גם אם משרד החינוך עוד לא הפנים את זה, ההורים והמורים הבינו גם הבינו: משהו בניסוי האנושי הזה השתבש. ילדים מחזיקים טלפונים חכמים עוד לפני שהם רשאים לחצות את הכביש לבד. ילדים שרק למדו לכתוב שתי מילים ברצף בכיתה א' מעדיפים להקליט הודעות קוליות, לצלם תמונות, סרטונים ולעדכן סטטוסים, ומהר מאוד מתמכרים ‑ נחשו כמו מי ‑ לרחשי הנוטיפיקציות.

יש ילדים שמועדים להתמכרות יותר ויש כאלה שפחות, אבל כמעט כולם לא ילמדו באותה רמת ריכוז כאשר הטלפון החכם שלהם יהיה על השולחן, גם אם הצפצופים יושקטו למשך שעה תמימה. אבל מה שכן יקרה לארבעה מתוך חמישה עד גיל 13, כפי שהראה המחקר שנחשף ב"ידיעות אחרונות" ביום חמישי, זה צפייה בסרטון פורנוגרפי. נכון, ייתכן שהילד החמישי שניצל מזה הוא בדיוק הילד שלנו. כולנו מקווים.

"אין לך סיכוי", "את לא יכולה להילחם בקִדמה", "לאחיו הגדול יש סמארטפון, איך אני לא אתן לו גם" ‑ אלו רק מקצת התגובות העדינות שקיבלתי בתחילת הדרך של יוזמת "תנו לגדול על שקט" - הורים חכמים קונים טלפונים טיפשים לילדים ביחד. שנה וחצי לאחר מכן, כבר איבדתי את הספירה של כמות הכיתות שהצטרפו ליוזמה, במאות בתי־ספר ואפילו כפרויקטים עירוניים. נעמה גלעדי ואני, האמהות המייסדות, מנסות להשיב לכל מאות הפניות מהורים שביקשו להניע את הכיתה שלהם באותה דרך. אבל המהפכה עוד בראשיתה.

ההורים, שרק לפני עשר שנים קנו לעצמם בפעם הראשונה טלפון חכם, לא מאמינים ובעיקר לא מודעים לכך שיש אפשרות אחרת מאשר לאבד את ילדיהם לטובת המסך הקטן. הם מגיעים למעמד הרכישה של הטלפון החכם מצוידים בחוזה כתוב לשימוש בטלפון, ובנשימה עמוקה של הפנמה והכנה לאינספור הריבים הצפויים – והם אכן יגיעו – על כל אחד מהסעיפים בחוזה הזה. הם רוכשים אפליקציות סינון, משלמים לפסיכולוג שמסביר מה לעשות עם הילד שמתרחק ואומרים לעצמם: זה חשוב שהוא ילמד את העולם החדש. לימודי אינסטגרם, יו־טיוב, ווטסאפ ומשחק המלחמה התורן. אם הם יבחרו בנתיב שאנחנו מציעים הם ימצאו אפשרות קלה, לפחות לעת עתה, לבית־הספר היסודי: טלפון טיפש. במילה יפה יותר: בטוח. כזה שאפשר לשמוע באמצעותו את קולו של הילד מהצד השני, ואפילו לשלוח לו הודעת סמס. לא ווטסאפ, סמס. ואם ההורים מתאגדים, הם כבר לא מוציאים את הילד שלהם ממעגל חברתי בקבוצת הווטסאפ, אפילו אם יהיו ‑ ותמיד יהיו ‑ חמישה סמארטפונים בכיתה. זה אפשרי וזה כבר קורה.

"את דוחה את הקץ", אומרים לי. ובכן, נכון. אני חושבת ששנות בית־הספר היסודי הן שנים נפלאות להתחיל את החיים החברתיים ללא מסך קטן ביד או בכיס, ולהצטייד בכלים בסיסיים יותר לקיום קשרים חברתיים, פעילות מחוץ לבית והתמסרות ל"זמן מת". חובה לנצל את השנים האלה לחינוך דיגיטלי, בתוך בית־הספר, לקראת שימוש נבון ומתון בטלפון החכם, שעוד יגיע. משרד החינוך כמעט הרים את הכפפה הזו בסוף הקדנציה של השר בנט, ואני מקווה שנראה השנה עבודה על מערך שיעורים בנושא ‑ בדיוק כמו זהירות בדרכים, תמרורים לשימוש חכם בטכנולוגיה.

הורים, הרימו את העיניים מהמסך, ותגלו שם עוד רבים שחושבים בדיוק כמוכם. זה כל מה שצריך כדי לתת גם לילדים שלכם מתנה: עוד כמה שנים של שקט. √

הכותבת היא אם לשלושה, מייסדת־שותפה של "תנו לגדול על שקט"