוחד, לאו דווקא קלאסית, למי שאלרגי.
הציורים של ואן גוך מופיעים ונעלמים, נשזרים זה בזה, לצד הדיוקנאות העצמיים המפורסמים, ולאן שלא תפנה תראה התרחשות שונה. אפילו על הרצפה יש תנועה בלתי פוסקת של צבעים וצורות. ילדים קטנים שהגיעו למוזיאון הייחודי מתרוצצים בין התמונות בטבעיות כאילו קפצו לרגע לתוך הטאבלט שלהם.
החלל הגדול הזה בלב אזור המארה במרכז פריז התחיל את דרכו כמפעל ליציקות ברזל עבור חיל הים והרכבת, עוד ב־1835. 60 פועלים עבדו כאן והחברה של האחים פלישון שגשגה. במשך 100 שנה וארבעה דורות בית המלאכה הגדול פעל בהצלחה, עד שהעסקים נחלשו וב־1935 החברה התפרקה. המבנה נמכר למשפחת מרטין שהשתמשה בו כאולם תצוגה לכלים ולמכונות, עד להתפרקותה בשנת 2000. במשך 13 שנה עמד החלל הזה בדממה וחיכה למושיע.
והנה ב־2013 הוא התגלה על ידי ברונו מוניה, יזם בתחום האמנות, שרצה לייסד מרכז לאמנות דיגיטלית בפריז.
אחרי יותר מארבע שנות שיפוצים ותכנון נפתח המוזיאון החדשני בשם אטלייה דה לומייר, סטודיו (סדנת) האורות. התערוכה המרכזית הראשונה הייתה של עבודותיו של הצייר גוסטב קלימט, שהוצגה לצד שתי תערוכות נוספות.
השנה הוחלפו התערוכות שמוצגות במקום. התצוגה המרכזית והמרתקת מכולן היא של ציורי ואן גוך, שחי ופעל בחצי השני של המאה ה־19. גאונותו והשפעתו על עולם הציור לא נודעו בחייו, אבל כיום הוא אחד הציירים המוערכים בהיסטוריה.
לאורך ההקרנה מרובת המסכים מוצגת ההיסטוריה האישית של ציורי ואן גוך, כולל עבודותיו המפורסמות ביותר, החמניות, ליל כוכבים, חדר שינה בארל ועוד. עבודות הוידיאו ממחישות בצורה מופלאה ממש את האווירה שבציורים לצד משיכות המכחול והצבעים העזים שבהם בחר הצייר. בתוך חדרון עגול במרכז החלל מוקרנות העבודות בליווי כתוביות הסבר, למי שמעדיף. אחרי התצוגה של עבודות הצייר ההולנדי מוצגות שתי עבודות קצרות יותר, אחת שעוסקת באמנות יפנית והיא מעין מסע לעולמם של הגיישות ולוחמי הסמוראי, והאחרונה עבודה עכשווית של אמן הוידיאו תומאס ואנץ, שעוסקת בתפקידו של האדם ביקום ומאירה את יופיו של החלל האינסופי שסביבנו.
סבב התצוגות נמשך כשעה, אבל מי שרוצה, ויש לא מעטים כאלה, נשאר לסיבוב שני. בשלוש מילים: חוויה בלתי נשכחת.
אטלייה דה לומייר נמצא ברחוב סיינט מאור ברובע ה־11. יש כמה תחנות מטרו באזור. אפשר ואף מומלץ לרכוש כרטיסים באינטרנט. המחיר המלא הוא 14.5 יורו, אבל יש הנחות למבוגרים, סטודנטים ובני נוער. ילדים מתחת לגיל 5 נכנסים חינם. www.atelier-lumieres.com
לפנייה לכתב/ת 
