כדור הארץ לדיוויד בואי

המחזמר "לזרוס" הועלה לראשונה כחודש וחצי לפני מותו של הזמר האגדי דיוויד בואי. העיתוי של הפרויקט, שבואי יצר ביחד עם המחזאית האירית אנדה וולש, כמו גם העובדה שהגיבור הראשי של המחזמר, תומס ניוטון, הוא בן דמותו של הדמות האייקונית שגילם בואי בצעירותו בסרט "האיש שנפל לכדור הארץ", העניקו למופע הד נרחב. לצד האלבום ששיחרר בואי ממש ערב מותו, נתפס המחזמר כסוג של צוואה רוחנית של האמן הנודע, והמשיך לרוץ בהפקות מצליחות ברחבי העולם.

ההעלאה הישראלית הראשונה מאפשרת לבחון את המחזה של וולש ובואי בעין יותר אובייקטיבית. חייבים להודות שכיצירה דרמטית, ההצגה נותרת סתומה למדי. זה בעיקר בשל העלילה המוזרה המערבת בין אלמנטים מציאותיים לדמיוניים, ומתרחשת בו זמנית בכמה מישורי מציאות מקבילים.

את הבליל המפורק, שניתן לכנות "גסיסה פוסט־מודרנית חסרת גבולות", מחברים שרשרת שירים, ידועים יותר ופחות, המבוצעים באנגלית בצורה מרשימה על ידי הלהקה המוכשרת שקיבץ הבמאי אבישי בן גל על במת מרכז ענב לתרבות, ההופכת לבמה עתידנית מרשימה באמצעות העיצוב הרב־שכבתי עם הקרנות הווידיאו־ארט היפות. בראש הלהקה ניצב הזמר הוותיק אדם, המגיש ביצועים חזקים המזכירים בצורה מפתיעה את הביצועים המקוריים של בואי. לצידו ניתן לציין את דיאנה גולבי המגלמת את הסייעת האישית שלו, ומגישה כמה ביצועים סוחפים לשירים מוכרים כמו "Changes". עוד שני זמרים בולטים בלהקה הם זוהר בדש ותמר עמר (טאי). בסך הכל, למעריצי בואי זו הצדעה ראויה לגיבור האפל והמתוסבך שלהם, אך כל מי שמחפש מחזמר קוהרנטי, כזה שיש בו דמויות הגיוניות, יחסים מתפתחים ועלילה עם התחלה אמצע וסוף, עלול להתאכזב מהמרקחת היומרנית והמבלבלת הזו.