ספק אם הרב רפי פרץ, שר החינוך ויו"ר איחוד מפלגות הימין, חזה שכך יתקבלו דבריו בראיון לחברת החדשות. אבל כשנשאל בנוגע לקהילת הלהט"ב הצהיר פרץ שיש לו נסיון עם טיפולי המרה, וכי הם אפשריים. התגובה הייתה מיידית ומפתיעה בעוצמתה: מאות פוסטים שטפו את הרשתות החברתיות, מחאה מצד פעילים חברתיים ופוליטיקאים שיצאו חוצץ. אבל השיא היה התייחסות רשמית ומהירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנער מהצהרותיו של השר אותו מינה רק לאחרונה.

הטיפולים שמבטיחים להמיר נטייה הומוסקסואלית מככבים בניירות עמדה חריפים של כל גוף טיפולי בישראל, מהסתדרות הפסיכולוגים וההסתדרות הרפואית, ועד לאיגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הבריאות עצמו. אנשים שעברו טיפולים כאלה מעידים על פרקטיקות דוגמת צפייה בכמויות גדולות של פורנו סטרייטי, התנייה שלילית באמצעות אלימות והרעבה בכל פעם שעולות מחשבות "כפירה", צריכת זנות, ועוד. אבל גם בגרסאות המתונות יותר, נטיה מינית הומוסקסואלית מתויגת כסטייה שיש לתקן. היחס הזה, מעידים אלו שעברו את הטיפולים, מעמיד את המטופל בסכנה נפשית חמורה.

בתיה דיקשטיין הבינה שהיא שונה מחברותיה, כנערה חרדית שנמשכת דווקא לבנות מינה. מתוך בדידות, היא פנתה לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית. אלא שמבלי להבין זאת, היא עברה טיפול המרה. "גדלתי בחברה סגורה ולא הייתה לי שום אינטראקציה עם גורמים מחוץ לקהילה שלי", מספרת דיקשטיין. "במהלך שנתיים הפסיכולוגית לא הגדירה זאת כטיפול המרה, אבל הכל נסב סביב העניין הזה: 'איך את יכולה לדעת שאת לסבית אם אף פעם לא היה לך חבר?' וגם משפטים כמו 'את יודעת, אנשים בקהילת הלהט"ב מאוד מסכנים. זוגיות כזאת לא יכולה באמת לשרוד'".

מה הרגשת במהלך הטיפול?

"הרגשתי שהאדם היחיד שיודע את הסוד שלי לא מקבל את זה. אולי לא הייתה שם אלימות כמו בטיפולי המרה קלאסיים, עם הגומיות והתניות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר זה לא פחות הרסני לנפש — להיות בטיפול בלי הגנות, משלמת כדי לעבור טיפול המרה מבלי שאת יודעת. שבוע אחרי שבוע המסר שאת שומעת הוא שאת לא בסדר כמו שאת, כל מה שאת אומרת לא נכון ומה שאת רוצה הוא מסוכן. ואם תגיעי לעולם החילוני או לעולם הלהט"בי ינצלו אותך".

לבסוף כשהרגישה המטפלת שהיא לא מצליחה לשנות את בתיה, היא הציעה לה ללכת לרב שמתמחה בטיפולי המרה. "אמרתי לה 'אם זה הפתרון אני מעדיפה להתאבד'", היא נזכרת. "ממש הרגשתי שעדיף לי למות. בשלב הזה נחשפתי לפורומים של איגי באינטרנט. החלטתי ללכת לקבוצה הדתית כחניכה. כשסיפרתי לפסיכולוגית היא אמרה שמבחינתה זה קו אדום, ואם אני הולכת היא מפסיקה לטפל בי".

גם משפחתה של דיקשטיין לא הייתה בתמונה, לאחר שאהבתה לנערה אחרת נחשפה. "הייתי ממלאת מחברות שלמות במשפטים כמו 'לא אני לא. לא אני לא'. ייצרתי מרחק מהסביבה כי הרגשתי שיש לי סוד אפל שאם יידעו עליי — אבוד לי. היו לי חברות וכביכול למדתי איתן וביליתי איתן, אבל הרגשתי שאני בהצגה אחת גדולה". כל התקופה הזאת לוותה בשאלות קיומיות ובדידות גדולה. "אני מבינה שבמגזר החרדי לא אוכל להשתלב. איבדתי את האמונה. הגיעו שאלות כמו 'למה אני חיה'. לא חוויתי אהבה ללא תנאי בשום מקום".

אבל הסנקציות והטיפולים לא "המירו" דבר. "כשהגיע הרגע שפשוט התאהבתי, הבנתי שאין מצב שזה דבר לא טוב", מספרת דיקשטיין. "אין מצב שיש אלוהים שלא רוצה כזאת אהבה. זה מה שהגן עליי".

היום דיקשטיין מדריכת נוער בקבוצה הדתית של איגי. חברים בה עשרים בני נוער מגיל 13 עד 18. הם מגיעים מכל רחבי הרצף הדתי: חרדים, בני הציונות הדתית, נערות מתחזקות ודתיים לשעבר.

מה חשבת על הדברים ששר החינוך אמר?

"וואו. זה היה עצוב ומדכא. החניכים שלי התכתבו עד שתיים לפנות בוקר בקבוצת הוואטסאפ שלנו. מצד אחד שמחתי שיש להם את המרחב הבטוח לדבר אחד עם השני, אבל דיכא אותי לחשוב שיש כל כך הרבה אחרים שאין להם. הרבנים לא מבינים שאמירות כאלה מסכנות חיים. היה לי חבר, וכבר אין לי. הוא התאבד. עבר טיפולי המרה. אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש לפחות חבר אחד כזה. לא סתם איגוד הפסיכולוגים יצא נגד טיפולי המרה — זה מסוכן. איך למישהו יש את החוצפה להגיד אחרת?"

לתקן את הגבריות

אלון (שם בדוי) עבר ביוזמתו טיפול המרה. "פניתי בעצמי כי רציתי לנסות לשנות את זה", הוא מסביר. "הלכתי לפסיכולוג שזאת ההתמחות שלו. הוא הסביר שזה יהיה טיפול רגשי, שנעבוד עם הפנטזיות ועם חשמל סטטי בכל מיני מקומות בגוף כדי לדכא את החשק המיני. אמרתי לו 'זה כמו התעללות', הוא אמר לי 'זה הגורם המשמעותי שיעזור לך'".

אבל ה"טיפול" של אלון נקטע בשלב מוקדם: "מה ש'הציל' אותי היה שבמפגש השני הפסיכולוג ניצל אותי מינית. הוא פגע בי, הרגשתי מנוצל, הרגשתי ששולטים לי על החיים ומנסים לשנות את מי שאני".

הנתק מהמשפחה והסוד הגדול עדיין נוכחים וגובים מחיר. "בגדול עד היום אני חי במחשכים מול המשפחה שלי, למרות שיש לי זוגיות ואני מאושר בה. אבל היו תקופות שממש רציתי להתאבד, היו מקרים שכמעט הדרדרתי לסמים ולזנות. עד היום קשה לי להשלים עם מי שאני".

"בגיל 11 הבנתי שאני נמשך לבנים", אומר נתנאל אייזדורפר, בן 31 מירושלים. "בתחילת שנות ה־2000 לא היה הרבה שיח סביב העניין במגזר הדתי. כל מיני רבנים פרסמו בעיתונות המגזרית שמי שרוצה יכול לעשות טיפול המרה ולצאת מזה. בסביבות גיל 18 החלטתי ללכת לטיפולים".

למה?

"כי כל הסביבה שידרה לי שזה משהו איום ונורא. המסר היה שמי שבוחר בחיים כאלו בוחר בחיים רעים, ואין שום עתיד למי שיבחר לצאת מהארון".

במשך כשנתיים התמיד אייזדורפר בטיפול. "הכל התבסס על ההנחה שהומוסקסואליות היא דבר שלילי, שנובע מטראומה שקשורה להורים. אמרו לי גם שיכול להיות שהסיבה היא פגיעה מינית", הוא מספר. "יש את הטיפולים הפרטניים ויש את הסדנאות, שם מדברים יותר על גבריות ונשיות. הבסיס התיאורטי הוא שהומואים הם לא גברים אמיתיים, ולכן הם נמשכים לגברים. אם הם יתקנו את הטראומה, אז הם יתחילו להימשך לנשים. באחת הסדנאות כל אחד היה צריך לבחור חפץ שמסמל נשיות בעיניו. היו שם פריטים כמו תחתונים וחזיות, אז היינו צריכים ללבוש אותם באיזשהו שלב. זה היה חלק מהפסיכודרמה. היום אני קולט כמה זה היה מופרך".

לדבריו של אייזדורפר, הטיפולים לא רק כשלו בלהגשים את ההבטחה, אלא גרמו לו נזק נפשי: "זה מחלחל. כשאתה לא מצליח לעשות את השינוי זה פוגע בהערכה העצמית. לא הבנתי מה לא בסדר בי ושקעתי בדיכאון קליני. הלכתי לפסיכולוג חמש שנים כדי לשקם את הנזקים. יש לי חברים שניסו להתאבד, אחד מהם אפילו הצליח.

"טיפולי המרה מביאים לאובדנות ופגיעות מיניות, שלא יהיה לאף אחד ספק בזה, שלא לדבר על אלו שטוענים שהצליחו ואז מוצאים אותם באפליקציות של גייז. להורים ולמחנכים שחושבים לשלוח את הילדים שלהם לשם, אתם פשוט רוצחים. אין לי מילים אחרות. תאהבו את הילדים ואת התלמידים שלכם כמו שהם".

הלכות להט"ב

גם נדב שוורץ, היום בן 36 מירושלים, רצה יותר מכל להצליח ללכת בתלם. הוא פנה לארגון "עצת נפש", שעוסק לפי אתר האינטרנט שלו בין היתר ב"הושטת יד לגברים... המתמודדים מול סוגיות של נטיות הפוכות הומוסקסואליות". הארגון עמד במוקד לפחות תחקיר אחד בנוגע לטיפולי המרה.

"בגיל 18 הייתה לי הבנה שאם אני רוצה להתחתן עם אישה, אז אני צריך לעשות את זה", מספר שוורץ. "התקשרתי ל'עצת נפש' והם חיברו אותי לראש הארגון בזמנו", הוא מספר. "אחד הדברים המזעזעים בטיפולי המרה זה שאין עם מי לדבר ולהתייעץ. המטפל החליט שאבא שלי הפך אותי להומו. הם אמרו שאבא שלי היה דומיננטי, ולכן זה גרם לי להתחבר לצד הנשי, או שאבא שלי היה חסר ולכן אני מחפש אהבה של גבר. במקביל, אמרו לי שאמא שלי דומיננטית מדי ולכן אני נרתע מנשים ונמשך לגברים. אמרו לי גם שאמי הייתה חסרה, ולכן לא הכרתי אהבה של אישה".

שגרת הטיפול כללה רישום קפדני בפנקס. "הייתי צריך לרשום את כל הפעמים שחשבתי על גברים. הייתי צריך לסמן שעה שבה נמשכתי לגברים. באופן אירוני למדתי בישיבת הסדר וכולם סביבי היו גברים, אז מתי אני לא אמשך לגברים? כשהצלחתי להדחיק את המחשבה הזו הייתי צריך לסמן משולש. כאילו, 'עכשיו הצלחתי להתגבר על זה'".

אבל לטענתו של שוורץ, הטיפול שלו היה מתון. "יש לי חבר שהיה צריך לאכול תמרים במשך חודש. חבר אחר הלך לקבליסט שמלמל פסוקים, חבר נוסף נשלח לצלם תמונות של בנות בחוף הים ואחר נשלח לעקוב אחרי בנות ברחוב".

בסופו של דבר, שוורץ התחתן עם אישה. "חשבתי שלמרות שהטיפולים לא עזרו, אתחתן עם אישה וזה יהיה בסדר". זה נגמר בגירושין.

דקל יהוד, רכז תחום דתיות באיגי מכיר את תופעת טיפולי ההמרה היטב: "חלקם בקצה של טיפולים התנהגותיים, כולל מיומנויות ופרקטיקות לדיכוי המשיכה המינית באמצעות התניות, וחלקם התייעצויות בנוגע לשאלות כמו 'כיצד להתחתן עם בן המין השני למרות המשיכה שלי', ו'איך לתת פורקן למשיכה באופן עקיף'. יש אצלנו רוב של חניכים שהאפשרות לעבור טיפולי המרה עלתה אצלם, פעמים רבות מצד הורים, רבנים ומחנכים".

שר החינוך, רפי פרץ | צילום: אלכס קולומויסקי

מהן השלכות של כזה טיפול?

"נער או נערה העזו לספר להורים, ועכשיו הם מקבלים תנאי: על מנת שיקבלו אותם הם צריכים לעבור טיפול המרה. זה שותל תקוות שווא שיש סיכוי שהמשיכה תשתנה. אלה טיפולים שהגבירו את השנאה העצמית, הוסיפו שנים רבות של בלבול, חוסר ביטחון ותחושה שהמשיכה שלהם היא דבר פתולוגי.

"בקבוצות שלנו באיגי הרבה פעמים נערים מגיעים עם התלבטות, אחרי שנשלחו לטיפול המרה ואנחנו מהווים קונטרה של ידע, של נתונים. אנחנו מייצרים אלטרנטיבה שבה הם יכולים לקבל את עצמם, שאפשר לייצר מערכות יחסים משמעותיות עם בן המין שלך. הם יכולים להתייעץ עם חברים, הם מרגישים שייכים. המוטיבציה להשתנות פוחתת, הם לא ממהרים להחליף את מי שהם".

באיגי פועל בשנה האחרונה גם בית מדרש בריכוזו של עידו צנגן. שם יזמו בשנה האחרונה את "פרויקט משניות" במסגרתו בני נוער וצעירים מרקע דתי נפגשים אחת למספר שבועות כדי ללמוד לעומק טקסטים תורניים. "זה פרויקט מאוד משמעותי לנו", אומר צנגן. "עד היום הם הרגישו שהחלק שלהם בעולם התורני מתאפשר רק אם הם מסתירים את הזהות שלהם, אבל הם רוצים להיות חלק מהעולם התורני. בית המדרש יוציא בחודש הבא לאור את 'ספר המשניות', זאת מסכת אבות בה החניכים שלנו כתבו פירושים משלהם למשניות, עם פרשנויות חדשניות. והאמירה היא 'אנחנו כאן, גם בעולם התורני, משתוקקים לכתוב, ללמוד וליצור". הספר ייצא בראשון באוגוסט, והוא מכיל טקסטים מיוחדים שנכתבו במיוחד עבור ארגון על ידי רבנים חשובים כגון הרב שרלו והרב לאו. "זאת יצירה ייחודית ומרגשת" אומר צנגנן. "הלימוד של החניכים שלנו לא נופל משל כל ציבור אחר".