קו השבט

"הישרדות VIP", ערוץ 13, 21:15

לעונות "VIP" בתוכניות ריאליטי יש נטייה להתבלבל. העובדה שרוב המשתתפים כבר מוכרים לקהל הרחב - כלומר במידה שהם אכן מפורסמים ולא פיקציה - כמו מכבידה על היכולת של העורכים להסתכל עליהם כדמויות שצריכות להתפתח ולהתעגל. המטען הקודם כלפיהן אולי עוזר לשווק את התוכנית בתחילתה, אבל בלי עלילה דינמית יש גבול לכמה שזה אכן מעניין.

זאת בדיוק הסיבה שהעונה השלישית של "הישרדות" ברשת (והתשיעית בסך הכל) הייתה מצוינת אפילו יותר מקודמתה. בעוד הנחת המוצא גורסת שהפרצופים עושים את התוכנית, בפועל הדמות הבולטת ביותר לא הייתה ליהיא גרינר, שמחה גואטה, ג'ובאני רוסו או נעמה קסרי - אלא הסיפור.

"הישרדות" 2019 הייתה אוסף מרשים של נרטיבים מקבילים ומצטלבים, שנפרסו לעיני הצופים ברמה הגבוהה ביותר. הגיבורות והגיבורים היו אנשים שהביוגרפיות שלהם שימשו רק כנקודת פתיחה, בדרך לשורה של פיתולים, חלקם מתבקשים וחלקם מפתיעים: המהפך של נפתלי, מדיווה בלתי נסבלת לאב הבית של האי; הדרייב שהתפרץ מתוך החזות האצילית של לונא מנסור; החושים החדים שהשאירו את שקד קוממי ימים ארוכים במשחק שנראה אבוד; ועוד ועוד.

עורכת "הישרדות", רהב לסטיגזון, הקפיצה את כל הכדורים האלה במקביל וכמעט שלא הפילה אף אחד (כן, פסטיבל ה"כוח עצום" היה די מיותר). לכן גם הישורת האחרונה - אחרי ארבעה חודשים, כן? - לא סבלה מירידת מתח, למרות שבין הפיינליסטים ישבה זוכת עבר שממילא סומנה כפייבוריטית והניסיון שלה היה על סף הלא־הוגן.

היריבות העמוקה שנוצרה בין "המושבעים" לשלישיית הגמר יותר חשובה ממשדר רווי בגימיקים כמו הופעה מביכה של שופטי "דה וויס". שם, בתערובת הסמיכה והמתעתעת שבין משטמה, הערכה, זלזול ואמפתיה, מצוי השביל שהוביל אל הקליימקס, שהגיע רק בסמוך לחצות. לשם שינוי, הסחבת לא הפריעה: "מועצת הגמר" הייתה ייצרית ואינטליגנטית; שום דבר לא התנהל כאילו הכל נעול כבר חודשיים; ורצף הבעות ההלם של רוסו העשיר את שוק הגיפים המקומי.

האכזריות של "הישרדות", תוכנית שדוחפת את הגוף והנפש לקצה, מערערת את היחס לפורמט כבידור לגיטימי. מנגד, קל יותר ליהנות מקרב גלדיאטורים כשהשעשוע הוא סלבס והלחם טעים. חוץ מזה, כששר החינוך מאמין בטיפולי המרה, לרומא יש בעיות חמורות בהרבה ממה שהולך בטלוויזיה.