אביגיל ספי (38), אחות טיפול נמרץ, הייתה בחודש השמיני להריונה השלישי כשגילתה גוש בשד. זה קרה בדיוק לפני שלוש שנים, באוגוסט 2016. "רציתי לבדוק אותו, אבל זנחתי את הרעיון במחשבה שמדובר בשינויים לקראת הלידה", היא מספרת. "כשהתינוקת שלי, שבינתיים נולדה, הייתה בת שבעה חודשים הופיעו אודם ובצקת בשד. יום אחד הסתכלתי על זה ופשוט ידעתי בליבי שזה סרטן".
שלושה שבועות לאחר מכן כבר הייתה ספי בטיפולים כימותרפיים. בהמשך עברה גם ניתוח כריתה והקרנות, וקיבלה טיפולים ביולוגיים והורמונליים נגד המחלה. בגלל גילה הצעיר והעובדה שילדיה היו קטנים מאוד, הקושי הגדול ביותר באותה תקופה, היא מספרת, היה ההתמודדות הפסיכולוגית והלוגיסטית עם הילדים. "קודם כל היינו צריכים עזרה באיך מספרים להם מה קרה. אני לא מאמינה בהסתרות, לא היה לי ספק שהם ידעו הכל, אבל היה צורך להתאים את המידע לגילם. להסביר להם על הטיפולים והקרחת, ולמה עברנו בית בגלל המחלה. גם ההיעדרויות התכופות שלי מהבית מאוד הקשו על השגרה, והיו הרבה השלכות מעשיות שהיה צריך להתמודד איתן. ילדים קטנים עדיין מאוד צריכים את ההורים שלהם פונקציונלית: לקלח אותם, לקרוא סיפור, להלביש ולהחליף חיתולים. גם בטיפולים, מה שהנחה אותי היו הילדים. ביקשתי לקבל את הטיפולים האגרסיביים ביותר, בלי הנחות ובלי משחקים. בתקופה של ההקרנות כל יום נסעתי לבית החולים מוקדם, כדי להספיק לחזור ולהוציא את הילדים מהגנים. כך גם היה יום למחרת הניתוח. לא הייתה לי את הפריבילגיה לעצור הכל ולטפל בעצמי, כי הייתי צריכה להמשיך לתפקד כאמא".
ספי היא אחת המטופלות הראשונות של התוכנית הראשונה בישראל שמיועדת לצעירים חולי סרטן, שנפתחה לפני חודש בבית החולים רמב"ם, בחיפה. המרפאה נועדה לתת מענה ייחודי לצעירים שמאובחנים עם סרטן, תוך התחשבות בשלב החיים שבו הם נמצאים וההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול במחלה.
הסיבה העיקרית לחנוכת התוכנית הייחודית הזאת מדאיגה: על פי נתונים שנאספו בשנים האחרונות ברחבי העולם, ישנה עלייה משמעותית בשיעור מקרי המחלה, שנחשבה עד לא מזמן למחלה שאופיינית לגילים מבוגרים, בצעירים עד גיל 50. מחקר שהתפרסם בפברואר השנה במגזין "לנסט" גילה ששכיחותם של שישה מתוך 12 סוגי סרטן הקשורים בהשמנת יתר, בהם סרטן המעי הגס, סרטן כליה וסרטן לבלב, נמצאת בעלייה בארה"ב, בעיקר בצעירים. העלייה זוהתה בין הגילים 25 ל-49, ובמיוחד בצעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם.
מחקר אחר, שהתפרסם לפני חודש, מצא כי בשנים האחרונות נצפו עליות מובהקות בשיעורי התחלואה בסרטן המעי הגס בקרב אנשים מתחת לגיל 50 בדנמרק, ניו־זילנד, אוסטרליה ואנגליה. עלייה מובהקת בסרטן החלחולת, ממאירות נוספת של דרכי העיכול, תועדה באותה קבוצת גיל בקנדה, אוסטרליה ובאנגליה. לאור הממצאים הדרמטיים האחרונים, הוחלט בארה"ב להוריד את גיל הקולונוסקופייה הראשונה, לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס, מ־50 ל־45.
גם בישראל מורגשת עלייה לא עקבית בחלק מסוגי הסרטן בצעירים, אם כי הרבה פחות דרמטית. על פי נתונים שפירסמה האגודה למלחמה בסרטן בפברואר השנה, בשיתוף משרד הבריאות, המספרים המוחלטים של החולים הצעירים בישראל אכן עולים: ב־2015 אובחנו בישראל 3,604 חולים בני 20 עד 44 עם סרטן חודרני, לעומת 1,081 בלבד ב־1990. רוב העלייה הזאת מוסברת בגידול שחל באוכלוסייה בתקופה המקבילה, ולא בהכרח מעידה על שינוי בסיכון לחלות במחלה. עם זאת, הנתונים חושפים עלייה מובהקת במספר סוגים של המחלה, בהם סרטן שד חודרני, סרטן בלוטת המגן וסרטן האשכים.
אבל הנתונים היבשים, שמעודכנים רק עד 2015 ועשויים להשתנות בהמשך, לא עולים בקנה אחד עם תמונת המצב במחלקות האונקולוגיות ברחבי הארץ. "כל אונקולוג יגיד לך שבשנים האחרונות הוא רואה המון־המון חולים צעירים", אומרת פרופ' אירית בן־אהרון, מנהלת המערך האונקולוגי של רמב"ם ומי שהקימה את מרפאת הצעירים החדשה. "במועצה הלאומית לאונקולוגיה שהתכנסה באוקטובר האחרון הוצגו הנתונים הללו, אבל כל מי שישב שם הרגיש שהמספרים האלה לא מבטאים את המציאות בשטח. חלק גדול מהתחלואה החדשה היא בסרטנים של מערכת העיכול לכל אורכה: ושט, קיבה, לבלב, כיס מרה מעי גס ורקטום. למרות שהנתונים האחרונים מחו"ל מדברים על קשר בין השמנה לסרטן, חלק גדול מהחולים הם אנשים רזים, שעושים המון כושר. בסרטן הלבלב למשל, הגיל החציוני של החולים בסוג הזה של המחלה הוא 71, אבל לאחרונה אנחנו רואים חולים ממש צעירים, בני 40 וקצת.
"גם ברמב"ם יש בשנים האחרונות עלייה מתונה בשיעור הצעירים שחולים. לא מזמן בדקנו וגילינו שכל יום מטופלים אצלנו לפחות עשרה צעירים בני פחות מ־45. בישיבות צוות שבהן מוצגים המקרים החדשים חצי מהחולים ממש צעירים, המקרים האלה תמיד עולים לדיון, כי הם מורכבים וסוערים".
"יש כאן חידה גדולה"
הסיבות לעלייה בשכיחות המחלה בקרב מבוגרים־צעירים אינן ידועות. מדובר במחלה שנובעת מסדרת מוטציות בחומר הגנטי התאי, אשר מובילות בסופו של דבר לאובדן הבקרה על חלוקת תאים. בעוד שבמבוגרים מתהוות המוטציות האלה לאורך החיים, בצעירים שכיחות מוטציות מולדות, אבל אלה לא מסבירות את הדרמה העכשווית המתבטאת בתחלואת הצעירים. גם חשיפה לגורמי סיכון ידועים לסרטן, בהם קרינה מייננת או גורמים זיהומיים כמו נגיף הפפילומה האנושי (HPV), או נגיף האיידס (HIV) ועישון, לא מסבירים את העלייה החדה שנראית כעת. סרטן, אומרים המומחים, הוא כבר לא מחלה של זקנים, אבל איך ולמה בדיוק התרחש השינוי הזה - איש לא מבין.
"זה תחום שמאוד מתחבטים בו בתקופה האחרונה, יש כאן חידה מאוד מאוד גדולה", אומרת פרופ' בן־אהרון, שעומדת בראש כוח המשימה האירופי שהתבקש לבחון את הנושא. "יש כנסים רפואיים שלמים רק על סרטן מעי בצעירים. ממאמרים שפורסמו לאחרונה עולה כי פחות מ־20 אחוז מהמקרים נובעים ממקור תורשתי, או ממוטציה גנטית שיכולה להסביר את המחלה. בממאירויות של מערכת העיכול, שנראות יותר ויותר בשנים האחרונות, שמונים אחוז מהמקרים לא קשורים לגנטיקה. לכן, ככל הנראה, מדובר בגורמים סביבתיים. אחת ההשערות הייתה שסרטן המעי הגס מתגלה יותר בצעירים בגלל שיפור השיטות לאבחון מוקדם, אבל לפני חודש פורסם מאמר שהראה שבצעירים, המחלה מתגלה בשלבים יותר מתקדמים. הספרות הרפואית מדברת על סיכון מוגבר להתפתחות גידולים שפירים של מערכת העיכול באנשים שקיבלו מינונים גבוהים של אנטיביוטיקה בילדות. זו עוד סיבה פוטנציאלית שצריך לחקור אותה. אפשרות אחרת היא השמנה. האם התזונה שלנו גורמת לעלייה בתחלואה? קרינה? זיהום אוויר? טלפונים סלולריים? קשה מאוד לדעת. אולי יש גורמים אחרים, שלא לקחנו בחשבון".
בגלל שמדובר באוכלוסייה בריאה מיסודה, שהמגע שלה עם מערכת הבריאות מצומצם, עלול אבחון המחלה בצעירים להתאחר. אחד הדברים שחסרים כיום לכלל האוכלוסייה, לא רק לצעירים, הוא בדיקות סריקה טובות לגילוי מוקדם של המחלה. רוב הבדיקות הוכחו בשנים האחרונות כלא יעילות.
"כדי להמליץ על בדיקות סריקה שמיועדות לכולם, אתה חייב הוכחות שהן עובדות", אומרת בן־אהרון. "נכון להיום אין לנו דרכים טובות לגלות מוקדם הרבה מאוד מחלות. מכיוון שלא מצליחים להבין את המנגנון שגורם ליצירת המחלה, לא ניתן להתריע מי נמצא בסיכון לפתח אותה. זה כמו למצוא מחט בערימת שחת. לא כל כאב בטן הוא סרטן. מצד שני, המודעות הציבורית צריכה להיות יותר גבוהה. אנשים צריכים לדעת שהם לא יכולים להתעלם מתסמינים חריגים, שיכולים לרמז על בעיה".
בקרוב: מתחם פנאי משותף
המרפאה הייחודית שוכנת במערך האונקולוגי של בית החולים, אבל מתנהלת בחלקים שונים שלו, לפי הצורך. על פי החזון של בן־אהרון ושל עמותת מרכז טל ומיזם "חלאסרטן" (שהוקם על ידי זוהר ויענקל'ה יעקובסון לאחר שבתם נפטרה מהמחלה, והיו שותפים להקמת הפרויקט), עתידים הטיפולים כאן להתנהל במתחם משותף שבו יוכלו החולים לשתף ולתמוך אחד בשני. בקרוב יוקם פה גם מתחם פנאי, שיאפשר להם לבלות יחד בין הטיפולים.
"האוכלוסייה הזאת שונה משאר האוכלוסיות שחולות בסרטן מהיבטים שונים", אומרת בן־אהרון. "יש הרבה דברים שייחודיים לה: התמודדות עם ילדים קטנים, עם ניתוק ממעגל העבודה או הלימודים. אלה אנשים שנמצאים בשיא הפריחה והבנייה של הקריירה ושל החיים שלהם ופתאום נתלשים. החולים הצעירים נופלים באמצע: מצד אחד, יש את הקבוצה של הילדים החולים שמטופלים באונקולוגית ילדים, ולהם יש מעטפת תומכת שהיא פאר היצירה. הם מקבלים מענה לכל הצרכים שלהם, לא רק הרפואיים, גם הפסיכו־סוציאליים. מצד שני, יש את החולים המבוגרים, שהטיפול בהם לאורך השנים אינו אופטימלי. מבחינה פסיכו־סוציאלית חייבים להתייחס לחולים הצעירים אחרת".
"סרטן זה לא רק האונקולוג שמטפל בך, זה משהו מערכתי הרבה יותר מקיף", מסכימה אביגיל ספי. "יש הרבה סוגיות שדורשות טיפול, מיחסי מין ועד תזונה. אפילו התלבטויות כמו איזה בגד ים אפשר ללבוש אחרי ניתוח לכריתת שד אופייניות לקבוצה מסוימת בלבד. כשאני נכנסת למרפאה האונקולוגית ורוב האנשים סביבי לא צעירים, זה משפיע לרעה על התחושה שלי. באופן טבעי אני מחפשת מי מהחולות דומה לי".
התוכנית, שדומות לה קיימות בחלק ממרכזי הסרטן בחו"ל, נועדה לספק מטרייה רחבה של שירותים מסוגים שונים, מרפואיים עד פסיכולוגיים, במטרה לתת מעטפת תומכת אינטנסיבית לחולים בכל ההיבטים. "באופן טבעי פוריות היא סוגיה קריטית בכל מה שקשור בטיפול בצעירים", אומרת בן־אהרון. "יש מחקרים שמדברים על כך שעצם העיסוק בפוריות והדיון בצורך לשמר אותה לפני תחילת הטיפולים נותן לחולים האלה המון תקווה, כי מישהו מדבר איתם על היום שאחרי. יש מחקרים שמראים שחלק מהחולות בסרטן שד, מעדיפות לקבל פרוטוקול טיפול כימותרפי פחות רעיל לשמור את הפוריות. זה נושא שבוער בעצמותיהן".
כדי לברר מה בדיוק נחוץ להם, הוקמה "מועצת חולים", שמורכבת ברובה מחולים שהחלימו, שתפקידה לייעץ להנהלת המערך אילו שירותים יקלו על החולים הצעירים במהלך תקופת הטיפולים. אחד הנושאים שנמצא כעת בדיונים הוא תחום השיתוף והתמיכה הדיגיטליים. "החולים האלה מתנהלים אחרת ממה שאנחנו רגילים עד היום", אומרת בן־אהרון. "מדובר באוכלוסייה מאוד מעורבת, שלא מקבלת שום דבר כמובן מאליו. אלה אנשים שיש להם מה להגיד, שמתערבים ושולטים בהחלטות הטיפוליות. אנחנו צריכים ללמוד איך מדברים איתם בשפה שלהם".
תמונת ניצחון בווטסאפ
בשלב הבא, החולים הישראלים צפויים לקחת חלק במחקרים קליניים, שמטרתם ללמוד על תופעות הלוואי בטיפולים לצעירים ולחקור את גורמי הסיכון לתחלואה באוכלוסייה הזאת. "כל מערכת בגוף מושפעת מהטיפולים נגד סרטן. היות ותוחלת החיים העתידית שלהם ארוכה, חייבים לוודא שהדרך שלהם להחלמה לא תחליף מחלה אחת במגוון פוטנציאלי של מחלות אחרות".
בן־אהרון (44), אם לשלושה מתבגרים, לוקחת איתה הביתה גם את סיפורי ההצלחה וגם את הטרגדיות. "אחת המטופלות שלי חלתה בסרטן קיבה בגיל 32, ועברה טיפולים קשים וכריתת קיבה", היא מספרת. "הדבר שהאישה הצעירה הזאת הכי רצתה בעולם היה ילד. כשנכנסה להיריון, אחרי תקופה לא קלה, היא שלחה אליי את תמונת האולטרסאונד הראשונה של העובר בווטסאפ. בשבילי זה היה רגע אדיר של ניצחון על המחלה שלה. מהעבר השני, יש את המקרים שבהם העזרה שלנו מוגבלת. היה חולה צעיר, רק בן 36, שאובחן עם גידול איום בדרכי המרה. החזקנו אותו בחיים בכל מיני טיפולים יצירתיים קרוב לשנתיים, במהלכן הוא ראה את בתו נכנסת לכיתה א', והתינוק שלו, שרק נולד כשהמחלה אובחנה, גדל קצת. במקרים כאלה אני יודעת שאין אור בקצה המנהרה, אבל העובדה שהצלחנו לעזור לו להיות שם עוד קצת בשבילם בהחלט מנחמת".
