חמישי 27 בפברואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ניצן הורוביץ ועידו ריקלין, השבוע. עידו: "אנחנו שני אנשים שלמים שבאו לקשר הזה בלי לחפש את החצי השני" | צילום: יונתן בלום
    7 ימים • 17.07.2019
    וביניהם
    בשבוע שבו סערה המדינה סביב פרשת טיפולי ההמרה, מספרים יו"ר מרצ הטרי ניצן הורוביץ ובן זוגו, הבמאי עידו ריקלין, איזה טוקבקים ארסיים הם מקבלים, למה דאבל דייט שלהם עם השר אוחנה ובן זוגו כנראה היה נגמר בפיצוץ, מדוע אין להם ילדים ומה הטריק שלהם לסיום מריבות. ראיון משותף ראשון
    אמירה לם | צילום: יונתן בלום

    ברגע שניצן החליט שהוא חוזר לפוליטיקה, היה ברור שהשגרה שלנו הולכת להשתנות לגמרי. בתוך 24 שעות הבית הפך למטה בחירות", מספר עידו ריקלין, בן זוגו של יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ. "כשהוא נבחר ליו"ר, זה לא נהיה יותר קל. להפך, זה קשה פי כמה וכמה. אמרתי לאחד החברים ששאל מה שלומי, 'פוליטיקה היא מאהבת תובענית מאוד'. מלבד ארוחת בוקר חטופה משותפת, כמעט אין לנו זמן ביחד. ניצן חוזר מיום עבודה של שעות על גבי שעות, ומתיישב על מיילים וטלפונים אל תוך הלילה".

      

    אז ריקלין, במאי ומחזאי מוערך, עשה מעשה. "יום אחד החלטתי שזה לא יכול להימשך ככה. איך שניצן נכנס הביתה, הודעתי לו שהוא אורז את המחשב הנייד ויוצא איתי ועם הכלב. יש גינת כלבים ליד העירייה, ויש שם דשא ועצים. אמרתי לניצן, 'מצידי תשב בגינה ותעבוד, אבל פעם בשלוש דקות תרים עיניים, תסתכל על השמיים. זה יכניס אותך לפרופורציה. ותזכור שאני והכלב איתך ואוהבים אותך, עם או בלי התואר יו"ר מרצ'. הוא בא איתי, התיישב על הדשא, לקח נשימה ואמר, 'איזה מזל'. ואז הוא עשה טלפונים, ואני כתבתי את המחזה החדש שלי, שמתרחש בווינה ב־1910, והכלב רבץ בין שנינו. אני מניח שמשלושתנו הוא היחיד שבאמת היה שם, בגינה הזאת".

     

    צילום: יובל חן
    צילום: יובל חן

     

    היו הרבה התלבטויות בבית לפני החזרה לפוליטיקה?

     

    ניצן הורוביץ: "ההחלטה לרוץ לראשות המפלגה לא הייתה פשוטה, אבל המצב במדינה מאוד מדאיג אותי – הקומבינות שנתניהו עושה, הגזענות, ההשתוללות של המפלגות הדתיות. אני מאוד חושש ממה שיקרה אם לא נחליף את השלטון. ודבר שני, המחנה הפוליטי שלי כמעט נמחק בבחירות האחרונות. כשהכריזו על בחירות חדשות, בעצם קיבלנו הזדמנות, מועד ב', לתקן את מה שקרה. וברור שהתייעצתי עם עידו. ומאז, הדברים נכנסו לאינטנסיביות גדולה".

     

    על קירות דירתם, דירה לא גדולה במרכז בתל־אביב, תלויים כרזות ופוסטרים, מפות ישנות של ארץ ישראל. דירה עם ארומה אישית חזקה. בסלון ניצבת ספה רכה כחולה, שלה גם תפקיד סמלי בסיפור השותפות ביניהם. לפני יותר מעשר שנים ריקלין נכנס למשבר מקצועי. הורוביץ לא היסס. "שב בבית, תעשה שינוי ותכתוב", אמר לו. "ואתה לא צריך להיות לחוץ בגלל זה. נסתדר".

     

    עידו: "ואז גם הגיעה הספה הכחולה. הוא קנה לי אותה, ועליה כתבתי את המחזה הראשון שלי, 'אובססיה'. עד היום אני כותב את המחזות שלי על הספה".

     

    מלבדם מסתובב בבית הכלב סוּף, שבעבר הצטרף אליהם ללא מעט מצעדי הגאווה. על ילדים, נכון לעכשיו, הם החליטו לוותר.

     

    מה הייתה הסיבה להחלטה הזו?

     

    עידו: "כששאלנו את עצמנו מה אנחנו רוצים כרגע, תמיד, נכון לעכשיו, לא באמת רצינו ילדים. אולי, יום אחד, יכול להיות שנגיד 'אנחנו רוצים'".

     

    ניצן: "היום זה קורה לאנשים בגיל יותר ויותר מאוחר. אנחנו רואים סביבנו חברים שלנו שמחליטים אפילו בגיל 50 פלוס להביא ילדים. נבר סיי נבר".

     

    עידו: "אני מודה, זו פריבילגיה. זכיתי כגבר שזה פתוח בפניי בכל גיל, וזכיתי כהומו שזה פתוח בפניי כשאני ארצה".

     

    ניצן: "אבל זהו, שזה ממש לא 'פתוח'. הבעיה היא שזוגות מאותו מין שרוצים להביא ילדים צריכים לעשות את זה בחו"ל, וזה יקר בצורה מחרידה, ויש חסמים ביורוקרטיים. כל זוג כזה צריך להוציא מאות אלפי דולרים ולקחת עורכי דין ולהתווכח במשך שנים עם משרד הפנים על מנת לרשום את הילדים. הדבר הכי טבעי שיש, עבור זוגות להט"בים זה סיפור קשה ועתיר מכשולים, בגלל הפוליטיקה הדפוקה והכפייה הדתית".

     

    אם זה היה אחרת, הייתם במקום אחר?

     

    ניצן: "יכול להיות שכן. כי היום זה 'פרויקט', אנשים ממשכנים את הדירות בשביל להביא ילד. עזרתי לזוגות להט"בים שנתקעו עם תינוקות בני יומם בארץ זרה. סיפורים קורעי לב. זה נכון שבעניין של הלהט"בים, החברה הישראלית הלכה קדימה, הדודה והדוד יקבלו את ההורים הלהט"בים ביותר שמחה ואהבה. אבל ברמה הפוליטית, הקבוצה השלטת מכתיבה אג'נדה שמרנית קיצונית שאומרת: לכם לא תהיה משפחה. תעשו מה שאתם רוצים, לכם לא תהיה משפחה".

     

    ובכל זאת, לא צובט לכם קצת בלב כשזוג חד־מיני עם ילדים עובר לידכם?

     

    ניצן: "לא, לא, לא. זה בסדר".

     

    עידו: "האחיינים שלנו אוהבים אותנו מאוד, זה נורא מרגש".

     

    ניצן: "אנחנו מבלים איתם הרבה. יש סביבנו ילדים כל הזמן".

     

    עידו: "כששואלים אותי בעניין הזה, אני עונה במאור פנים: 'עדיין אין לי ילדים והכל בסדר'. ניצן ואני מרוצים מחיינו כפי שהם. אם היה לי איזשהו כאב של החמצה, הייתי דואג שהוא לא יהיה".

     

    אתם לא מתחברים לאיזושהי חובה בסיסית בקיום השושלת הבין־דורית?

     

    ניצן: "אין שום חובה כזאת. אלה שרוצים להתחתן, שיתחתנו. לא רוצים להתחתן, שלא יתחתנו. רוצים ילדים, שיביאו. לא רוצים, שלא יביאו. אבל מי שרוצה, למה מקשים עליו? יש היום המון צורות של תאים משפחתיים: זוגות שמחליטים להביא ילדים, הורות משותפת, גברים חד־הוריים, אמהות חד־הוריות. החיים של שנינו הם באיזשהו מקום על הסקאלה הזאת. אנחנו זוג, אפילו אפשר להגיד קצת שמרני ככה, עם אורח חיים מסוים. אני חושב שהכלל הוא לכבד את הבחירות של כל אחד, ולא להיות שיפוטי מדי".

     

    עושים היסטוריה

     

    ילדים לא, גם לא חתונה. רק לפני כחודשיים, אחרי 16 שנים ביחד, ערכו השניים מעין טקס זוגיות באמצעות ארגון "ישראל חופשית", שהורוביץ עומד בראשו. "עשינו את האירוע במלון", הוא מספר. "חתמנו על תצהיר בפני עורכת דין, ובטקס, על כוסות יין, קיבלנו תעודת 'חיים משותפים', שהיא כמו תעודת זוגיות. עשינו את זה כדי לקדם את המאבק של זוגות מאותו מין, אבל עם זאת, זה היה מאוד אמיתי".

     

    עידו: "אני לא צריך להתחתן עם ניצן כדי להרגיש שהוא בן הזוג שלי, אבל חשבתי שזה מאוד חשוב ציבורית. ובסופו של דבר מאוד התרגשתי באירוע הזה".

     

    ניצן: "היה אירוע יפה. אמרנו דברים זה לזה. אמרנו שאנחנו אוהבים אחד את השני ואנחנו רוצים לחיות ביחד, ושאנחנו סומכים אחד על השני. ההורים שלי אמרו 'איזה יופי, יש תעודה'. אני זוכר שבזמנו, כשנבחרתי לכנסת, מילאתי טפסים והייתי צריך לכתוב שם 'מצב משפחתי'. האופציות היו: נשוי, רווק, אלמן. אבל אנחנו בזוגיות. לא הייתה הגדרה כזו".

     

    עידו: "ניצן מילא את הטפסים וקרא לי, הוא אמר, 'בוא נעשה היסטוריה', וכתבנו במשבצת של מצב משפחתי: 'בזוגיות'".

     

    ניצן: "כשחזרו אליי מהכנסת אמרו, מה זה, ואמרתי, 'זה מה שזה'. ואז הביאו את זה ליו"ר הכנסת, אז רובי ריבלין. והוא אמר, 'טוב, אם זה מה שניצן כתב, אז זה מה שנכתוב', אז כתבו 'בזוגיות'. ואת זה קבע ריבלין, שהוא ימין חזק".

     

    תכלס, אפשר להיות להט"ב ימני?

     

    עידו: "ברור שאפשר. אני מכיר הרבה כאלה. אפשר להיות דתי ושמאלני גם. יש להט"בים גזעניים, יש להט"בים ימניים, יש להט"בים שמאלנים, יש להט"בים אנרכיסטיים. יש הכל. אבל אם אתה גם להט"ב וגם גזעני, אתה עיוור מאוד".

     

    אגב, להט"ב ימני: אם הייתם נפגשים עם שר המשפטים אמיר אוחנה ובן זוגו לדאבל־דייט, על מה היו הוויכוחים שם?

     

    ניצן: "על זה שהוא עושה שירות רע לקהילה שלו, כשהוא תוקף את בית המשפט העליון, שבזכותו יש לקהילה הגאה את הזכויות הבסיסיות שלה. בית המשפט העליון הוא היום המגן על זכויות הבסיס שלנו. כששר הפנים לא רוצה לתת דרכון לילד שנולד לזוג נשים או לזוג גברים, למי אני הולך? לבית המשפט. כשאוחנה עושה את זה כשר משפטים, המופקד על המערכת, אני חושב שזה עוול כפול".

     

    עידו: "אחרי שהייתי שואל אותו מה הוא שותה, הייתי מסתכל עליו ומקשיב לו הרבה זמן, כי הייתי מנסה להבין מאיפה זה מגיע. האם זה מזחיחות? האם זה מעצימת עיניים? האם זה מתחושה מוטעית של 'לי זה לא נוגע'? זכויות אדם לא קשורות לימין ולשמאל. צריך להיאבק עליהן, כל אדם, כל הזמן. מה שאמיר אוחנה עושה, הוא פוגע בכל 'השבטים' בישראל, כי הוא מונע מהם הגנה בשם איזושהי כוחנות".

     

    ניצן: "הרי במקרה של אוחנה, בעיניי הוא מתנגח במערכת המשפט כדי להחליש אותה לטובת נתניהו. אמרתי לו שהוא כורת את הענף שעליו לא רק אני יושב, גם הוא יושב. עם בן הזוג שלו, עם הילדים שלו. וחבל. הייתי גם אומר לו: מחר תהיה ממשלה אחרת ויעבירו איזה חוק שיפגע בך. למי תלך?"

     

    שר המשפטים, אמיר אוחנה
    שר המשפטים, אמיר אוחנה

     

    אתם מופתעים מההתנהלות של אוחנה?

     

    ניצן: "אני מאוכזב. להתבטאויות שלו אין קשר עם תפיסות ימניות בעיניי. יש הרבה אנשי ימין שהם ממלכתיים, הם שומרים על המערכת".

     

    עידו: "ריבלין הוא כזה".

     

    ניצן: "נכון, הנשיא ריבלין הוא ימין חזק מאוד אפילו, סופר־ימין, אבל יש בו יושרה, אמינות, ממלכתיות".

     

    כשאוחנה התמנה, הייתם שותפים ל"חגיגות השר ההומו הראשון בארץ"?

     

    ניצן: "שמחתי בזה, חשבתי שזה חשוב, אבל עוד לא הספקתי שנייה לשמוח, ומיד הגיעו ההתבטאויות האלה שמחקו לי את החיוך מהפרצוף".

     

    עידו: "זה נחמד שיש שר מהקהילה, אבל שר שהוא בובה שמביעה מסרים אנטי־קהילתיים, כמה אני יכול לשמוח?"

     

    אתם חושבים שהוא סוג של "פינק ווש", מינוי שנועד לתת תדמית ליברלית, אף שבפועל המשטר הוא שמרני מאוד?

     

    ניצן: "כן. הוא 'פינק ווש', בהחלט. משתמשים בעובדה שהוא הומו בשביל לעשות דברים שהם בעצם נגד הרוח הדמוקרטית והליברלית. זה בדיוק העניין".

     

    עידו: "אני לא יכול להגיד שאוחנה נבחר כי הוא הומו. הוא נבחר בגלל נאמנותו הבלתי מסויגת לנתניהו".

     

    עם אוחנה, אני מבינה, היה יכול להיות לכם ערב סוער. ומה עם סמוטריץ'? יש לכם על מה לשבת ולדבר עם אנשים שחושבים כמוהו?

     

    ניצן: "קודם כל, עשיתי את זה. אני מוכן לשמוע אנשים שדעותיהם ממש שונות משלי, אבל לא נראה לי שיש מצב ששנינו נהיה חלק מאותה ממשלה. אני לא פוסל אף אחד, חוץ ממושחתים וגזענים. וסמוטריץ' בעיניי הוא הומופוב ולוקה בגזענות כלפי ערבים. הוא מסית ומפלג ועושה נזק לחברה הישראלית".

     

    מה חשבתם על חזון מדינת ההלכה שלו?

     

    "זה מזעזע, כי מה המשמעות? למשל, שלאישה אין שום זכויות. היא לא רק פסולה לעדות, אין לה זכות אפילו להחזיק רכוש. היא עצמה רכוש. כמו שאתה קונה סוס, אתה קונה אישה מאבא שלה, והיא חייבת לציית לך. וזו רק דוגמה אחת".

     

    עידו: "סמוטריץ' הוא פרובוקטור שחי עם הפרובוקציה הזאת על חשבוני ועל חשבון מיעוטים נוספים".

     

    ניצן: "יש הבדל בין בן אדם ככה סתם לבין שר. כשאתה שר, יש לך אחריות".

     

    סמוטריץ'. "פרובוקטור על חשבוני"
    סמוטריץ'. "פרובוקטור על חשבוני"

     

    מה חשבתם כשהשר פרץ אמר כי ניתן לבצע טיפולי המרה בהומואים ואף סיפר שהוא עשה למישהו טיפול כזה?

     

    ניצן: "מבחינתי זה אישי, הכי אישי. כשהייתי נער פחדתי שלא יקבלו אותי. היה לי מזל גדול שלא שלחו אותי לאנשים כמו רפי פרץ. במה הוא מתגאה? בזה שמחק זהות של נערים? בזה שגרם להם להרגיש שהנטייה המינית שלהם היא מחלה? אני ראיתי צעירים שעברו 'טיפולים' כאלה. טיפולי 'המרה' זה פשע. זה דבר מסוכן עד כדי אובדנות, דיני נפשות ממש. אבל שר החינוך לא מבין שזה פשע, וגם לא ראש הממשלה שאוהב להתפאר בליברליות הישראלית ובשר המשפטים ההומו שמינה כשהוא מסתובב בעולם, אבל בינתיים נוטש את הקהילה הגאה. רפי פרץ הוא לא שר חינוך, אלא שר החושך. הוא לא ראוי להיות מופקד על עתיד הילדים. שר החושך צריך ללכת הביתה".

     

    שר החינוך, הרב פרץ
    שר החינוך, הרב פרץ

     

    עידו: "מה יש לי לומר לפרץ? מה את היית אומרת לשרת בריאות שתומכת במילת נשים וגם מספרת בגאווה שביצעה 'טיפולים' כאלה? יש לי כן מה להגיד לביבי ולאוחנה שקוראים לו לחזור מדבריו: אין מה לדרוש מאדם להסתיר את העמדות החשוכות שלו, הן עדיין יהיו שם. אתם נתתם לו עמדת כוח והשפעה. מה הקווים האדומים שלכם?"

     

    מכתבו של הרב פרץ, בו הודיע בעקבות הסערה כי הוא מסתייג מטיפולי המרה, גרם להם לחוש תחושת ניצחון, והפיח בהם תקווה. "גם מבלי להיות בממשלה, אפשר לשנות את המציאות, וכשנהיה בממשלה נשנה הרבה יותר ונחזיר את המדינה הזאת אל הפסים".

     

    פסגת האליטה

     

    הורוביץ (54) גדל אצל הורים אקדמאים בראשון־לציון, שירת בגלי צה"ל, היה במשך שנים עיתונאי ופרשן, ובעבר כבר כיהן במשך שתי קדנציות כח"כ מטעם מרצ. ריקלין (53) גדל בסביון, ביים, כתב ועיבד מחזות רבים בתיאטרון ובאופרה. במקביל הוא גם מכהן בתפקיד הדרמטורג של האופרה הישראלית.

     

    שניכם גברים אשכנזים, מתגוררים בלב הבועה התל־אביבית. אתם בכלל יכולים להבין צעיר בפריפריה שחושש לומר לאביו שהוא אוהב גברים, או טראנסית שמדכאת את האישיות שלה, מחשש שבנות כיתתה יכו אותה?

     

    עידו: "לא משנה איפה גדלת, כשאתה מגלה את הנטייה שלך, אתה חווה את אותה חוויה ראשונית של 'אני לא כמו המשפחה שלי, לא כמו החברים שלי', וזה מפחיד. כנער היה לי מאוד־מאוד קשה. לא שוכחים את המצוקה הזו".

     

    ניצן: "זה לא רק בפריפריה. בפתח־תקווה, בבני־ברק או בראשון־לציון זה אותו דבר בדיוק. איך אני יודע? כי פונים אליי, אלפי פניות. אני לא חושב שיש היום בארץ בן אדם שמכיר כמוני את הבעיות והמצוקות של אנשים כמוני.

     

    "אנחנו כבר בני מעל 50. כשגדלתי לא היה חבר כנסת להט"ב, לא היה להט"ב בטלוויזיה, לא הייתה קיימת המילה הזאת, ואם דיברו על זה, זה היה רק בהקשרים שליליים מאוד. זה היה מאוד מפחיד. כמובן שאני מחובר למצוקה שלהם. כשהתבגרתי, היו לי כמובן מחשבות ותחושות, הרגשתי שאוי ואבוי אם זה יתגלה. זה לא פשוט לחיות ככה כנער וכצעיר, כשמסביבך החברים מתחילים לצאת עם בנות, וזה הדבר העיקרי שכולם מתעסקים בו. גם להורים שלי היה קשה, אבל אז בעיקר היה קשה לי עצמי. אף אחד לא אמר לי איך להתמודד עם זה, עברתי את זה לבד".

     

    עידו: "אני חושב שניצן מגלם היום איזושהי הבטחה לקיום מאושר בתור הומו. יש לי אחיין קטן, ששמע ילדים בכיתה שלו מקללים: 'מטומטם, הומו', ואז הוא הצביע ואמר: 'המורה, דוד שלי הומו וזאת לא קללה'. כשאמא שלו סיפרה לי את זה כל כך התרגשתי מהחשיבה, שזה ילד שגדל לתוך מציאות שיש לו דוד הומו וזה לא 'אישיו' בשום צורה".

     

    מה הדבר הכי מעליב שכתבו עליכם בטוקבקים?

     

    ניצן: "כל גידוף וקללה ואיחולי מוות, בכל צורה שאת יכולה להעלות בדעתך: שישרפו את המשפחה שלי, שיאנסו את אמא שלי, שיחתכו את הגופות שלנו לחתיכות ויפזרו את זה. כל מיני אמירות מזעזעות כאלה. הייתה תקופה אפילו שגם השב"כ ביקש שאני אשמור העתקים מהטוקבקים, כי יש שם ממש איומים מפורשים ברצח".

     

    עידו: "הייתי עם ניצן במצעד הגאווה הראשון בירושלים, וזאת הייתה באמת זכות – וגם חובה – לצעוד שם. שנה אחר כך שלחתי אותו לצעוד בלעדיי, והוא חזר מזועזע וסיפר שדקרו אדם למוות. ואז היה הרצח המחריד בבר־נוער. שנה לאחר מכן אני פותח את תיבת הדואר ורואה מעטפה עם כתב יד ילדותי. חשבתי שזו מעריצה. כשפתחנו את המכתב היה שם איום מפורש ברצח, אם המצעד יצעד שוב בירושלים. זה היה מפחיד. מאוד. היה אצלנו קצין אבטחה של הכנסת, עשו לנו שיחה רצינית איך להיזהר, איך לבדוק אם לא הצמידו לרכב מטען חבלה. הצמידו לניצן מאבטח, כל הסיפור. והמצעד צעד. הלכנו בראש המצעד, אני והוא והכלב הקטן שלנו. מטר מאחורי ניצן צעד המאבטח. הייתי בדמעות כל המצעד מגאווה ופחד. כי הייתי גאה להיות גיי, הייתי גאה במשפחה שלי, והייתי הכי גאה בבן זוג שלי, שיש לו הזכות להוביל את המאבק הזה.

     

    "יש את כל אלה שאומרים, 'נו, באמת, בשביל מה אתם צריכים מצעדי גאווה? יש לכם כבר מספיק זכויות'. וזה מקומם אותי. קודם כל מפני שיש הרבה זכויות שאין לנו, וגם את הזכויות שיש, השגנו במאבקים קשים, ואפשר בקלות לערער עליהן. אפשר בקלות למחוק אותן. בשנת 2019, יש שר בישראל שמסנגר על טיפולי המרה ועוד מגדיר את זה בתור 'הזכות לחשוב אחרת', שזה אגב מגדיר גם את הזכות לאנטישמיות או לגזענות נגד שחורים או כל מחשבה 'אחרת'. אז יש כל סיבה שבעולם לצעוד בגאווה. כי ההפך זה להסתתר בבושה".

     

    שניכם מתנהלים בטריטוריה שבין האופרה למשרדי מרצ, פסגת האליטיזם המקומי. איך מהמקום הזה תצליחו לחבר אליכם שכבות רחבות יותר?

     

    ניצן: "אני שבוע בתפקיד. ביום הראשון הייתי בעוטף עזה. ביום השני הייתי בנצרת. ביום השלישי הייתי בחיפה. ברביעי, בעפולה. בחמישי, בטייבה. כל יום אני במקומות שונים בארץ".

     

    עידו: "אוקיי, אנחנו משכילים ואנחנו אשכנזים. זה לא אותנטי? זה מפלסטיק? אני מביים בבאר־שבע, שנחשבת לפריפריה סתם. אני לא בא לקהל שם ואומר להם, אני ממרומי האליטה אגיד לכם. זה קהל שאני אוהב אותו. אני מדבר איתם".

     

    ניצן: "החיים של שנינו ביומיום הם חיים די רגילים. אנחנו לא אנשים עשירים בכלל. אנחנו חיים ממשכורות. על הדירה הזו שילמנו כל חודש אלפי שקלים משכנתה. לא קיבלנו מתנות מאף אחד".

     

    אתם נתקלים במציאות של לא לגמור את החודש?

     

    ניצן: "לא, אנחנו לא מפזרים ואנחנו לא קונים ואין פה אביזרי יוקרה. את יודעת, אני נוסע פשוט בתחבורה הציבורית, אני נוסע לירושלים באוטובוס".

     

    עידו: "אנשים מרימים גבה".

     

    ניצן: "בגלל הנסיעות בכל הארץ, לפני שבוע לקחנו רכב מליסינג. אבל בארבע השנים האחרונות לא היה לנו אוטו. אני לא מנסה להצטנע בכוח. אנחנו חיים בסדר, אבל ממש לא הייתי אומר שאנחנו מאיזה מעמד עליון. החיים שלנו הם פשוטים ואפילו די צנועים. וזה בסדר".

     

    תורת החיבורים

     

    הורוביץ נבחר לתפקיד היו"ר ברוב של 54 אחוז מחברי מרצ. ביריבתו, ח"כ תמר זנדברג, בחרו 46 אחוז. בהצבעה לרשימה שנערכה בשבוע שעבר, זנדברג הגיעה למקום הראשון.

     

    זה איכזב אותך?

     

    ניצן: "זה היה בסדר גמור מבחינתי, זה היה התהליך הטבעי. נעבוד מצוין יחד".

     

    התחושה מהרשימה שנבחרה היא שאין בה צעירים, שזה שוב מאותו דבר.

     

    ניצן: "ומה זנדברג, זקנה? ואני צעיר ביותר מ־20 שנה מברק וגם מעמיר פרץ".

     

    מה תאחל לאבי בוסקילה שעזב אתכם השבוע לטובת ברק?

     

    “אני לא מתערב למי שהולך למפלגות אחרות, העולם הפוליטי יש בו הרבה תהפוכות. אני מאחל לכולם בהצלחה ואני בעד שיהיו אנשים טובים בכנסת".

     

    כמה מנדטים שווה מרצ להערכתך לבד ועם חיבורים?

     

    "לפי סקר שעשינו, אם אנחנו הולכים לבד יש לנו שבעה מנדטים, אני מאמין שאפשר גם יותר. אני חושב שחיבור לעבודה יגדיל את מספר המנדטים לסדרי גודל אחרים לגמרי".

     

    איך אתה מעריך - נכון להיום (יום שלישי) - את סיכוי החיבור של מרצ עם העבודה, ושל החיבור עם העבודה ועם ברק. האם יכול להיות חיבור משולש?

     

    "בכל מה שקשור אליי אני תומך בשיתופי פעולה, בחיבורים, כדי להגדיל את השמאל ולחזק את הערכים שלנו. נפגשתי עם עמיר פרץ ועם השחקנים האחרים כולם, אנחנו כל הזמן מדברים. יש פה הזדמנות גדולה להגיע לבחירות בצורה הרבה יותר חזקה, וזאת הזדמנות שלדעתי אסור להחמיץ אותה".

     

    בשיחות האלה אתם מדברים גם על המיקום שלך ברשימה, ושל זנדברג?

     

    "אנחנו עוד לא שם. ברור שכשנדבר על זה, תמר וכל הצמרת של מרצ יהיו במקום ריאלי. אבל אנחנו עוד לא יודעים אם האיחוד יקרה, ולא סיכמתי שום דבר".

     

    על איזה מחסום פרץ צריך להתגבר?

     

    "את זה את צריכה לשאול אותו, אם זה היה תלוי בי זה כבר היה קורה, אני יזמתי את זה. עמיר פרץ ואני חברים הרבה שנים, יש לנו קרבה אידיאולוגית גדולה בנושאים פנימיים וחברתיים".

     

    גם אותך מזהירים מהחיבור עם ברק, כמו שבעבודה מזהירים את פרץ?

     

    "אני לא רוצה להתייחס לזה, יש אנשים שהם בעד ויש אנשים שהם נגד, אני לא פוסל אף אחד. מה שחשוב זאת המטרה המשותפת, שיהיה כאן שמאל חזק".

     

    אמרת בעבר ש"כחול לבן זו בועת סבון על כדורי שינה". אתה עדיין חושב ככה?

     

    "כן. יחסית לגודל שלהם הם צריכים להיות הרבה יותר פעילים ואקטיביים, הרבה יותר קולניים, ולא רואים אותם".

     

    אתה רואה אפשרות לחבירה לכחול לבן?

     

    "לא נראה לי. זה לא בגזרה שלנו. בוודאי שאני רואה שיתופי פעולה וקואליציה, אבל יש שם גורמים שהם ממש ימין־ימין. אנחנו מפלגת שמאל, אנחנו לא מפלגת מרכז".

     

    ניצן, איזה שר היית רוצה להיות?

     

    "אני עוסק הרבה בעניינים חברתיים ובעניינים סביבתיים, אז יש כמה אופציות. אבל אני רוצה להדגיש: אנחנו רוצים להיות בתפקיד משפיע. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות תמיד באופוזיציה, בהנחה שיש ממשלה שאנחנו יכולים להיות חלק ממנה".

     

    עידו, היית רוצה לראות את ניצן כשר תרבות?

     

    "ממש־ממש לא. אני בקטעים האלה בעד להרחיק".

     

    אגיד לך למה שאלתי את זה. כבמאי תיאטרון, אתה חש שהיום מה שאפשר לומר על הבמה יותר מוגבל ומצומצם? האם אפשר היה היום להעלות למשל את "מלכת האמבטיה"?

     

    עידו: "יש יותר ויותר צנזורה עצמית וחשש, אנשים פוחדים להרגיז. חבל שהקריטריונים של תמיכה ממשרד התרבות הולכים ונסגרים ממקום שהוא מאוד מוטה לכיוון ימני לאומני".

     

    מבחינת הורוביץ, לחשש ולפחד הזה יש כתובת ברורה: "מירי רגב היא פשוט מסיתה והיא פרובוקטיבית בכוונה שמשמיצה ורק מחפשת את הקטטה. שר לא אמור להתנהג בצורה כזאת. לא כל היום רק 'סמולנים', ולהשמיץ וצעקות ולפלג את העם ובוגדים ונגד הערבים. די עם זה כבר. לדעתי, גם להרבה ימנים כבר נשבר מזה. את שרת תרבות – תתעסקי בתרבות. מה את צריכה כל היום לסכסך ולפלג?"

     

    רגב. "מחפשת את הקטטה"
    רגב. "מחפשת את הקטטה"

     

    עידו: "היא עסוקה בלהגדיר אויבים. זה מחלחל ממשטר שלם שמגדיר כאויב את מי שלא מסכים איתו. הפרה הקדושה בתיאטרון היום היא 'פוליטיקה'. בורחים מהמילה 'שמאל' ומהמילה 'פוליטיקה'. אנשים היום לא אומרים מה הם חושבים. אנשים פוחדים להגיד שהם חושבים אחרת ממה שאולי מצפים מהם לחשוב".

     

    הורוביץ וריקלין הכירו באמצעות האינטרנט, והקליק היה מיידי. "התכתבנו חמש דקות ואז ניצן אמר לי, בוא נעבור לטלפון. בטלפון הוא כבר אמר לי, אני אקפוץ אליך... פתחתי לו את הדלת והתאהבתי ממבט ראשון", סיפר לי ריקלין בראיון קודם. "מהתחלת הקשר היה בינינו חיבור מאוד עמוק, נפשי", הוא אומר השבוע. "הייתה הבנה שאנחנו באים מאותו מקום ומכוונים לאותו מקום".

     

    הורוביץ וריקלין בשנים הראשונות של הזוגיות. הכירו באמצעות האינטרנט, והקליק היה מיידי
    הורוביץ וריקלין בשנים הראשונות של הזוגיות. הכירו באמצעות האינטרנט, והקליק היה מיידי

     

    ניצן: "גם הדעות הפוליטיות שלנו מאוד דומות. אני מתייעץ איתו על הכל. העצות שלו בדרך כלל טובות. כי הוא, נגיד ככה, טיפוס יותר נוח ממני. הוא גם מבין טוב בבני אדם, ולכן אני הרבה פעמים מקבל את העצות שלו. לפני כמה ימים הייתי צריך לצאת עם איזו התבטאות ועידו הציע לי נוסח יותר טוב. יש לו עין טובה לניסוחים, הוא קולט מצבים והוא מאוד טוב בניהול יחסים. לא מזמן התעצבנתי על מישהו בטלפון וזה עלה לטונים גבוהים. אחר כך עידו אמר לי: התרתחת יותר מדי, תסמס לו שהכל בסדר ותחליקו את זה. וכך עשיתי, וסגרנו עניין. בזכות העצה של עידו".

     

    וגם אתה מייעץ לעידו לגבי האופרה?

     

    "לגמרי. אני בקיא והוא משתף אותי".

     

    ועל מה אתם רבים?

     

    "הייתה תקופה בתחילת הכהונה שלי בכנסת, שהייתי יוצא מוקדם וחוזר בלילה מאוחר, עייף וסחוט, וככה יום אחר יום. אחרי כמה שבועות כאלה, עידו אמר לי שאנחנו בכלל לא מדברים ולא עושים כלום ביחד כי אני כמעט לא נמצא, וכשאני נמצא אני עייף ואין לי כוח לכלום. הבנתי שזה עלול להוביל למשבר, ושצריך להשקיע ביחסים, גם אחרי שנים רבות ביחד, ולא לקחת את זה כמובן מאליו. ואז פשוט התחלתי לקבוע שעות בלו"ז שאני איתו ואנחנו עושים דברים ביחד, ותוך כמה זמן זה הסתדר".

     

    אז מה סוד הזוגיות הארוכה שלכם?

     

    עידו: "כשנפגשנו היינו בני שלושים ומשהו, וכל אחד מאיתנו עשה כברת דרך. באנו כאנשים מאוד מגובשים לקשר. אני לא צריך שהוא יהיה החצי השני שלי. אני שלם. אנחנו שני אנשים שלמים שבאו לקשר הזה בלי לחפש את החצי השני".

     

    ניצן: "אני חושב שיש בינינו פתיחות ואמון. בני זוג מתחילים להתרחק ברגע שמאבדים את האמון. בסופו של דבר, בן הזוג הוא האדם הכי קרוב אליך, ואתה צריך שתרגיש שאתה יכול לתת בו אמון ולא להסתיר ממנו דברים. נכון, עידו?"

     

    עידו: "יש לניצן תכונה אחת נפלאה, הוא לא הולך לישון כועס. הוא מדבר על הדברים. זו תכונה שלמדתי ממנה המון".

     

    הורוביץ וריקלין. לא הולכים לישון בריב
    הורוביץ וריקלין. לא הולכים לישון בריב

     

    9 שאלות קצת אחרות לניצן הורוביץ ועידו ריקלין

    1. איזו סדרה אתה רואה עכשיו?

    הורוביץ: "בשבועות האחרונים, חוץ מחדשות, כמעט לא פתחתי טלוויזיה. לפני זה, אהבתי את הסדרה 'זרה'. מת על מסעות בזמן ודרמות היסטוריות".

    ריקלין: "אני עדיין בייסורי גמילה (ואכזבה) מהעונה האחרונה של 'משחקי הכס'. מחפש את הדבר הבא להתמכר אליו. רצוי שוודי".

    2. איזה ספר מונח אצלך עכשיו ליד המיטה?

    הורוביץ: "'החילוניות החדשה', ספר מעולה של שלומי ששון. למי שמוטרד מהכפייה הדתית".

    ריקלין: "'לס', ספר מלא קסם על סופר הומו בן 50, במסע סביב העולם. רוב הזמן צחקתי. ובסוף התרגשתי מאוד".

    3. איזה סרט ראית לאחרונה בקולנוע?

    הורוביץ: "'העיתון' - ככה נראית תקשורת שיודעת לעבוד, וכמה זה חשוב מול שלטון שאיבד את הגבולות".

    ריקלין: "כשאתה עובד יום שלם עם שחקנים, הדבר האחרון שבא לך, בסוף היום, זה לראות שחקנים בפעולה. לאחרונה ביימתי בתיאטרון באר־שבע את המחזה 'הפקר' שמתאר את מלחמת האזרחים בקונגו. אחרי שבוע חזרות אמרתי שאני חייב להיזכר שהחיים נחמדים, וישבתי לחפש סרטים מצוירים בנטפליקס".

    4. מי המוזיקאי שאתה הכי אוהב?

    הורוביץ: "אוהב מאוד את דודו טסה ושי צברי, וגם הרבה נוסטלגיה כמו אריק לביא ואילנית. אני חסיד גדול של שירים צרפתיים - מהשנסונים ועד היפ־הופ צרפתי ובלגי של היום".

    ריקלין: "ג'וני מיטשל. אהבת נעוריי. חרשתי את האלבומים שלה, כשהייתי בן עשרה, עד היום אני יודע את כל השירים בעל פה".

    5. דרינק מועדף?

    הורוביץ: "מיץ אשכוליות עם ערק".

    ריקלין: "בירה. שום דבר מתוחכם. גולדסטאר אדומה".

    6. איזה מתכון הוא המומחיות שלך או שאתה אוהב במיוחד?

    הורוביץ: "קציצות ברוטב. אני אלוף בזה".

    ריקלין: "המתכון היחיד שאני יודע להכין הוא אורז לבן. לצערי, גם זה, רוב הזמן, נדבק לקרקעית הסיר. על 'אחד־אחד' אין מה לדבר".

    7. איזו קבוצת ספורט אתה אוהד?

    הורוביץ: "כשהייתי ילד אהדתי את הפועל כפר־סבא. היום אני מחבב את הפועל באר־שבע. אוהב לראות טורנירים בינלאומיים, ושם לרוב אני אוהד את נבחרת צרפת".

    ריקלין: "אני אקדיש את התשובה לאחיינים שלי, שאוהדים את מכבי תל־אביב. הדוד חסך לכם בושות".

    8. מי בוחר עבורך את הבגדים?

    הורוביץ: "קשה לי עם חנויות בגדים, אז כשאני ממש חייב אני הולך לחנות אחת עם מוכר שיש לו עין טובה, והוא ממליץ לי על חולצה, וכמו בקלישאות על גברים אני מודד אחת ולוקח אותו דבר בצבעים שונים, גומר עניין".

    ריקלין: "תיאורטית אני הולך לבד ובוחר לבד. פרקטית, אני מצטלם ושולח בווטסאפ לאישור של שלושה חברים. אני קורא להם ה־fashion police".

    9. אפשר תמונת ילדות שלך? (וספר עליה משהו)

    הורוביץ: "בתמונה אני על הידיים של אבא שלי אלכס, הוא היה אז חצי מהגיל שלי היום, וזה מדהים אותי כשאני מסתכל על זה. היה לי בית חם ואוהב והייתה לי ילדות טובה".

    ריקלין: "אני ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות, עידית ועדנה. הידיעה שהן לצידי נותנת לי את התחושה הכי עמוקה של ביטחון. מה שלא יקרה, אני לא לבד. האמת, אף פעם לא אמרתי להן את זה, וזאת נראית לי הזדמנות טובה".

     

    הורוביץ על הידיים של אבא אלכס
    הורוביץ על הידיים של אבא אלכס

    ריקלין ואחיותיו, בילדותם
    ריקלין ואחיותיו, בילדותם

     

    תגובות: "איפה שולמית אלוני ואיפה הגמדים הפוליטיים שהחליפו אותה"

     

    מלשכת שר המשפטים אמיר אוחנה נמסר בתגובה: "מעבר לעיוות המוחלט של עמדותיי לצרכיו הפוליטיים, ניצן הורוביץ – שמהלל את צ'ה גווארה שהקים מחנות ריכוז להומואים (לא פחות!), רצח המונים, הוציא להורג ושיעבד רבבות בכפייה – הוא האדם האחרון שיכול להטיף מוסר בענייני להט"ב, משפט וכוחנות. הרקורד שלי, שהצעת החוק הראשונה שהגשתי הייתה בענייני להט"ב, שהפכתי לח"כ היחיד בכנסת ה־02 ששילם מחיר על תמיכתו בלהט"ב, עולה על הכלום שעשה ניצן בשנותיו בכנסת. הוא גם ודאי שכח שהדבר החשוב ביותר שנעשה עבור להט"בים קרה דווקא בכנסת, ולא בביהמ"ש, והוא ביטול סעיף 153 שקבע עשר שנות מאסר על הומואיות. איפה שולמית אלוני, ואיפה הגמדים הפוליטיים שהחליפו אותה".

     

    מלשכת שר החינוך, הרב רפי פרץ, נמסר: "אני אוהב ומכבד כל אדם באשר הוא, זו מהות דרכי החינוכית. זו גישתי לחיים, זה החינוך שזכיתי להעניק לאלפי תלמידיי. מי שממהר להכתים אותי כחשוך מסתבר שהאור זה לא התחום שלו. אני נגד טיפולי המרה ובעד הקשבה ועצה טובה. דבריי נופחו יתר על המידה, כוונתי הייתה למקרה נקודתי בו היו מעורבים גורמי טיפול מקצועי בסיוע לנערים שהגיעו אליי בהתלבטות אישית וגם רואים זאת בחלקים שפורסמו לאחר הראיון. יש פה ניצול ציני של מערכת הבחירות, שמחפשת לעשות הון פוליטי על גבה של הקהילה הלהט"בית".

     

    מלשכת השר בצלאל סמוטריץ' נמסר: "לשמחתי, אני בצד הפוליטי שלא צריך לחרף ולגדף כדי להתקדם. אני דווקא רואה בניצן הורביץ אידיאולוג ושמח שהוא עומד בראשות מרצ. אמשיך לפעול למען כלל הציבורים במדינת ישראל מתוך תחושת שליחות ומתפלל לימים של שיח מכבד וענייני מכלל החלקים בשדה הפוליטי. בהצלחה לניצן ועידו. חייו של פוליטיקאי הם עמוסים ואני מאחל להם שיתרגלו מהר למציאות החדשה".

     

    מלשכת השרה מירי רגב נמסר: "תבחיני התמיכה של משרד התרבות והספורט אושרו כדת וכדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ומביאים לידי ביטוי את רפורמת הצדק התרבותי בדגש על תעדופם של ציבורים, שהודרו במשך שנים מעוגת התרבות, ובכללם, ערבים, חרדים ופריפריה גיאוגרפית וחברתית, כולל תושבי יו"ש. כל מי שרוממות השוויון המהותי בגרונו, ראוי שיפנים את תיקון העולם, שנוצר בקדנציה הנוכחית. חופש הביטוי אינו כולל את חובת המימון של כל ביטוי, ואם בשנים האחרונות גופי התרבות למדו את ההבחנה בין השניים, אין אלא לברך על כך".

     


    פרסום ראשון: 17.07.19 , 23:09
    מנוי סופש