חדשות ונצורות

החדשה המעניינת ביותר שהתפרסמה השבוע הייתה על אודות יישוב ניאוליתי ענקי, בן 9,000 שנה, שנחפר ונחקר באזור מוצא. קראתי ונתקפתי סחרחורת. קודם כל, כי מדובר ביישוב שהתקיים עוד לפני שנברא העולם. ושנית, לאנשי היישוב הזה, שאך זה עברו מציד ומליקוט לחקלאות ולביות, כבר היו קשרי מסחר שכיסו את המזרח התיכון כולו, הרבה יותר ממה שיש לנו היום.

בכל מה שנוגע לארכיאולוגיה, אני מתעניין בעיקר בכתביהם, בכליהם, בלבושם ובמזונם של הקדמונים, ואין לי עניין של ממש במקדשים ובארמונות שלהם. על כן שמחתי לקרוא שבאתר החפירות נמצאו הרבה זרעים של קטניות, בעיקר של עדשים, וגם של חומוס - מה שמראה שתושבי המקום אכלו חומוס הרבה לפני בועז ורות, ובוודאי שלפני הערבים. כלומר, אפשר להפסיק לריב בנוגע למי המציא אותו, כי הניאוליתים האלה הקדימו את שני העמים. כמו כן נמצאו שם עצמות חזירים, ובעצמות האדם שנמצאו שם לא אובחנו חבלות שמעידות על מוות אלים. בקיצור - מדובר ביישוב נורמלי, של אנשים נורמלים, שאכלו חומוס, בייקון ומג'דרה, לא כפו זה על זה טיפולי המרה ולא יצאו למלחמות דת. אנשים פרקטיים, שעוד לא המציאו את הדת המאורגנת, לא את המעשרות לכהנים - הסטארט־אפ הגדול ביותר בתולדות האנושות - ולא את המונותיאיזם, ששיגע אותנו ואת אלוהינו עד היום וימשיך בעזרת השם לעשות זאת גם בעתיד.

בראש החפירות עמדו שני ארכיאולוגים, ד"ר יעקב ורדי וד"ר חמודי חלאילה. אינני מכיר אותם, אבל ברצוני להודות להם על חשיפת העדויות לכך שפעם הייתה זאת סתם ארץ, לא קדושה לאבותיהם. תודה מקרב לב. אני מאחל לכם עוד חפירות מוצלחות, ושבעוד 9,000 שנה, כשארכיאולוגים ימצאו את העצמות שלנו ושלכם, לא יתגלו בהן סימנים של מוות אלים, חס וחלילה, אלא מולקולות של חומוס שניגבנו יחד.

ובינתיים בימינו

אחרי הרבנים שנקראו "הרנטגן", "האם־אר־איי" וה"סי־טי", זכינו לעוד רב טכנולוגי, והוא "הממיר". מדובר כמובן בשר החינוך, הרב פרץ, שצידד בטיפולי המרה להומוסקסואלים.

"המרה" פירושה החלפה, והיא באה מאותו שורש ש"תמורה" באה ממנו. היום אנחנו משתמשים בהמרה בעיקר במשמעות הדתית, וגם בבנק, כשאנחנו מחליפים מטבע, ובבית, כשאנחנו צופים בטלוויזיה. אשר לטיפולי ההמרה של הרב פרץ - באלה כבר עסקו השבוע רבים וטובים, ולא הייתי עוסק בהם אלמלא התרחש נס, ובתוך כמה ימים המיר הממיר את דעתו והודיע שבעצם הוא מתנגד להם. חבל שמלכתחילה לא הקדיש לעניין קצת לימוד ומחשבה, והיה חוסך מאיתנו את המהומה הזאת. אבל אני משער שעמוק בליבו ימשיך הרב פרץ לפנטז על המרות ועל מומרים, ועל כן אני ממליץ לו שימיר את דתו לדת שמעריכה את ההמרות ומתמחה בהן - ויתנצר. הוא יכול להיות יופי של מיסיונר ואנחנו ניפטר מעונשו כשר בישראל.

ואכן, כל זה אינו אלא הוכחה נוספת לצורך הדחוף בהפרדת הדת מהמדינה ובהרחקתה מהפוליטיקה. "אנחנו נחזיק אותם בבתי הכנסת", כתב הרצל על הרבנים בספרו "מדינת היהודים", אבל אנחנו הכנסנו אותם לממשלה ולפרלמנט, ואת המדינה איננו מכנים "מדינת היהודים" אלא "המדינה היהודית". אף זו המרה. המרה משמעותית מאוד.

הערת שוליים

בימי קדם לא היו שמות משפחה. אדם נקרא בשמו הפרטי, ולפעמים נוסף שם האב. כך נקראו רבי עקיבא ורבי מאיר, למשל, ובימינו - הרב עובדיה. אצל החרד"לים חלה התפתחות מוזרה: הם לא מוותרים על התואר רב, כמובן, אבל מחברים אליו שם חיבה דווקא, וכך קיבלנו את הרב מוטי ועכשו נודע לנו ששר החינוך הוא בכלל הרב רפי. מדוע לא הרב אלון והרב פרץ? ואם בכל זאת רוצים לחקות את התנאים הגדולים, מה רע ברב מרדכי וברב רפאל? מישהו קרא לשמואל הנביא "הנביא שמוליק" ולרב צבי יהודה קוק "הרב צביקי"?

קיום הבטחה

בשבוע שעבר הבטחתי שאדווח על הישגינו באולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה, שהתקיימה בפעם הראשונה בישראל. אני שמח לספר שהנבחרת שלנו דורגה במקום השמיני מתוך 78 נבחרות, עם שתי מדליות זהב, שתי מדליות כסף ומדליית ארד אחת. כמנהגי, אציין את שמות הזוכים, כי הם קצת ביישנים והתקשורת לא הקדישה להם את תשומת הלב הראויה.

ובכן: במדליית ארד זכה יונתן חסון, תלמיד כיתה י"ב מביה"ס הכפר הירוק ברמת־השרון.

במדליות כסף זכו עמרי רבד, תלמיד כיתה י"ב מביה"ס צפית בקיבוץ כפר מנחם, וערן מן, אף הוא תלמיד י"ב מביה"ס צפית בקיבוץ כפר מנחם. אני תוהה: מה סודו של בית הספר הזה? המורה לפיזיקה או משהו שהם שמים במים?

ובמדליות זהב זכו אייל וולך, תלמיד כיתה י"ב מבית הספר ע"ש מוסינזון בהוד־השרון, ואביב טילינגר, תלמיד כיתה י"א מביה"ס הדמוקרטי ע"ש יעקב חזן בכפר־סבא.

את הנבחרת שלנו אימנו יונתן אהרוני וניצן ארצי, שניהם בוגרי אולימפיאדות קודמות. ברכות ותודות.

אני שמח לדווח על חדשה נוספת: בעקבות הישגיהם הזמין הנשיא ריבלין את הפיזיקאים הצעירים לפגישה קרובה בביתו בירושלים. ראש הממשלה, כדרכו, לא גילה בהם ובמדליות שלהם עניין ואף לא התקשר לברך, כמו שהוא נוהג בכדורגל ובאירווויזיון. שר החינוך דווקא טרח והגיע לטקס הסיום, ואף לחץ את ידיהם של ארבעת הזוכים בהצטיינות מיוחדת. ליתר דיוק: הוא לחץ את ידיהם של שלושה מהם, פיזיקאים ממין זכר, אך נמנע מלחיצת ידו של הרביעי, נציג וייטנאם, כי גילה שהוא נציגה, כלומר - פיזיקאי מצטיין ממין נקבה. שוב נוכחנו שבטיפולי המרה אין תועלת.

תגובת משרד החינוך והשר פרץ טרם התקבלה.

ענייני תחבורה

השבוע מלאו 50 שנה לנחיתה הראשונה של אדם על הירח, ואצלנו הבטיח נתניהו לחרדים שבכל דיון על עבודות הנדסיות בכבישים, בגשרים ובמסילות רכבת, ישותף נציג של הרבנות. בהצלחה לכולנו.