כמות המטפחות והכיפות במצעד הגאווה בירושלים גדלה מדי שנה. הורים דתיים שמביאים את ילדיהם למצעד הסולידי על מנת להעביר מסר ברור: ואהבת לרעך כמוך.
לאחר נאום השנאה של הרב יגאל לוינשטיין במכינת עלי, שבו השווה הומואים לסוטים, זינק מספר הצועדים הדתיים ובמצעד התקיימו ריקודים חסידיים בהפרדה, כאילו מדובר במסע של בני עקיבא. רק לפני חודש אולם התרבות באלון שבות שבגוש עציון היה מלא מפה לפה לכבוד ערב מיוחד שבו התושבים הגיעו לשמוע הומואים ולסביות דתיים, לאחר שטרנסג’נדרית מהקהילה התאבדה. המגזר הדתי־לאומי ברובו נע בין אדישות לבין סולידריות בכל מה שקשור לסוגיה הלהט”בית, ובכל פעם כשרב אחר בוחר להתייחס לנושא, הפער הבלתי נתפס בין הציבור למנהיגיו נחשף.
הרב רפי פרץ הוא פוליטיקאי גרוע. הוא נכשל בלשונו היכן שמיומנים ממנו היו מתחמקים באלגנטיות, אבל בסופו של דבר הוא מגלה לנו בבלי דעת את הלך המחשבה החרד”לי הסדור. התפיסה ולפיה טיפולי המרה הם עניין סביר היא תפיסה מסוכנת הנובעת מבורות ונזקיה עצומים. אמירות חסרות אחריות כאלו בחדשות הן אולי נזק אלקטורלי, אך אמירות כאלו בישיבות ובאולפנות לנערים ונערות הן סכנת נפשות אמיתית. יעידו להט”בים דתיים שהיו שם ושרדו בשביל לספר. הרב פרץ יכול לפגוש אותם בבתי־הכנסת בתל־אביב ובירושלים, זוגות־זוגות שילדיהם הולכים לחינוך הדתי, שהוריהם חלק מהקהילה, משפחות נורמליות.
כבר כמה שנים שארגונים חרד”ליים מנסים להתסיס את הציבור בכל מה שקשור ללהט”ב, זכויות נשים או נושאי דת ומדינה. לעיתים במתק שפתיים ולעיתים בעזות הם מנסים לעצב מחדש את דעת הקהל. רוב הציבור מתבונן ומקשיב. לא ממהר לגבש דעה. ציפוף השורות המגזרי סביב אמירות חשוכות נולד דווקא כאשר גורמים חילונים שמים בסל אחד את בנט (שהעסיק עוזרת לסבית) ואת סמוטריץ (שארגן את מצעד הבהמות). התקפה כוללת בלי אבחנה גורמת למגזר שלם לחוש מסומן. לעומת זאת, כשיש מקום ועידוד לשיח פנימי - הביקורת הרבה יותר אפקטיבית.
האמירה של פרץ לא יכולה לעבור בדממה מגזרית. לא רוצים ביקורת מבחוץ? הגיע הזמן להשמיע זעקה מבית, כי אלו הילדים והילדות שלנו. וגם מוטב על הדרך להפרד מההצבעה השבטית. ישנם דתיים לאומיים מצויינים וליברליים בכל המפלגות השונות -מהליכוד והימין החדש ועד ישראל דמוקרטית ומפלגת העבודה. עדיף לחזק אותם מאשר להצביע מתוך הרגל למפד”ל שהפכה בסיבוב האחרון לחרד”ל.
