אבי, בתו. לתוכנית של שמחה גואטה ברדיו האזורי קוראים 'מהפכה של שמחה'; אבא שלה, יגאל, מטיף למהפכה מהסוג המיושן, קצת יותר כועסת, שתתפרץ יום אחד מהאזרח הרמוס. הוא מתכתש עם גופים כמו הבנקים הגדולים, תאגידי הטבק ופיגורות כמו קובי מימון; היא שקועה עד צוואר בניתוח קרבות האגו ו"האסטרטגיה" - זה הבאזז־וורד - של פיגורות עוד יותר מפורסמות: ליהיא גרינר, נעמה קסרי או אירה דולפין.
פגשתי אותם, אבא יגאל 'האזרח גואטה', והבת שמחה, 'הישרדות VIP - פיליפינים', ערב לפני הגמר הגדול שלה. רגע לפני שהיא יוצאת נרגשת לחזרה הגנרלית, אבא ממהר להוריד לקרקע. "תורידי את המילה כוכב. תורידי את המילה טאלנט. הכל זה חולי הנפש! כל התעשייה הזו", הוא אומר לה, בצחוק מתגלגל.
"והכי גרוע? שצעירים נכנסים לזה. זה לא נורמלי. בחורה צעירה, פתאום יש לה מאה אלף עוקבים באינסטגרם! ואז, אחרי שעלה, הוא נופל, ומרגיש ריק. רק איך ייצא משם? איך יוצאים מהשיגעון הזה? יש כמה דרכים. להתאבד. להתמכר לאלכוהול. להתמכר לסמים. להתמכר לגראס. או שבמקרה הטוב (צוחק), הם חוזרים בתשובה".
אז למה הסכמת ששמחה תלך ל'הישרדות'?
יגאל: "היא באה להתייעץ איתי. 'אבא, יש לי כמה הצעות. האח הגדול, גולסטאריות, הישרדות'. שאלתי, למה לא היית הולכת? ענתה, 'הישרדות'. אמרתי, אז תלכי רק להישרדות. שיהיה לך קשה. שתוציאי מעצמך מה שלא חלמת שאת יכולה. שתביני שכוס קולה זה לא מובן מאליו, כי גדלתם בבית של שפע.
"אמרתי לה, שמחה, את הולכת בשליחות, כדי להעביר מסר, לאותם ילד וילדה שלא יכולים. כי ההיא שמנה, וההוא מוגבל, מכוער, עושים עליו שיימינג, שחור, לבן, אתיופי, הומו: תדעו שכל אחד יכול. ושתלמד קצת צניעות וענווה, כי אנשים עפים על עצמם ומאבדים את הראש. אנשים נהיים פסיכים, חולים, ולא יוצאים מזה. את לא טאלנט. את כלום ושום דבר!"
שמחה: "יואו, איזה חופר אתה".
× × ×
בואו נדייק. לא היה זה ראיון עם יגאל ושמחה גואטה, אלא עם כל משפחת גואטה. ולקרוא לדבר הזה "ראיון", נו. צהרי שישי, מהומת אלוהים, כולם מעורבבים עם כולם. אבא יגאל עונה לטלפונים ונעלם לגנוב סיגריה בחדר המדרגות. האחות התאומה רחלי נכנסת בדיוק כשאמא גילה, שבכלל נראית כמו האחות הקטנה של שתיהן, מוציאה צלחת גדושה בסיגרים ומעקודות. כי בכל זאת, הגיע אורח. שמחה קוראת בקול במשך דקות ארוכות, בעיקר לעצמה, מה נכתב עליה בכתבה באיזה אתר. האח הקטן מושיקו סוגר משהו שקשור לעסק המשפחתי, רשת הממתקים 'חלומות מתוקים', ובמקביל גוער בשמחה שתחזור לשולחן. לא היה שם למטה על תיבת הדואר, כי לא צריך, כל השכנים מכירים, וממילא, הדלת פתוחה כל הזמן. תזהו לפי הרעש. בית משפחה חם וצנוע בבני־ברק, מהסוג הישן, המעורר געגועים.
לרחלי יש יופי, דמיון וקרבה כמו שיש רק בין תאומים. אבל כל היתר בערך ההפך: כהה בגווניה, מופנמת, לומדת עתה ליצנות רפואית. שמחה תפסה כיוון הפוך, בדרך אל עולם הזוהר והתודעה הציבורית. הפכה דוגמנית למידות גדולות, השתתפה בכמה ריאליטי, 'להיות זמרת', ו'ארבע חתונות', בפרק ששודר כבר לאחר גירושיה. אלא שגם היא שומרת מצוות ובת כשרה של החינוך הדתי, אולפנה, שירות לאומי מלא. "לא הייתה שום שאלה. אפילו חשבתי להתגייס, ללהקה צבאית". בסוף התנדבה לשירות בבית החולים תל השומר וסיימה שם בהצטיינות.
בניגוד לרושם שאולי עלה מ'הישרדות', מעולם לא הייתה מרדנית בבית. "משפחה פתוחה ומשתפת, בית חם, מדברים על הכל, חוויות מעולות. אין לי שום סיפור עצוב למכור", היא צוחקת. "הבומבה הראשונה שחטפתי בחיים היו הגירושים שלי, חודשיים אחרי החתונה".
מה קרה?
"לא ניכנס לפרטים. הבנתי שזה לא זה, וישר חתכתי. כי אני לא חיה את החיים שלי ליד. ישר באתי לאבא ואמרתי, רוצה להתגרש. והוא ענה, 'בשעה טובה ומוצלחת'. ההורים אמרו תמיד, תעשי מה שטוב לך. לא אכחיש, זו הייתה תקופה קשה. זו התקופה שעליתי במשקל, 50 קילו, אכילה רגשית, והפכתי שמנה. אבל בסופו של יום, אני מי שאני בזכות כל אבני הדרך שעברתי בחיים".
יגאל: "הרבה בזכות שהיא יודעת שיש לה משפחה תומכת. למשל, אחת הבעיות הגדולות של צעירים שלא מתגרשים, זה איך ההורים יגיבו, ואיך הסביבה תגיב. אבל בגלל זה לא צריכים להישאר ביחד! הרבה יותר גרוע להישאר בכוח, מההבנה שזה לא זה. (צוחק) בנורמלי? בעל ואישה לא אמורים להסתדר. צריך הרבה עבודה בשביל זה".
בינתיים, מספרת שמחה, תהילת הריאליטי הביאה גם להרבה ברכה בחייה האישיים. "'הישרדות' הביאה איתה עבודה ברדיו, ואהבה, וזוגיות נכונה. שלושה חודשים כמעט", היא אומרת. "יש לי בן זוג תומך, מכיל. לא מהטלוויזיה תודה לאל, הנדסאי בניין. הכוונות רציניות, כמובן. אני לא מתפרפרת סתם. ממש לא". מעלה תמונה שלו. "תראה איזה חתיך. אבא שלי קורא לו ג'וני דפ. ויש כבר אנשים מסביב ששואלים, 'איך כזה חתיך יוצא עם כזאת שמנה?' אני לא עונה. שמחה על מה שיש לי".
אתם חיים ביחד, על כל המשתמע?
"גרים ביחד, ולא על כל המשתמע. זה תהליך. בטח חיים ביחד. 'חיים לפני נישואין בחטא', זה לא בבית ספרנו. וההורים מקבלים את זה".
אבא יגאל, מותר מגורים משותפים לפני חתונה?
"לא מותר. אבל זה מה שזה" (צוחק).
× × ×
אמנם שמחה היא נסיכת הפריים-טיים של המשפחה, אבל גם האבא מגלה שזכה להצעות להשתתף בריאליטי, 'האח הגדול' ו'הישרדות', שלהן סירב כמובן. "אני לא קוריוז. רוצה לעשות מהפכה בשטח. משלמים כסף טוב? הציעו לי לפני שבוע לעשות פרסומת, יום צילום, מאה אלף שקל. ואמרתי לא. כי בא לי בראש לעשות עליהם פרק מתישהו".
'האזרח גואטה', תוכנית הדוקו־אקטיביזם שלו, עלתה בתאגיד השידור 'כאן' לפני כחודשיים. הרייטינג אולי נמוך, אבל הרעש שהיא עושה, אם לשפוט לפי מבול הטלפונים שהוא מקבל, הולך ומתעצם. גואטה לא לוקח שבויים: בכחצי תריסר התוכניות הראשונות, בחר להתקוטט עם הבנקים, חברת תנובה, חברות תעופה, שוק תוספי התזונה ותאגידי הטבק. "ובוא נגיד את האמת: המקום היחיד שיאפשר לי לעשות את זה, הוא התאגיד. חובה שיהיה תאגיד שידור עצמאי וחזק, כי אף אחד בערוצים האחרים לא יסתכסך עם הביטוח או הבנקים. ערוץ מסחרי לא יכול ללכת על הראש שלהם, כי הם מפרסמים שלו, הוא חי מהם", הוא אומר.
אחד התחקירים היותר מדוברים של 'האזרח', עסק בתחנה המרכזית בתל־אביב, ובאחד, קובי מימון שמו. גורמים בהפקת התוכנית יודעים לספר על הרבה לחץ מסביב. "מימון לא רואה אף אחד ממטר, הוא מקנח עם פוליטיקאים את האף, הוא יכול לחסל אותנו", אומרים. גואטה שמע את כל אלה, וסירב להתרגש. "אני לא מפחד. תכתוב את זה! לא יכול להיות שמאה אלף איש עוברים בתחנה המרכזית כל יום, בתוך זנות, פשע וסמים, ואין להם אפילו שירותים! לא נורמלי. אני מקווה ש'האזרח גואטה' תעורר את האנשים, שיבינו שהמיליארדים שהבנקים מרוויחים, למשל, מגיעים מהם - ולא להפך. מקווה שהציבור יתעורר, והמהפכה תבוא ממנו, מלמטה".
מהפכה זה אומר מה? אש בכיכרות?
"לא. מספיק שיגידו: החודש לא קונים גבינה צהובה. אתה יודע מה זה יעשה? לא צריך אוהלים ולא אש ברחובות! מספיק שתעשה דבר כזה. מי שלא מתיישר לפי צורכי האזרח, ולא סופר אותו - האזרח לא צריך לספור אותו. או שמאה אלף איש, לא הרבה, אומרים: אנחנו עוזבים את בנק הפועלים. אתה יודע מה קורה פה? הם ישקשקו!"
יגאל גואטה, 53, הוא יליד קריית־שמונה, בן למשפחה תוניסאית טיפוסית, ערכי משפחה, תורה, עבודה, צבא, קבלת האחר, וממלכתיות עד הקצה. "ההורים שלי הגיעו מקצה העולם, תלאות, גרו במעברות ופחונים, אבל לא העזו מעולם להגיד מילה רעה אחת על המדינה שלנו", הוא מתרגש. "כשאחי נהרג בהתקפת מחבלים ב־74' עם אשתו, וכל העולם ידע שזה מחדל, באנו לאבא. 'שום דבר! תיזהרו לכם! אף מילה! זו המדינה שלנו!'
"בשבעה הגיע נשיא המדינה, אפרים קציר. 'אדון גואטה, יש תוכנית לדירה בתל־אביב, אולי עסק'. אבא שלי גירש אותו מהבית! אמר לו, 'קברתי את הבן שלי בקריית־שמונה, ואקבר שם. לא רוצה כלום. רק ספר תורה לעילוי נשמתם'. יותר מאוחר באתי אליו ואמרתי משהו, זכויות לרכב פטור ממס. הטיס אותי. 'אתה הולך ליהנות מרכב בלי מיסים בזכות הדם של אח שלך??'"
גואטה שימש בעברו בתפקידים ציבוריים שונים, היה חבר מועצת העיר בני־ברק, שימש כמנכ"ל עיריית אלעד, עד שפוטר מעבודתו לאחר שהתריע על שחיתות בעירייה - תפקיד שהוחזר אליו בעקבות צו של מבקר המדינה. מאוחר יותר נכנס לכנסת ה־20 מטעם רשימת ש"ס. אבל הספיקה לו שערורייה קטנה ברדיו, מיד נגיע, כדי להבין שזה לא בשבילו, אחרי פחות משנתיים.
"מה שאתה רואה בריאליטי, זה אותו דבר בפוליטיקה", הוא צוחק. "כי מה עושים פוליטיקאים? התפקיד שלהם זה לגנוב את דעת הציבור. מה עושה ביבי נתניהו חודש לפני הבחירות? הולך להיפגש עם טראמפ. פוטין. ראש ממשלת הודו. ואז אומרים, תראה איזה כבוד נותנים לו בעולם! כפיים! זה המשחק: לגנוב את דעת הציבור.
"הכל כדי שתשכח מחר בבוקר שאתה מחכה במיון 12 שעות. שהילד הנשוי שלך ל־עו־לם לא יוכל לקנות דירה, גם אם הוא ואשתו יעבדו כמו חמורים. שתחשוב שהחיים זה פגישות עם טראמפ. אבל יום אחרי, אתה חוזר למציאות המרה: איך אני גומר את החודש? איך אני עוזר לילדים?"
בסוף אוגוסט 2018 עלה גואטה לשידור בגלי צה"ל, בתוכניתו של רזי ברקאי. הוא בכלל בא לדבר על השיר ועל הקליפ החדש של שמחה, אגב כל הפטפוטים על "קול באישה ערווה". וכדי לגלות עוד יותר על הצד הליברלי והמכיל שלו, גם סיפר על השתתפותו בחתונה של האחיין הקיבוצניק שלו. במקרה, חתונה בין בני זוג הומואים. כאן החלה מהומת אלוהים, שבסופה, מצא את עצמו מחוץ לכנסת. שלום ולא להתראות.
"קח סקופ", הוא מחייך. "אף אחד לא דרש ממני להתפטר. ניצלתי את ההזדמנות כדי לעזוב, כי לא האמנתי שאני עוד יכול לשנות מתוך הכנסת".
נו באמת. היו דיווחים על קריאות של רבנים...
"קשקוש במיץ עגבניות. תקשיב טוב: אני חיכיתי לזה! זה מה שאנשים לא מבינים. אפילו לא אמרו לי, תתפטר. אף בן־אדם לא פנה אליי ואמר, תתפטר. באתי והנחתי את המכתב. נקודה. ולפני זה, הלכתי למשפחה. אספתי אותם ואמרתי, 'ילדיי היקרים, אני הולך, מתפטר. לא רוצה להישאר שם'".
שמחה, הרגשת אולי אי־נעימות, שכל זה התחיל מהשיר שלך?
שמחה: "להפך! אתה חושב שמישהו אמר לו, תישאר? שמחנו ורקדנו פה, ואמא שלי הראשונה לשמוח! להפך, היה לי מאוד נעים. אני שמחה שבזכותי, אבא הגיע למקום שהוא צריך להיות בו. הוא ח"כ מופלא, אבל עושה היום הרבה יותר עבור הציבור, ממה שהיה יכול לעשות שם. בדרך כלל איש תקשורת נהיה ח"כ. פה זה הפוך. ואם הוא היה צריך לעבור את המסלול בשביל להיות איש התקשורת הדגול שהוא, אז תודה רבה..."
יגאל: "הלו, 'דגול', תרגיעי! מי דגול? תקלטי: מה שאנשים אוהבים בתקשורת, זה את הלא־דגול. את העמך".
עמדתכם בנושא להט"ב?
שמחה: "אהבה זו אהבה. שיהיה אבא ואמא, אמא ואמא, אבא ואבא - נטייה מינית לא תשנה את היחס שלי כלפי אנשים. אוהבת ומכבדת את כולם".
יגאל: "התורה אומרת: זה אסור, זו תועבה. לא אני! זו עמדת ההלכה והתורה. אבל אין לה ולי שום בעיה עם להט"ב".
תסביר.
"זה אסור וזו תועבה - ועדיין, ללכת ולבזות ולהשפיל אותם? זו לא הדרך! כמו שאני לא מבזה מחללי שבת. כמו שאני לא סוקל למוות מחללי שבת! יתרה מזאת: התורה גם אומרת, שכל עושה עוול - תועבה היא (דברים כ"ה טז' – י"נ). אז כמו שהיא אומרת על זה תועבה, היא אומרת אותו דבר גם על מי שעושה עוול לשני. אז למה על עשיית עוול אתם לא מקפידים?"
סערת השבוע התורנית, והרב רפי פרץ "הממיר", מוצאת את גואטה כועס דווקא מהצד השני. "תגיד לי, מה זה 'חופש הביטוי'? מסתבר שחופש הביטוי, זה רק כשנוח לנו. כשלא נוח - הולכים ועושים לינץ' ברב פרץ. אבל לא ראיתי עושים אותו דבר על אלה שאמרו מה שאמרו, על בני עדות המזרח".
בחייאת, האיש אומר דברים מחרידים, לפחות לאוזן החילונית, על הומואים.
"את דעתי על להט"ב כבר אמרתי, צריך לכבד את האנשים. אבל מגיע הרב פרץ ואומר, מגיע אליי בחור בן 18 ואומר, 'יש לי נטיות, ואני לא רוצה להיות שם'. רוצה להיות? לך ותהיה בריא. רוצה להיות סטרייט? נו, אז לא צריך לשלוח אותו? צריך לשלוח!"
אבל זה לא סתם בן־אדם, זה שר החינוך. והוא מדבר על "טיפולי המרה". יודע מה זה אומר?
"עזוב אותך מ'טיפולי המרה', זו סתם סמנטיקה, כלי לשיסוי. הוא לא אמר שהוא יטפל בו! רק לשלוח אותו לאנשי מקצוע. אסור להגיד את זה? די, תפסיקו כבר לשסות! אתם עושים אותה טעות, כמו שעשיתם עם ש"ס. דוחקים את הדתיים־ליברליים לפינה, ובסוף בעל כורחם הם יתחרדלו. הציונות הדתית הייתה פעם מאוד ליברלית. עושים להם דה־לגיטימציה. אל תטעה, הרב רפי הרבה יותר ליברלי מסמוטריץ'. אבל בסוף, בלית ברירה, הוא ילך לפינה. חבל! למה לא שיח מכבד, גם אצל החילונים?"
× × ×
במהלך פגישותינו מגיעות אליו כמה שיחות, חלקן מאיצות בו לרוץ לכנסת. "לא יקרה", הוא אומר. "אולי אם תהיה מפלגת שלטון גדולה. אולי. לרוץ לבד? להנהיג תנועה? אפס אחוז. יודע מה, אף פעם אל תגיד 'לא' - אולי 20", הוא מחייך. "תקשיב. הכנסת הייתה עבורי רק פלטפורמה לעזור יותר. זה לא ג'וב ולא קריירה - זה קשקוש במיץ עגבניות. מי שאומר שח"כים מקבלים הרבה, קשקוש. 19 אלף נטו? עבדתי משבע בבוקר עד אחת בלילה, כל יום. אולי לח"כים שלא עובדים זה הרבה כסף. והתעסקתי רק בעזרה לציבור. החזקתי שלושה עוזרים, ואמרתי: לא חליפות ולא כלום - רק עונים לאנשים!
"בשבוע הראשון פירסמתי את מספר הפלאפון שלי בגל"צ, ואנשים לא האמינו. גורי אלפי התקשר באותו לילה, בשידור חי. 'שלום, זה יגאל גואטה?' כן. 'אני לא מאמין שאתה עונה!' כאילו, למה לא מאמין? כי ח"כים הרגילו אותנו, שהם לא שליחי ציבור. מה זה לא לענות לטלפון?! עכשיו אני מקבל 50־60 שיחות ביום. משתדל לענות לכולם. וכשאני עונה, אומרים, וואלה, השגנו מה שרצינו. כי לא מדברים איתם! ח"כ הוא לא נגיש בכלל! כל אנשי הציבור!" הוא אומר.
ביקורת חריפה במיוחד הוא מטיח בראש הממשלה נתניהו. "אתה לא מבין שראש הממשלה לא רוצה לענות? הוא לא רוצה! הוא לא נגיש בכלל! כשהוא אמר לגברת פרץ מקריית־שמונה, 'את לא מעניינת אותנו, את משעממת' - זה בדיוק היחס שלו לפריפריה. היא לא מעניינת אותו! תקשיב, אני נוסע הרבה עם נהגי מוניות. אומרים לי, 'גואטה, מעניינת החשיבה שלך. כי אתה איש ימין, אבל אתה לא חושב שביבי טוב - ולא מפחד להגיד את זה'. אמרתי, 'זה בדיוק העניין! אתכם הרגילו לחשוב, שמי שחושב שביבי לא טוב הוא שמאלני, הוא אויב המדינה. זה לא ככה!'"
הליכוד גמר?
"כן. עכשיו הליכוד גמור. בגלל ביבי. הוא הסיט את הליכוד למקום אחר. אבל הליכוד ישתקם, דקה אחרי שהוא ילך. ומהר להתנקות, כולנו, מכל השנאה והשיסוי. בכלל, אני הייתי מחוקק חוק, שלמפלגה מותר לכתוב במצע שלה, רק מה היא רוצה לעשות. לא כמה השני חרא - רק מה שהיא שהולכת לעשות. אבל זה חוק שלא יעבור בחיים, (צוחק), כי הוא לא סקסי. הם חיים משנאה".
לזכותו של גואטה ייאמר, שיש לו וואחד פה. כנראה משם שמחה קיבלה את זה, גם אם ניתבה אותו לכיוונים קצת אחרים. האב נכנס בנתניהו בלי הכרה. נכנס בש"ס. אויב מושבע, גם של שלמה בניזרי, "אדם ממורמר ומתוסכל, שאלמלא היו מקרבים אותו לדת, היה נשאר עד היום חילוני שמשחק כדורגל בתל חנן", וגם של אלי ישי, "כלום ושום דבר. אפס בעשייה". גם בגללם, הוא אומר, ש"ס עודנה סובלת מהדימוי שדבק בה בעבר. זה לא ככה היום, הוא מתעקש, ומונה שמות כמו חברי הכנסת מרגי, ארבל, אזולאי, מלכיאלי, כהן ועוד, "הם באמת אנשים פשוטים", הוא אומר.
"אבל אתה יודע מה הבעיה שלי עם ש"ס? פעם הייתי מתגאה שכל חברי הכנסת של ש"ס עשו צבא. וזה בורח לי. פתאום אזולאי לא עשה צבא. ומלכיאלי לא עשה. הספרדים תמיד היו משרתים! 'תורה ועבודה ושירות צבאי', לא הייתה שאלה בכלל. אבל נולד דור חדש של בני תורה. הגשמת החזון של הרב עובדיה, להחזיר עטרה ליושנה. האנשים שהבאנו לגן סאקר, 40 אלף איש, גברים ונשים במעורב, והרב עובדיה לא דרש לשים מחיצה! ואותו דור מסורתי - הלך ושלח את הילדים שלו לישיבות, במודל החרדי־אשכנזי. אין לנו דור חדש של מסורתיים! ש"ס קמה כמפלגה חברתית, מזרחית ומסורתית. מסורתית! לא חרדית!
"אני לא מנקה אותנו מאחריות לזה. אבל אתה יודע מי עוד אשם? הציבור הישראלי הרחב, סלאש השמאל האשכנזי האליטיסטי. הוא עשה לש"ס דה־לגיטימציה, ללא הפסקה. מדינה עוברת טראומה, רצח רבין, ברק עולה לשלטון, 1999, 'שחר של יום חדש'. ומה אנשים צעקו בכיכר? 'רק לא ש"ס'! איפה אתם? איפה המסר של חיבור? בואו נחבק, די לאלימות, די לחוסר סובלנות! זה מה שיש לכם להגיד ביום הניצחון בבחירות? רק לא ש"ס?! טיפשים! כמה שאתם טיפשים! כי ש"ס הייתה ליברלית! הרב עובדיה כתב פסק הלכה, שמותר לפנות שטחים. פסק הלכה! לא הבינו כמה הוא היה ליברלי! ואז דחקו את ש"ס למקום שהיא נמצאת היום".
למה?
"שנאת מזרחים. בוודאי. לא עבר להם בגרון. אם זה היה עובר, היו רוקדים משמחה. תקשיב: יש פה דתיים ליברליים שאפשר להתחבר אליהם! שמתגייסים, עובדים, מקשיבים! בואו נחבק אותם אלינו! במקום זה דחקו אותם. לאן? לאחות הגדולה, אגודת ישראל. ואגב: הימין האשכנזי, של החרדים והסמוטריצ'ים, ה־ר־ב־ה יותר אליטיסטי מהשמאל האשכנזי. שמה, זה גזענות נטו".
אז בוא נתחיל במהפכה קטנה, בתוך ש"ס: מתי יפתחו את הרשימה לנשים, למשל?
"לא יפתחו. לא יקרה. כל מפלגה שיש לה מועצת גדולי תורה או מועצת חכמים - אישה לא תהיה שם".
אז מתי כבר יקום האיש שיתאים את היהדות האורתודוקסית למאה ה־21? שיקבל נשים, שיקבל להט"ב, שיעגל פינות הלכתיות? איפה הרפורמטור הגדול של היהדות?
"פיספסנו אותו. מר"ן הרב עובדיה. מיליון איש באו ללוויה שלו, תסביר לי איך? פיספסתם אותו, הציבור החילוני. כל הזמן ירדו עליו. לא היה בן־אדם מקל ממנו בעולם. והביא סימוכין לכל! היה לו גב רחב, ככה! למה האשכנזים שיקשקו ממנו? לא פירגנו לו. לא אהבו אותו - אבל ידעו שאי־אפשר להתווכח איתו. כי הוא שם את כולם בכיס הקטן. אתם לא מבינים מה הפסדתם. בכייה לדורות. ואגיד לך עוד משהו - מי שחושב שהוא יכול להקים פה ממשלה, ולדחוק את הדתיים הצידה - ההיסטוריה הוכיחה, שהוא פשוט ייזרק. זה לא ילך".
שמחה חותכת לחזרה הגנרלית, לא לפני שאבא מכריח אותה לחזור, ולתת נשיקה מצלצלת. הוא תכף ילך לנמנם קצת, עונג שבת, לפני שאח שלו, חילוני גמור, יגיע להתארח. "כמו כל משפחה מזרחית", הוא נאנח. "אנחנו מקבלים הכל".
× × ×
כן, גם את 'הישרדות VIP' עונה 2. תקציר מנהלים, אם יש מי שבמקרה החמיץ את העלילה: גואטה - שמחה, הפעם - הגיעה אל חבורת המתמודדים, וסומנה מראש בתור הדמות החלשה, האנדרדוג, גם בגלל ממדי גופה והקושי בביצוע משימות. במהלך העונה הצטיירה כמפונקת ובכיינית מצד אחד, ולחלופין גם כבריונית, בגלל הפה הגדול שלה. מה שעמד לזכותה, בין היתר, היא הברית הנאמנה שכרתה עם הזוכה הגדול, ג'ובאני רוסו.
בשורה התחתונה: כנגד כל הסיכויים, מצאה עצמה גואטה בשלישיית הגמר, ביחד עם קסרי, "המוח", ורוסו, "הנשמה". "ג'ובאני הוא לב ענק. את החברות איתו לא אשכח לעולם. מהרגע הראשון הוא נתן לי יד ואמר, בואי", היא אומרת. כלפי המתמודדים האחרים היא מנסה לשמור על טון מאופק, ממלכתי. אולי מתכוננת ליום שאחרי, ולדלתות שייפתחו בפניה, לא רוצה להצטייר כאיזו ביצ' מחסלת חשבונות. "אומרת תודה לכולם, כי בזכות כולם הגעתי לאן שהגעתי".
אוצר הדימויים שלה, מנטורי־לעילא: "אני מי שלוקחת לימון, עושה מזה לימונדה, ואז לימונצ'לו". "ככל שתצעק עליי ותדבר יותר חזק, אני אדבר יותר חלש. אבל כשאני מדברת, אף אחד לא יפריע לי". "בזכות כל אבני הדרך שעברתי בחיים, אני מי שאני היום". "הדרך", מילה שחוזרת הרבה. כמו "העצמה".
מי שפחות עושה חשבון, ואולי מגלה מה באמת נאמר בבית, הוא האח הצעיר מושיקו. "זה בסדר, אני התאום האמיתי", הוא צוחק. "אומרים ששמחה התחילה להרים את האף. שכחתם מה עשו לה? על ההתחלה, אייל ברקובר אמר, 'עוד מילה אני מעיף אותה עם מטוס ישיר לארץ'. והנה היא בגמר! אז למה שלא יעלה לה האף? לגיטימי! בן־אדם שכל היום מנסים להרוג אותו, לא יהפוך לחיה כדי להישאר חי? אומרים, הגיעה לגמר בזכות ג'ובאני, בזכות נעמה. יאללה! היא בגמר, ואתם לא!" הוא יורה.
שמחה: "אתם עשיתם אותי למפלצת. אתם עשיתם אותי חזקה. אתם באתם ואמרתם שאני נטל, אתם אמרתם 'שמנה' בתור מילת גנאי. ועבורי עד אותו רגע, 'שמנה' זה לא קללה. אף פעם לא שמעתי את המילה הזאת נאמרת כלפיי כקללה, עד למשחק. בכלל, כל החיים הייתי מובילה, במשקל העליתי רק אחרי הגירושים, זה אף פעם לא היה האישיו. חד־משמעית, זו הייתה פעם ראשונה שאני מגיעה למקום, ורואה שבוחנים אותי לפי המידות החיצוניות שלי".
שמנה זה לא מילת גנאי? ילדים נשרטים מזה לכל החיים. מה את מציעה, שנשתמש במילה הזאת וננרמל אותה?
"בדיוק. שמנה זה עובדה. אין מה להיפגע מזה".
יגאל: "אבא שלי אמר לי שבתוניס, אם אישה לא הייתה מלאה - אין לה חתן. היא חולה!"
שמחה: "ואחרי מה שאני הבאתי לתוכנית, עכשיו יכול לפנות אליי ילד בן 15, שעד היום לא העלה תמונות גוף באינסטגרם, ועכשיו הוא מעז. כי הוא ראה את שמחה גואטה בגודל הטבעי שלה, מכל זווית אפשרית. או ילדה רזה מאוד, שתקוע לה בראש שהיא שמנה, בגלל התכתיבים ואידיאל היופי שהיא רואה. אבל ב־2019, אידיאל היופי משתנה".
בואי לא נשכח את מה שעשתה נטע ברזילי.
"בטח, גם בזכות נטע. היא אמיצה, מוכשרת, אייקון. אתה יודע שנטע חברה שלי? היא מכירה אותי המון־המון זמן, הרבה לפני שהיא התפרסמה, עוד כשהייתה מג'עג'עת בברים אפלים. ודיברנו על זה כל הזמן. יש לנו גאוות יחידה. לפני שיצאתי ל'הישרדות', וזה היה לפני שהיא זכתה - סיפרתי לה. נטע ענתה, 'לאאאא! אין, את מגיעה לסוף. אני רואה את זה קורה'".
דיבור מאוד נפוץ היה, "ג'ובאני סחב את שמחה על הגב. מה היא עפה על עצמה". את קוראת ואומרת?
"קודם כל אני לא קוראת טוקבקים. אף מילה. את זה למדתי מאבא. דבר שני, הכל בסדר. שיגידו. זו דעתכם וזכותכם להביע אותה. מי אני שאחסום דעות של אנשים".
אבא יגאל מוציא מהארון כד, בתוכו ערימת פתקים. "במוצאי שבת, לפני ששמחה יצאה ל'הישרדות', באו חברים להגיד נסיעה טובה, וכתבנו על פתק, לאן היא תגיע", הוא מספר. התאומה רחלי כתבה 5. שמחה - 10. ואבא יגאל, 8. "ובלי שהיא תשמע, רגע לפני הגמר? מקווה שהיא תסיים 3. באמת מקווה".
האיחולים התגשמו. אנחנו נפגשים שוב יום אחרי הגמר הגדול וגואטה נשבעת שהיא לא מאוכזבת מההפסד, שהשאיר אותה בלי קול אחד במועצה. "מה זה להפסיד? לא הפסדתי שום דבר. זה שג'ובאני זכה, מרגיש כמו זכייה שלי. מגיע לו. הוא עבר איתי דרך מדהימה. הוא ראוי לזה. שמחתי בשבילו. ואין ספק שהחיבור בינינו, הוא דבר שהצופים אהבו לראות, גם בג'ובאני. בתוכנית הזאת, בסופו של דבר הלב מנצח. והיומולדת שלי ביום הגמר היה 32, שזה 'לב' בגימטרייה. אתה קולט מה קרה פה?!"
בינתיים הלכלוכים נמשכים. נעמה קסרי אמרה בשישי האחרון, "אישה בת 30 לא אמורה לשקול 100 ק"ג, כי זה לא בריא. זה לא קשור לאופנה או ליופי. היא לא מצליחה לעלות עשר מדרגות בלי להתנשף, וללכת על החוף כמו אונייה".
"אם לאנשים מפריעים נתונים חיצוניים שלי - כנראה שהם לא שלמים עם החיצוניות שלהם. תמיד בישורת האחרונה כל אחד רוצה להתבלט, שיזכרו אותו. אז הם אומרים מה שהם אומרים. אבל אצלי, לא כל האמצעים כשרים. לא צריך להוריד אף אחד, כדי להרים את עצמך".
"היא הרגישה שאני כמו אמא שלה, ואני ראיתי בה את הילדה שמאוד רוצה להצליח ולא יכולה לעשות את זה בלעדיי..."
"אמא יש רק אחת. אמא שלי זו האמא שהגיעה לאי, וראתה מה אני עוברת שם. לא נעמה קסרי, סליחה".
15 דקות התהילה של שמחה נפרטות כעת לאפיקי קריירה. יש לה שעה יומית ברדיו האזורי "99.5 - חם על האש". בדרך, היא מגלה, קמפיין לחברת טיפוח, וגם תוכנית טלוויזיה, שבה היא תהיה מעין מנטורית, להעצמת נשים אחרות. וגם יש הצעות לתוכנית ביחד עם אבא. "לא ירחק היום לתוכנית משותפת. רק יצטרכו להתמודד עם שתי הפרעות קשב קשות ביחד". "הלו, שלא תתבלבל", קוטע אבא יגאל, "העבודה שלה זה אצלנו בחנויות. היא עובדת אצלנו. אחראית על הבנקים וההפקדות. מקבלת כל חודש משכורת. כל השאר זה בונוס".
