עם בוא הזיכרון

לעיתים תכופות מככבים בכותרות סודות – כלומר, הדלפות – מחקירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשבשבוע שעבר היה זה הפרסום, בפורמט הקבוע של דו־שיח בין חוקר לנחקר, על המסוק של חיל האוויר שנתניהו לכאורה העמיד לרשותו של ארנון מילצ'ן עבור טיסה לירדן. "יכול להיות, לא זוכר", אמר ראש הממשלה באותו דו־שיח.

הטיסה המדוברת נועדה לקידום מיזם ישראלי־פלסטיני־ירדני להקמת מפעל לייצור כלי רכב בעלות נמוכה. לצד מילצ'ן – שפרט להיותו איש עסקים בינלאומי, הוא ללא ספק פטריוט ישראלי – היה מעורב במיזם גם איש העסקים ההודי ראטן טאטא. "נסענו עם טאטא, אני ומאיר דגן, למלך ירדן, עבדאללה", סיפר מילצ'ן בחקירתו על המאמצים לאיתור מיקום לפרויקט, סמוך לגבול ישראל ולגשר אלנבי, "ואני לא אשכח איך המלך קפץ על דגן. ואז סיכמנו שאנחנו מקימים קו ייצור". מי שהשלימה את הפרטים עבור החוקרים היא הדס קליין, מזכירתו של מילצ'ן השרויה בסודותיו עד כלות. "לדעתי מי שחיבר אותנו לחברת המסוקים הירדנית היה דגן", היא אמרה. "יכול להיות שאני מתבלבלת עם ביקור של ג'יימס פאקר. יכול להיות שאז לקחנו מסוק של המלך. בכל מקרה אני לא זוכרת ממש טוב את האירועים האלה".

קליין, כפי שמצטייר מרצף ההדלפות, היא גורם חשוב בסיפור – מה שמעלה את הדיון על רכיב הזיכרון. קליין, יודעת כל, שעדותה יכולה אולי לאושש או להפריך את המסכת המילצ'נאית, העידה כי זיכרונה לא עמד לה באירועים אלה. דווקא מילצ'ן הוא זה שחילץ את נתניהו, כשקשר לסיפור את ראש המוסד דאז דגן, שמתוקף תפקידו כפוף לראש הממשלה. כך, כשנתניהו אמר "יכול להיות, איני זוכר", ייתכן שזכר במעומעם את סיפור המסוק אך לא את פרטיו המדוקדקים. זהו מצב הדברים: לעיתים, טיעון קם ונופל על זיכרונם של הנחקרים.

במשך שנים רבות אני עוסק בדליית מידע מעומק זיכרונם של אישים רמי מעלה, יותר או פחות, והשוואתם עם מידע מתועד. אין כל ספק בעליונותו של האחרון, בוודאי כאשר הוא נרשם מילה במילה על ידי קצרנית בעת ההתרחשות. אולם יוצא דופן הוא יומן אישי, דוגמת היומן עתיר הכרכים של דוד בן־גוריון. דיווחתי במוספים השונים של עיתון זה על דיונים שהתקיימו בחדרי חדרים, בהסתמך על פרוטוקולים שנרשמו – וכך ניתן היה להעניק לקוראים את התחושה שהם עצמם לקחו בהם חלק. גם בכנסת נרשמים פרוטוקלים, אולם אלו עוברים עריכה, שיפוץ ואף מחיקה על ידי הדוברים בטרם פרסומם הרשמי. כך, למשל, נמחק המונח "התותח הקדוש" – זה שהפגיז את אלטלנה – מתוך דבריו של בן־גוריון בכמה וכמה פרוטוקולים של דיוני מועצת המדינה הזמנית והכנסת בשנים 1948־1950.

הפסיכולוגית ניצה אייל חקרה את סתרי המוח בספרה המרתק "נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה". כפי שעולה מההדלפות מחקירת נתניהו, לא מן הנמנע שיהיה ערך לעדותה בבית־המשפט על תעתועיו של הזיכרון. √